הלכה א' (י. - יב.)
הלכה ב' (יב.)
הלכה ג' (יב. - יב:)
הלכה ד' (יב:)
הלכה ה' (יב: - טז:)
הלכה ו' (יז.)
הלכה ז' (יז. - יח:)
הלכה ח' (יח: - יט.)
הלכה ט' (יט. - יט:)

הלכה א' (י. - יב.)

חזור לראש הדף

אסור לגלח ולכבס בחוה"מ [שלא יכנס לרגל מנוול]

חוץ: מהבא ממדינת הים (ור"י חולק [אסור לפרש לים הגדול [סכנה]), שבי,
בית האסורים [אינו ערב לו לגלח שם], מנודה או נודר שהותרו במועד (וא"א קודם),
וגילוח נזיר ומצורע

אנשי משמר ומעמד אסורין לספר ולגלח [שלא יכנסו לשבתן מנוולין] חוץ מיום ה' [כבוד השבת]

היוצא מא"י לחו"ל באיסור (כהן אף למצוה, ת"ח ואדם חשוב אף לפרנסה) אסור לגלח במועד

מנודה (לבבלי - על דבר עבירה או ביזוי ת"ח) שהתירו צריך ל' יום [עד חדש ימים עד אשר יצא מאפכם] (אא"כ דעת המנדה להרבות/למעט), ונזיפה ז' ימים [הלא תכלם שבעת ימים]

נידוי ר"א שטיהר תנור חכינאי (חוליות עם טיט ביניהן) והקפיד ששרפו טהרותיו בפניו,
ר' יהושע - לא בשמים היא

מצינו במשניות שמנדין המכשיל הרבים בחילול ה', עיכוב עשיית מצוה, אכילת קדשים בחוץ, פקפק בדבר אפי' מדברי סופרים, המבזה ת"ח אפי' לאחר מיתה

תקנו שמתירין רק לכשיחזור בו

תלמיד שנידה לכבודו, אינו מנודה לרבו; חכם שנידה, אינו מנודה לאב ב"ד

יכול לנדות את הנוהג שלא כשורה (הכה תלמידו יותר מדי, המנדה שלא כדין וחזר ונידהו)

המנדה שלא כדין (גנב) או מפני שנאה - אינו נידוי

רק המנדה מתיר, ואם מת - הנשיא מתיר [הכל כפופין אליו, ראב"ד - דגדול כמותו בחכמה] אם חזר בו המנודה

זקן שסרח אין מנדין או מורידין בפרהסיא

ר"ש בן אלעזר שימש ר"מ בשנים שברח, מקלו של ר"מ היתה בידו שמלמדתו דעת (ע"י ששימש ר"מ החכים)

המגלחין במועד מותרין אף בנאנסו קודם שלשים של אבילות -
לרב חסדא כשחלה ברגל, לר' מתניה ע"י שינוי

תכפוהו אבלות זה אחר זה ר"ל, מיקל שערו בסכין -
לר' שמואל בר יצחק ור' מתניה - תוך ל' ולא תוך ז'

מח' אם מותר לגלח שפם שמעכב אכילה וליטול צפורניים דוקא ברגל או דוקא באבל [לא אתי להערים] בצנעה, ולהל' בשניהם מותר

הלכה ב' (יב.)

חזור לראש הדף

מותר לכבס במועד מטפחות הידים והספרים והספג והסדינים אחרי המרחץ, ובגדי קטנים ושיש לו רק ב' חלוקים [מתלכלכות כל שעה], וטבילת בגדי מצורע וטמא מת

האוכלין סעודת הבראה לא יתחלקו לב' מקומות מחצה בבית ומחצה בחוץ [נראה כסעודת מריעות; בעי בצנעה] אלא לשני ימים

אין מכבסין מטפחות ספרים במי רגלים [מפני הכבוד]

הלכה ג' (יב. - יב:)

חזור לראש הדף

כותבין בחוה"מ שטר קידושין, גט, שובר, צואת שכיב מרע, שטר מתנה, פרוזבול, שום נכסי יתומין, אדרכתא למזון אלמנה, שטרי ראיה לחליצה ומיאון, שטר בוררות, פסק ב"ד (בשודא דדייני), אגרת שלום [ספק ימותו או ילכו או יחזרו ויפסיד]

הלכה ד' (יב:)

חזור לראש הדף

אין כותבין חוה"מ שטר חוב אא"כ אינו מאמינו או אין מה לאכול (לסופר לר' ירמיה, ללוה לר' יוסי)

מותר לקבל אריסות וקבלנות כדי לעשות אחר המועד ומותר לשום, ולא יכתוב שטר או ימדוד

אין כותבין או מגיהין סת"ם

לר"י כותב לעצמו תפילין [י"א לצורך מועד, י"א שיהא מוכן מיד אחר המועד] ומזוזה
לרב כותב לאחרים לצורך המועד (לי"א - מיד אח"כ) ולעצמו להניח לאחר המועד (לי"א לאחר זמן)

לר"י טווה ציצית על יריכו/בפלך (ולא באבן) [שינוי] -
לרב לאחרים לצורך המועד (אולי כדרכו), לעצמו להניח

הלכה ה' (יב: - טז:)

חזור לראש הדף

אבלות שבעה: סנר"ת וסכ"ת - סיכה, נעילת הסנדל, רחיצה של תענוג, תשמיש, תספורת, כיבוס, תורה, (ומלאכה)

שלשים: איסור איחוי קריעתו, גיהוץ (צמר חדשים, פשתן לבנים), תגלחת

רגל מבטל שבעה אחר ג' ימים, מבטל שלשים אחר ח' ימים ומגלח ערב הרגל [מפני כבוד הרגל לכו"ע מקצת יום ח' ככולו], ולחכמים דאבא שאול (לרב) אם לא גילח עדיין באיסורו קאי

נתייאשו מלבקש אחרי מת בשבת או נסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ע"י עכו"ם או שמע בשבת - ויום ח' בשבת ערב יו"ט - מגלח ערב שבת [מפני כבוד הרגל מקצת יום ז' ככולו]

מונין שבעה משנסתם הגולל על ראשו ורובו, לר"י השדרה והגולגולת

לרבי ור' אמי ורבנן דאבא שאול לכתחלה לא אמרינן מקצת יום ל' ככולו,
ואבא שאול ור' ירמיה חולקין (וכן הל')

תופרין תפירה רחבה לאחר ז', ומאחה לאחר ל'

שבת עולה למנין שבעה [א"א בלא שבת],

רגל עולה למנין שלשים (אפי' נקבר ברגל) ולא לשבעה אלא לענין תנחומין ואיסור מלאכה ע"י אחרים בביתו

מבקרין את האבל בשבת ורגל [מפני כבודו]

אָבל אינו מניח תפילין [רק ליחזקאל פארך חבוש עליך]
לר"א יום א' או פנים חדשות כל ז', לר' יהושע ב' ימים ורגל מבטל אחר יום א',
להל' יום א' ואין חולצין לפנים חדשות (לר' יוסי ב"ר בון אף ביום ב')

אָבל שאין לו אוכל עושה מלאכה בצנעה לאחר ב' ימים (ותבוא מאירה לשכיניו)

לבר קפרא לאחר ג' ימים [תוקפו של אבל ביום ג' [הנפש עוזבת הגוף ומאבלת עליו; עדיין לא נשתנה הגוף]]

אריס חוכר וקבלן עושין מלאכה בשדה של אבל ולא איכריו ספניו וגמליו

לגי' הרא"ש אסור להחכיר חמוריו (י"מ לחדש חכירות, וי"מ אפי' החכירו מקודם)

אין שוכרין פרתו אבל השוכר מקודם עושה

עסק בשותפות נעול באבלות של אחד, וחכיריו ופועליו עושין בצנעה במקום אחר

אין לאכול בפני המת ובדיעבד הופך פניו

אונן (עד שנמסר לרבים או לנושאי המטה) אינו מיסב, אינו אוכל ושותה כל צרכו, ולא בשר ויין, אינו מברך ולא יענה אמן [כבוד המת; אמן יתומה על שמיעת ברכה]

ובשבת מותר - לרשב"ג ולהל' אף בת"ת [מותר בבשר ויין כ"ש חיי עולם] ולת"ק יש אנינות בדברים שבצנעה

לת"ק בשבת (וי"מ שבוע) ראשונה אינו הולך לביהכ"נ, לר"י (להל') בשנייה

בשנייה אינו יושב במקומו, לר"י בשלישית, לר"ש בראשונה

בשלישית אינו מדבר, לר"י ברביעית, לר"ש בשנייה

הבא לביתו ביום ב' וג' מונה עמהם, לר"ש אף אח"כ - להל' אא"כ הוא גדול המשפחה ועדיין לא באו אליו רוב המנחמין

כשקוברים במקום אחר - אלו שנשארו מונין משיצא מן העיר, וי"א משיסתם הגולל - ולריב"ל רק כשגדול המשפחה הלך לקוברו (לראבי"ה ואו"ז - כולם מונים כשיחזור הגדול למשפחתו)

מח' אם נוהגים אבלות שבעה כשמפנין מקבר לקבר, לר' חנניה רק לחומרא, לר' יונה ור' יוסה רק כשהיה דעתן לפנותו ופינוהו תוך שבעה (לטור מתאבלין רק מגולל השני)

אָבל שבעה [ירו' כתובות - משה תיקן; כאבלות על יעקב, כהקב"ה על עולמו\מתושלח לפני המבול וכן ז' ימי המילואים על אחיהם, לא תצאו אחר מיתת בני אהרן, אל נא תהי (מצורע) כמת תסגר ז' ימים, ימי בכי אבל משה, והפכתי חגיכם לאבל - כחג]

שמועה רחוקה (מח' אם לאחר ל' (להל') או י"ב חודש) נוהג יום א' [והפכתי חגיכם (עצרת) לאבל] וקורע (י"א רק לאביו ואמו)

ומח' בשמועה קרובה ברגל ושבת, ולמחר נעשית רחוקה

קרובי הקרובים חיייבין לקרוע ואסורין בתגלחת בפני האבל, וקורין ק"ש ומתפללין שלא בפני המת, וא"צ כפיית המטה

מיחזקאל נלמד ששאר אדם חייב בבכי והספד [האנק דום], אבלות, תפילין\גיהוץ [פארך], נעילת הסנדל, עטיפת ראשו עד פיו, הבראה

לרבנן דר' נתן ורבנן דדרום אָבל מותר ברחיצה של תענוג [צורך גופו כאכילה ושתייה] ואולי רק בצונן

נעילת הסנדל מותרת בדרך עד שיבוא לעיר לאבל, מנודה, ט' באב, תענית ציבור

שאילת שלום אבלים בשבת תלויה במנהג [ברכת ה' (שבת) היא תעשיר ולא יוסיף עצב (אבלות) עמה]

בשבת - מחזיר הקרע, זוקף מיטות [פרהסיא], סנדל תשמיש (לא למעשה) ורחיצה ערב שבת רשות

עטיפת הראש לרב רשות, לשמואל אסור, לבני רבי מותר כשחולץ מנעלו (או להיפך)

אָבל אסור בתלמוד תורה [ואין דובר אליו (לאיוב) דבר] חוץ ממקום שאינו רגיל או דברים שמסופקין [צער] או הלהוט אחר התורה

אין מלאך המות שולט בהעוסק בתורה

מתאבל על ז' קרובים (ולא ארוסתו),

ומדרבנן אחיו ואחותו מאמו ואחותו נשואה - אבל אין הכהן מיטמא להם

כופין המיטות [וישבו אתו (סמוך) לארץ; גרמתני לכפות איקונין בביתך; יכפה הסרסור שגרם שיבא לעולם; כשניעור\שיהא ניעור ויזכר אבלות] ושאר דיני אבלות -

לר"א משיצא המת מפתח החצר, לר' יהושע משיסתם הגולל

דרגש (מסרגין הרצועות בנקבים) -
לת"ק דיה בזקיפה על צידה, לר"ש בן אלעזר ולהל' מתיר הרצועות

מיטה עם נקליטין שעולין בנקבי הארוכות - שומטן ודיה

יכול לישון על ספסל ביחיד (לתורת האדם נוהגין אף ברבים) ואולי לר"ל דוקא על מיטה כפויה

זוקפין המיטות סמוך לשבת עם דמדומי חמה (לבבלי מן המנחה ולמעלה)

ואם כבר כפה ג'/ד' (או /ב') ימים שוב א"צ לכפות לתלמיד של ר' מנא (ור' חיננא בן פפא חולק)

א"צ לכפות בפונדק [גוים יאמרו שמכשף]

נוהג אם אשתו אבלות בפניה (וכן היא עמו) ואין כופין אותה שתתקשט - לשמואל רק משום כבוד חמיו וחמותו (וכן היא עמו רק על חמיה וחמותה לרמב"ם ותוס', ורמב"ן חולק)

לר' סימון בשם ר' יוחנן אָבל מותר בתשמיש ברגל (לר' יעקב הסתפק ר' יוחנן),
לר' יהושע בן לוי אסור

הלכה ו' (יז.)

חזור לראש הדף

לר"א משחרב ביהמ"ק (שאין תשלומין) עצרת כשבת שעולה למנין ז' ואינה מפסקת

לחכמים כרגל [שמחה] - ועולה ליום א' אם מת א' או ב' ימים לפניה, ומפסיק שבעה אחר ג' ימים (וספק אם ג' ימים אלו עולה לז' למנין ל'), ועולה עצרת לז' ימים למנין ל'

לר"ג ר"ה ויו"כ כרגל, לחכמים כשבת - אבל לא באים לבקרו [אריכות תפלה] אא"כ חל בשבת [ראבי"ה - שלא לחלק בין שבת לשבת] לר' שמואל בר יצחק (ור' חזקיה חולק)

הלכה ז' (יז. - יח:)

חזור לראש הדף

בחוה"מ רק קרובים המחויבים קורעין וחולצין כתפיהן ומברין על מיטות זקופות,

ובפני חכם ותלמידיו שמתו הכל קרוביהם,

ואחרי קבורה מנחמין בשורה (ופטורין מלנחם עוד) ואין ברכת אבלים

מוליכין סעודת הבראה בסלים של ערבה [שלא יתביישו העניים]

אין קורעין במקום שקרע כבר ונתפר בתפירות ניכרות

קורעין (ואיסור סנדל) על ת"ח שמת - מח' אי שונה הלכות וגמרא, בזה"ז רק הלכות,
משיב הלכה בכל מקום, שואל כהלכה, יודע לבאר משניות

מח' אם יום א' או מקצת היום

איסור איחוי קרע לעולם: על אביו, אמו, רבו (לר"א שהכניסו לתורה , לר"י ולהל' רוב חכמתו,
לר' יוסי פירש לו דבר אחד) [אלישע - אבי אבי וכו' ויקרעם לשנים],

על נשיא, אב ב"ד, שמועות רעות (בבלי - רוב הציבור ניגפו במלחמה) [ויקרעם וכו' על שאול, ועל יהונתן, ועל עם ה],

על קללת ה' ואף בכינויו [ויקרע (חזקיה) את בגדיו] ומח' אם אף ע"י גוי [אי רבשקה היה גוי; אני ה' אלקי כל בשר], אם אף בזה"ז שרבו הגדפנין,

על שריפת התורה ותפילין בחזקה [ולא קרעו בגדיהם (על שריפת ספר איכה ע"י יהויקים) - מכלל דבעו קריעה] על הגויל ועל הכתב [אחרי שרוף המלך את המגילה, ואת הדברים],

על שמיעת או ראיית חורבן ירושלים מן הצופים [רש"י - משם רואה (בטוב); נחשב בפניו שעתידה ירושלים להתפשט לשם] ומוסיף על המקדש ג' אצבעות/כל שהוא (להל')

ת"ח שמת כספר תורה שנשרף; עתיד הקב"ה ליעשות ראש למחול לצדיקים;
עלמות - בהעלם, בזריזות, במחול, בעולם שאין בו מות, ב' עולמות

קריעה מעומד [ויקם איוב ויקרע] טפח [ויחזק דוד בבגדיו] בשפת הבגד (לראשונים דוקא, לרש"י אפי' בפתח הצואר) [ויקרעם (ניכר)] - לר"מ (לקמן ה"ח) רק לאביו או אמו, ור"י חולק

על הוספת כמה שמועות רעות בב"א - מוסיף על הקרע פעם אחת,
לר' יהודה בן תימא (להל') לאביו ואמו צריך קרע בפנ"ע

אין מוסיפים למטה מטיבורו, אלא ירחיק ג' אצבעות מן הצד, וכשנתמלא הופכו וקורע אחורי/בתחתית הבגד עד שנעשה כפוחח (שבגדיו קרועים)

נזדמן לו בגד (משלו) קורע כל שבעה, ולאביו ואמו אפי' לאחר זמן

חרב שלופה כל שבעה, רופפת עד שלשים, דין מתוח כנגד המשפחה עד י"ב חדש - אא"כ נולד זכר במשפחה

קרע על ראובן ונודע אח"כ שהיה שמעון - יצא,

קרע על ראובן ומת אחר כדי דיבור (שלום עליך/רבי) מח' אם יצא או לא [קרע על חי]

בבבל אינו שואל בשלום הגדול אלא מחביאין עצמן דרך כבוד [ראוני נערים ונחבאו];
כולם יודעים שר"מ תלמידו דר"ע וא"צ לומר בשם אומרו; שפתותיו רוחשות בקבר;
חביב משפט וצדקה של דוד מקרבנות וביהמ"ק של שלמה

הלכה ח' (יח: - יט.)

חזור לראש הדף

אין מניחין המטה ברחוב במועד [שלא יספידו] ולא של נשים לעולם [מפני הכבוד של נשים [ותמת שם מרים ותקבר שם - תיכף]]

אינו מרבה בהספד [למהר הקבורה] חוץ מעל אביו ואמו אפי' בשעת דוחק

ר' יוחנן הוציא בגדים טובים דשבת לקרוע על ר' חנינה

כהן גדול קורע למטה [לא יפרם] - לר' אלעזר בשם כהנא לאביו ואמו לפנים מן השפה (לרש"י לא בפתח הצואר אלא בצידו), לר' יוחנן למטה ממש, לר"י (במס' הוריות) אינו פורם כלל

שולל (תפירה רחבה שהקרע ניכר) לאחר ז' ולר' נתן אשה מיד [צניעות], ומותר לתפור כסולם או מקפל הקרע ותופר,

מאחה כאריג (רמב"ן - אינו ניכר, ראב"ד - ניכר מבפנים) לאחר ל' חוץ מעל אב ואם

קורע בגד עליון, ולאביו ואמו כולם (לבר קפרא רק ביום ראשון) חוץ מאפיקרסין (בגד תחתון לזיעה; בגד עליון לצניעות) ומגלה לבו [בטלה מצות כבוד התלויה בלב]

לברייתא האשה קורעת העליון בלבד אף לאב, לר"ש בן אלעזר קורעת כולם אחרי שהופכת הפנימי לאחוריה

איסור גיהוץ וסעודה ל', ולאביו ואמו י"ב חודש (חוץ מסעודה של מצוה או קידוש החודש)

איסור תגלחת ויציאה בשיירה לסחורה ל',

לאביו ואמו אסור (אף לגלח לכבוד הרגל) עד שיגערו בו חביריו

המחליף בגדיו קורע כל ז' - לר' חייה ור' חמא אסורין באיחוי, לבר קפרא רק דיום ראשון

במועד הנשים עונות כאחת דברי קינה, לר' ישמעאל אף מטפחות, ולא משנקבר, ולא מקוננות (עונות אחרי אחת) או חלילין

סיכום חומר לאביו ואמו: קורע כל בגדיו, לר"מ קורע בשפת הבגד, לר"י בן תימא צריך קרע בפנ"ע, קורע לאחר זמן, איסור איחוי קרע לעולם, לר' אלעזר בשם כהנא כהן גדול קורע לפנים מן השפה, איסור גיהוץ וסעודה י"ב חודש, איסור תגלחת ויציאה בשיירה לסחורה עד שיגערו בו חביריו, מרבה בהספדם

הלכה ט' (יט. - יט:)

חזור לראש הדף

בר"ח חנוכה ופורים נשים לא מקוננות אלא חכמים [זריזין ולא יבואו להספיד]
וי"א אין סעודת הבראה, ומשנקבר לא מענות ומטפחות

הדרן עלך מסכת מועד קטן

עוד חומר לימוד
למסכת מועד קטן