בבא קמא דף קטז.

חבית של יין של תרומה שנטמאת מה הדין?

בבית בשדה
לבית שמאי תשפך הכל
לבית הלל תעשה זילוף
לרבי
ישמעאל [1]
ללישנא קמא תעשה זילוף תשפך הכל
לאיכא דאמרי בישן: תעשה זילוף, בחדש: תשפך הכל

בבא קמא דף קטז:

שיירא שהיתה מהלכת במדבר ועמד גייס ובזז את ממונם, ועמד אחד והציל, למי הציל?

במציל סתם באמר שמציל לעצמו
לסתמא דגמ' יכולים הבעלים להציל: הציל לאמצע
אין הבעלים יכולים להציל: הציל לעצמו
לרמי בר חמא: בשותפין [2] הציל לאמצע הציל לעצמו [3]
לרבא: בפועלים יכולים הבעלים להציל הציל לאמצע הציל לאמצע
אין הבעלים יכולים להציל הציל לאמצע הציל לעצמו [4]
לרב אשי: ויכולים הבעלים להציל בדוחק הציל לאמצע הציל לעצמו [5]

-------------------------------------------------

[1] תחילה אמר ר' ישמעאל - שהוא יכריע בין השיטות, דכיון שאומר סברא אמצעית ממצעת בין דעת ב"ש לדעת ב"ה. ודחו את דבריו, ש"אין הכרעת שלישית מכרעת" - שדוקא היכא שהתנאים הקודמים הזכירו בדבריהם את הסברות שהוא מזכיר וחלקו בהם - שייך להכריע, אבל כאן שלא הזכירו ב"ש לא בית ולא שדה, נמצא שר' ישמעאל אינו מכריע אלא תנא שלישי שחולק.

[2] בכה"ג שהם שותפים אין חילוק בין יכולים הבעלים להציל ללא יכולים, דגם בלא יכולים אין הבעלים מתייאשים, כיון שאם השותף שלהם עוסק בהצלה - הם לא מתייאשים.

[3] ובכגון דא - שהממון בסכנה - שותף חולק שלא לדעת חברו, ולכן אם אמר שמציל לעצמו - הרי שחלק.

[4] פי', המציל היה פועל של השיירא, וכיון שיכול פועל לחזור בו אפי' באמצע היום אז זה נחשב שחזר בו.

[5] דכיון ששמעו כך הבעלים ולשתקו ולא רצו למסור נפשם להציל, לכן קונה היכא שפירש שמציל לעצמו. אולם אם יכולים הבעלים להציל להדיא, אפי' שמעו ושתקו לא קני, דמסתמא לא התייאשו.

עוד חומר לימוד על הדף