ערכין דף לב. א

האומר "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז", ונתנה לו בעל כרחו האם היא מגורשת?

אליבא דרבא אליבא דרב פפא / רב אשי
ללישנא קמא אינה מגורשת [1] מגורשת [2]
לאיכא דאמרי מגורשת [3] אינה מגורשת [4]

לשיטת תוס' [5], דנהגו יובלות בבית שני, לאיזה זמן התקין הלל פרוזבול? [תוד"ה התקין].

לזמן הבית לדורות שאחר כך
לאביי [6] לא תיקן תיקן
לרבא [7] תיקן תיקן

בסוגי המתנות דלהלן שהכריחו אדם לקבלם האם הוי נתינה? [תוד"ה מדאיצטריך].

מתנה רגילה דרשות מתנה שיש בה צורך [8] מתנה שבאה מחמת חוב [9]
לרבא ללישנא קמא לא הוי נתינה לא הוי נתינה הוי נתינה
לרב פפא לל"ק לא הוי נתינה הוי נתינה הוי נתינה

ערכין דף לב. א

"הרי זה גיטך על מנת שתתני לי איצטליתי" - ואבדה איצטליתו, האם יכולה לתת לו מעות? [תוד"ה מדאיצטריך].

בעל כרחו מדעתו
לרשב"ג לרבא: לא יכולה לתת [10]
 
לרב פפא: יכולה לתת
יכולה לתת
לרבנן לא יכולה לתת לרבא: לא יכולה לתת
 
לרב פפא: איבעיא בגמ' בגיטין

נכסים דלהלן הנמצאים לפנים מחומת העיר, האם יש בהם דין בתי ערי חומה או לא?

בתים, בתי בדים, מרחצאות, מגדלים, שובכים, בורות, שיחין, מערות חולסית ומצולה
(אינם ראוים לזריעה)
שדות לזריעה
לתנא קמא ור"י יש בהם אין בהם אין בהם
לר' מאיר יש בהם יש בהם אין בהם

ערכין דף לב: א

מה דין ירושלים האחרת [11] - שנתחלקה לשבטים?

היכן היתה האם היתה מוקפת חומה האם נהג בה בתי ערי חומה
לרבא בשאר ארצות [12] לא היתה מוקפת לא נהג
לרב אשי [13] ביהודה היתה מוקפת נהג

ערכין דף לב: א

האם כל הערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון נוהג בהם דין בתי ערי חומה, או לא?

באותן שנתקדשו שוב בימי עזרא באותן שלא נתקדשו שוב
לתנא דמתניתין
 
לר' אליעזר בר' יוסי [14]
נוהג בהם נוהג בהם
לר' ישמעאל בר' יוסי [15] נוהג בהם לא נוהג בהם

למ"ד החולקים אם קדושה ראשונה קדשה גם לעתיד, על מה קאי הפסוק (נחמיה ח:יז)
"ויעשו בני הגולה סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון ותהי שמחה גדולה מאד"?

על איזה סוכה הכתוב מדבר? על מה היתה שמחה גדולה?
למ"ד קדשה לשעתה על סוכה ממש [16] על שקדשו את ארץ ישראל
למ"ד קדשה גם לעתיד לבוא על שהגינה זכות עזרא עליהם כסוכה [17] על שנמסר בידם יצר הרע דעבודה זרה

הדינים דלהלן, באיזה ערים הם נוהגים ובאיזה לא?

בתי ערי חומה
שילוח מצורעים
הוצאת אבנים מנוגעות מהעיר
בערים המוקפות חומה מימות יהושע נוהג נוהג
בערים שאינם מוקפות חומה אינו נוהג נוהג

ערכין דף לב: א

כפי איזה מ"ד מוקמינן לברייתות דלהלן? [תוד"ה מנו [18] ].

הברייתא המובאת בירושלמי [19] הברייתא המובאת בתורת כהנים [20]
לרש"י ור"ת [21] כרבי כרבנן
לעוד יש ליישב כרבי כרבי [22]

האם מנו יובלות בזמנים דלהלן?

מזמן שגלו שבט ראובן וגד וחצי מנשה [23] בזמן שעלה עזרא
לרבנן לא מנו מנו [24]
לר' יהודה לא מנו לא מנו [25]
-------------------------------------------------

[1] והכי דייק לה רבא, מדהוצרך הלל לתקן בבתי ערי חומה נתינה בעל כרחו, שמע מינה שבעלמא הדין שנתינה בעל כרחו לא הוי נתינה, ולכך במקרה הנ"ל בגירושין לא הוי נתינה ואינה מגורשת.

[2] ודחה רב פפא דבריו, דלעולם אימא לך נתינה בעל כרחו "בפניו" הוי נתינה, ולכן במקרה הנ"ל בגירושין שפיר הוי נתינה אפי' בעל כחו כיון שהיה בפניו. והלל תיקן גבי בתי ערי חומה שהיה נטמן ולא היה בפניו, ואיכא תרתי לריעותא דגם אינו בפניו וגם בעל כרחו, בזה הוצרך לתקן שגם בזה חשוב נתינה.

[3] וסברתו כסברת רב פפא דלעיל, שהוצרך הלל לתקן לשלא בפניו וכנ"ל, אבל בפניו גם בלא תקנת הלל בין מדעתו ובין בע"כ הוי נתינה.

[4] ואין לדייק מתקנת הלל שהוצרך לתקן דוקא לשלא בפניו, שמע מינה שבפניו בין מדעתו ובין בעל כרחו הוי נתינה, דהלל מה שהוצרך לו לתקן תיקן. וראה בזמנו שהלוקחים נטמנים יום י"ב חדש, ולכן תיקן לשלא בפניו, אבל אה"נ שגם אם היה בפניו והיה אומר שאינו רוצה לקבל היה צריך הלל לתקן שתועיל הנתינה בעל כרחו, כיון שבעלמא אין נתינה בעל כרחו, ולפ"ז בגט שלא תקן שם הלל נתינה בעל כרחו, בין בפניו ובין שלא בפניו לא הוי נתינה ואינה מגורשת.

[5] אכן רש"י בגיטין פירש שלא נהג יובל בזמן בית שני, וזהו ביאור תירוצו של אביי שם בגיטין (דף לו.) "בשביעית בזמן הזה דרבנן" - דלא נהג יובל. אכן תוס' הוכיחו מסוגיין שכן נהג יובל בבית שני, דהא נהג בתי ערי חומה. ולכן פירשו תוס' דודאי שנהג יובל בבית שני, אף שלא חזרו כל ישראל, מ"מ כיון שחזרו מכל שבט ושבט מקצתן הוי שפיר כאילו כל יושביה עליה. (וע"ע להלן דף לב: - לג.).

[6] אביי אמר שמיירי בשביעית בזמן הזה דרבנן, וא"כ על כרחך שהלל לא לדורו תיקן, דבדורו שהיה עדיין בית שני, נהג יובל והיתה שביעית נוהגת מדאורייתא, וא"כ על כרחך שתקנת הלל היתה לדורות הבאים. ולפ"ז איבעית הגמ' שם בגיטין אם לדורו תיקן או לדורות עולם, לא קאי על אביי אלא על רבא כדלהלן.

[7] רבא תירץ שכח פרוזבול הוא מדין הפקר ב"ד הפקר, וא"כ גם בשביעית דאורייתא מועיל פרוזבול, ושפיר תיקן הלל אפילו לדורו.

[8] כגון באומר לאשה "הרי את מגורשת על מנת שתתני לי מאתים זוז", שיש במתנה זו צורך לקיום התנאי בשביל חלות הגירושין, וכן כאן שצריך הקונה לקבל את המעות כדי שלא יחלט לו הבית בתי ערי חומה.

[9] כגון שלוה ממנו מעות, או שהפקיד אצלו מעות ורוצה הלוה או השומר להחזירם במקום ישוב שדרך בני אדם להחזיר שם. [אכן במקום שאינו ישוב, לא יכול להחזיר לו בעל כרחו].

[10] הקשו תוס', שלפי רבא בסוגיין (בלישנא קמא) שדייק מדברי הלל שנתינה בעל כרחו לאו נתינה, היכי קאמר רשב"ג (בגיטין עד.) שיכולה לתת לו דמיה במקום האיצטלית, והא רשב"ג מיירי אפי' בבעל כרחו, כדמוכח שם בסוגיא מרבנן שחולקים עליו וס"ל שלא תתן דמיה, והם מיירי כשנותנת לו בעל כרחו. דאיבעיא התם אליבא דרבנן באומר לאשה "הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז" ומחל לה עליהם, האם חשוב כאילו נתנתם או לא. ואם נאמר שרבנן שאמרו שאינה יכולה לתת דמי האיצטלית במקום האיצטלית מיירי אפי' כשהבעל מסכים (והסכמה חשובה כמו מחילה), א"כ מה האיבעיא אליבא דרבנן, פשוט שלא מהניא מחילתו לשיטתם. אלא על כרחך דלרבנן מיירי שאינו מסכים וזה בעל כרחו. ועתה מדרבנן נשמע לרשב"ג שסובר שכן נותנת לו דמיה שמיירי אפי' בעל כרחו, וא"כ קשיא לרבא מרשב"ג. ודחו תוס', דלרבא רשב"ג ורבנן נחלקו במדעתו דוקא, ובכל אופן לרבנן לא מהני, ואה"נ אליבא דרבא אין איבעיא מה סוברים רבנן במחילה, דפשיטא דלא מהניא מחילה.

[11] כלומר, לא ירושלים שהיה בה מקום המקדש, כי היא לכו"ע מקומה ביהודה, והיתה מוקפת חומה מימות יהושע, ולא נהג בה בתי ערי חומה - כיון שלא נתחלקה לשבטים.

[12] כן דייקו התוס' (ד"ה הכא), שגם לרבא צריך לומר שהיו שני ירושלים, ולכן נמנתה ירושלים ביהודה לומר לך שדוקא היא מוקפת חומה, אבל ירושלים שבשאר ארצות לא היתה מוקפת חומה.

[13] רב אשי תירץ על משנתנו שמשמע ממנה שנהג בירושלים דין בתי ערי חומה, ולא כסוגיא דבב"ק שמפורש שאין נוהג בתי ערי חומה בירושלים. ד"תרי ירושלים הוו", ומשנתנו מדברת בירושלים האחרת. וא"כ לדבריו ירושלים האחרת היתה ג"כ ביהודה, והיתה מוקפת חומה, ונהג בה דין בתי ערי חומה. וזה ההיפך מסברת רבא שמשנתנו מדברת בירושלים ששם מקום המקדש, ובאה לאפוקי ירושלים האחרת שהיתה בשאר ארצות ולא היתה מוקפת חומה ולא נהג בה בתי ערי חומה.

[14] במשנתנו אמרו "כל עיר שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון", וכן בגמ' אמר ר' אליעזר בר' יוסי "אשר לוא חומה" אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן. ובסגויין ביארה הגמ' שהוא התנא החולק על מי שסובר שקדושה ראשונה בטלה, וס"ל שכל עיר שתעלה לך מסורת מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע נוהג בה דין בתי ערי חומה.

[15] הגמ' הביאה ברייתא בשם ר' ישמעאל בר' יוסי האומרת "למה מנו חכמים את אלו וכו' מצאו את אלו וקדשום - אבל הראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ". והקשתה הגמ' סתירה בדברי ר' ישמעאל בר' יוסי, ותירצה תרי תנאי וכו', ועוד תירצה שהברייתא דששים עיר וכו' היא ר' אליעזר בר' יוסי.

[16] והפסוק מלמד לנו שני דברים: הראשון שעשו סוכות, ועוד שהיתה שמחה גדולה על דבר אחר שעשו שלא עשו אותו מימות יהושע בן נון, והוא שמנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה. ולפ"ז סיום הפסוק "כי לא עשו" וגו', לא קאי על ראשיתו - על ענין הסוכות, דהא ודאי שעשו סוכות בהרבה זמנים. וההיקש לימי יהושע בא ללמדנו, שכמו שבזמן יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו את הארץ - כך היה בזמן עזרא.

[17] המ"ד הזה ס"ל שלא היו צריכים לקדש את ארץ ישראל כיון שקדושה ראשונה קדשה גם לעתיד, וכל הפסוק מדבר בענין אחד, והוא שהתפללו על יצרא דע"ז שימסור בידם והועילה זכות עזרא עם זכות ארץ ישראל להגן עליהם כסוכה ושימסר בידם יצרא דע"ז. וההיקש לימי יהושע הוא, שיהושע היה צריך לעשות כן בביאה ראשונה, שג"כ היתה אז זכות הארץ וזכותו, והיה לו לבקש רחמים לבטל ליצרא דע"ז, ולא עשה כן, ולכן קפיד עליו קרא.

[18] כדי להבין לדברי התוס' כאן יש להקדים, דהנה בגיטין (סוף דף לו.) אמרינן: רבי אומר "וזה דבר השמיטה שמוט" - בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים, ע"כ. והיינו דס"ל דבזמן שאין היובל נוהג אין שביעית נוהגת מדאורייתא. ופליגי רבנן עליה וס"ל שגם בזמן שאין יובל נוהג - נוהג שביעית.

[19] וז"ל: וזה דבר השמיטה וכו', אחד שמיטת יובל ואחד שמיטת שביעית, בזמן שאתה משמט יובל אתה משמט שביעית.

[20] בתורת כהנים איתא: שנוהג שביעית גם בזמן שאין יובל נוהג.

[21] הנה גם רש"י וגם ר"ת ס"ל שהברייתות חולקות, הברייתא המובאת בירושלמי ס"ל כרבי, והתורת כהנים ס"ל כרבנן. אלא שר"ת הוקשה לו עוד, למה הגמ' בגיטין לא הביאה את לשון הברייתא שבירושלמי, והביאה את דברי רבי ש"בשתי שמיטות וכו' אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים", שבפשטות שמיטת קרקע היינו שמיטת השביעית מחרישה וזריעה, וזה לא מועיל ללמדנו שאין נוהגת שביעית, דזה גופא מנין שאין משמטת שמיטת קרקע בזמן הזה. ועל כרחנו אנו צריכים לברייתא שבירושלמי שבזמן שיובל נוהג - נוהג שביעית, וא"כ למה לא הבאנו ישר לברייתא שבירושלמי. ועל זה מתרץ ר"ת [כמובא בשטמ"ק אות כ"ג], שלא כמו שחשבת שרבי מדבר בהשמטת קרקעות מחרישה וזריעה, אלא הוא מדבר בהשמטת קרקעות וחזרתן ביובל, וא"כ גם רבי יליף שביעית מיובל וכירושלמי, ולכן הביאה הגמ' בגיטין לדברי רבי.

[22] ומה שאמרו בתורת כהנים שנוהג שביעית אפי' בזמן שאין נוהג יובל, לא מיירי שאין נוהג יובל מדינא, דבזה גם התורת כהנים מודה לרבי שלא נוהג יובל, אלא מיירי בזמן שחטאו ולא קיימו מצות יובל, ועל זה קאמר שעכ"פ נוהגת שביעית גם כשלא נהגו ביובל, ד"יובל היא" אפי' אם לא שמטו וכו'.

[23] עד זמן שהחזירן ירמיהו דאז חזר שוב לנהוג יובל, וכמבואר בסוגיא דלהלן.

[24] והוקשה לגמ' איך מנו, הא אפי' כשגלו מקצתם לא מונים ואפי' כשכל ישראל נמצאים רק שהם מעורבבים ולא נמצא כל שבט ושבט בנחלתו כבר לא נוהג יובל, וא"כ כ"ש בזמן עזרא שלא היו שם אלא ארבע רבוא שאין למנות. ותירץ רב נחמן, שמנו יובלות כדי לקדש שמיטין, דכיון שס"ל לרבנן ששנת חמשים אינה מן המנין, א"כ צריך למנות יובלות כדי שיוכלו למנות את השמיטין כתיקנן. [ולפ"ז משמע דהמסקנא היא שלא נהג דין יובל בבית שני, וזה לא כדברי התוס' לעיל בעמוד א' (ד"ה התקין) דס"ל שכן נהג יובל. אכן בגיטין (ריש דף לו:) כתבו תוס' שלמסקנת הסוגיא כאן שאמרה שירמיה החזירן ויאשיהו מלך עליהם, דלא צריך ממש שיהיו כל השבטים, אלא סגי שיש מעט מכל שבט ושבט כדי שינהג יובל, וכך היה גם בזמן עזרא, שעלו מבבל מכל שבט ושבט, ושפיר נהג יובל - ולא רק בשביל לקדש שמיטין].

[25] ואמרה הגמ' דהברייתא הנ"ל שבזמן עזרא מנו יובלות אינה כר' יהודה, דלר' יהודה לא צריך למנות יובלות לקדש שמיטין כיון ששנת יובל עולה לכאן ולכאן, ואינה משנה את מנין השמיטין. [אמנם לשיטת התוס' הנ"ל י"ל שלמסקנא גם לר' יהודה מנו יובלות בזמן עזרא וכנ"ל].

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף