איתא בגמ' והכהנים בחלה ובתרומה וכו': פשיטא מהו דתימא מצה שוה לכל אדם בעינן קמ"ל מצות מצות ריבה
ויל"ע מהו הו"א שצריך מצה שוה לכל אדם, וצריך קרא להתירו ?
אשר מייזלס, ברוקלין
שלום
יש מפרשים משום דכתיב בכל מושבותיהם, וילפינן דבר הנאכל בכל מושבות, ה"נ הוה אמינא דבעינן שנאכלת אצל כל ישראל.
עוי"ל שמצינו שההנחה היא שהתורה מדברת על דברים השווים בכל. ע' בכורות מה. דאין מטמאים באוהל אלא אברים הקיימים בכל אדם, ולא אלו שרק בזכרים או רק בנקבות. וע"ע סוכה מ,ב שיש יותר סברא להעדיף דבר השווה בכל אדם. ושמא גם הו"א להשוות לסוכה (דהא איכא לג"ש ט"ו ט"ו), וכשם שבסוכה דרשינן ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת הו"א גם במצה צריך שכל ישראל ראויים לאוכלה.
יוסי בן ארזה
האם יש לך איזה מראה מקומות?
ע' זהב שבא על תוס' ר"ש ושיעורי הגריש"א שם, אתוון דאורייתא כלל כז.
יוסי בן ארזה