ראש השנה כג:
רש״י ד״ה מן הנהר - שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים
לכאורה ילדים בכלל בני העיר ומדוע הוסיף רש״י ״את הילדים״ וצ״ע
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
רבי שמואל דוד - זו שמחה גדולה לשמוע ממך אחרי כל כך הרבה זמן!
א) עי' תורה מציון שנת תרס"ג סי' ד דף ה ע"א ד"ה בר"ה שהביא מתענית יד. על אלו מתריעין על עיר שהקיפוה גייס או נהר ופרש"י נהר המתפשט ויוצא לחוץ לשטוף את השדה ואת הבתים, ע"כ. הרי שרש"י שינה מפירושו כאן בר"ה ושם בתענית לא כתב שהנהר שוטף את הילדים.
וביאור הענין כי שם בתענית לא איירי בסכנת נפשות, לכן כתב רש"י ענינים של הפסד ממון ומ"מ מותר להתריע בשבת, משא"כ בר"ה מיירי בסכנת נפשות ומשו"ה נתנו להם אלפים לכל רוח, לכן רש"י כתב ששוטף את בני העיר. אבל מאחר שהיה אפשר לפרש שלא מיירי בסכנת נפשות ממש אלא ששוטף רק את הבתים ובני העיר שהם בתוכם יכולים לברוח,לכן רש"י הוסיף ואת הילדים להורות שיש כאן סכנת נפשות לפנינו כי הילדים לא יכולים לברוח [וא"כ לפ"ז ה"ה אם יש שם זקנים שיש לחלל שבת ונתנו להם אלפיים ואולי גם יש לפרש מ"ש רש"י בני העיר שבא לרבות הזקנים והחולים מ"מ כתב רש"י ואת הילדים כי בכה"ג ברור שיש תמיד פקוח נפש - ד.ב.].
ב) והנה מדינא דגמ' אסור לכבות דליקה בשבת אפילו אם יישרף הבית לגמרי כי להצלת ממון אסור לחלל שבת [אלא שבזמנינו מורים הפוסקים שיש לכבות דליקה בשבת כי בדרך כלל יש חשש שיש אדם תקוע בתוך הבית או ישן או תינוק וחולה וזקן וכדו' רק אם ידוע שאין שם אף אחד אסור לכבות בשביל הפסד ממון] ומ"ש רש"י תענית יד. ואת הבתים מיירי שידוע שאין שם אדם, לכן רק מותר להתריע על הפסד ממון אבל אין תוקעין כמ"ש בשו"ע או"ח סי' רפ"ח ס"ט.
ג) ועי' שו"ת צמח השדה תקנת עגונות סי' קפ"א ד"ה וע"ד שגם תירץ כעין דברים הנ"ל והביא ממתנ' ב"ק קיד. המציל מן הנהר וגו' הרי אלו שלו, וכן בב"מ כב: שאבידה ששטפה נהר מותרת. א"כ כשהמשנה כאן אומרת הבא להציל מן הנהר היה מקום לחשוב שמיירי שבא להציל ממון ולא נפשות והרי ההיתר של אלפים לכל רוח הוא רק אם בא להציל נפשות כמ"ש הרמב"ם הל' שבת פכ"ז הי"ז וכל היוצאין להציל נפשות ישראל וגו' או מן הנהר וגו' יש להם אלפים אמה לכל רוח, ע"כ, וא"כ אם רש"י כאן היה כותב רק שהנהר שוטף את בני העיר היה מקום לומר שיש רק היזק ממון. לכן רש"י הוסיף ואת הילדים להשמיענו שוודאי יש כאן הצלת נפשות.
ד) גם תירץ בצמח השדה שמאחר שההיתר של אלפיים אמה הוא רק בהולך לדבר מצוה א"כ אם אדם יודע שאחד מבני העיר טבע בנהר והולך אל הנהר כדי להעיד שהוא מת כדי שיוכל להתחתן עם אשתו בכה"ג לא מקרי שהולך לדבר מצוה ואין לו אלפים, לכן כתב רש"י ואת הילדים כדי להורות דבעינן שהולך לדבר מצוה. והקשה עליו במגדים חדשים עירובין ריש מה. דאם יודע שהאנשים כבר מתו גם בשביל הילדים אסור לחלל שבת ואם אינו יודע הרי על ספק מחללין שבת. ובלא"ה לענ"ד לא הבנתי דברי צמח השדה כי בכה"ג לא מקרי שבא להציל מן הנהר אלא בא להעיד, לכן אינו מתאים עם לשון המשנה הבא להציל מן הנהר. עכ"פ למדים אנו מדברי צמח השדה שמ"ש רש"י ושוטף את בני העיר אפשר לפרש שלא איירי בהצלת נפשות, לכן הוסיף רש"י ואת הילדים.
ה) יש גם להעיר שרש"י כתב שהנהר גדל פתאום ועי' מלאכת שלמה על המשניות שכתב דומיא דדליקה וגייס ומפולת דהוו פתאום וכולל קתני נמי נהר שהוא צרה פתאומית כוללת עיי"ש וי"ל דלהכי בעינן פתאום כי אם אינו פתאום יש להניח שהאנשים הצליחו לברוח משם וכבר אסור לחלל שבת כי אין שם פקוח נפש.
ו) א"כ כל דברי רש"י כאן הם באים לבאר שמיירי רק במצב של פקוח נפש, וכ"כ בשפתי חכמים כאן שמ"ש רש"י ושוטף את בני העיר קאי על הזקנים והחולים שהן כקטנים שאינם יכולים להציל עצמם ע"כ (וזה כמ"ש לעיל בתירוצי הראשון בס"ד).
ז) הנה כתב רמ"א סי' של"ד סכ"ו אסור לחלל שבת כדי להציל ממון, א"כ צ"ע מה ההיתר בזמננו שברוב הדליקות בשבת מכבים. אלא עי' שמירת שבת כהלכתה פמ"א הערה ב' (מהדורה ישנה) בשם חזו"א כיון דע"פ רוב יש היום ספק פקו"נ מותר לכבות, עיי"ש. וכנראה שהיום ברוב המקומות חיים יותר בצפיפות מבדורות קודמים. עכ"פ יש לנו עתה מקור לזה מדברי רש"י דילן דמשמע שההיתר לכבות זה רק משום הילדים או בני העיר שהם זקנים או חולים, וא"כ במקום שיש הרבה אנשים ויש חשש שיש שם זקן חולה או קטן שלא הצליח לברוח מותר וחיוב לכבות.
יישר כח
דוד בלום
