PAST DEDICATION
BAVA KAMA 112 (25 Nisan) - Dedicated by Sandy and Les Wiesel in honor of the Yahrzeit of Les's father, Menachem Yehuda ben Rav Avigdor Yosef ha'Levy Wiesel z'l, who perished in the Holocaust, and in memory of his uncle, Harav Rav Avraham Yeshaya ben Rav Avigdor Yosef ha'Levy Wiesel z'l, whose Yahrzeit is 10 Nisan.

בבא קמא דף קיב.

האם רשות יורש כרשות לוקח (ונחשב כאילו היה כאן שינוי רשות) אליבא דרמי בר חמא [1]?

בהניח להם אביהם גזילה בניח להם אביהם מעות רבית
למאן דמתני
אמתניתין
רשות יורש כרשות לוקח לגירסתנו: לאו כרשות לוקח [2]
לגי' ב' ברש"י: רשות יורש כרשות לוקח
למאן דמתני
אברייתא
לגירסתנו: רשות יורש כרשות לוקח
לגי' ב' ברש"י: לאו כרשות לוקח [3]
רשות יורש כרשות לוקח

הניח להם אביהם פרה שאולה, מה הדין בדלהלן?

ידעו שהיא שאולה ומתה להם,
האם חייבים באונסיה?
לא ידעו שהיא שאולה,
ושחטוה ואכלוה, מה הדין?
לא הניח להם אביהם
אחריות נכסים
פטורים מאונסיה משלמים דמי בשר בזול
הניח אביהם להם
אחריות נכסים
מאן דמתני ארישא: חייבים לשלם הכל
מאן דמתני אסיפא: פטורים מאונסיה [4]
חייבים לשלם הכל

הגוזל איזה דבר והניח אותו בעין לבניו, האם חייבים לשלם?

גדולים קטנים
לרבנן חייבים חייבים
לסומכוס חייבים פטורים - דאינם עומדים בדין

בבא קמא דף קיב:

האם מקיימים את השטר שלא בפני בעל דין? [תוד"ה מקיימין].

כשהעדים מבקשים לילך למדינת הים כשאין העדים מבקשים לילך למדינת הים
לרב
ולרבא
מקיימים לרש"י: אין מקיימים
לתוס': מקיימים
לר' יוחנן אין מקיימים אין מקיימים [5]

האם כותבים אדרכתא על נכסי החייב באופנים דלהלן?

כשאמר שיבוא לב"ד כשאמר שלא יבוא לב"ד
במלוה לא כותבים לאלתר [6] כותבים לאלתר
בפקדון כותבים לאלתר כותבים לאלתר

-------------------------------------------------

[1] אכן אליבא דרבא, לא אמרינן רשות יורש כרשות לוקח.

[2] והטעם שאין חייבים להחזיר, יש לפרש כמו שפירש רבא דאיכא גזה"כ מדכתיב (ויקרא כה:לו) "אל תקח מאתו נשך ותרבית וחי אחיך עמך" - דהיינו שאם לקחת נשך ותרבית תחזיר אותו לאחיך כדי שיחיה עמך, ודוקא למי שלקח הזהירה התורה שחייב להחזיר, אבל לא ליורש.

[3] ומה שאמרו במשנה שאינם חייבים להחזיר - מיירי בשאכלום. אבל בברייתא אי אפשר להעמיד שאכלום, דכיון שהם יודעים שהן של רבית - ש"מ שמיירי שהמעות עדיין בעין.

[4] וזה כסברת רב פפא לקמן שסובר שחיוב האונסים חל רק בשעת המיתה ולא כבר משעת השאלה, ולא דומה לגזלן שחייב באונסים משעת הגניבה. ולכן כאן בשעה שחל האונס כבר האב השואל נפטר ולא חל חיוב האונסים על נכסיו ולכן הם פטורים מלשלם.

[5] דכיון שקיום שטרות דרבנן, ומה"ת עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואין צריכים קיום, לכן אפשר לקיים אפי' שלא בפני בעל דין. ור' יוחנן שסובר שאין מקיימים, משום שס"ל שלא פלוג רבנן בין קיום שטרות לבין קבלת עדות. וזה שאמר רב ששת בהסבר טעמו של ר' יוחנן, שה"ק: שאפי' בקיום שטרות אמר ר' יוחנן שבעינן "יבא בעל השור ויעמוד על שורו".

[6] אלא רק אחר תשעים יום, שבשלושים הראשונים אומרים שטורח הוא במעות להלוות, ובשלשים השניים אומרים שהוא לא מצא ומנסה למכור את נכסיו להשיג כסף, ובשלשים השלשיים אומרים שהקונה גופא טורח להשיג כסף.

עוד חומר לימוד על הדף