קידושין דף מב. א

יתומים שבאו לחלוק, מה הדין בדלהלן? [תוד"ה ובוררין]?

מהו לשון בוררין בענין גוד או איגוד
לסברת ר"י בתחילה בלא גורל [1] יכולים לחלוק
לרבינו תם בגורל [2] לא יכולים לחלוק

ב"ד שהעמידו אפוטרופוסים ליתומים, האם כשהגדילו יכולים למחות במה שעשו?

כשלא טעו בחלוקתם [3] כשטעו בחלוקתם
לרב נחמן בשם שמואל יכולים למחות יכולים למחות
לסברת רב נחמן עצמו אין יכולים למחות [4] יכולים למחות
אליבא דרבן שמעון ב"ג [5] אין יכולים למחות אין יכולים למחות [6]

גיטין דף מב:

האחים שחלקו בשומא וטעו כדלהלן מה הדין? [תוד"ה ה"ג].

טעו בפחות משתות טעו בשתות טעו ביותר משתות
לרב נחמן קנו ואין חוזרים קנו ומחזירים אונאה בטל הקנין
לרבא לרש"י בלא שליחות: קנו
בשליחות: לא קנו [7]
במטלטלי: קנה ומחזיר אונאה
בקרקע: אין אונאה לקרקע
בלא שומת ב"ד: בטל הקנין
בשומת ב"ד: אינו בטל [8]
לתוס' בלא שליחות: קנו
בשליחות: לא קנו
בלא שומת ב"ד: קנה ומחזיר אונאה
בשומת ב"ד: המקח בטל [9]
במטלטלי: בטל המקח
בקרקע: אין אונאה לקרקע
-------------------------------------------------

[1] ס"ל שמיירי בלא גורל, כי מה שייך ברירה בגורל, ולא צריך לא גורל ולא ומת ב"ד, וכל החלוקה היא בדעת וחושבים איך היו עושים היתומים עצמם אם היו גדולים.

[2] וגם בגורל צריך שומת ב"ד, כדי לסדר איזה חלקים שאותם יפילו בגורל.

[3] רק שלבסוף נפל לאיזה אחד מהם שדה מבית אבי אמו בצד רוח פלונית, ולכן אינו רוצה בשדה שקיבל לחלקו אלא בשדה אחרת.

[4] דא"כ מה כח ב"ד יפה. ומה שמצינו שפסק רב נחמן כחכמים גבי שום הדיינים שפיחתו שתות או התירו וכו' שמכרן בטל, הוא משום ששם מיירי שטעו, אבל בלא טעו, ס"ל לרב נחמן דאמרינן מה כח ב"ד יפה.

[5] וכן סברת רבא לשיטת רש"י לקמן, אבל תוס' חולקים.

[6] דס"ל שאפי' כשטעו כגון ששמו ב"ד ופיחתו או הוסיפו שתות, אמרינן שמכרן קיים משום סברת מה כח ב"ד יפה, וה"ה הכא.

[7] דיכול לומר לשליח לתקוני שדרתיך ולא לעיוותי, וכיון שקילקלת והפסדת אותי אפי' מעט, למפרע אין אתה שלוחי כלל, וחוזרת החלוקה. והקשו התוס' דבכתובות (דף ק.) מצאנו דאמר רבא דשליח כדיינים ולא בטלים מעשיו. ותירצו ג' תירוצים: א) דשם אמר כן רבא בשם רב נחמן, אבל איהו ס"ל דיכול לומר לתקוני שדרתי וכו'. ב) דשם מיירי בשליח של דיינים ולכן כוחו כמותם, וכאן מיירי בשליח של אחד מן האחים שיכול לחזור בו. ג) דאה"נ שלא יכול לבטל את החלוקה, ומה שאמר כאן דלתקוני שדרתיך וכו', היינו שמחזיר לו מה שנהנה, דאף שבסתם אדם פחות משתות לא מחזיר כאן מחזיר.

[8] רש"י גורס ומפרש שרבא בא לחלק היכא שטעו ביותר משתות, וס"ל כרשב"ג שב"ד אפי' שטעו מכרן קיים, ולכך כאן אם קיבלו עליהם לחלוק בשומת ב"ד מכרן קיים.

[9] ולפי גירסא זו, אדרבה סברת רבא היא כחכמים, שאם טעו ב"ד חוזרים.

-------------------------------------------------