דף ח.
אלא כח כחו לרבי היכי משכחת לה כגון דשדא פיסא ומחיה לגרמא ואזיל גרמא ומחיה לכבאסא ואתר תמרי ואזול תמרי וקטול.
כתב רש"י: פיסא. רגב גוש עפר כלישני"א בלע"ז: לגרמא. הוא עץ החריות שהתמרים תלוין אצלו: ומחיה לכובסא. הוא אשכול התמרים המקובצים יחד: ואתר תמרי. והשיר תמרים. עכ"ל.
צ"ב למה הביאו דוגמא כזאת, שגוש העפר הכה בענפי או ענף של הדקל [הם החריות], 'ואזיל גרמא', היינו שהלך הענף והכה באשכול [וע"כ דאיירי בענף שהרי העץ עצמו אינו זז], וניתק עי"ז התמר שהכה את האדם. הא לכאורה נראית דוגמא זו כ'כח כח כוחו': תמרי, גרמא, פיסא [הפיסא עצמה היא 'כוחו' לרבי].
הא לכאורה הול"ל 'דשדא פיסא ומחיה לגרמא ואזיל גרמא ומחיה לאדם', שבזה הוי כח כוחו, היינו שהענף שזז מכח הפיסא הוא 'כח כוחו'. וצ"ע.
נחום מרדכי פרלוב, ירושלים
שלום
נראה שבמקרה שכתבת לרבי חייב, שהרי זה דומה לניתז מהעץ המתבקע והרג, שאף שהוא לכאורה כח כחו (הגרזן בעץ והנתז מהעץ) רבי מחייב. ועל כן צריך כוח שלישי כדי לפטור.
יוסי בן ארזה