PAST DEDICATION
BAVA KAMA 108 - dedicated by Rabbi Kornfeld's father in memory of his aunt, Malka Gitel bas Reb Yakov Mordechai (Malvina Marmorstein), who took him into her home and raised him like her own child after the Holocaust. Her Yahrzeit is 20 Nisan.

בבא קמא דף קח.

בעלים שתבעו את פקדונם מהשומר חנם, ונשבע שנגנב, ושוב שילם, והוכר הגנב, כפל למי?

מה הדין? מה הטעם?
לאביי לבעלים כיון שהטריחו השומר לב"ד לשבועה - לא מקנה לו הכפל
לרבא לשומר כיון שלבסוף השומר שילם [1] - מקנה לו הבעלים הכפל

בבא קמא דף קח:

בעלים שתבעו את פקדונם מהשומר, ונשבע שנגנב, והוכר הגנב. תבעו השומר לגנב - והודה,
תבעוה הבעלים וכפר והביאו הבעלים עדים, מה הדין [2]?

כשנשבע השומר על אמת [3] כשנשבע השומר לשקר [4]
ללישנא קמא ברש"י [5] נפטר הגנב מכפל משלם הגנב כפל
ללישנא בתרא ברש"י [6] משלם הגנב כפל נפטר הגנב מכפל

בבא קמא דף קח:

נגנבה הבהמה באונס מהשומר, והוכר הגנב, האם מוטל על השומר לעשות דין, או יכול להשבע?

בשומר חנם בשומר שכר
לאביי רצה עושה דין עם הגנב רצה נשבע ונפטר [7] משלם לבעלים ועושה דין עם הגנב [8]
לרבא משלם לבעלים ועושה דין עם הגנב [9] משלם לבעלים ועושה דין עם הגנב

-------------------------------------------------

[1] וביארו התוס' (בד"ה רבא) - ששילם מעצמו, אז רבא לא חושש למה שהטריחו לב"ד קצת, אבל היכא שהדין חייבו לשלם לבסוף, כדאיתא בב"מ (דף לה.) ששם הטריחו לב"ד הרבה עד שהוצרך רב נחמן להגבותו (ולא שילם מעצמו) - בכה"ג לא מקנה ליה.

[2] הנידן האם נפטר הגנב מכפל במה שהודה לשומר, או שלא חשיבא ההודאה בפני השומר לכלום, וממילא הכפירה לבעלים הוי כפירה המחייבתו כפל כשיביאו הבעלים לבסוף עדים וחייב הגנב כפל.

[3] השומר נשבע שנגנבה ממנו באונס - וכך היה באמת.

[4] דהיינו שטען השומר שנגנבה באונס, ובאמת נגנבה בפשיעה.

[5] דכיון שנשבע השומר באמת הוא אדם נאמן אצל הבעלים, ואם היה הפקדון בעין נוח היה לבעלים שהוא ימשיך להיות שומר עליו, ולכן על שומר הזה לחזר אחריה - ותביעתו לגנב הוי תביעה, וכשהודה הגנב בפניו נפטר. אבל אם נשבע לשקר, כין שלבסוף יתגלה שהוא שומר שקרן, אנן סהדיי שלא ניחא ליה לבעלים דיהיה שוב שומר על פקדון זה, ולכן אין תביעתו לגנב תביעה - אלא רק מה שתבעו הבעלים, וחייב הגנב כפל. וללשון זו מובנת המשך האיבעיא בגמ', שעמד להשבע בשקר ולא הניחוהו הבעלים מהו, די"ל דכיון שכבר עומד הוא להשבע לשקר - הרי שאינו איש נאמן, או י"ל דסו"ס כיון שלא נשבע גברא נאמן הוא ותביעתו לגנב תביעה.

[6] דאם על אמת נשבע - הרי שנפטר השומר מהפקדון, ואין לו יותר לחפש אחרי הגנב - ואין תביעתו לגנב תביעה. אבל אם בשקר נשבע, שאליבא דאמת עדיין השומר חייב בפקדון, הרי שיש לו לחפש אחרי הגנב - ותביעתו תביעה. והקשה רש"י על פירוש זה, דא"כ מה האיבעיא בלא הניחוהו הבעלים להשבע על שקר, הרי אפי' בנשבע ממש על שקר שנפטר מבי דינא בכל אופן תביעתו תביעה ונפטר הגנב, היכא שלא נשבע ולא נפטר מבי דינא כ"ש שעליו מוטל לחפש את הפקדון - ותביעתו לגנב תביעה. ותירצו תוס' (בד"ה ולא) בשם יש מתרצים, די"ל דכין שלא הניחוהו הבעלים להשבע - הרי שמחלו לו, ותו לא רמיא עליה, ולכך אין תביעתו לגנב תביעה. ודחו תוס', דאין זה נכון - דאף שמחלו לו על השבועה לא מחלו לו על הממון.

[7] פי', דכיון שהוא שומר חנם יש לו שני אפשרויות, או שהוא ישלם לבעלים ויעשה דין הוא עם הגנב, או שישבע לבעלים שנגנבה באונס, ויעשו הבעלים הדין אם הגנב.

[8] והגם שהיתה גניבה באונס (לסטים מזוין), ששומר שכר יכול להשבע ולהפטר, מ"מ כיון שהוא שומר שכר והוכר הגנב, ולא יפסיד כלום, על השומר שכר לטרוח אחריה משום שכרו, וישלם לבעלים ויחזור ויפרע מן הגנב.

[9] דגם בשומר חנם מצוה עליו לחזר אחר האבידה.

עוד חומר לימוד על הדף