שלום הר״ר אברהם יוסף,

יישר כח על השאלה.

אם אני מבין נכון את שאלתך, עיקר הקושיא היא דהא גם בסוגיא במנחות מבואר דהבהמה קדושה וכשרה, אלא דאין מורים כן לכתחילה משום ״ארבעים בכתפיה״, ואם כן מהיכי תיתי שיהא צד לפסול מחמת זה, ומה הראיה שהתוספות מביא משם.

נראה לענ״ד, דלא עלה על דעת התוספות כלל שיהא צד לפסול הקרבן מחמת העבירה, דהא אדרבה משם גופא מוכח דלא כן, דאף במקום דאיכא מלקות אמרינן ״ארבעים בכתפיה וכשר״, והחלות קיימת לגמרי. אלא כוונת התוספות להביא משם יסוד אחר, דמצינו חלות גמורה אף על גב דעבר עבירה ולוקה. ולפי זה הוה אמינא דגם בתמורה אין כאן חידוש כלל, דפשיטא דהממיר במזיד אף על פי שלוקה, חלה התמורה, כדאשכחן התם.

ועל זה קאמר התוספות, דהמשנה דקתני ״הכל ממירין״ באה לאשמעינן דאף במזיד חלה התמורה, ואין לומר דדבר זה פשוט מכח הסברא או ממקום אחר.

נמצא, דלא היתה כאן הוה אמינא לפסול, אלא הוה אמינא שאין כאן חידוש כלל, וקמ״ל דיש בזה חידוש דוקא.