KERISUS 11 (1 Elul) - Dedicated l'Iluy Nishmas Esther Chaya Rayzel (Friedman) bas Gershon Eliezer (Yahrzeit: 30 Av, Yom Kevurah: 1 Elul) by her son-in-law, Dr. Eli Turkel of Raanana, Israel. Esther Friedman was a woman of valor who was devoted to her family and gave of herself unstintingly, inspiring all those around her.

כריתות דף יא. א

איזו היא שפחה חרופה?

איזו שפחה היא? למי מאורסת?
לר' יהודה/עקיבא [1] ולר' אלעזר ב"י/ב"ע [2] חציה שפחה וחציה בת חורין לעבד עברי [3]
לר' ישמעאל בשפחה כנענית גמורה [4] לעבד עברי [5]
לאחרים בשפחה כנענית גמורה לעבד כנעני [6]

מה הדין באופנים דלהלן?

בכל העריות בשפחה
באחד גדול ואחד קטן הגדול חייב והקטן פטור גם הגדול פטור כשהיא קטנה [7]
באחד ער ואחד ישן הער חייב והישן פטור גם הער פטור כשהיא ישנה [8]

כריתות דף יא: א

אמרו לו שנים אכלת חלב בשוגג, מה הדין?

כששותק כשאומר איני יודע [9] כשמכחיש ואומר לא אכלתי
לרבנן חייב חטאת חייב חטאת
לר' מאיר פטור

כריתות דף יא: א

אמרו לו אכלת חלב בשוגג באופנים דלהלן, מה הדין?

כששותק כשאומר איני יודע כשמכחיש ואומר לא אכלתי
כשאמר לו כן עד אחד או אשה חייב חטאת

פטור [10]

פטור

עד אחד אומר אכלת ואחד אומר לא אכלת [11], וכן אשה אומרת וכו' מביא אשם תלוי

אכל דברים האסורים בהעלם אחד באופנים דלהלן, מה דינו?

אכל כזית בכל פעם אכל כחצי זית בכל פעם
אכל חלב וחלב חייב אחד חייב אחד
אכל חלב ודם פיגול ונותר חייב ארבעה פטור [12]

-------------------------------------------------

[1] הכי יליף מהפסוק (ויקרא יט:כ) "וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" - כתוב "והפדה" משמע שנפדתה, וכתוב "לא נפדתה", משמע שלא נפדתה, א"כ על כרחך מיירי בפדויה ואינה פדויה שזו חציה שפחה וחציה בת חורין.

[2] ראב"ע בעלמא מודה לר' ישמעאל שאמרינן דברה תורה כלשון בני אדם, אלא דס"ל שכאן יש ייתור דכתיב "כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" וא"כ "וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה" למה לי, על כרחך לומר שמיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין.

[3] דלישראל היא אסורה מחמת צד עבדות, ולעבד כנעני היא אסורה מצד צד חירות. ועל כרחך מיירי במאורסת דכתיב "נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ" - ופי' תיבת נחרפת מקודשת.

[4] ס"ל שאין לדייק מלשון "וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה" - די"ל דברה תורה כלשון בני אדם.

[5] והוקשה לגמ', דאדרבה יש לנו לומר שמאורסת לעבד כנעני המותר בה יותר מעבד עברי. ותירצה מדיוק לשון הפסוק "כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" - משמע שהוא חוּפָש - והיינו שאינו עבד כנעני, ובישראל גמור אי אפשר - דהרי הוא אסור בשפחה.

[6] ס"ל דהכתוב "כִּי לֹא חֻפָּשָׁה" מיותר, דאם אינו ענין לדידה דכתיב כבר "וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה" (ודורשים כר' ישמעאל שדברה תורה כלשון בני אדם - ולמדנו שלא נפדתה והיא שפחה גמורה) - תנהו ענין לדידיה, שמיירי שהוא לא חוּפָש - ועדיין הוא עבד כנעני.

[7] אולם להיפך אם היא גדולה והוא קטן (בן ט' שנים) חייבת מלקות, כן כתבו התוס' (בד"ה דהא).

[8] אבל להיפך אם הוא ישן והיא ערה היא חייבת, וכנ"ל.

[9] כתבו התוס' (בד"ה אלא), דהאומר איני יודע כלפי עדים הוי כשתיקה.

[10] כתבו התוס' (בד"ה אמרו), שעל כרחך בהכי מיירי הפטור, דדרשינן מקרא (ויקרא ד:כג) "או הודע אליו חטאתו - ולא שיודיעוהו אחרים. דאם מיירי שמכחישו, פשיטא שפטור (דרק לחייב שבועה מצינו שנאמן עד אחד כנגדו). ואם שותק שנראה כמודה לו - ג"כ פשיטא שחייב, וא"כ על כרחך שהדרשא מיירי באומר איני יודע.

[11] כתבו התוס' (בד"ה אמרו), שצ"ל דמיירי שהעידו שניהם בבת אחת, כיון שהדין הוא שבמקום שעד אחד או אשה נאמנים הם כשנים, א"כ כיון שנתקבלה עדות הראשון שוב לא נאמן השני.

[12] וכתבו התוס' (בד"ה שאם), דמה שאמרינן במעילה (דף יז:) שהפיגול והנותר אין מצטרפים לטומאת ידים אבל מצטרפים לענין אכילה, היינו לענין מלקות אבל לא לענין קרבן. א"נ לענין לאסור הקדירה בנותן טעם.

עוד חומר לימוד על הדף