שלום יאיר מנחם,

תודה רבה על שאלתך!

אני מנסה להבין את שאלתך מתוך קיצור דבריך.

אתה מתכוון להו״א של הגמרא? ודאי שלפני התירוץ של ׳נעשה׳ הגמרא עצצמה אומרת שאפילו לר״מ דס״ל אדם קונה דשלב״ל, יש חילוק בין פרה לכפילא לדקל לפירותיו. זו כל קושיית הגמרא, ולכן לא הבנתי לגמרי מה כוונתך כשאתה אומר שפשוט לתוס׳ דווקא, כיון שאלו הם דברי הגמרא.

לגבי המשך דבריך שחילקת בין שי׳ רש״י לתוס, עד כמה שידוע לי, בגמ' מבואר למסקנה שהשומר קונה את גוף הפרה לאחר ששילם ונמצא הגנב, וממילא זוכה גם בגיזותיה וולדותיה לפי רבא כפי שמבואר בגמ׳. התוס' שהבאת כותב כך במפורש וז"ל: "ומשני נעשה כאומר לו לכשתגנב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו שגוף הפרה מכר לו דהשתא הכפל שלו ממילא״.

רש"י שכנראה התכוונת אליו, ג"כ אזיל בשיטת התוס' וז"ל: "שאם תיגנב וישלם לו קרן שתהא פרה קנויה לו משעה שמסרה״. (כמדומני שכך גם שיטת הרשב״א והריטב״א בסוגיה). כלומר, אין חילוק בין רש״י לתוס׳ בזה. פשוט הוא דלראשונים אלו, אם וכאשר תיגנב הפרה ויבא השומר וישלם את הקרן לבעלים, ולבסוף נמצא הגנב ואף הפרה עימו מובן שתלך הפרה לשומר שהוא כעת בעליה.

הרמב"ם (שאלה ופקדון ח,א) כותב במפורש לא כן, וסובר שהפרה חוזרת לבעליה המקוריים. אלא שיש לתמוה טובא, מנין לרמב"ם דין זה והלא לכאורה מפורש בדברי רבא שהפרה גופה קנויה לשומר למפרע, ומהיכי תיתי שתחזור לבעליה. ועוד יותר קשה, דיוצא להרמב"ם שקונה את הכפל לבדו מבלי לקנות את גוף הפרה, וא"כ חוזרת שאלת רמב"ח שהרי זהו דבר שלא בא לעולם, ועל זה נאמרו כמה וכמה מהלכים, ואין כאן מקומו.

לאור זאת, אשמח שתבהיר יותר אם ומה קשה לך.