ERUVIN 22 - dedicated by Rabbi Kornfeld's father in memory of his aunt, Malka Gitel bas Reb Yakov Mordechai (Malvina Marmorstein), who took him into her home and raised him like her own child after the Holocaust. Her Yahrzeit is 20 Nisan.

עירובין דף כב. א

כמה שטח אפשר להתיר ע"י היתר פסי ביראות?

כמה שטח מותר? על מה נאמר שטח זה [1]?
לרבנן כמה שירצה - אפי' כור וכוריים ויותר ----
לר' יהודה עד בית סאתים להו"א: על הבור ועל הפסין
למסקנא: על הבור דוקא
לר' שמעון בן אלעזר עד בית סאתים מרובעות [2] על הבור דוקא

האם אמרינן "אתו רבים ומבטלי מחיצתא" בפסי ביראות, או בין ב' מחיצות ברה"ר?

בפסי ביראות בין ב' מחיצות ברה"ר
לר' יהודה אמרינן - כיון שאינם מחיצות טובות [3] לא אמרינן - דיש ב' מחיצות טובות [4]
לרבנן לא אמרינן - כיון שיש שם ד' מחיצות אמרינן - כיון שיש כאן רק ב' מחיצות

עירובין דף כב: א

האם אמרינן במקומות דלהלן דאינם רה"ר מחמת שיש שם מחיצות טבעיות?

בארץ ישראל [5] בבבל ובכל העולם
להו"א אמרינן לא אמרינן
למסקנא [6] לא אמרינן, מלבד במעלות ומורדות שבה [7] לא אמרינן כלל [8]

עירובין דף כב: א

תל המתלקט עשרה מתוך ארבעה ורבים בוקעין בו, האם נחשב רה"ר? [תוד"ה תל].

בארץ ישראל בחוץ לארץ
אליבא דרבנן לא הוי רה"ר [9] לרבה: לא הוי רה"ר [10]
לר' יוחנן: הוי רה"ר [11]
אליבא דר' יהודה הוי רה"ר [12] הוי רה"ר

חצר שרבים נכנסים לה בזו ויוצאין בזו, ומבואות המסתיימים בבורות שיחין ומערות, מה דינם?

לענין שבת לענין טומאה
אליבא דרבנן לא הוי רה"ר הוי רה"ר
אליבא דר' יהודה הוי רה"ר [13] הוי רה"ר

לתנאים דלהלן האם עושים דיומדין ופסין לבארות או בורות להתיר לשאוב מים מהם?

באר בור
דרבים דיחיד דרבים דיחיד
לר' עקיבא עושים עושים לא עושים
לר' יהודה בן בבא עושים לא עושים לא עושים

-------------------------------------------------

[1] פי', האם שטח זה נאמר על הבור עם הפסים, או ששטח זה נאמר על הבור לבד ולפסים נותן עוד שתי אמות (שהם ראשה ורובה של פרה) רחוק יותר מהבור מכל צד (כמבואר ברש"י ובתוד"ה או), ונמצא שנשכר גם את השטח הזה יותר.

[2] רשב"א בא להחמיר יותר מר' יהודה, ולהצריך דוקא בית סאתים על בית סאתים דהיינו ריבוע של שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים, אולם אריך וקטין, כגון מאה אמה על חמשים (שהוא גודל בית סאתים) - אסור. ור' יהודה מתיר גם בזה.

[3] ולשיטתו אם היתה רה"ר עוברת בין פסי הביראות צריך לסלקה לצדדים, דאל"כ אין את ההיתר של פסי ביראות.

[4] ופירשו התוס' (בד"ה קשיא) ב' אופנים, דאו שסובר ר' יהודה דב' מחיצות מדאורייתא מהני, ולכך לא שייך לומר ד"אתו רבים ומבטלי מחיצתא", או שבאמת צריך ג' מחיצות וכאן כיון שיש שני מחיצות שלמות והשלישית מלחי או קורה, אין בטלה המחיצה השלישית כיון שיש ב' מחיצות טובות. משא"כ בפסי ביראות שאין אפי' מחיצה אחת טובה.

[5] את א"י מקיף מצד צפון "סולמא דצור" (דהיינו סלע הר שהיה שם וצריכים לעלות בו כמו שעולים בסולם כדי להכנס לא"י), וכן מצד מזרח של א"י מקיף לה "מחתנא דגדר" (דהיינו שהיה מורד וחריץ בעיר גדר גבוה עשרה). והגם שהם רק ב' מחיצות, ורבנן פליגי דלא מהני ב' מחיצות. ביאר הריטב"א, דכיון שהמחיצות האלו עשויות כמין גאם יוונית (אות ר' או כ' סופית) בזה גם רבנן מודים דמהני. [עוד פירושים בזה, ע' במהרש"ל, בדרך אמונה (פ"א מהלכות תרומות ה"ו), וע"ע גם בחידושי הר"ן].

[6] מבואר בסוגיא שלא אומרים על מחיצות טבעיות - שהם עושים רה"י, והטעם כתבו התוס' משום ד"אתו רבים ומבטלי מחיצתא", ואפי' לדעת רבנן דס"ל דלא אמרינן לכלל זה (כשיש יותר מב' מחיצות), היינו דוקא במחיצות העשויות בידי אדם, אבל במחיצות טבעיות אמרינן "אתו רבים ומבטלי מחיצתא". אכן בראשונים (ע' רשב"א ריטב"א ור"ן) מבואר טעם אחר, והוא דכל שהמחיצות רחוקות מאד אחת מהשניה ואין אדם העומד שם מרגיש שהוא תוך מחיצות, אינם חשובים מחיצה.

[7] למסקנא העמידה הגמ' את מה שאמר ר' יוחנן ש"ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רה"ר" דמיירי דוקא במעלות שבה, דכיון שיהושע היה אוהב ישראל ולא רצה לתת לרבים מקומות שהם קשים להליכה ונתנם ליחידים, לכך אפי' במקומות שיש בהם בקיעת רבים ואפי' אליבא דר' יהודה דס"ל דבעלמא אתו רבים ומבטלי מחיצתא, אמרינן דכיון שמקום זה ניתן ליחידים דוקא ולא לרבים ולא ניחא תשמישתיה - אין בו דין רה"ר. (וכמבואר בתוד"ה דילמא, ובתוד"ה יהושע).

[8] ע' בתוד"ה דילמא, שבתחילה צידדו לומר שהוא דוקא אליבא דר' יהודה דס"ל ד"אתו רבים ומבטלי מחיצתא" - ולכן בחו"ל הוי רה"ר אפי' במעלות ומורדות, אבל אליבא דרבנן דס"ל דלא אמרינן בעלמא ד"אתו רבים ומבטלי מחיצה" - גם בחו"ל פטור במעלות ומורדות, מ"מ הסיקו שגם אליבא דרבנן לא חשיבא מחיצה שאינה עשויה בידי אדם, ובטלה ע"י בקיעת רבים.

[9] דייקה הגמ', דאפי' בפסי ביראות דניחא תשמישתיה לא אמרינן לרבנן ד"אתו רבים ומבטלי מחיצתא" - כ"ש בתל המתלקט שלא ניחא תשמישתיה. והקשה התורת חיים, דהרי הסיקו התוס' לעיל (בד"ה דילמא) דהיכא שלא נעשית המחיצה בידי אדם אפי' רבנן מודים דאתו רבים ומבטלי מחיצתא, וא"כ תל המתלקט - שמסתמא שאינו עשוי בידי אדם כרובם של תילים, וכן שבילי בית גלגול דלקמן שודאי לא נעשו בידי אדם, היה צריך להיות הדין שגם אליבא דרבנן אתו רבים ומבטלי מחיצתא, ונשאר בקושיא. ובשם משמעון (דובינסקי) תירץ בשם תשובת כנסת יחזקאל (סימן ב' וג'), דהוא דוקא ביותר מב' סאתים שלא הוקף לדירה, אבל בפחות מב' סאתים כגון כאן בתל המתלקט - לא אתו רבים ומבטלי מחיצה. [וע"ע בשו"ת בית אפרים (סימן כ"ו), ובשו"ת חת"ס (או"ח סימן פ"ט)].

[10] רבה לא ביאר לחלק בין א"י לחו"ל, וס"ל שאליבא דרבנן לא אתו רבים ומבטלי מחיצתא.

[11] כן כתבו התוס' דלא שמיע ליה הא דאמר ר' יוחנן שמודים רבנן שבחו"ל חייבים, דדוקא בא"י הקילו במעלות ומורדות משום שמסרן יהושע ליחיד. וע' ריטב"א.

[12] ואפי' צריך לעלות לו בחבל, ואפי' הוא כמעלות בית חורון. אכן בשבילי בית גילגול שאין העבד יכול לרוץ בהם לפני אדונו כשיש בידו סאה, בזה מודה ר' יהודה דהוי רה"י, וכאוקימתת הגמ' למסקנא שבא"י מקום שאינו נוח תשמישו מסרו יהושע ליחיד ולא לרבים. (וכמבואר בתוד"ה ואיזהו ובתוד"ה יהושע).

[13] וכמבואר בתוד"ה יהושע, דכיון שניחא תשמישתיה אפי' שהם שייכים ליחיד מ"מ ראוי למוסרן לרבים.

עוד חומר לימוד על הדף