גמ' כ: - כג:
גמ' כד. - כח:
גמ' כח: - ל:

גמ' כ: - כג:

חזור לראש הדף

"הריני נזיר" "ואני" "ואני" - ר"ל - דוקא כולן תוך כדי דיבור של הראשון (תוס' - אפשרות לג' נוספים, לרש"י - לב' דמצרפים תיבה מן הראשון - כולן בתכ"ד א')

לתוס' - ר"י נשיאה - אפי' לאלתר אחר כדי דיבור (ד' נוספים)

מסקנת הגמ' - חד בחבריה מתפס וא"צ תכ"ד של הראשון ואם הותר אמצעי - למטה הימנו מותר ולמעלה אסור

אבר שלי נזיר - צריך נשמה תלויה בו

פי כפיו "מיין" מהני (רש"י - דפריש, תוס' - בשמע חבירו שנדר כוונתו למיין)

בעל שאמר "ואני", ואתה? "אמן" - אינו יכול להפר של אשתו [למ"ד מיעקר - תוס' - לא יחל - אסור לגרום ביטול נדרו (והר"ר אליהו חולק), רש"י והר"ר אליהו - א"א להפר למפרע דהא קיים לה לפי שעה (להתפיס), אף למ"ד גייז - ואני/אמן = קיום נדרה]

מח' ברייתות אי בעל מיעקר (תוס' - לר"א הקפר) או מיגז גייז

למ"ד גייז - חבירתה שאמרה "ואני" עדיין אסורה (כברייתא) (תוס' - לר"ף - ור"ש חולק)
למר זוטרא - תלוי בספק דרמי ב"ח - אי בעיקרא קמתפיס (כברייתא) או בהתירא

ר"ש - "הריני כמותיך" מותרת [ר"י - דהכי קאמרה - אם סופך שתהיה מותרת לא יחול עלי נזירות כל עיקר]

וספק באמרה "הריני בעיקביך"

לאביי הריני נזיר ואת מאי? - יכול להפר שלה,

"(תוס' - ואם) ואת" תלי נדרו בנדרה, ורב יהודה חולק - יכול להפר [תוס' - דבעל גייז ושלו קיים]

לא ידעה שהפר ועברה - לר"י מכת מרדות, ות"ק חולק

גמ' כד. - כח:

חזור לראש הדף

הפר אחר שהפרישה בהמה - חטאת למיתה [כא: - אפי' למ"ד מיעקר - כמתו בעליה (תוס' - דצריכה כפרה דציערה מיין)] ועולה ושלמים לנדבה - ונאכלין ליום א' (וכן במעות מפורשין)

ואם הבהמה שלו לל"ק דרב חסדא לרבנן דר"י דאינו משתעבד בקרבנותיה יצא לחולין (לל"ב למיתה - דאקני לה), ולל"ק דרבא ול"ב דר"ח - (לרבא אפי') לר"י [אינו משתעבד/מקני במה שא"צ (דהיפר)]

קנין לאשה בלי בעלה: קמצה מעיסתה (רש"י - במזונותיה על ידי שליש, תוס' - באמר צאי מע"י במזונותיך, ר"ם - קצב לה דינרין וקימצה מפיה (ולא שהוזלו)),

הקנה ע"מ שאין לבעליך רשות (תוס' - אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך)

שלמים שנאכל יום א' בלי לחם: היפר לה, אב שהדיר ומיחו, מת, נתכפר באחר שלא לשמה (רש"י מנחות), בן שנה

מעות סתומין והיפר - לנדבה [ר' יוחנן - הללמ"ס, ר"ל - לכל נדריהם ולכל נדבותם - מותר נדר לנדבה]

אבל אם דמי עולה ושלמים לבד מעורבין - חציין עולה וחציין שלמים

חייבי קינין שהפריש מעות והעשיר - יכול להשתמש בכל הכסף לקרבן אחד,

מת - יפלו לנדבה [הללמ"ס]

מחוייב חטאת חלב ועולת נדבה ואמר "אלו לחובתי" - לרש"י - לים המלח מספק, לתוס' - ישתמש לב' קרבנות [לחובתי = לכל מה שחייב, לאו בני חדא בקתא אינון]

מת - לים המלח

רב אשי - אלו "לחטאתי ולעולתי ולשלמי", לל"ב "לחובתי" - כמופרשין (תוס' - וכולן לים המלח, רש"י - רק דמי חטאת)

רב - "סתומין" רק במעות [גמירי] ועופות [קביעת שם רק בולקח, ועשה],
לר"נ - ובהמת בע"מ [תוס' - רש"י - בכלל "מעות" דחזי לדמי לאלתר],
לר"נ בר יצחק - וג' נסכות של כסף אבל לא בקורות

אסור לצאת חטאתו בבהמה או במעות שהפריש אביו לחיובו [קרבנו], שהפריש עצמו לחטא אחר [על חטאתו], ואע"פ שמעל במעות - לא כיפר (תוס' - במזיד אלא בשוגג)

ת"ק - א"א להפר משנזרק א' מהדמים [עינוי נפש עד שמותרת ביין]

ר"ע - אפי' משנשחט החטאת [הפסד קדשים (רש"י - כנתכפר בעליה, תוס' - פסול שלא לשמן)] - (וספק לתוס' בדיעבד)

ר"מ - יפר עד אחר תגלחת [לא ניחא בפאה נכרית - דזוהמא]

ר"א - אחר תגלחת [מעקב מלשתות יין]

גמ' כח: - ל:

חזור לראש הדף

אביו מדיר בנו בנזיר (תוס' - יהא בני נזיר (אפי' אין הבן יודע), יצוהו לומר הריני נזיר) [ר' יוחנן - הללמ"ס, ר"ל - לחנכו (ודוחה הקפה, חולין בעזרה, שחיטת עוף דרבנן)]

לרבי עד שיביא ב' שערות

לר' יוסי בר"י לר' יוסי עד מופלא סמוך לאיש [מופלא דאו', חינוך דרבנן לא דחי מופלא דרבנן]

ויכול הוא או קרוביו למחות או לגלחו (תוס' - אולי רק מיד כששמעו) [לר"י הללמ"ס, לר"ל - בלא חשיב לא ניחא לי']

לר"ל אביו מדירו בנדרים דמצות

ר' יוסי בר"י - חטאת עוף באה על הספק [והזב את זובו לזכר ולנקבה - כזכר שמביא מספק אשם - מאותו מין] אבל אינו נאכל [מיחזי כאיסור נבילה וגם חולין בעזרה]

בן מגלח על מעות סתומין שהניח אביו על נזירותו [הללמ"ס]

לר' יוסי - לגי' רש"י - דוקא כשנזר בחייו, לגי' תוס' - דוקא כשנזר אחר מיתתו

ור"א ור"מ ור"י חולקים (לרש"י - דוקא כשנזר לאחר מיתה, לתוס' - בכל ענין)

וספק בב' בנים נזירים אם הקודם זכה או 1/2 1/2, וספק בבכור, נזיר עולם, נזיר טמא

עוד חומר לימוד
למסכת נזיר