[1] דבעבד עברי נאמר "מכסף מקנתו", שנקנה בכסף. ודוקא עבד כנעני מצינו שנקנה וקונה את עצמו בחליפין.

[2] והחידוש הוא, דלא תימא שאפי' אינו שוה פרוטה קונה משום ד"מקרבא הנאתייהו" - דהיינו שמיד אפשר להנות מהם ולאוכלם או להשתמש בכלים ולא כמו כסף שצריך לקנות בו איזה דבר, דס"ד שאפי' בפחות משו"פ מהני, קמ"ל דבעינן שו"פ דוקא.

[3] פי', מקודשת כבר בדינר הראשון, כי מפרשים שנתן את הדינר על מנת שישלים את תנאו, וכל האומר "על מנת" כאומר "מעכשיו" דמי, והיא מקודשת ואי אפשר להם לחזור.

[4] והטעם, דאם מונה ומולך אפי' במנה סתם דעתה על כל המנה, אבל אם לא נתן לה רק דינר וקיבלה, ודאי לשם קידושין קבלה על מנת שישלים, ולכן מקודשת כבר עתה.