שלום וברכה.
הגמרא אומרת שיש מצוה לראות את הקריאה של הכהן גדול או עשיית הפר, ומדברי הגמרא ומרש"י משמע שלמעשה יש מצוה מצד ברב עם הדרת מלך, ורק שכיון שאינו "עוסק" במצוה זו אלא רק עומד ורואה לכן אפשר לבחור לראות במצוה אחרת ולא נקרא זה שהוא מעביר על המצוה הראשונה (כי אינו מעביר אלא כאשר הוא מניח את מה שהוא היה עוסק בה בגופו, כן נראה לכאורה).
שאלתי היא, שמלשון הגמרא ומרש"י משמע שהוא דין ב"ראייה" אבל מצד הענין של "ברב עם הדרת מלך" לכאורה לא שנא אם רואה או לא, אלא כל שהוא מתראה בתוך הציבור הרי הוא תורם להדרו של המלך. וניתן להמחיש את שאלתי בנוגע לסומא: מלשון הגמרא משמע שלסומא אין ענין לעמוד שם בעת שקורא הכהן גדול, שהרי אינו רואה. אבל אם ההידור הוא מה שהקריאה נעשית בתוך עם ועדה, אז לכאורה פשיטא שגם הסומא העומד שם תורם למצוה.
אז, האם לדעת הרב יש מצוה לסומא להשאר בתוך ציבור כאשר הכהן מקיים את המצוה?
תודה רבה
ייתכן שלשון 'הרואה' לאו דווקא, אלא כלומר הנוכח שם, דבסתמא מי שנמצא שם רואה, ודיברו ברגיל. אך אפשר לומר שעניין 'ברב עם' מתקיים יותר כאשר משתתפים בראיית המצווה או שמיעתה, ולא כשנמצאים בלי לראות ובלי לשמוע. ומסתבר שגם בסומא יש מצוה אם משתתף בשמיעה, אבל אם רק שוהה שם בלא שום קשר שלו למצוה, אולי אין בזה מצוה כל כך, אם כי יתכן שיש בזה ענין, כאשר בא רק כדי להוסיף אנשים למעמד, אף אם אינו רואה ולא שומע. ומ"מ שפיר נקטה המשנה 'הרואה' כי בראייה יש יותר מצוה, וקמ"ל שאפילו בראייה אין משום העברה על המצוה.
יוסי בן ארזה