[1] וזו עדותו של רב שכשעמדו למנין בתקנה של הלוקח מן הסקריקון שאם שהתה אצלו י"ב חודש כל הקודם ליקח ממנו זכה, מנו תחילה מרב. ויש שני פירושים ברש"י: א) דרב היה מן הבינוניים, ב) דרב היה הקטן שבהם.

[2] דהיינו שרומז בידיו ובראשו, וזה עדיף טפי מקופץ ונקפץ שזו עקימת שפתיו - שאינו סימן כל כך כרמיזה.

[3] אכן אומר ר"ת בתוס' (בד"ה אבל), דדוקא בזמנם שהיו טרודים במלאכתם ולא שכיחי בבית הכנסת, אבל לדידן שיש הרבה אנשים בבית הכנסת, דין שני וחמישי כמו ביו"ט.