פרק ראשון - "ארבעה אבות"
א. מה הם ד' אבות נזיקין, ומדוע א"א ללמדם זה מזה? (ב.)
א. שור בור מבעה והבער. שור מזיק במזיד, מבעה מזיק כדרכו מבלי להתכוון, באש אין רוח חיים ובור אין דרכו לילך ולהזיק.
ב. תולדות דשבת, האם הם כיוצא בהן, ומדוע נקראים תולדות? (ב.)
ב. כן, לרבנן נפק''מ שאם עשה כמה תולדות מאבות שונים יש לחייבו על כל תולדה בפני עצמה. ולר''א אין הבדל בין אב לתולדה [שגם על שתי תולדות מאותו אב יש לחייבו ב'], ומה שהיה במשכן נקרא אב ומה שלא נקרא תולדה.
ג. תולדות דטומאות, האם הם כיוצא בהן, ומדוע נקראים תולדות? (ב.-:)
ג. לא, אב מטמא אדם וכלים ותולדות מטמאות רק אוכלים ומשקים.
ד. תולדות דנזקין, האם הם כיוצא בהן? (ב:)
ד. שור בור מבעה ואש תולדותיהם כיוצ''ב, ורגל אין תולדותיו כיוצא בו לענין חצי נזק בצרורות.
ה. קרן תלושה ומחוברת, מנ"ל? (ב:)
ה. מהפס' על צדקיה בן כנענה שלקח קרני שור והפס' בתורה בכור שורו הדר לו וכו'.
ו. מה הם תולדות הקרן, ומדוע הוו כקרן? (ב:)
ו. נגיפה נשיכה רביצה [ע''מ לשבור כלים] ובעיטה, המשותף לכולם שכמו קרן כוונתם להזיק. שנגיפה זו היא נגיחה, ונשיכה מיירי שכוונתה להזיק מבלי שיש לה הנאה מכך, ובעיטה ורביצה דינם כקרן ולא כרגל משום שאין הזיקם מצוי כמו רגל ששכיח מאוד.
ז. מדוע בשור שנגח אדם כ' "כי יגח", ובשנגח שור כ' "כי יגוף"? (ב:)
ז. אדם דאית ליה מזלא כתיב כי יגח [דווקא שהשור בא לנגוח ע''מ להזיקו], בהמה דלית ליה מזלא כתיב כי יגף [שהיא עלולה להינזק אפילו מדחיפת קרניים סתם]. ולפי ל''א ברש''י (ד''ה כתיב כי יגח) יש מלאך ששומר לאדם ולכן מכה קלה לא תספיק כדי להרגו משא''כ בבהמה שאינה נשמרת ע''י מלאך ועלולה למות ממכה קלה.
ח. שן ורגל היכן כתיבי, ומנ"ל דזה שן ורגל? (ב:)
ח. ושילח את בעירו וביער בשדה אחר, ושילח-רגל וביער-שן. וכתיב משלחי רגל השור והחמור, מכאן למדו ש''ושילח'' מוסב על נזקי רגל. וכתיב כאשר יבער הגלל עד תומו, ושן לפעמים מגולה ולפעמים מכוסה והפס' נקט בלשון ביעור, ל''א ברש''י כמו שן שמכלה את האוכל שלאחר מכן נעשה גלל אדם וגלל בהמה.
ט. לולי הילפותא דהם שן ורגל, מה היינו אומרים? (ג.)
ט. או ששניהם מוסבים על נזקי שן, ופס' אחד איירי בכליא קרנא והפס' השני בא לחייבו גם במקרה שלא כליא קרנא. או ששניהם מוסבים על נזקי רגל, ופס' אחד איירי במשלח בהמה והפס' השני בבהמה שהלכה מעצמה.
י. שן דלא מכליא קרנא ורגל דאזלה ממילא, מנ"ל? (ג.)
י. שניהם מסברא, שן דומיא דרגל, כמו שברגל אין חילוק בין מכליא קרנא ללא מכליא קרנא, כך גם בשן. ורגל דומיא דשן, מה שן אין חילוק בין ששילחוה להלכה מעצמה כך גם ברגל. ומהייתור בפס' וביער נלמד שגם בהלכה מעצמה יש לחייבו.
יא. מה הם תולדות דשן ורגל, בומה דומין לאב? (ג.)
יא. תולדות דשן, נתחככה בכותל להנאתה או טינפה פירות להנאתה, והמשותף להן ולאב דיש הנאה להזיקו וממונך ושמירתו עליך. תולדות דרגל כל היזק מצוי שנעשה בדרך הילוכה [ע''י שערה, ומשא שעליה, רסן שבפיה ופעמון שבצווארה] אפילו ללא כוונה, והמשותף להן ולאב דהזיקן מצוי וממונך ושמירתן עליך.
יב. בור ט', האם הוי תולדה, ומדוע? (ג.)
יב. לא, כי הוא אב לנזיקין. ובור י' ומעלה המדובר בכל מקום הוא אב לענייני סכנת נפשות.
יג. אבנו סכינו ומשאו, מתי הם תולדה דבור, שור או אש, ומדוע? (ג.-:)
יג. בשהפקירם לכ''ע דינם כבור כיון שזה האב נזיקין שנא' בתורה, בשלא הפקירם לשמואל דינם כבור ולרב דינם כשור ותלוי במחלוקתם אם כל נזק שנעשה ברה''ר נלמד מדין בור או מדין שור. שהזיקו בעת נפילתם לרב פפא דינם כאש כיון שכח אחר מעורב בהם וממונך ושמירתו עליך.
יד. מהו אב דאדם (2), ומהו תולדתו? (ג:)
יד. ער וישן, תולדותיו כיחו וניעו לאחר שפירשו מגופו.
טו. איזה תולדה לאו כיוצ"ב ולענין מה היא תולדה של האב? (ג:)
טו. צרורות מרגל, היא נקראת תולדה דרגל לרב פפא כי דינה שווה לרגל לענין תשלום נזק מן העלייה ולא מגוף הבהמה, ולרבא כי היא פטורה ברה''ר מתשלום נזק.
טז. מהו מבעה (2), מנ"ל, מדוע כל מ"ד לא אומר כהשני? (ג:)
טז. לרב אדם ולשמואל שן, רב למד מהפס' אם תבעיון בעיו [אם תבקשו וכו' שמוסב על אדם], ושמואל למד מהפס' איך נחפשו עשו נבעו מצפוניו [מלשון גילוי שמצאו את המטמון של עשיו]. רב לא אמר כשמואל כי לשיטתו היה צריך לכתוב נבעה מלשון גילוי שיניים ולא מבעה מלשון מגלה דבר אחר כמו''ש בפס', ושמואל לא אמר כרב מפני שלא כתוב בועה מלשון בקשה אלא מבעה מלשון גורם לאחרים לבקש.
יז. מהו שור לב' המ"ד הנ"ל (פרט גם להו"א)? ומהו לא ראי לכל מ"ד? (ג:-ד.)
יז. לרב שור כל מילי דשור [קרן שן ורגל] ולכן לא ייתכן שמבעה מוסב על שן, לשמואל אליבא דרב יהודה שור מייצג נזקי קרן בלבד ומבעה נזקי שן, ולפי''ז יוצא שלא ראי קרן שאין הנאה להזיקו כראי השן שיש הנאה להזיקה, ולא ראי השן שאין כוונתו להזיק כראי הקרן שכוונתו להזיק, מפני שעבד ואמה שהזיקו פטורים אע''פ שכוונתם להזיק וקמ''ל שאין לפטור שור המזיק כמותם. ולמסקנה לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כראי השן שאין כוונתו להזיק, ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הקרן שאין הנאה להזיקו. ולשמואל אליבא דרבא שור לנזקי רגל ומבעה לנזקי שן, ולפי''ז לא ראי רגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי, ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו.
יח. עבד ואמה שהזיקו האם האדון חייב, ומדוע? (ד.)
יח. לא, כדי שלא ילך כל פעם שרבו הכעיסו וישרוף שדות של אחרים כדי לחייבו בנזק.
יט. היכן קתני קרן לשמואל, ומדוע לא נכתב להדיא במתני'? (ד.)
יט. במשנה הב', כשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ לאתויי נזקי קרן, שהמשנה איירי במועדים מתחילתם ואילו קרן נחשב למועד רק בפעם הרביעית.
כ. היכן קתני אדם לשמואל? ומדוע תני לרב ב' פעמים אדם? (ד.)
כ. במשנה בסוף הפרק האדם נזכר בין חמשת המועדים, ולרב הוא נזכר שם כדי למנותו בין חמשת המועדים. וכאן אדם נזכר מפני שלא ראי השור שמשלם את הכופר כראי האדם שאינו משלם, ולא ראי האדם שחייב בד' דברים [צער, ריפוי, שבת, בושת] כראי השור שאין חייב בד' דברים.
כא. הצד השוה שבהן שדרכן להזיק, במה שור ואדם דרכן להזיק? (ד.)
כא. בשור מועד כיון שהוא מועד מוכח שדרכו להזיק, ואדם דרכו להזיק בשינה.
כב. מדוע היה צד לומר שמבעה זה אש, או מים ומדוע ל"א הכי? (ד:)
כב. מים מפני שכתוב כקדוח אש המסים מים תבעה אש וכו' [כמו שאש שורפת דבר הנמס ומים מבעבעים כשהם על אש וכו'], ול''א הכי משום שפעולת הבעבוע מתייחסת לאש ולא למים [שאז היה צ''ל מים נבעו ולא תבעה אש]. וגם אש זה לא יכול להיות מפני שאחד מד' אבות נזיקין הוא האש.
כג. מה הם האבות דתני ר' אשעיא, ומדוע לא תנן במתני' (2)? (ד:)
כג. א. שומר חינם ב. שואל ג. נושא שכר ד. שוכר ה. נזק ו. צער ז. ריפוי ח. שבת ט. בושת י-יג. שור בור מבעה והבער. לשמואל לא הובא כל האבות הללו במשנתנו משום שרק בנזקי ממון קמיירי ולא בנזקי גופו, ולרב במבעה נכללו כל סוגי הנזיקין באדם.
כד. מה הם האבות שהוסיף ר"ח מדוע לא שנאן ר"א? (ד:)
כד. א. תשלומי כפל ב. תשלומי ד' וה' ג. גנב ד. גזלן ה. עדים זוממין ו. האונס ז. המפתה ח. מוציא שם רע ט. המטמא י. המדמע יא. המנסך יב-כד. כל הי''ג אבות ששנה רב אושעיא. רב אושעיא לא שנאם מפני שהוא עוסק בחיוב תשלומי ממון ולא בקנסות.
כה. מדוע ר"א לא תני: גנב וגזלן, עדים זוממין, שור דאזיק אדם, אונס מפתה ומוצש"ר, מטמא מדמע ומנסך? (ד:-ה.)
כה. גנב וגזלן לא היה צורך מפני שהם כלולים בשומר חינם ושואל שטוענים טענת גנב וגזלן. עדים זוממים לר' אושעיא דינם כקנס ואינם משלמים ע''פ הודאת עצמם. שור שהזיק אדם משלם מגופו ולכן לא תמיד יגבו ממנו את כל סכום הנזק שעשה. אונס מפתה ומוציא שם רע, אם דינו כנזק צער או בושת כבר שנו אותם, ואם דינו כפגם היינו נזק, ואם דינו כקנס בזה לא איירי רב אושעיא. מטמא מדמה ומנסך, אם היזק שאינו ניכר שמיה היזק יוצא שכבר שנו נזק, ואם לא שמיה היזק אז דינו כקנס.
כו. מדוע תנא דידן דר"א ור"ח תנא מנינא? (ה.)
כו. תינא דידן למעוטי מניינא דרב אושעיא, ורב אושעיא למעוטי מניינא דר''ח, ור' חייא למעוטי מוסר ומפגל.
כז. האם יש תולדות לר"א ור"ח, ומדוע נקראו אבות? (ה.)
כז. אין תולדות, שנו אבות כדי לומר שעל כולם משלם ממיטב הארץ.
כח. היאך ילפינן כולהו מבור וחד מהנך? (ה:)
כח. בור אין דרכו לילך ולהזיק וכ''ש שיהיה חיוב בנזקי רגל שן אדם ואש שדרכם לילך ולהזיק, וא''ת שבור מתחילת עשייתו עומד להזיק, יש להוכיח מקרן שאינה עשויה מתחילתה להזיק וכך גם בשאר האבות שכל אב שיוסיפו לבור יספיק כדי ללמד על כל השאר.
כט. האם היה אפשר ללמוד קרן מהנ"ל? (ה:)
כט. לא, לפי שאינו מועד מתחילתו. [ולמ''ד שמועד מתחילתו ניתן ללמוד ממנו מפני שכוונתו להזיק].
ל. למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? (ה:)
ל. קרן לחלק בין תם למועד, שן לפטור ברה''ר, בור לפטור נזקי כלים [ולר''י שמחייב נזקי כלים בבור בא לפטור אדם שמת בבור], אדם לחייבו בד' דברים, אש כדי לפטור נזקי טמון [ולר''י שמחייב בנזקי טמון לרבות אש שחרכה אבנים של חביר ולענין חיוב]
לא. הצד השוה שבהן לאתויי מאי? (4) פרט המקרים! (ו.-:)
לא. א. לאביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה [לא איירי כשהזיקו בנפילתם שבכה''ג דינם כאש, וגם לא בסתם הפקר שאז דינם כבור] ומיירי שהפקירם והזיקו עם כח אחר מעורב בהם [בניגוד לבור שאדם כורה, בניד''ד החפץ נפל מעצמו או בעזרת הרוח] ב. לרבא לאתויי בור המתגלגל ברגלי אדם ורגלי בהמה [בשהפקיר, ובניגוד לסתם בור שנעשה ע''י אדם, כאן הבור נעשה מחמת רגליו] בשור לא מעשי ידי האדם גרמו לנזק שהרי הוא עושה בעצמו ובור אין דרכו לילך ולהזיק ג. לרב אדא בר אהבה לאתויי פותח ביוב בימות הגשמים שמותר ומ''מ מי שניזק מהביוב שלו צריך לפצותו [ולא דמי לבור שנעשה שלא ברשות שהרי כאן נעשה ברשות] ושוב פעם מה הצד בין בור לשור ד. לרבינא לאתויי כותל ואילן שנפלו פטור, ואם נתנו לו זמן קצוב להורידו ולא עשה כן, אם נפלו הכותל או האילן מעצמם לפני הזמן שקצבו לו פטור, ואם אחרי חייב. וכאן איירי בשהפקיר ומ''מ כיון שאין תחילת עשייתו לנזק אין דינו כבור, וגם כמו שור הוא לא משום שאין דרך כותל לילך ולהזיק.
לב. מאיזה צד השוה לומדים אסו"מ שהניחן בראש גגו? (ו.)
לב. אש ובור.
לג. מאיזה צד השוה לומדים בור המתגלגל? (ו.)
לג. בור ושור.
לד. מאיזה צד השוה לומדים פותקין ביבותיהן? (ו.-:)
לד. בור ושור.
לה. מאיזה צד השוה לומדים כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו, אחר זמן שנתנו לו לקוץ? (ו:)
לה. בור ושור.
לו. מנין שתנא דידן ירושלמי? (ו:)
לו. מפני שכתב חב במקום חייב שזו לשון יותר קצרה וקלילה.
לז. במה נחלקו ר"י ור"ע גבי עידית לר' אידי בר אבין (ו:)
לז. שאכל ערוגה בין הערוגות ולא ברור מאיזו מהן אכל שישלם שמנה.
לח. במה נח' ר' ישמעאל ור"ע לר' אחר בר יעקב ומנ"ל לכל תנא את דינו? (ו:)
לח. שהעידית של הניזק שווה לזיבורית של המזיק ור' ישמעאל סבר ששמין לפי הקרקע של הניזק ולר''ע לפי הקרקע של המזיק. שר' ישמעאל למד גז''ש מיטב שדהו ישלם ומהפס' וביער בשדה אחר, מה למטה בדניזק אף למעלה בדניזק. ור''ע למד מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם שהמזיק ישלם מהמיטב שלו.
לט. במה נחלקו בהקדש, להו"א ולמסקנא? (ו:-ז.)
לט. בהו''א נחלקו אם הגזבר של יקדש יגבה מעידית או בינונית ולמסקנה מחלוקתם בשור שהזיק הקדש אם ישלם ממיטב או שפטור.
מ. מנ"ל דנחלקו אי בדניזק שיימינן? (ז.)
מ. מחלוקת בביאור הפס' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם אם במזיק או בניזק שיימינן.
מא. כיצד מיישבת הגמ' הסתירה בין "מיטב" ל"ישיב" להו"א ולמסקנה? (ז.-:, ט.)
מא. מדעתו אפילו סובין ובעל כרחו קרקעות, מי שדינו בבינונית ומבקש ליטול משדה אחרת והמזיק אומר לו או שתיטול כדינך עכשיו או שתיטול בבינונית לפי התעריף של ניסן שיותר יקר. בעל חוב שחז''ל תיקנו לו לגבות מבינונית ורוצה זיבורית שהלווה יאמר לו שאם הוא רוצה ליקח כדינו יטול כדהשתא ואם רוצה ליטול בזיבורית ייקח בתעריף של ניסן [שאם לא נוח לו בתקנת חז''ל ורוצה בעיקר הדין ממילא גם אין חיוב ללווה לתת לו קרקע במחיר תואם], כתובת אשה שדינה בזיבורית ואם היא רוצה ליטול בינונית בעלה רשאי לומר שייתן לה פחות ממה שמגיע לה.
מב. מדוע נדחו תירוצי הגמ' להו"א (3)? (ז.-:)
מב. א. לא כתוב ישולם [שאז משמע שנותן בעל כרחו] אלא ישלם ב. תקנת חז''ל נועדה לטובת הניזק ולא לטובת המזיק ולכן לא ניתן לפרש שאם ירצה לגבות נזקו מבינונית או זיבורית שיקבל שדה כפי זמן היוקר ג. יש לדחות מפני שא''כ אתה נועל דלת בפני לווים, שלא מסתבר שאם היה קונה זיבורית עכשיו היה משלם בשער הזול, ואם ידרוש מהלווה שיחזיר לו קרקע בזיבורית יקבל כפי שער היוקר.
מג. הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים, ואינו מוצא למוכרן, מאכילין אותו מעשר עני עד מחצה, באר היטב את ד' הברייתא! (2- רש"י) (ז.-:)
מג. שאין דרך השוק למכור בפחות מחצי מהשווי ולכן עד חצי מאכילים אותו [שאם השדה שוה ר' והוא הצליח למכור בק''ס מנה מאכילים אותו עד מ' כדי להשלים לר' אבל יותר ממאה לא יתנו לו מפני שלא ימכור בפחות ממאה. עוד כתב רש''י שעכשיו שכולם יודעים שהוא לחוץ לכסף קשה לו למכור בעסקה משתלמת.
מד. בניזקין, בעל חוב וכתובת אשה, האם יכול לומר לו אי שקלת כדינך שקול, ואי לאו שקול כיוקרא דלקמיה? (ז:)
מד. בכתובת אשה רשאי לומר כן, ולבעל חוב אי אפשר לומר כן.
מה. בשל מי שמין, לר"ע ולר"י? (ז:)
מה. לר''ע בשל ניזק ולר' ישמעאל בשל מזיק.
מו. כיצד מיישבת הגמ' הסתירה בין ב' הברייתות דבחד תני בע"ח בבינונית וחד תני בזיבורית (4)? (ז:-ח.)
מו. א. כאן שהיתה לו עידית בשעת הלוואה ומכרה וכאן שלא היתה עידית בשעת המכירה ב. בשתי הברייתות איירי באין לו עידית בשעת ההלוואה, וכאן בינונית שלו שווה כמו העידית דעלמא ויביא זיבורית, וכאן הבינונית שלו שווה לבינונית דעלמא ג. שעידית שלו שווה לבינונית דעלמא ונחלקו אם מודדים לפיו או לפיהם ד. הברייתות נחלקו אם בע''ח מחויב לשלם בבינונית כדי שלא לנעול דלת בפני לווין או שרשאי לשלם בזיבורית כדין תורה.
מז. מכר לא' או לג' בנ"א, בב"א ובזא"ז, מה דינו, ומדוע? (ח.-:)
מז. בב''א כולם נכנסים תחת הבעלים ויגבה כדינו, ובזא''ז יגבה מהאחרון שקנה כי הבעלים שייר לגבות ממנה הכל.
מח. כשלקח עידית באחרונה, ממה יקבלו, ביתמי ולא ביתמי? (ח.-:)
מח. ביתמי מהעידית מפני שיתומים אינם אחראים לפירעון חובות אביהם, והשעבוד של האב רובץ רק על הקרקע שלו, כך שגם אם יחזיר את הזיבורית למוכר עדיין הם יגבו מהעידית שלו. בלא יתמי ניתן לאיים שיחזיר למוכר את הזיבורית כדי שיגבו ממנה ולא מהעידית.
מט. במה מצינו שנאמר הדין שיכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים (2)? (ח:)
מט. א. אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ב. אשה שאומרת לבעלה איני ניזונית ואיני עושה.
נ. מה הדין כשמכר הלוקח בינונית וזיבורית, ושמר העידית, ומה הדין להיפך, ומדוע? (ח:)
נ. שמכר בינונית וזיבורית והשאיר לעצמו את העידית כל אחד יגבה כדינו מפני שיכול לטעון שלא ניחא ליה בתקנתא דרבנן, כשמכר את העידית הלאה, לאביי יגבו מעידית ולרבא כמו שהקונה הראשון יכול לטעון שלא ניחא ליה בתקנת רבנן כך גם הקונה השני יכול לטעון ולכן יגבו כדינו.
נא. ראובן שמכר כל שדותיו לשמעון ומכר שמעון שדה א' ללוי, מה דינו? פרט! (ח:)
נא. אם לוי קנה בינונית [ושמעון לא שייר בינוניות אצלו], ראובן יגבה ממי שרוצה משום שמעיקרא דינו בבינונית, ואם לוי קנה זיבורית או עידית יש לו לילך לשמעון כי העידית וזיבורית אינן ראויות לו [וה''ה שקנה בינונית ויש גם בינונית ברשות שמעון].
נב. ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ושלא באחריות, ואתא בע"ח דראובן וטרף משמעון, האם יכול לעמוד לדין עם הבע"ח, ומדוע? (ח:)
נב. באחריות רשאי לעמוד לדין לכ''ע מפני שאם יגבו משמעון את השדה הוא יחזור לתובעה מראובן, ואיכא דאמרי שגם שלא באחריות רשאי לעמוד עמו לדין כדי שלא תהיה לשמעון תרעומת על ראובן.
נג. ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ושלא באחריות, ויצאו עליה עסיקין, האם יכול לחזור בו, ומדוע? פרט! (ח:-ט.)
נג. שלא באחריות עד שלא עשה בה קנין חזקה יכול לחזור בו ולאחר מכן אינו יכול משום שזו אשמתו שקנה חייטא דקטרא [שק קשור] ולא בירר אם יש לה אחריות, ואם קנאה באחריות יכול לחזור גם לאחר מכן. ולאיכא דאמרי גם כשיש אחריות המוכר יכול לדרוש לראות שטר חתום מב''ד שנלקחה ממנו השדה, מפני שהוא בטוח שב''ד ידחו את הערעור על בעלות השדה.
נד. כיצד מיישב ר' הונא את הסתירה מישיב ומיטב? (ט.)
נד. אם יש קרקע ישלם בקרקע ואם אין ישלם בשווה כסף ואפילו בסובין.
נה. א"ר אסי כספים הרי הן כקרקע, באר! להו"א ולמסקנא? (ט.)
נה. להו''א שני אחים שאחד נטל כסף והשני קרקע ובא בעל חוב להיפרע מאחד מהם שהאח השני יחלוק עמו ''בנזק'' חצי חצי [לחד מ''ד כיון ששניהם בניו פשיטא שיחלקו בפרעון הקרקע ולחד מ''ד אי''צ לחלוק מפני שהאח שנטל ממון מסתכן שיגנבו ממנו מעות ובעל הקרקע מסתכן שיפרעו ממנו אותה], ולמסקנה הכוונה שכסף כקרקע לענין מיטב בתשלום נזיקין.
נו. האחין שחלקו, ובא בע"ח ונטל חלקו של א' מהם, מה הדין, ומדוע? (ט.)
נו. לדעת רב בטלה מחלוקת ויחלקו מחדש שדינם כיורשים, ולשמואל דינם כלקוחות ולכן לא יחלקו שוב, ולרב אסי יחלקו רבע במעות ורבע בקרקע מפני שהוא מסופק כמו מי ההלכה.
נז. במצוה עד שליש, באר! להו"א ולמסקנא (ט.-:)
נז. להו''א שליש מביתו, וזה נדחה מפני שלא מסתבר שעל ג' מצוות יפסיד את כל ממונו, ולמסקנה יש להוסיף עד שליש ממחיר המצוה עבור הידור מצוה, והגמ' נשארה בתיקו אם שליש מלגאו או מלבר [נפק''מ שאם המצווה עולה ו' אם צריך להוסיף עוד ב' או עוד ג'].
נח. "כל שחבתי בשמירתו - הכשרתי את נזקו", באר! (2)? (ט:)
נח. א. אם הזיק זו אשמתי מפני שלא שמרתיו יפה ב. ל''א ברש''י (ד''ה הכשרתי את נזקו) שעלי להכשיר ולתקן את הנזק ע''י שאשלם את דמיו.
נט. שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב משא"כ באש, באר ונמק! (ט:)
נט. א. בשור קשור ובור מכוסה שדרכם עם הזמן להתשחרר ולהזיק לעומת גחלת של אש שהולכת ומתמעטת ב. בשור שאינו קשור ובור גלוי ושלהבת שמסר ביד חרש, ששם גדיש חבירו נשרף מחמת שהחרש הבעירה ואי''ז באחריות הבעלים, משא''כ שור ובור שמזיקים מעצמם והבעלים אחראי על נזקיהם.
ס. מהו חומר בשור מבור (7) ומאש (5)? (ט:-י.)
ס. שור מבור: א. משלם כופר במקרה שהרג אדם ב. חייב בקנס ל' אם הרג עבד ג. אם נגמר דינו להיסקל אסור בהנאה ד. דרכו לילך ולהזיק ה. חייב על נזקי כלים ו. במזיק פסולי המוקדשין ז. דש בנירו. שור מאש: א. כופר ב. קנס ל' על עבד שנהרג ג. שור הנסקל אסור בהנאה ד. מסרו לחש''ו חייב ה. חייב על טמון.
סא. מהו חומר בבור משור (2) ומאש (2)? (ט:-י.)
סא. בור מאש: א. תחילת עשייתו לנזק ב. מסרו לחש''ו חייב. בור משור: א. תחילת עשייתו לנזק ב. מועד מתחילתו.
סב. מהו חומר באש משור (1) ומבור (3)? (י.)
סב. אש משור: א. מועדת מתחילתה. אש מבור: א. דרכה לילך ולהזיק ב-ג. מועדת לאכול גם דבר שאינו ראוי לה, היינו כלים או ליחכה נירו וסכסכה אבניו אליבא דר''י.
סג. הכשרתי במקצת נזקו חבתי וכו' כיצד, וכאיזה מ"ד? (י.)
סג. החופר בור ט' ובא אחר והשלימו לי' שחייב בכל הנזק, ודלא כרבי שסובר ששניהם אחראים לענין נזיקין.
סד. בהנ"ל, מדוע לא מוקמינן במסר שורו לה' בנ"א, במרבה בחבילה, ובה' שישבו על ספסל א' וכו'? (י.-:)
סד. ה' ששמרו על שור לא הובא כאן מפני שגם בלעדיו ניתן לשומרו ולכן אי''ז בכלל הכשרתי מקצת נזקו. מרבה בחבילה [מוסיף עצים למדורה] ג''כ איירי שבלאו הכי האש היתה מגיעה לגדיש [והוא רק גרם לכך לקרות מהר יותר]. ה' שישבו על ספסל והגיע עוד אחד וישב והספסל נשבר אחרי שעה, גם שם הוא רק גרם לכך לקרות מהר יותר אך לא רק באשמתו נפסל הספסל.
סה. ה' שישבו על ספסל א' ולא שברוהו ובא אחד וישב עליו ושברו, באיזה אופן רק האחרון חייב, ובאיזה אופן לא? באיזה אופן החידוש, ומהו? (י:)
סה. כשהוא נשען עליהם באופן שאין לאף אחד מהם יכולת לזוז כל האשמה עליו [החידוש שכוחו כגופו לענין נזיקין בכה''ג], כשכולם ישבו יחד לכולם יש חלק בנזק.
סו. הכוהו י' בנ"א בי' מקלות ומת, האם ומי חייבין, ומדוע? ומדוע לא מוקמינן מתני' בהכי? (י:)
סו. לרבנן פטורים ולריב''ב האחרון חייב מפני שקירב את מיתתו, הברייתא בקטלא לא קמיירי וגם בפלוגתא לא קמיירי. ולא מוקמינן כריב''ב שהאחרון חייב מפני לא יתאימו דברי הברייתא להלכה.
סז. מדוע כ' במתני' חבתי בתשלומי נזקו? (י:)
סז. מלמד שהבעלים מטפלים בנבלה [לוקחים לעצמם או מוכרים אותה כמה שיותר מהר לפני שירד ערכה והמזיק צריך להשלים לו את הסכום שהפסיד במיתתה].
סח. מנין שהבעלים מטפלין בנבילה, ומדוע בעינן כל הנך קראי? (י:)
סח. לרב אמי מהפס' מכה נפש בהמה ישלמנה, אל תקרי ישלמנה אלא ישלימנה. לרב כהנא מהפס' אם טרף יטרף יביאוהו עד הטרפה לא ישלם, ויש לדרוש שאם יטרף השור בפשיעת השומר ישלם לבעלים את ההפרש בין שור חי לטרפה ואת הנבלה עצמה ישלם הבעלים ע''י שימכרנה כדי להשלים את נזקו. לחזקיה נלמד משלם ישלם שור תחת שור והמת יהיה לו וכוונת הכתוב שהמת יהיה לניזק. אם היה רק את הלימוד הראשון היה הו''א ששם במקרה דלא שכיח [שיזיק בידיו את בהמת חבירו ששומר עליה] הקילה התורה על המזיק שלא יצטרך לטפל בו, ואם היה רק הפס' השני היה הו''א שדווקא בנזק שנגרם ממילא אבל לא כשהוא עשה במו ידיו [שבכה''ג מסברא היינו מחייבים את המזיק לטפל בנבלה], והפס' השלישי נצרך מפני שמאוד מצוי ששור יגח שור חבירו [ובכה''ג מסברא היינו מחייבים את בעל השור שנגח לטפל בנבלה].
סט. מדוע לא אמרינן דנותן הנבילה מדין ישיב? (י:)
סט. כי הפחת שלה מעת המיתה ועד הפסק בב''ד נזקף לחובת הניזק.
ע. במה נח' ת"ק ואבא שאול, להו"א ולמסקנה? (י:-יא.)
ע. להו''א לת''ק יביא עדים שהבהמה שנפקדה בידו נטרפה באונס ופטור מתשלומי הנזק משום שפחת נבלה דמזיק הוי, ולאבא שאול יביא את הנבלה לב''ד משום שפחת נבלה דניזק הוי, למסקנה לכ''ע פחת נבלה דניזק הוי ונחלקו על מי מוטל לטרוח להביא את הנבלה ממקום המיתה לב''ד שלאבא שאול המזיק צריך להביאה לב''ד ולת''ק הניזק צריך לטרוח בטיפול.
עא. מהו טורח נבילה, ומה דינו? (יא.)
עא. הבאת הנבלה לב''ד, על המזיק לדאוג לכך גם בזמן שהיא שווה יותר בב''ד מבמקום הנזק [שאז מסברא ודאי שירצה לעשות כן כדי לשלם פחות נזק] וגם בזמן ששוויה זהה בכל מקום שהיא.
עב. האם שמין לגנב, לגזלן, לנזקין, ולשואל? (יא.)
עב. לגנב וגזלן לא, לנזיקין ולשואל כן.
עג. שליא שיצתה מקצתה ביום א' ומקצתה ביום ב', מה דינה, ומאי קמ"ל? (יא.-:)
עג. מיום הראשון חוששת ומונה מיום השני, החידוש הוא שאין שליא יוצאה בלא ולד וגם אין מקצת שליא יוצאה בלא וולד.
עד. בכור אדם שנטרף בתוך ל' יום, האם צריך פדיון הבן, מנין, ומה החידוש? (יא.)
עד. אי''צ לפדותו, שנא' אך פדה תפדה - לחלק שאם נטרף בתוך ל' יום שלא יפדוהו.
עה. בהמה גסה, במה נקנית? (יא:)
עה. לר''א במשיכה ולרבנן אפילו במסירה [ולר''ש רק בהגבהה].
עו. האחין שחלקו, את מה שמין? פרט! (יא:)
עו. שמין מה שעליהם, אך לא מה שעל בניהם ובנותיהם [מפני שהם מתביישים להביאם לב''ד וה''ה לנשותיהם] ואם אחד מהאחים לובש בגדים מכובדים יותר כדי שיהיה כבוד לכל המשפחה גם את בגדיו לא שמין.
עז. שומר שמסר לשומר מה דינו, ומדוע? (יא:)
עז. לעולא פטור אפילו בשומר שכר שמסר לשומר חינם שהרי מסר לשומר בר דעת, ולרבא חייב גם באונס אפילו בשומר חינם שמסר לשומר שכר מפני שהשומר הראשון נאמן למפקיד בשבועה ואילו השומר השני אינו נאמן בעיניו לענין שבועה שלא פשע.
עח. הלכתא גובין מן העבדים, במאי איירי? פרט! (יא:-יב.)
עח. בעלי חוב גובים את העבד שנעשה אפותיקי אפילו מיתומים כיון שיש לדבר קול והיה ללוקח להיזהר שלא לקנותו. @
עט. במאי פליגי הבריתות דהחזיק בעבדים אי קנה מטלטלים? (3) (יב.)
עט. א. אם עבדים כקרקעות או כמטלטלין ב. אם כדי לקנות קרקע בעינן דומיא דערים מצורות ביהודה שאינם ניידים ג. אם בעינן שהעבד יהיה כפות בתוך החצר כדי שיקנה אגב השדה.
פ. כיצד מתיישבת סתירת הברייתות אם החזיק בקרקע קנה עבדים? והאם זה תלוי במח' אי עבדים כקרקעות או כמטלטלין? (יב.-:)
פ. א. עבד דינו כקרקע, והברייתא שלא קנה סוברת דבעינן דומיא דערים מצורות ביהודה ב. דינו כמטלטלין, והברייתא שקנה איירי בכפות שנקנה אגב החצר ג. שאני מטלטלי דניידי מדלא ניידי וה''ה לקרקעות, ואי''ז תלוי במחלוקת אם עבדים כקרקעות או כמטלטלין. @
פא. קדשי קדשים וקדשים קלים האם הם ממון בעלים, קודם שחיטה ולאחר שחיטה? (יב:)
פא. ק''ק ממון גבוה, וקק''ל לפני שחיטה הוי ממון בעלים לריה''ג.
פב. כיצד ילפינן דקדשים קלים הם ממונו? (יב:)
פב. מהפס' ומעלה מעל בה', לרבות קק''ל שחייב עליהם קרן וחומש מפני שהם ממונו.
פג. בכור חי, האם הוא ממונו או לא, בא"י ובחו"ל, בזה"ז ובזמן המקדש, ומדוע? (יב:-יג.)
פג. בזה''ז ניתן למוכרו בכל מקום כיון שאין ביהמ''ק והבכור לא ראוי להקרבה. בזמן המקדש בא''י הוא ממון גבוה שראוי להקרבה ולא ניתן למוכרו, ואם נמצא בחו''ל לר''ש שלכתחילה אין להביאו לא''י כדי להקריבו, ג''כ הוי ממונו וניתן למוכרו.
פד. לפי בן עזאי באיזה קדשים קלים הם ממונו, ובאיזה לא, ומנלן? (יג.)
פד. למסקנת הגמ' אבא דוסתאי סובר בדעת בן עזאי שרק בכור הוי ממון בעלים, ובא למעט מעשר בהמה [משום שלבעלים אסור למוכרו] ושלמים [משום שטעונים סמיכה נסכים ותנופת חזה ושוק]. ועיין ברש''י (תמורה ח,א ד''ה לא אמר) שפירש כך בסוגיא דידן.
פה. האם משנתינו אזלא דווקא כר"י הגלילי? נמק! (יב:-יג.)
פה. כן, כי אם גם מזיק קק''ל פטור מלשלם היה למשנה לומר נכסים של הדיוט במקום נכסים שאין בהם מעילה [שאז משמע שהמזיק קק''ל חייב].
פו. שלמים תם שהזיק, במה גובה מבשרו, ואליבא דמאן? (יג.-:)
פו. גובה מהבשר ולא מהאימורין, אליבא דרבנן שסוברים דאי ליכא לאשתלומי מהאי לא ניתן לגבות מהשני את חלקו, ובניד''ד היה הו''א שיודו כי איירי בגוף אחד שהזיק ולא בשני גופים שונים, ואליבא דר' נתן שאי ליכא לאשתלומי מהאי השני ישלם הכל, היה הו''א שלא יתחייב הכא משום שגם האימורין הזיקו כמו שהבשר הזיק ואין לגבות מהבשר את חלק האימורין.
פז. תודה שהזיקה, מי מביא את הלחם? (יג.-:)
פז. המזיק.
פח. נכסים שהן של בני ברית, למעוטי מאי? (יג:)
פח. למעוטי עכו''ם.
פט. נכסים המיוחדין, למעוטי מאי? (3) (יג:)
פט. א. זה אומר שורך הזיק וזה אומר שורך הזיק ב. פרט לנכסי הפקר ג. נגח ואח''כ הפקיר.
צ. כשהזיק חב המזיק - במה קאי? (יג:)
צ. לרב חסדא המילים 'ורשות הניזק והמזיק' מוסב על מ''ש בהמשך המשנה [כשהזיק חב המזיק] ולפי''ז יש לחייבו בשן ורגל בחצר השותפים. ולר''א המילים 'ורשות הניזק והמזיק' מוסב על מ''ש קודם לכן [ובכל מקום חוץ מרשות המיוחדת למזיק] ולפי זה יש לפוטרו בשן ורגל, והמילים וכשהזיק חב המזיק אתא לרבויי קרן לענין חיוב.
צא. מתי אמרינן דשור דמשאיל שהזיק שור דשואל משלם בתם ח"נ ובמועד נ"ש, ומתי פטור? (יג:-יד.)
צא. כשהשואל קיבל ע''ע לשמור שלא תינזק מאחרים אבל לא קיבל ע''ע שלא תזיק בעצמה אם הזיקה צריך לשלם חצי נזק בתם ונזק שלם במועד, ואם פרצוה ליסטים בלילה ויצאה והזיקה פטור.
צב. 1. חצר השותפין לפירות ולשוורים, 2. לפירות ולא לשוורים, 3. לפירות לחד (לניזק) ולשניהם לשוורים, האם חייב על השן ורגל? (יד.)
צב. א. לפירות ושוורים - פטור ב. לפירות ולא לשוורים - לרב חסדא חייב ולר''א פטור [שלרב חסדא דינה כשדה אחר משום שאין רשות להכניס שם שוורים ולר''א דינה כשדהו] ג. לפירות לחד [לניזק], ולשניהם לשוורים - חייב.
צג. בהנ"ל, כמה חייב בקרן לר' טרפון (מקרים 1 ו-3) (יד.)
צג. בא'-ב' נזק שלם, ובג' קרן תמה גם לר''ט חצי נזק משום דהוי כרה''ר.
צד. שום כסף, מה בא להשמיענו? (יד:)
צד. שאם שניהם ניזוקו יבדקו כמה נזק נגרם לכל אחד ומי שהזיק יותר ישלם את ההפרש ביניהם.
צה. שווה כסף באר היטב, ונמק! (יד:)
צה. מהמזיק הכל גובים הכל ממה שנלמד בפס' ישיב לרבות אפילו סובין, ומיתומים ניתן לגבות רק קרקע מפני שמטלטלים דינם ככסף שהרי ניתן למוכרם בכל מקום, ואין הכוונה לקרקעות שהם דבר השווה כל כסף ואין להם הונאה מפני שגם לעבדים ושטרות אין הונאה, וכמו כן אין לומר שהכוונה לדבר הנקנה בכסף בלא קנין משיכה, שהרי גם עבדים ושטרות נקנים בכסף ללא משיכה. ואם תפס מטלטלין מאבי היתומים בחייו פטור מלהחזירם.
צו. בפני ב"ד, מה בא למעט? (יד:)
צו. למעוטי ב''ד של הדיוטות שאינם דנים דיני קנסות.
צז. ע"פ עדים בני חורין ובני ברית, מה בא להשמיענו? (יד:-טו.)
צז. למעוטי עדים שהם עבדים כנענים או גוים [שלעבד אין ייחוס לאביו ולגוי אין חיוב במצוות].
צח. לענין מה השווה הכתוב אשה לאיש, מנין, ומה הצריכותא? (טו.)
צח. לכל העונשים והדינים [ממונות] והמיתות שבתורה. שבדינים היה הו''א שכיון שאינה עוסקת במסחר היא תהיה פטורה, ובעונשים היה הו''א שכיוון שאינה מחויבת בכל המצוות כאיש היא תהיה פטורה מכפרה, ובנפשות היה הו''א שעל הריגת אשה אין בעל השור חייב לשלם לה כופר.
צט. פלגא נזקא קנסא או ממונא, ומדוע? (טו.)
צט. לר''פ ממונא, כיון שסתם שוורים לאו בחזקת שימור הם ואם הזיקו מעיקר הדין היה צריך לשלם הכל, וכיון שהתורה חסה על ממונו הוא חייב בחצי נזק בשור תם. לרב הונא בריה דרב יהושע קנסא, כיון שסתם שוורים בחזקת שימור קיימי והטעם שחייבו בקנס לשלם חצי נזק כדי שישמור יותר טוב על השור כדי שלא יזיק.
ק. והניזק והמזיק בתשלומין, באר לב' המ"ד הנ"ל? (טו.)
ק. למ''ד ממונא פשיטא שהרי גם הניזק מפסיד חצי ממה שהיה אמור לקבל מעיקר הדין, ולמ''ד קנסא איירי בנבלה שהמזיק משלים לחצי נזק לפי ערכה בשעת מיתה, ועד העמדה לדין הניזק מפסיד את ההפרש בשוויה בין שעת מיתה לזמן העמדה בדין.
קא. מה הנ"מ בין תם למועד (4)? (טו.-:)
קא. א-ב. תם חצי נזק מגופו ומועד נזק שלם מעליה ג. תם אינו משלם ע''פ עצמו ומועד משלם ד. מועד שהזיק משלם כופר ותם פטור מכופר.
קב. שור שנגח, מתי אין משלם ע"פ עצמו (2)? (טו.-:)
קב. באומר המית שורי את פלוני או המית שורי את שורו של פלוני, בשור תם.
קג. מה ההלכה, ואיך מיושב הקו'? (טו:)
קג. להלכה פלגא נזקא קנסא, ומה שנשארו בגמ' בתיובתא על מ''ד קנסא ומ''מ הלכה כוותיה, משום שהתנא לא יכול לומר באופן גורף שכל פעם שצריך לשלם פחות או יותר מהנזק הכוונה לקנס מפני שיש דין צרורות שהלכתא שמשלם חצי נזק ודינו כממון ולא קנס.
קד. כלבא דאכל אימרי ושונרא דאכלה תרנגולא, מה דינם? (טו:)
קד. כלב שהרג כבש גדול ואכלו וחתול שהרג תרנגול ואכלו פטורים כי לאו אורחיה הוא ואין מתעסקים בדיני קנסות בבבל, אבל אם אכלו כבש קטן ותרנגול קטן חייבים לשלם מפני שדרכם בכך.
קה. מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו? (טו:)
קה. לא תשים דמים בביתך.
קו. מי הם ה' תמין וה' מועדין (2)? (טו:-טז.)
קו. תם מתחילתם - א. נגיחה ב. נגיפה ג. נשיכה ד. רביצה ה. בעיטה. מועדים מתחילתם - א. שן לאכילת פירות וירקות ב. רגל לשבור כלים ג. שור המזיק ברשות הניזק [אפילו תם] ד. שור המועד ה. אדם שהזיק. א. זאב ב. ארי ג. דוב ד. נמר ה. ברדלס.
קז. שור המזיק ברשות הניזק, באיזה נזק? וכיצד מתפרשת המשנה? (טו:-טז.)
קז. לרבנן נזקי קרן בין ברה''ר ובין בחצר הניזק משלם חצי נזק, ולר''ט בחצר הניזק משלם נזק שלם, ואם החצר מיוחדת לפירות לאחד ולשניהם לשוורים דינו כרה''ר לענין נזקי קרן שבכה''ג גם לר''ט ישלם חצי נזק.
קח. רביצה על פכין קטנים, האם היא קרן או רגל? (טז.)
קח. לפי הגרסה הראשונה והשלישית בדברי ר''א רביצה על פכין קטנים דינו כרגל לפי שדרכה בכך, ולפי האיכא דאמרי דינו כקרן לפי שאין דרכה בכך.
קט. במאי מיירי ולמעך את האדם וכו'? (טז.)
קט. מן הצד, שהבהמה מועדת למחוץ לכיוון הכותל כלים שנמצאים בצידה.
קי. "כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה" באר התירוץ! (טז.)
קי. שצבוע זכר זה אפא וברדלס זו צבוע נקבה, כי ר''מ הוסיף צבוע לרשימת החיות המועדות מתחילתן, ורב יוסף פירש שצבוע היינו אפא, ובגמ' רב יוסף אמר שברדלס הוא אפא. ותירצו שבברייתא איירי בצבוע זכר [אפא] ובמשנה איירי בברדלס שהוא צבוע נקבה.
קיא. מי נעשה נחש אחר ז' שנים, ומדוע? (טז.)
קיא. שדרה של אדם מת מפני שלא כרע במודים.
קיב. ארי ברה"ר שדרס או טרף, האם חייב, ומדוע? (טז:)
קיב. אם דרס פטור שדינו כשן ברה''ר, ואם טרף חייב כיון שאי''ז דרכו וחייב בחצי נזק.
קיג. היכן קברו את חזקיהו ואסא? (טז:)
קיג. את חזקיהו קברו עם דוד ושלמה ואת אסא קברו בעיר דוד.
קיד. במה חשדו את ירמיה הנביא? ומאי "למות"? (טז:)
קיד. לר''א חשדוהו שבא על זונה ולר''ש בר נחמני חשדוהו על אשת איש. עלי מוות לר''א שרצו חייבו מיתת ב''ד [שבא על א''א] ולר''ש בר נחמני שהשליכוהו לבאר טיט.
קטו. לחזקיה שהושיבו לו ישיבה על קברו - כמה זמן? (טז:-יז.)
קטו. לר' נתן ג' ימים ולרבנן שבוע וי''א חודש.
קטז. מהו "וכבוד עשו לו במותו" (5)? (טז:-יז.)
קטז. א. הושיבו ישיבה על קברו ב. יצאו ל''ו חלוצי כתף לפני מיטתו ג. הניחו ס''ת על קברו ד. אמרו קיים זה מה שכתוב בזה ה. לימד זה מה שכתוב בזה.
קיז. מה עושים האידנא עם הס"ת בלוית גברא רבה? (יז.)
קיז. מוצאים ולא מניחים על קברו.
קיח. מה גדול, תלמוד או מעשה? (יז.)
קיח. תלמוד שמביא לידי מעשה.
קיט. מה זוכה העוסק בת"ת וגמ"ח (2)? (יז.)
קיט. א. לנחלת יוסף ויששכר ב. אויביו נופלים לפניו וזוכה לבינה כיששכר.
פרק שני - כיצד הרגל
קכ. מדוע כ' במתני' "הרגל" וגם "הבהמה"? וכן גבי שן? (יז:)
קכ. רגל ובהמה כי פתח באבות והמשיך לתולדות או שפתח ברגל כי כך נגמר הפרק הקודם, ובשן שנו כך כדי להדגיש שאף שבפס' כתיב ושלח את בעירו [מלשון בהמתו] ה''ה גם לחיה.
קכא. מה הדין בצרורות, ומדוע? (יז:)
קכא. לרבנן ח''נ משום שכך הלכתא ולסומכוס נזק שלם מפני שכוחו כגופו.
קכב. אמר רבא כל שבזב טמא וכו', מה בא לאשמועינן? (יז.)
קכב. כל דבר שבזב נעשה טמא בנזיקין משלם ממון מלא וכל שבזב טהור בנזיקין משלם חצי נזק, רבא בא להשמיענו לענין עגלה מושכת בקרון, שכמו שזב שיושב בקרון הכלים שהוא עובר מעליהם טמאים כך גם עגלה שמשכה בקרון ודרסה חפצים חייבים באחריותם, ואם כלי שפגע בקרון יצא החוצה והזיק כלים נוספים יש לחייבו חצי נזק.
קכג. דרסה על הכלי ולא שברתו ונתגלגל למק"א ונשבר, מה הדין, ומדוע? (יז:-יח.)
קכג. לרבה משלם נזק שלם מפני שמנה תבירא תבר, ורבא נסתפק בזה אם נחשב כמי שנשבר מעיקרא או שיש לילך בתר רגע השבירה ולחייבו ח''נ מדין צרורות.
קכד. הידוס אינו מועד וי"א הרי"ז מועד, במה נח' (4)? (יז:-יח:)
קכד. א. אם אזלינן בתר מעיקרא שהיה תחת רגליו או בתר רגע השבירה ודינו כצרורות ב. תרנגול שהתיז צרורות ובפלוגתא דרבנן וסומכוס אם משלם ח''נ או נ''ש בצרורות ג. אם צרורות משתלם מגופו או מן העלייה ד. אם בפעם שלישית תרנגול נעשה מועד לענין הידוס.
קכה. תרנגולין שהיו מחטטין בחבל דלי וכו', מה הזיקו, ומה דינם? (יח.)
קכה. משלמים נ''ש על הדלי וח''נ על החבל [מפני שאין דרכם בכך], ואם היה מאוס בעיסה גם על החבל ישלמו נ''ש מפני שדרכם בכך.
קכו. איזה ספיקות רצתה הגמ' לפשוט מברייתא הנ"ל (2), ומה הדחיה? (יח.)
קכו. א. ספיקו של רבא ולפשוט שבתר מעיקרא אזלינן, ודחו שניתן להעמיד כסומכוס שעל צרורות משלם נ''ש ב. אם לדעת סומכוס כח כחו ככוחו דמי ולפשוט שלאו ככוחו דמי ומשום כך משלם ח''נ, ודחו שניתן להעמיד כרבנן והדלי הלך מכוחו כל הזמן מפני שהתרנגול דחפו ללא הפסק עד שנשבר.
קכז. הכלב שנטל חררה והלך לגדיש וכו', מה דין התשלומין, ובמה נח' ר"א וחכמים (2)? (יח.-:)
קכז. לרבנן על החררה נזק שלם ועל הגדיש ח''נ ולר''א על הכל נ''ש. א. שניהם סוברים כסומכוס שעל צרורות משלם נ''ש, וכאן איירי שהזיק בגחלת בשינוי [כגון שנטלה בפיו והניחה על הגחלת] שלרבנן משלם חצי נזק מגופו כדין תולדה דקרן ולר''א נזק שלם מגופו כשיטת ר''ט שבחצר הניזק משלם נ''ש ב. אם יש העדאה לצרורות.
קכח. איזה ב' ספיקות נפשטים לפי א' המהלכים? (יח:)
קכח. א. אם ח''נ בצרורות משלם מגופו או מן העלייה ב. אם יש העדאה לצרורות.
קכט. קרן בחצר הניזק, האם משלם מגופו או מן העליה? (יח:)
קכט. מגופו.
קל. בהמה שהטילה גללים, תרנגול דתקע בכלי זכוכית, מדוע אינו משונה? (יח:-יט.)
קל. בהמה שהטילה צואה לכלי עם אוכל כשלא היה לה מקום אחר לעשות בו צרכים ותרנגול שראה גרגירי חיטה בתוך הכוס [ודרכו לצעוק בזמן שאוכל], ומשום הכי אי''ז נקרא משונה.
קלא. מהם ב' הספיקות דר' אשי בדין צרורות? (יט.)
קלא. א. אם יש שינוי לדין צרורות לענין שיתחייב רבע במקום חצי ב. אם כח כחו לדעת סומכוס ככוחו דמי, והגמ' נשארה בשניהם בתיקו.
קלב. מהו הספק של הגמ' בפי' המשנה היתה מבעטת וכו'? (2) (יט.)
קלב. אם מה שנאמר במשנה ''היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה וכו' משלם חצי נזק'', הכוונה לבעטה [נזק משונה] או צרורות כדרכה שמשלם ח''נ כרבנן. או שהכוונה שבעטה והצרורות הזיקו ומשום כך תשלם ח''נ, אבל אם הזיקה כדרכה תשלם נזק שלם כסומכוס.
קלג. מהו ספיקו של ר"א בר ממל במקום שאי אפשר לה אא"כ מנתזת ובעטה והזיקה? (2) (יט.)
קלג. אם כיון שאין לה מקום הוי כדרכה בכך שבעטה בכלים או דילמא אם היא בעטה ולא רק דרכה עליהם דינו כשינוי.
קלד. צרורות ברה"ר, התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י, מה הדין ומדוע? (יט.)
קלד. צרורות ברה''ר דינה כרגל ופטורה. יצאה מרה''ר והזיקה ברה''י חייבת מפני שיש חיוב תשלומי נזקי רגל בחצר הניזק.
קלה. אין ח"נ חלוק לא לרה"י ולא לרה"ר, באר! (2) (יט:)
קלה. במקום שחייבה התורה לשלם ח''נ אין חילוק בין רה''י לרה''ר: א. איירי בהתיזה ברה''ר והזיקה ברה''י ב. בנזקי קרן.
קלו. כשכשה בזנבה, באמתה, מה הדין ברה"ר? (יט.-:)
קלו. הגמ' נשארת בתיקו אם דינם כרגל או כקרן.
קלז. דליל שקשרו אדם, מי חייב, בנתקל בו אדם או באדיה אדויי, ומדוע? (יט:)
קלז. אם קשרו אדם הוא חייב מדין בור המתגלגל כיון שקנאו בהגבהה. אם נתקל באדם בעל התרנגול פטור [דכתיב כי יפתח איש בור, ולא שור בור]. באדיה אדויי בעל התרנגול ישלם חצי נזק כשאר דיני צרורות.
קלח. דליל שנקשר מאליו, מי חייב וכמה? (2) (יט:)
קלח. אם בעל הדליל הצניעו דינו כאנוס ופטור, ואם לא הצניעו הוא חייב משום שפשע ודינו כמניח בור ברה''ר.
קלט. האם אכילה ע"י הדחק שמה אכילה, ומנין? (יט:)
קלט. כן, כך מוכח מהברייתא לגבי כלב שליקק שמן וחזיר שאכל בשר וכו'.
קמ. חמור שאכל לחם ופלסיה לסלא, כמה חייב על הסל? (יט:)
קמ. חצי נזק אם לעסו לאחר הלחם, ואם לעסם יחד נזק שלם.
קמא. אכלה פת בשר ותבשיל משלם ח"נ, במאי מיירי? (3) (יט:)
קמא. א. בשר צלוי שאין דרך חיה לאכלו ב. בצבי שאין דרכו לאכול פת ובשר אפילו ע''י הדחק ג. בהמה שאכלה פת על השלחן ואין דרכה בכך.
קמב. במעשה דעז שעלה ע"ג החבית לאכול הלפת ושבר החבית, כמה חייב לשלם, ומדוע? (כ.)
קמב. נזק שלם, כי דרכה לאכול לפת ודרכה לטפס על חבית לשם כך.
קמג. בהמה שאכלה מע"ג חברתה ברה"ר, מה הדין, ומדוע? והאם יש ראיה מהיתה קופתו וכו'? (כ.)
קמג. חייבת נזק שלם כי גב חברתה נחשב כחצר הניזק, ואין ראיה מהיתה קופתו וכו' כי שם מדובר בקופצת שנחשב למשונה.
קמד. באיזה אופן העמיד רבא דמיירי בקופצת? (כ.)
קמד. שקופצת על צואר חברתה כדי לאכול.
קמה. מתגלגל מהו - מהו הציור? (כ.)
קמה. עמיר שהיה ברה''י והבהמה התגלגלה עמו לרה''ר ואכלה אותו שמה.
קמו. משוי מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ, אכלה בפנים חייבת אכלה בחוץ פטורה, במה מיירי? (3) (כ.)
קמו. א. שגלגלה מה שברה''י לרה''ר ואכלה שם ב. שאכלה רק מה שברה''ר ג. במשוי של שחת שנמצא חלק ברה''י וחלק ברה''ר, שאם הבהמה באה מבחוץ ומושכת לכיוון חוץ בזמן האכילה גם את החלק שבפנים הכל נידון כמה שנמצא בחוץ.
קמז. בד"א ברשות הניזק אבל ברה"ר פטור, האם גם באכלה כסות, ומדוע? (כ.)
קמז. לדעת רב פטור, שהבעלים שינה בזה שהניח בגדים ברה''ר והבהמה שינתה כשאכלה מהכסות וכל המשנה אחר משנה פטור. ושמואל סבר שדין זה נאמר דווקא בפירות שחיובם מדין שן אבל לא בבגדים שחיובם מדין קרן ולכן חייב.
קמח. מתי לכו"ע אמרינן כל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור? ומי חולק באופן זה (לקמן כד:)? (כ.)
קמח. במהלכת שבעטה ברבוצה ברה''ר, ולרבא (בדף כד,ב) היא חייבת מפני שגם אם יש לה רשות לדרוך על הרובצת ברה''ר מ''מ אין רשות לבעוט בה.
קמט. משלמת מה שנהנית, כמה? (2) (כ.)
קמט. לרבה דמי עמיר [קש ותבן] ולרבא דמי שעורים בזול [פחות שליש מהמחיר בשוק].
קנ. הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, האם צריך להעלות לו שכר? (כ.)
קנ. בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר פשיטא שאי''צ להעלות לו שכר [מפני שזה לא נהנה וזה לא חסר]. בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר פשיטא דצריך להעלות לו שכר [מפני שזה נהנה וזה חסר]. בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר [זה נהנה וזה לא חסר] לרמי בר חמא צריך להעלות לו שכר ורבא חולק.
קנא. זה נהנה וזה לא חסר, האם יש ראיה ממתני', ומדוע? (כ:)
קנא. לא, כי רמי בר חמא רצה לומר שאם נהנית משלמת מה שנהנית אבל מי שדר בביתו לא חיסרו כלום ואילו כאן הוא חיסרו אוכל ממש, ורמי בר חמא סבר שסתם פירות המונחים ברה''ר דינם כהפקר.
קנב. המקיף את חבירו מג' או מד' רוחותיו, האם חייב הניקף לשלם? ומתי לכו"ע חייב הניקף לשלם, ומדוע? (כ:)
קנב. מג' לא ומד' כן, ואם עמד הניקף ובנה את הרביעית מגלגלים עליו הכל מפני שהוכיח במעשיו שניחא ליה בבניית שאר הגדרות.
קנג. בית ועליה שנפלו, ובנה בעל העליה את הבית ודר בו, האם צריך לשלם שכירות, ומדוע? (כ:)
קנג. לא, מפני שהבית משועבד לו עד שבעל הבית ישלם את הוצאות הבנייה.
קנד. האם יש ראיה מגזבר שהניח האבן של הקדש על פי ארובה דמעל - דהדר בחצר חבירו, צריך להעלות לו שכר, ומדוע? (כ:-כא.)
קנד. לא, כי הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת [לפי שהקב''ה יודע את מעשיו ואי''ז בכלל הדר בחצר חבירו שלא מדעת].
קנה. השוכר בית מראובן מעלה שכר לשמעון, במה מיירי? (כא.)
קנה. שהתברר שהבית שייך לשמעון בבית שעומד להשכרה.
קנו. מה פסק ר' הונא? מה הטעם (2), ומה הנפק"מ? (כא.)
קנו. אי''צ לעלות שכר, כי יש בכך הנאה לבעלים ממה שמבריח מזיקים מהבית וגם שאם יש תקלות בבית הוא דואג לתקנם. נפק''מ למחסן ששומרים בו עצים, שלמ''ד כדי להבריח מזיקים צריך להעלות שכר מפני שהבית מיושב בעצים, ולמ''ד כדי שיוכל לתקן תקלות בבית גם בכה''ג אי''צ להעלות שכר מפני שנוח לבעה''ב שהוא נמצא שם.
קנז. במעשה דההוא גברא שבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי, מדוע חייבו ר' נחמן? (כא.)
קנז. כי היו קרמנאים ששכרו מהם את הזבל במחיר מועט, והוא לא הסכים לשלם מה שהפסיד את היתומים ולכן רב נחמן החרים את הטרקלין עד שישלמו עליו.
קנח. מה הדין במחזרת, ומדוע? (כא.-:)
קנח. לל''ק לרב חייבת לפי שאין דרכה בכך והוי קרן ברה''ר שחייב, ולשמואל פטור משום שדרכה בכך והוי שן ברה''ר. ולל''ב לכ''ע חייבת במחזרת מדין קרן.
קנט. מתי לכו"ע משלמת מה שהזיקה, ומתי לכו"ע משלמת מה שנהנית? (כא.)
קנט. שעקרה כל גופה לצידי רה''ר לכו''ע חייבת לשלם מה שהזיקה [מדין שן בחצר הניזק שמשלם נזק שלם]. אם אכלה מחנות בקרן זווית משלמת מה שנהנית.
קס. ללישנא דנח' רב ושמואל במקצה מקום מרשותו לרה"ר, במאי פליגי (2)? (כא.-:)
קס. א. אם בור ברשותו שהפקירו חייב בנזקיו [שלרב חייב ולכן בניד''ד בעל הבהמה פטור מלשלם, ולשמואל פטור ולכן בניד''ד שעשה ברשות בעל הבהמה חייב לשלם ואי''ז בכלל רה''ר כיון שאינו בדרך הילוכה] ב. לרב פטור מלשלם מפני שלא היה לבעלים לקרב פירותיו לרה''ר ולחייב את בעל השור, ולשמואל חייב מפני שהשור ראה את הפירות [בניגוד לבור] ולא היה לו להתקרב אליהם.
קסא. במה נח' ר' מאיר ור' יוסי באכלה מתוך הרחבה, להו"א ולמסקנה? (3) (כא:)
קסא. א. להו''א במחזרת ת''ק [ר''מ] סובר משלמת מה שנהנית ור' יוסי סובר שמשלמת מה שהזיקה. ב. הגמ' דוחה שלכ''ע משלמת מה שהזיקה, ונחלקו מה נתמעט מהפס' ובער בשדה אחר, שת''ק מיעט רה''ר ור' יוסי מיעט רשות המזיק [שאם הכניס לחצר פירות ובהמתו של בעה''ב אכלה מהן פטורה] ג. למסקנה נחלקו במה שנחלקו אילפא ורב אושעיא [לגבי בהמה שקפצה מעל חבירתה ברה''ר שמשלמת נזק שלם, ובדינו של רב אושעיא בהמה שקפצה ברה''ר ואכלה מסלו משלמת חצי נזק, שלר''מ משלמת מה שנהנית בכל מקום, ולר''י כיון שאין דרכה לקפוץ מעל חבירתה משלמת מה שהזיקה].
קסב. הכלב והגדי שנפלו מראש הגג, מה הדין, ומדוע? (כא:)
קסב. פטורים, כי תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור.
קסג. בהנ"ל, מתי לכו"ע פטורין, ומתי לכו"ע חייבין? (כא:)
קסג. כשהכלים קרובים לכותל גם תחילתו הוי אונס לכ''ע, ואם היה כותל צר לכ''ע דינם כפושעים וחייב בנזקיהם.
קסד. כלב, גדי, אדם ותרנגול, שדלגו מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, מה הדין, ומדוע? (כא:-כב.)
קסד. כלב וגדי ממטה למעלה ח''נ לפי שאין דרכם בכך [וה''ה לכלב שקפץ בקפיצה אחת כדרך הגדיים ולגדי שדילג ע''י נעיצת ציפורניים כדרך הכלבים שחייבים רק בחצי נזק] ומלמעלה למטה נזק שלם. אדם ותרנגול תמיד ישלמו נזק שלם, מפני שאדם מועד לעולם ותרנגול דרכו בכך.
קסה. אשו משום חיציו או משום ממונו, ומדוע? ומה הנפק"מ (6)? (כב.-כג.)
קסה. לריו''ח אשו משום חציו [כי ממון שחייבה בו התורה יש בו ממש ובאש אין ממש] ולר''ל משום ממונו [כי חציו הולכים מכוחו ואש לא הולכת מכוחו]. נפק''מ: א. כלב שנטל חררה, למ''ד משום חציו דינו כצרורות וישלם ח''נ ולמ''ד משום ממונו אין האש ממון של בעה''ב [לריש לקיש מיירי שהשליך חררה על הגדיש, שעל החררה שנאכלה משלם נזק שלם ועל מקום הגחלת ח''נ ועל שאר הגדיש פטור. ולריו''ח מיירי שהניחה על הגדיש שעל החררה והגחלת משלם נזק שלם ועל הגדיש ח''נ מדין צרורות] ב. גמל שהדליק את הבירה מפשתנו שנגע בנרו של חנווני, למ''ד משום חציו אתי שפיר, ולמ''ד משום ממונו אי''ז ממון של בעל הגמל [לריש לקיש מיירי בגמל שהלך בבירה ותוך כדי האש שאחזה בפשתן שעליו שרפה הכל ולכן חייב על הכל] ג. מי ששרף עבד כפות וגדי משוחרר פטור מלשלם מדין קלב''מ, למ''ד משום חציו אתי שפיר, ולמ''ד משום ממונו לכאורה קשה שהרי שור שהרג אדם אין בעליו חייב מיתה על כך [לריש לקיש מיירי כשהצית בגופו של העבד] ד. המוסר בערה ביד חש''ו חייב בדיני שמים, למ''ד משום חציו אתי שפיר כי חציו דחרש הוא, ולמ''ד משום ממונו לכאורה יש לחייבו גם בדיני אדם [לריש לקיש איירי במוסר לחש''ו גחלת שפטור, אבל אם מסר שלהבת יש לחייבו] ה. פטור טמון בנזקי אש, למ''ד משום חציו שייך רק כשהיתה גדר בחצר בעת הדליקה ונפלה שלא מחמת הדליקה [שכיון שבזמן הדליקה לא היה ניתן לה להתפשט דינו כמי שכלו חציו] ולמ''ד משום ממונו אתי שפיר ו. לחייבו בד' דברים [נזק צער ריפוי ושבת], למ''ד משום חציו חייב כדין מי שחבל בחבירו, ולמ''ד משום ממונו בלבד פטור מד' דברים [מפני שהחיובים הללו לא שייכים בממון שהזיק אדם].
קסו. על הגדיש משלם ח"נ - באיזה חלק של הגדיש? (כב.)
קסו. לריש לקיש במקום הגחלת ולריו''ח על כל הגדיש שלא מתחת לגחלת והחררה.
קסז. גמל טעון פשתן וכו', מה הדין, ומדוע? (כב.-:)
קסז. בשנכנס עם הפשתן לתוך החנות ונדלק מנרו של החנווני ולאחר מכן הדליק את כל הבירה, בעל הגמל חייב מפני שלא היה לו להרבות בטעינת הגמל [לריו''ח על הכל נ''ש כיון שאלו חציו, ולריש לקיש חייב רק במקום שסכסכה דהוי כמקום הגחלת]. ואם הניח החנווני נרו מבחוץ הוא חייב מפני שלו היה לו להניחו בחוץ [ואיירי במסכסכת בזמן שעמדה להטיל מימיה שבעל הגמל אנוס כיון שאינו יכול להוליכה משם].
קסח. המדליק את הגדיש ושרף את הגדי והעבד, האם חייב, ומתי יש קלב"מ? (כב:)
קסח. אם הגדי כפות והעבד משוחרר חייב על הגדי והגדיש [על העבד פטור מפני שהיה לו לברוח]. ואם הגדי משוחרר והעבד כפות לריו''ח פטור מדין קלב''מ, ולריש לקיש פטור רק אם הצית את גוף העבד, ובשלא הצית בגופו חייב לשלם עליו ל' סלעים כדין ממון שהזיק עבדו.
קסט. השולח את הבעירה ביד חש"ו, מה הדין? פרט! (כב:)
קסט. לריו''ח כשמסר לו גחלת או שלהבת המשלח פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים מפני שאחיזת החרש באש גרמה לנזק, ואם מסר לו גם גווזא סילתא חייב בדיני אדם מחמת שהוא גרם לבערה בפשיעתו. ולריש לקיש כשמסר לו גחלת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואם מסר לו שלהבת חייב בדיני אדם משום שבריא היזקא.
קע. מהו קרא ומתניתא דמסייע לר' יוחנן? (כב:-כג.)
קע. ''כי תצא אש ישלם המבער את הבערה'', היינו שתצא אש שהדליק אצלו ותדליק בערה אצל חבירו.
קעא. לר' יוחנן, מתי יש פטור על טמון באש, ומתי לא, ומדוע? (כג.)
קעא. שנפלה דליקה ואח''כ נפלה הגדר שלא מחמת הדליקה והזיקה בחצר אחרת, שדינו בכה''ג כמי שכלו חציו ופטור על נזקי טמון [ומ''מ חייב על הגלוי כדין ממונו שהזיק]. ובמדליק בסתמא חייב אף על הטמון כיון שדינו כמי שזרק חץ שחייב גם באונס.
קעב. מדוע בעל הגחלת פטור על הדליקה? ומדוע לא הוי משונה גבי כלב? (כג.)
קעב. כי במשנה איירי בששימר גחלתו והכלב שהגיע לשם לא הוי משונה כי סתם דלתות חתורות אצל כלב.
קעג. מי הוא בעל הגדיש, ומדוע? (כג.)
קעג. בעל החררה, שבכה''ג בעל הכלב חייב נ''ש מדין שן בחצר הניזק.
קעד. מנין מוכח דפי פרה כחצר הניזק! (כג.-:)
קעד. מכך שבעל הכלב לא טוען לבעל החררה מה פתך עושה בפי כלבי [שהרי אין אדם מחויב בנזקי ממון חבירו כשנכנסו לרשותו בלי הסכמתו].
קעה. מה ההו"א דפי פרה כחצר המזיק, הא א"כ לא משכח"ל שן בחצר הניזק (2)? (כג:)
קעה. שנתחככה בכותל להנאתה או שטנפה פירות להנאתה [ובשני מקרים אלו לכ''ע דינו כנזקי שן בחצר הניזק שהרי הפרה לא הכניסה הפירות לפיה].
קעו. השיך את הנחש, האם המכיש חייב, ומדוע? ומה דין הנחש, ומדוע? (כג:)
קעו. המשיך לרבנן פטור מפני שהנחש מקיא מעצמו את הארס, ולר''י חייב מפני שהארס עומד בין שיניו. והנחש לכ''ע חייב מיתה לרבנן מפני שהקיא מעצמו את הארס ולר''י מפני שלא גרע משור שהרג ברשותו שבעליו פטור מכופר והשור חייב מיתה.
קעז. במעשה דעיזי דבי תרבו, האם חייב בעל העיזים לשומרם, או שבעל השדה מחויב לגדור שדהו? (כג:)
קעז. בעל העיזים מחויב לשומרם.
קעח. מה מתרין על עיזי דשוקא דמפסדי? (קכג:)
קעח. אחרי ג' פעמים מתרים בו שישמור עליהם או שישחטו אותם וימכרום בשוק.
קעט. כיצד השור נעשה מועד, וכיצד חוזר לתמותו? ומה ההלכה? (כג:-כד.)
קעט. לדעת ר''י נעשה מועד אם נגח בג' ימים נפרדים, וחוזר לתמותו אם לא עושה כן ג' פעמים בימים נפרדים. לר''מ נעשה מועד לאחר ג' נגיחות אפילו באותו יום, וחוזר לתמותו בזמן שילדים מלטפים אותו והוא לא נוגח בהם.
קפ. מה טעמו של ר' יהודה, ומאיזה נגיחה חייב? ומ"ט דר"מ? (כג:-כד.)
קפ. לר''י אליבא דאביי תמול א', מתמול ב', שלשום ג', ולא ישמרנו בעליו לנגיחה ד'. ואליבא דרבא מתמול א', שלשום ב', ולא ישמרנו ג', שמכאן ולהבא חייב. ור''מ למד בק''ו משור שנגח בג' ימים שאם נגח ג' פעמים באותו יום שהוא מועד.
קפא. זב וזבה, אצל מי הטומאה תלויה בראיות ואצל מי בימים, ומנלן? (כג:-כד.)
קפא. זב בראיות וימים וזבה רק בימים בלי ראיות. שמ''וזאת'' מיעטו זבה מימים [אחרי שזב הוקש לזבה].
קפב. בפני מי העדים צריכין להעיד? מה הדין בהוזמו כל הכתות או חלקן? (כד.)
קפב. על השור צריך להעיד בפניו ובפני בעליו, אם הוזמו חלק מהכתות בעל השור פטור מנ''ש וחייב בחצי נזק, והעדים המוזמים פטורים מנ''ש אך חייבים ח''נ כנגד מה שרצו לחייבו. ואם הוזמו כולם הם יתחלקו ביניהם בתשלום החצי, והכת השלישית שרצתה להופכו למועד תשלם בנוסף גם את החצי הראשון שרצו להזיקו.
קפג. האם ליעודי תורא או ליעודי גברא, ומה הנפק"מ? הוכח! (כד.-:)
קפג. לייעודי תורא, נפק''מ בג' כיתות שבאו ביום א' שאם באו לייעודי תורא שלושתם יכולים להעיד על ג' ימים שונים, אך אם מעידים על הבעלים לא מועיל שכולם באו באותו יום כדי לעשותו מועד. והראיה לכך שאם הוזמו כולם גם כת הראשונה תשלם, ואם לייעודי גברא הכת הראשונה יכולה לטעון שלא היה לה לדעת שיבואו עוד כתות יום ויומיים אח''כ כדי לעשותו מועד.
קפד. מדוע אין האחרונים יכולים לטעון דלא ידעי שהשור יעשה מועד על ידיהם ובאו רק לחייבו ח"נ? (3) (כד.-:)
קפד. א. באופן שרמזו אחת לשניה ב. כשבאו העדים רצופים אחד אחרי השני [וראו אחד את השני] ג. באופן שמכירים את בעל השור אך לא מזהים את השור עצמו.
קפה. המשסה כלבו של חבירו, בחבירו או בעצמו, מה הדין, ומדוע? (כד:)
קפה. פטור שכל המשנה ובא אחר ושינה בו פטור.
קפו. בעטה מהלכת ברבוצה או רבוצה במהלכת, האם חייבת, ומדוע? (כד:)
קפו. מהלכת ברבוצה פטורה לריש לקיש פטורה משום שלא היה לה לרבוץ ברה''ר [וכל המשנה ובא אחר ושינה פטור] ולרבא חייבת מפני שגם אם יש לה רשות לדרוך עליה מ''מ אין לה רשות לבעוט בה. ואם בעטה רבוצה במהלכת לכ''ע חייבת מפני שבעיטה היא תולדה דקרן שחייבים עליה ברה''ר.
קפז. קרן ברשות הניזק, מה הדין, ומנלן? (כד:)
קפז. לר''ט נזק שלם, ק''ו משן ורגל שפטור ברה''ר וחייב ברשות הניזק וכ''ש לקרן שחייב ח''נ ברה''ר שיש לחייבו נ''ש ברשות הניזק. ולרבנן חייב חצי נזק מדין דיו וכו' [וכמו שקרן החמור ברה''ר ח''נ ה''ה לרשות הניזק שחייב ח''נ].
קפח. מנין דדרשינן "דיו"? מנין דאפי' בעלמא? ומנין דאפי' במקום דמיפרך ק"ו - לרבנן? (כה.)
קפח. ממרים שאם אביה היה נוזף בה היא היתה נכלמת ז' ימים ומ''מ שנצטרעה ע''י שמים זה היה לשבוע [למרות שמסברא היה צריך שבועיים מק''ו]. מהפס' ''ותסגר מרים שבעת ימים'', רבנן למדו דאפילו במקום דאיכא למיפרך ק''ו לומדים דיו, ור''ט למד מהפס' הנ''ל שאפילו בעלמא אומרים דיו [שהיה הו''א ששם הקילו בעונשה מפני כבודו של משה שהתפלל לרפואתה].
קפט. האם קרי דזב מטמא במגע ובמשא, ומנלן? (כד.-:)
קפט. לפי המשנה בכלים מטמא במגע ובמשא בק''ו מרוק, שאם ברוק טהור שיצא מטהור נהפך לטמא בזמן שיצא מזב [שהוא טמא], ק''ו לקרי טמא שיצא מזב [שהוא טמא] שיטמא במגע ובמשא. ולדעת ר''א שכבת זרע של זב מטמא במגע ולא במשא [וגם ר' יהושע שסובר שמטמאה במשא זה משום שא''א שלא יהיה בה צחצוחי זיבה, אבל היא עצמה אינה מטמאה].
קצ. מפץ בזב, במת ובשרץ, לכמה ימים טמא? ומה המקור שמטמא? (כה:)
קצ. מפץ בשרץ נלמד בק''ו מפכין קטנים שטהורים בזב וטמאים בשרץ וכ''ש למפץ שטמא בזב שיהיה טמא בשרץ [ודינו בטומאת ערב כדין משכב הזב]. מפץ מטמא באהל המת בגז''ש ''בגד ועור'', ולמ''ד דון מינה ומינה [שאז כיון שלומדים משרץ דינו כשרץ שטמא טומאת ערב] י''ל שלומדים מ''וכבסתם בגדיכם ביום השמיני'', שכל הטומאות במת אינן פחותות מז' ימים.
קצא. מדוע "בגד ועור" הוי מופנה מב' צדדים? (כה:)
קצא. שטומאת שרץ וטומאת מת הוקשו לטומאת קרי, ובטומאת קרי מובא 'בגד ועור' וגם בשרץ ומת מובא 'בגד ועור' וע''כ שהמילים 'בגד ועור' אתי לאפנויי בשרץ ובמת.
קצב. מנין ששן ורגל פטור ברה"ר מנזק שלם ומחצי נזק? (כה:-כו.)
קצב. מוביער בשדה אחר נלמד למעט את רה''ר מנזק, ומהפס' 'וחצו את כספו' שעוסק בנזקי קרן מוכח שדווקא בנזקי קרן שייך לשלם ח''נ ולא בנזקי שן ורגל ברה''ר.
קצג. מנין ששן ורגל חייב ברה"י נ"ש? (כו.)
קצג. מהפס' מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, היינו תשלומים מעליא.
קצד. מנין שקרן ברה"ר חייב בח"נ? (כו.)
קצד. מהפס' ומכרו את השור החי וגם את המת יחצון, נלמד שמשלם תמיד חצי נזק לא שנא ברה''י ולא שנא ברה''ר.
קצה. מנין שאדם פטור מכופר? (כו.)
קצה. שנאמר בכופר ''ככל אשר יושת עליו'', על השור ולא על האדם.
קצו. מנין ששור פטור מד' דברים? (כו.)
קצו. שדיני פיצויי חבלות נלמדו מהפס' ואיש כי יתן מום בעמיתו וכו'. איש בעמיתו ולא שור בעמיתו.
קצז. האם יש כופר ברגל, מה הציור, ומנין? (כו.)
קצז. כן, במקרה שבהמה דרסה תינוק למוות בטעות, וזה נלמד בק''ו מנזקי רגל [שאם רגל שפטורה ברה''ר חייבת נ''ש ברשות הניזק, קרן תמה שחייב חצי כופר ברה''ר כ''ש שישלם כופר שלם ברשות הניזק].
קצח. האם ר' טרפון מחייב חצי כופר בתם ברה"ר? הוכח! (כו.)
קצח. כן, כי הוא סובר כריה''ג שמשלם חצי כופר ברה''ר. ואין לומר שלמד כן מנזקי רגל משום דאיכא למפרך, שאף אם נלמד מכלים טמונים [שפטור בהם מאש ובור, שכלים וטמון לבד נפרך ממה שחייב באש או בור משא''כ בכופר] איכא למפרך שאדם חייב עליהם משא''כ בכופר. ועוד שאם אין חיוב כופר ברגל, לא יהיה ניתן ללמוד ק''ו מרגל על קרן, שאם כופר נוהג רק בקרן ולא ברגל יהיה פירכא לק''ו.
קצט. במה חלוק אדם בין מזיד לשוגג? (כו.)
קצט. נפק''מ לענין ד' דברים [צער ריפוי שבת ובושת] אם צריך לשלם לניזק.
ר. מה לומדים מהפסוק "פצע את פצע" (2)? (כו:)
ר. א. שצריך לשלם על צער אפילו אם הנזק כבר שולם במלואו ב. שהמזיק תמיד חייב לשלם ואפילו באונס.
רא. מה הדין לענין נזק, ד' דברים, שבת, גלות ושחרור עבד, בלא הכיר באבן ונפלה, ובהכיר בה ושכחה, בנתכוין לזרוק ב' וזרק ד', לזרוק ד' וזרק ח'? (כו:)
רא. באבן שנפלה ולא הכיר בה - לענין נזיקין חייב, לענין ד' דברים פטור, לענין שבת פטור, לענין גלות פטור, לענין שחרור עבד לרבנן משוחרר ולרשב''ג אינו משוחרר. הכיר בה ושחכה - לענין נזיקין חייב, לענין ד' דברים פטור, לענין גלות חייב, לענין שבת פטור, לענין שחרור עבד מחלוקת רבנן ורשב''ג הנ''ל. נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' - לענין נזיקין חייב, לענין ד' דברים פטור, לענין שבת פטור, לענין גלות פטור [נלמד מהפס' 'אשר לא צדה' פרט לנתכוון לזרוק ב' וזרק ד'] לענין עבד מחלוקת רבנן ורשב''ג הנ''ל. נתכוון לזרוק ד' וזרק ח' - לענין נזיקין חייב, לענין לענין ד' דברים פטור, לענין שבת תלוי אם הזורק ע''מ שתנוח בכל מקום חייב או פטור, לענין גלות פטור [ג''כ נתמעט מהפס' 'אשר לא צדה' פרט לנתכוון וכו'], לענין עבד תלוי במחלוקת רבנן ורשב''ג הנ''ל.
רב. זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושבר במקל, מה דינו, ומדוע? (כו:)
רב. מי ששבר פטור מפני שמנא תבירא תבר.
רג. היו תחתיו כרים וכסתות וסילקן הוא או אחר לאחר שזרק, מה דינו, ומדוע? (כו:)
רג. שניהם פטורים, כי בזמן שזרק מהגג הכלי לא היה צפוי להישבר, ומי שהסיר את הכרים עשה גרמא בנזיקין ופטור.
רד. בזרק תינוק ובא אחר וקיבלו בסייף, מה דינו, ומדוע? (כו:-כז.)
רד. אליבא דריב''ב המקבלו בסייף חייב על שקירב את מיתתו, ולרבנן פטור מפני שאין לחייבו מיתה עד שיכה את כל נפשו של האדם.
רה. בהנ"ל, כשבא שור וקיבלו בקרניו, מה דינו ומדוע? (כז.)
רה. לדעת רבנן שתשלום הכופר לפי הניזק בעל השור פטור מפני שלא היה לתינוק שום שווי לאחר שנפל מהגג, ולר' ישמעאל בן ריב''ב חייב מפני שמשלם לפי ערך המזיק, ולו היה שווי בעת נפילת התינוק.
רו. נפל מן הגג ברוח מצויה באיזה מה' דברים חייב, ומדוע? (כז.)
רו. חייב בנזק צער ריפוי ושבת [הכל חוץ מבושת] מפני שרק בושת תלוי בכוונת האדם ואילו השאר תלויים בנזק בפועל.
רז. מה הדין בהנ"ל, ברוח שאין מצויה? (כז.)
רז. חייב על הנזק ופטור מד' דברים.
רח. בנפל מן הגג וכו', האם קנה את יבמתו, ומדוע? (כז.)
רח. לא קנה מפני שאפילו כוונת ביאה לא היתה לו.
רט. האם צריך כוונה לבייש כדי לחייבו על הבושת? (כז.)
רט. לא, שהרי גם מי שנתהפך באמצע כדי ליפול על אדם ובכך לרכך את נפילתו חייב משום בושת.
רי. הניח גחלת על לבו, על בגדו, על לב עבדו, על שורו, מה הדין, ומדוע? (כז.)
רי. על לבו פטור [משום קלב''מ], על בגדו ונשרף חייב, עבדו פטור שכגופו דמי ושורו חייב שכממונו דמי.
פרק שלישי - המניח
ריא. היכן מצינו שפתח בכד וסיים בחבית (3), ומדוע, והיכי דמי? (כז.-:)
ריא. א. במניח כד ברה''ר וסיים במי שנתקל והוזק בה שבעל החבית חייב ב. זה בא בחביתו וזה בא בקורתו ונשברה כדו של זה בקורתו של זה ג. זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש וכו'. לומר שחבית היינו כד, ונפק''מ למקח וממכר במקום שרוב האנשים מקפידים לקרוא לכד וחבית בשמם ויש מיעוט שמחליפים בשמותיהם, וקמ''ל שאין הולכים בממון אחר הרוב.
ריב. מדוע הנתקל ושברה פטור (4)? (כז:)
ריב. א. בממלא רה''ר כולה חביות [שמחמת ריבוי החביות קשה להבחין בכולן ולהימנע מלהיתקל בהן] ב. שנתקע ושבר באפילה ג. בקרן זווית ד. בסתם נתקל לפי שאין דרכם של הבריות להתבונן בדרכים.
ריג. מה הדין בשבר בידים ובנתקל ביום? (כז:)
ריג. בעל החבית פטור כיון שהנזיק הביא על עצמו את הנזק.
ריד. במעשה דחייב רבא בפומפדיתא, האם מוכח כמאן ס"ל במתני', ומדוע? (כז:)
ריד. לא, כי הוא נתקל בכלים ליד בית הבד וכיון שיש רשות להניח שם כלים ברה''ר היה לו להיזהר שלא להיתקל בכלים.
רטו. האם עביד איניש דינא לנפשיה, במקום פסידא ובמקום דליכא פסידא? (כז:)
רטו. היכא דליכא פסידא לרב נחמן כן ולרב יהודה לא, היכא דאיכא פסידא לכ''ע עביד איניש דינא לנפשיה.
רטז. האם יש ראיה לדין הנ"ל מבן בג בג (2)? (כז:-כח.)
רטז. א. רבנן חולקים עליו וסוברים שלא עביד דינא לנפשיה כשאפשר לתבוע כספו בב''ד ב. לדעת רבי ינאי כוונת בן בג בג שישבור את שיניו בטענות בב''ד.
ריז. שור שעלה ע"ג חבירו להורגו, מה הדין כשבעל התחתון שמט את שלו או דחף את העליון, בתם ובמועד, ומדוע? (כח.)
ריז. אם שמט בתם פטור מפני שלא רצה שימות שורו ויקבל מהמזיק רק חצי משווי הנזק, אם היה מועד חייב מפני שלא היה לו להתערב שהרי היה מקבל נזק שלם, ואם דחף את העליון חייב בכל אופן [בין תם ובין מועד] מפני שהיה לו לשמוט את שלו.
ריח. הממלא חצר חבירו כדי יין וכדי שמן, מה מותר לבעל החצר לעשות, ומדוע? (כח.)
ריח. משבר ויוצא כדי לילך לב''ד לתובעו, ומשבר ונכנס כדי להביא זכויותיו מביתו [להוכיח את בעלותו על החצר].
ריט. נרצע שהגיע זמנו לצאת, ורבו חבל בו כדי שיצא, מה דינו, ומדוע (2)? (כח.)
ריט. פטור, כי מדובר בעבד גנב שכבר אין אימת רבו עליו [לאחר שנעשה בן חורין] או בעבד שמסרו לו שפחה כנענית ועכשיו שהוא בן חורין היא אסורה לו [וממילא יוצא שרבו מכהו כדי להפרישו מאיסורא].
רכ. האם יש הוכחה ממתני' דהמניח את הכד וכו', אי עביד איניש דינא לנפשיה? (כח.)
רכ. לא, כי מ''ש נתקל היה כדי להתאים לסיפא שכתוב בה נתקל ולכן אין לדייק משם.
רכא. כשהיתה דרך הרבים עוברת בתוך שדהו ונטלה ונתן להם מן הצד, האם מהני, ומדוע? (כח.)
רכא. לא, כי מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו.
רכב. בעל הבית שהניח פאה מצד אחד ובאו עניים ונטלו מצד אחר, זה וזה פאה, באר ונמק! (כח.)
רכב. שתיהן פטורות ממעשר, ומ''מ מה שהניח בעה''ב אינו פאה ובעה''ב רשאי לעכב על העניים שלא יטלו ממנה.
רכג. המפקיר כרמו והשכים בבוקר ובצרו, במה חייב ובמה פטור, ומדוע? (כח.)
רכג. חייב בפרט עוללות שחכה ופאה [נלמד ממ''ש פעמיים במתנ''ע בתורה 'תעזב', שגם שדה שבעה''ב הפקיר וחזר וזכה בה חייבת בארבעתן] ופטור ממעשר [כדין כל מה שהופקר אפילו לשעה אחת שפטור ממעשר].
רכד. נשברה כדו ברה"ר והוחלק א' במים, על מה חייבים, לרב ולשמואל, ומדוע? (כח.-:)
רכד. לשמואל חייבים על נזקי אדם ולא על נזקי כלים כדין נזקי בור, ולרב דינו כבור כשבעליו הפקירו, ואם לא הפקירו ממונו הוא וחייב גם על נזקי כלים כדין שור שהזיק.
רכה. באר להנ"ל הברייתא דונפל שם שור או חמור וכו'? (כח:)
רכה. אם נפל שור וכליו ושברו הכלים או חמור וכליו ונקרעו, יש לחייבו על הנזק שנגרם לבהמה ולפוטרו על הנזק שנגרם לכלים כדין אבנו סכינו ומשאו שהזיקו ברה''ר.
רכו. מה הדין בהטיח צלוחיתו באבן, ומה הדין בנתקל בקרקע ונישוף באבן, ומדוע? (כח:)
רכו. מ''ש אם הטיח צלוחיתו באבן חייב, לרב איירי בשלא הפקירם שבכה''ג חייב גם על נזקי כלים, ולשמואל הברייתא כדעת ר''י שחייב גם על נזקי כלים בבור. מי שנתקל בקרקע ונשברה צלוחיתו מהאבן לל''ק דר''א פטור מפני שהקרקע גרמה לו [ודווקא אם נתקע באבן ונשברה צלוחיתו מהאבן בעל האבן חייב בנזקו] ולל''ב דר''א חייב כדעת ר' נתן [שבעל הבור חייב לשלם את מלא הנזק שנעשה ע''י הבור אפילו אם הנפילה לבור היתה מחמת דבר אחר].
רכז. במה נחלקו ר"י ור"מ באינו מתכוין, לרבה ולאביי? (כח:-כט.)
רכז. לרבה ר''י מחייב במתכוון להוריד למטה מכתיפו ור''מ מחייב אפילו באונס גמור [שנשבר הכד ובידו נשאר רק הידית]. ולאביי ר''י ור''מ נחלקו בשעת נפילה אם נתקל דינו כפושע שר''י פוטר ור''מ מחייב בהתכוון להורידה, ונחלקו גם לאחר נפילה אם המפקיר נזקיו חייב או פטור.
רכח. באר לפי אביי את הברייתא דנפלה גמלו? (כט.)
רכח. שהעבירו במקום שיש מים שמכסים את הקרקע והנהר שטף את הגמל והפילו שבכה''ג נחלקו ר''מ ור''י אם דינו כפושע או לא.
רכט. לר' אלעזר ולר' יוחנן מתי נחלקו ר"י ור"מ, ומה הדין לשיטתם במפקיר נזקיו? (כט.-:)
רכט. לר''א הם נחלקו בין בשעת נפילה ובין לאחר נפילה כאביי, ולריו''ח הם נחלקו בשעת נפילה, ולגבי מפקיר נכסיו דווקא במקום אונס יש מחלוקת אם חייב או פטור אבל במקום שאין אונס לכו''ע חייב בנזקו.
רל. מהיכן רצתה הגמ' להוכיח דר' אלעזר מחייב דמפקיר נזקיו, ומהי דחיית הגמ'? (כט:-ל.)
רל. ממה שאמר ר''א ששני דברים אינם ברשותו של אדם ועשאם הכתוב כאילו הם ברשותו והם בור ברה''ר וחמץ בפסח [מכאן משמע שהמפקיר נזקיו חייב] וממי שהופך את הגלל ברה''ר והוזק בהם אחר, שחייב בנזק לר''א דוקא אם נתכוון לזכות בו [משם משמע שהמפקיר נזקיו פטור] ולמסקנת הגמ' [שם] י''ל שלר''א המפקיר נזקיו חייב והמשנה לקמן מיירי במי שהגביה פחות מג' ולא נתכוון לזכות כדי שלא יתחייב בנזק.
רלא. איזה דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו? (כט:)
רלא. בור ברה''ר וחמץ בפסח.
רלב. ההופך את הגלל, מתי פטור בנזקו לר' אלעזר (2)? (כט:)
רלב. שלא נתכוון לזכות או שהגביה פחות מג' טפחים.
רלג. הגודר גדרו בקוצים, מה דינו במצמצם, ומדוע? (כט:)
רלג. פטור, לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.
רלד. למסקנא מי הם המ"ד דמפקיר נזקיו חייב, ומה ס"ל לר"א? (כט:-ל.)
רלד. למסקנה ריו''ח אמר חייב ור''א אמר פטור, ומה שמובא על בור ברה''ר שעשאו הכתוב ברשותו היינו דעת ר' ישמעאל רבו.
רלה. השופך מים ברה"ר וכו' מה דינו בתמו ולא תמו מיא? ומאי קמ"ל במשנה זו? (ל.)
רלה. בתמו חייב על בגדיו שנטנפו, ובלא תמו חייב גם על נזקי גופו, מתני' קמ''ל שגם בימות הגשמים שמותר לשפוך מים, יש לחייבו בנזק שנגרם על ידם.
רלו. המצניע קוצותיו בכותל חבירו וסתר בעל הכותל, מי חייב, ומדוע? (ל.)
רלו. אם היה כותל רעוע בעל הקוצים חייב בנזק מפני שדינו כפושע, ואם הכותל היה בריא בעל הכותל חייב בנזק שייגרם לפי שלא עלה על דעת המצניע שבעל הכותל יסתור כותל בריא.
רלז. מה עשו חסידים הראשונים, ר' ששת ורבא עם הקוצים שלהם? (ל.)
רלז. מצניעים את קוציהם בשדותיהם ומשקעים אותם בקרקע ג''ט כדי שלא יעכבו את החרישה.
רלח. המוציא זבלו או תבנו וקשו לרה"ר, בשעת ושלא בשעת הוצאת זבלים, האם חייב בנזקו, ומדוע? (ל.-:)
רלח. במוציא ברשות לת''ק חייב על הכל, ולר''י [אליבא דרב אשי] פטור על זבלו וחייב על תבנו וקשו מפני שהם מחליקים, במוציא שלא ברשות לכ''ע חייב על הכל.
רלט. מדוע ר' יהודה פוטר בנר חנוכה (2)? (ל:)
רלט. א. משום שהניחו ברשות ב''ד ב. משום רשות של מצווה [כך למסקנה].
רמ. האם ומאימתי קנסו גוף הדבר המזיק שיהיה הפקר? (ל:)
רמ. דבר שאין לו שבח כגון גלל אינו נעשה הפקר, ודבר שיש בו שבח רב מסופק אם ניתן ליקח מרגע ששמו ברה''ר או מעת שיש שבח.
רמא. האם מורין הלכה שקונסים גופן אטו שבחן? ומתי לכו"ע אפשר לקנוס? (ל:-לא.)
רמא. לרב הונא בשם רב הלכה ואין מורין כן ולרב אדא בר אהבה הלכה ומורין כן, ובמקום שהתרו בו ולא סילק את התקלה לכ''ע אפשר לקונסו.
רמב. שטר יש בו ריבית, מה אינו גובה בו, ומדוע? (ל:)
רמב. לרבנן גובה את הקרן ולא את הריבית [לרב מפני שהקרן נגבית בהיתר], ולר''מ לא קרן ולא ריבית [לזעירי מפני שמשעת כתיבת השטר נתחייב באיסור ריבית].
רמג. ב' קדרים שנתקל השני בראשון, מדוע חייב הראשון (3)? (לא.)
רמג. א. לר''מ דינו כפושע ב. לריו''ח [אליבא דרבנן] שהיה לו לעמוד ולא עמד ג. לרב נחמן בר יצחק שהיה לו להזהיר ולא הזהיר.
רמד. עמד בעל קורה לכתף ונשברה חבית בקורה, מה דינו ומדוע? (לא.)
רמד. פטור, מפני שהוא טרוד.
רמה. קדרים וזגגין וכו' נתקל הראשון ונפל וכו' מי חייב ובאיזה מקרה איירי? (לא.)
רמה. ראשון חייב בנזקי שני ושני חייב בנזקי שלישי ואם שני ושלישי נפלו בגלל הראשון הוא חייב בנזקי כולם, ואם הזהירו זה את זה כולם פטורים אפילו במקום שהיה להם לעמוד.
רמו. ראשון ושני, מה דינם בנזקי גוף וממון של הנתקל בהם, לרבא אליבא דרב ואליבא דשמואל, ומדוע? (לא:)
רמו. ראשון חייב בגופו וממונו כיון שדינו כפושע. ושני חייב רק על נזקי גופו אבל לא ממונו מפני שהיה לו לעמוד ולענין זה הוא פושע, אך מה שנשברו קדירותיו בזמן שנפל הוא אנוס. וכך י''ל אליבא דרב שסובר שבור שייך רק בהפקירו, ולשמואל י''ל שגופו של השני דינו כבור ובור פטור בנזקי כלים.
רמז. המזיק את אשתו בתשה"מ, מה דינו לר"ה ולרבא, ומדוע? (לב.)
רמז. לרב הונא פטור מפני שנכנס ברשות, ולרבא חייב כי מי שצריך רשות כדי להיכנס לרשות חברו יש יותר סברא לחייבו [וגם בניד''ד אע''פ שאשתו משועבדת לו לתשמיש מ''מ הוא צריך לבקש ממנה רשות קודם].
רמח. מהו חידושו של ר"ל בדין ב' פרות ברה"ר וכו', והאם יש ראיה לדבריו מרישא וסיפא דמתני', ומדוע? (לב.)
רמח. מהלכת שבעטה ברבוצה פטורה ורבוצה שבעטה במהלכת חייבת. ואין סיוע לריש לקיש מהרישא [כי יש לדייק ממה שמהלכת שבעטה ברבוצה פטורה, שאם נתקלה בה וניזוקה יש לחייבו, ובניד''ד בעל החבית ניזוק ממילא ואעפ''כ בעל הקורה חייב] או מהסיפא [כי במשנה איירי שבעל הקורה פגע בחבית בזמן שהלך כדרכו מבלי לעשות דבר משונה, ואילו מהלכת שבעטה ברבוצה יש לטעון שמותר לה לדרוך עליה אך לא לבעוט בה, שבכה''ג יש לחייבה].
רמט. הרץ ברה"ר והזיק את חבירו, האם חייב, ומדוע? (לב.)
רמט. חייב בימות החול מפני שהוא משונה, ובערב שבת ביה''ש פטור מפני שרץ ברשות.
רנ. המבקע וכו' איזה מקרים השמיעה המשנה, ומאי קמ"ל בכל דין? (לב:)
רנ. א. מבקע ברה''ר והזיק ברה''י ב. מבקע ברה''י והזיק ברה''ר ג. מבקע ברה''י והזיק ברה''י של חבירו חייב בכולם. א. הו''א שדוקא מבקע ברה''י והזיק ברה''ר חייב משום דשכיחי רבים, אבל מרה''ר לרה''י דלא שכיחי רבים פטור ב. הו''א שדווקא מרה''י לרה''ר דלא עביד ברשות חייב אבל רה''ר לרה''י דעביד ברשות פטור ג. רבותא שאף דלא שכיחי רבים וביקע ברשות מ''מ יש לחייבו.
רנא. הנכנס ברשות ושלא ברשות לחנותו של נגר ונתזה בקעת, ופצעתו או הרגתו, מה דינו בד' דברים ובגלות, ומדוע? (לב:)
רנא. שלא ברשות פטור לגמרי. ברשות חייב בד' דברים ופטור מגלות לר' יוסי בר חנינא כיון שהניזק בא לרשותו ואי''ז דומה ליער. לרבא אין חייב גלות מפני שקרוב למזיד.
רנב. הוסיף לו רצועה א', זורק את האבן לרה"ר והרג, האם גולה, (פרט!), ומדוע? (לב:)
רנב. הוסיף רצועה גולה בגוונא שהחזן טעה במספר מניין המכות והשליח ב''ד שמכה התרשל בכך שלא ספר יחד עמו כמה פעמים הלקהו, בזורק אבן גם גולה בגוונא שסתר כותל ביום לאשפה העשויה להיפנות בלילה ולפעמים יש בה קצת שנמצאים גם ביום ולכן הוא לא אנוס גמור.
רנג. הנכנס לחנותו של נפח ברשות וכו' ומת פטור, מדוע? (לב:-לג.)
רנג. הברייתא איירי בשוליא דנפחי שנכנס ברשות והנפח הפציר בו שיצא, וכיון שאימת רבו עליו הנפח היה סבור שתלמידו יצא ומשום הכי אם התיז עליו ניצוץ ומת פטור.
רנד. מי שיצתה אבן מתח"י והוציא הלה את ראשו, מה דינו בגלות ובד' דברים, ומדוע? (לג.)
רנד. פטור מגלות, דכתיב ''ומצא'' פרט לממציא את עצמו. ולריב''ח פטור מגלות וחייב בד' דברים כיון שפשע כשזרק אבן למקום שיכולים לעבור בו בני אדם. ומי ששנה מ''ש ריב''ח על הברייתא בשוליא דנפחי שבכה''ג חייב בד' דברים, כאן יש לפטרו לגמרי.
רנה. פועלים שבאו לתבוע שכרן מבעה"ב, ונגחן שורו של בעה"ב מה דינו? פרט! (לג.)
רנה. בעה''ב ששכיח ולא שכיח בביתו ובאו פועלים לדפוק לו בדלת ואמר להם ''אין'' למסקנת הגמ' כוונתו שיישארו בחוץ ולא יכנסו פנימה ולכן הלכה כת''ק שאם נכנסו וכלבו נשך או שורו נגח והרג אחד מהם, שבעה''ב פטור מכופר ודלא כאחרים שמחייב.
רנו. שור תם באדם, מה דינו לענין נזק שלם, מעליה וד' דברים, ומנ"ל? (לג.)
רנו. לרבנן משלם ח''נ שנלמד מ'כמשפט הזה יעשה לו', כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם [ושור תם משלם תמיד ח''נ] ומהמילה 'הזה' נלמד ששור שחבל באדם פטור מד' דברים. לר''ע מ'כמשפט הזה' נלמד כמשפט שנזכר בפס' למטה [היינו שור המועד], ומ'יעשה לו' נלמד שמשלם מגופו ולא מן העלייה. ופטור מד' דברים לר''ע נלמד מהפס' 'ואיש כי יתן מום בעמיתו', איש בעמיתו ולא שור בעמיתו.
רנז. יושם או הוחלט השור, ומדוע? (לג.)
רנז. לר' ישמעאל יושם שווי השור כי בעליו נחשב לבעל חוב, ולר''ע יוחלט השור כי הם נחשבים שותפים בבעלותו מרגע שהזיק. הם נחלקו בפי' הפס' 'ומכרו את השור החי וחצו את כספו', שלר' ישמעאל זו אזהרה לב''ד שידאגו למוכרו ולשלם לניזק, ולר''ע אזהרה אמורה למזיק והניזק שימכרו יחד את השור ויחלקו בממון.
רנח. מכרו או הקדישו, מזיק או ניזק, לשור תם ומועד, מה דינו, ומדוע? (לג.-:)
רנח. אם מכרו לכ''ע לא מהני הקדישו מזיק או ניזק לר' ישמעאל לא מהני ולר''ע מהני. בתם הכל מועיל לפני שעמד בדין ובמועד גם לאחר שעמד בדין מפני שמשלם מעלייה ולא מגוף השור.
רנט. עשה עבדו או שורו אפותיקי, מה דינו, ומ"ש שור שנגח? (לג:)
רנט. מעבד אפותיקי בע''ח גובה ומשור אפותיקי אינו גובה, שלזה יש קול ולזה אין. וכיון שלשור שנגח יש קול ממילא אם עשאו אפותיקי היה ניתן לגבותו מהלקוחות.
רס. מאי קמ"ל בהא דשחטו מה שעשה עשוי? (לג:)
רס. שפטור מלשלם את הפחת של בהמה שחוטה מבהמה חיה, ועוד שאין חילוק בין שחיטת בהמה לשאר אופנים של היזק שיעבוד.
רסא. מדוע קדמו בע"ח אינם זוכין? (לג:-לד.)
רסא. כי שור תם משתלם מגופו ומשועבד לניזק.
רסב. כחש ושבח, בידים ובממילא, במזיק וניזק, מה דינו לר"ע ולר"י? (לד.)
רסב. שור שניזק ונפחת ערכו ולאחר מכן שבח בשעה שעמד לדין [בין ששבח ממילא ובין ששבח בידים], המזיק ישלם ח''נ כשעת הנזק, ואם כיחש לאחר שהוזק המזיק ישלם ח''נ כשעת העמדה לדין [כשכיחש מחמאת המכה ולא בשכיחש מחמת מלאכה]. אם השביח השור של המזיק ע''י פיטום לכ''ע ישלם כשעת הנזק, ואם השביח מעצמו לר''ע ייתן כשעת העמדה בדין ולר' ישמעאל כשעת הנזק, וכן אם כחש בשעת העמדה לדין לר''ע יתן לפי מצבו הנוכחי ולר' ישמעאל כשעת הנזק.
רסג. מהו שור האמור בתורה לר"י ור"מ? ומאי נפק"מ להו"א ולמסקנא? (לד.-:)
רסג. לר''י שור שווה ר' שנגח שור שווה ר' והנבלה שווה נ' זוז יחלקו לכל אחד חצי מהחי וחצי מהמת, ולר''מ שור שווה ר' שנגח שור שווה ר' והנבלה לא שווה כלום, שימכרו את החי ויחלקו בכסף. להו''א יש נפק''מ לענין פחת נבלה שלר''מ כולו לניזק ולר''י חציו לניזק וחציו למזיק, ולמסקנה הם נחלקו לגבי שבח נבלה שלדעת ר''מ הכל של הניזק ולדעת ר''י יחלוקו חצי חצי.
רסד. האם מצאנו והיכן דמשלם לר"י יותר מח"נ? (לד:)
רסד. במקרה שחצי משווי המזיק וחצי משווי הנבלה עולה על חצי מערך הנזק [לדוגמא שור שווה נ' שנגח שור שווה מ' והפחיתו לשווה כ', שחצי מערך המזיק ועוד חצי מערך הניזק שווה ל''ה] @צ''ע שהרי למסקנה לר''י אין לשלם בשום אופן יותר מח''נ להלכה
רסה. באלו דברים הוא חייב ושורו פטור, ובאלו להיפך? (לד:)
רסה. שור שבייש וסימא עין עבדו והפיל את שינו פטור והבעלים חייב. שור שחבל באביו ואמו והדליק גדיש בשבת חייב והבעלים פטור מפני שנתחייב בנפשו.
רסו. במה איירי הוא ושורו, בבייש ובהדליק את הגדיש? ומהו מפני שנדון בנפשו? (לד:-לה.)
רסו. הוא שעשה לצורך האפר ושור ששרף גדיש כדי להתגלגל באפרו על נשיכה שיש בגבו, בושת שור שהתכוון להזיק [שגם באדם המתכוון להזיק חייב משום בושת אף שלא התכוון לבייש בפועל].
רסז. מהם ד' המקרים במשנה שאומרים המומע"ה? (לה.-:)
רסז. א. שור שרדף אחר שור וניזוק שהניזק טוען ששורו הזיק והמזיק טוען שפגע בסלע ב. גדול וקטן שרדפו אחרי שורו ולבסוף ניזוק, שהניזק טוען שהגדול הזיקו והמזיק טוען שהקטן הזיק ג. תם ומועד שרדפו אחרי שור וניזק, שהניזק טוען שהמועד הזיקו והבעלים טוען שהתם הזיק ד. גדול וקטן שהזיקו גדול וקטן, הניזק טוען שגדול הזיק לגדול וקטן לקטן והמזיק טוען להיפך.
רסח. במה איירי מתני', בברי וברי או בברי ושמא, ומיהו השמא? (לה:)
רסח. בסיפא הניזק שמא והמזיק ברי [כדי שלא יסתור לדברי רבה בר נתן שטענו חיטים והודה לו בשעורים פטור], וברישא שאף לסומכוס המע''ה הניזק בריא והמזיק שמא דומיא דסיפא.
רסט. מהו חידושו של רבה בר נתן והאם קשה על דבריו ממתני'? (לה-לו.)
רסט. שאם טענו חיטים והודה לו בשעורים פטור מהכל, קשה מהמשנה שאם רדפו גדול וקטן אחר גדול וקטן והמזיק טען להיפך [שהגדול הזיק לקטן והקטן לגדול] והניזק לא הביא ראיה, שייטול כפי טענת המזיק, ולפי רבה בר נתן אי''צ ליטול כלום, ותירצו שאיירי בתפס שוורים של המזיק קודם הדין [ואם לא תפס פטור מהכל כרבה בר נתן].
רע. האם מתני' מיירי בתמין או במועדין? הוכח! (לו.)
רע. בתמים, אליבא דר''ע שהניזק נעשה שותף בהם. שאם היה מדובר במועדים החיוב במשנה היה מוסב על הבעלים שנתחייב לשלם מן העלייה ולא על השור עצמו.
פרק רביעי - שור שנגח ד' וה'
רעא. שור שנגח דו"ה שוורים מה דינו בתפס ולא תפס, לפי ר' ישמעאל? (לו.-:)
רעא. אם לא תפס מי שניזק ראשון גובה ראשון את נזקו, ואם כל אחד תפס אחרון יגבה קודם כיון שכל אחד מאלו שתפסוהו קיבל עליו אחריות ונתחייב בנזקיו להבא בתור, ושאר הניזקים יטלו את היתרה מחיוב חצי לקודם [שאם בהמה ששווה ר' הזיקה בק''נ ואח''כ בק' ואח''כ בנ' זוז, האחרון יטול חצי מנ' [כ''ה] והקודם ייטול כ''ה מהנ' שהיה אמור לקבל, ומי שלפניו ייטול כ''ה מהע''ה שהיה אמור לקבל [כי נ' מתוך הע''ה הולך לשני הניזוקים שאחריו].
רעב. עפ"י הנ"ל, איך מתבארת שיטת ר' מאיר? (לו:)
רעב. שהניזקין באמצע הפסידו חלקם מדין פשיעת שומרים, שכל מי שתפס נעשה שומר על השור ואם נגח עליו לשאת בנזק מפני שפשע בשמירתו [ואין להם שותפות בשור].
רעג. מהי שיטת ר' שמעון, כמאן אזיל? (לו:)
רעג. כל פעם הניזק האחרון נוטל חצי ושאר הניזקים ביחד נוטלים את החצי השני [שככל שהניזק יותר מאוחר הוא יקבל יותר], והוא סובר כר''ע שהניזק נעשה שותף בשור.
רעד. התוקע לחבירו, מהו? ומה דינו? (לו:)
רעד. רש''י כתב שהכוונה למכה כנגד אזנו או שתוקע בקול ליד אוזן חבירו, לר' נתן נותן סלע משום בושת ולר' יוסי נותן מנה.
רעה. כיצד רצתה הגמ' להוכיח ממשנתינו ד"סלע" הינו סלע צורי, ומהי הדחיה? (לו:)
רעה. מזה שהמשנה לא ירדה עד לחלוקה של דינר וסלע לניזקים ש''מ שהמשנה לא איירי בכסף מדינה [כי התנא לא ינקוט דוגמא של חצי מטבע, כלומר 12.5 דינרים], והגמ' דחתה, לפי שאין דרך התנא לפרט את כל הדוגמאות אלא כמה שנצרך כדי שיבינו את הרעיון שעומד מאחורי דבריו.
רעו. במעשה דההוא גברא דתקע לחבריה וכו', מדוע לא יכול לחזור ולומר שרוצה הכסף לעצמו להבראתו, ומה ההוכחה? (לו:-לז.)
רעו. כי ברגע שאמר ליקח את הכסף לצדקה הגבאי צדקה [רב יוסף] שהוא יד לעניים זכה בו, והראיה לכך שיתומים אינם צריכים פרוזבול מפני שחובותיהם נמסרים ישירות לב''ד.
רעז. באיזה אופן השור נעשה מועד רק למין א' ולא לשאר מינים? מהי ההוכחה? (לז.)
רעז. רב פפא למד ממ''ש במשנה מועד לאדם אינו מועד לבהמה, שה''ה לשאר המינים. ולרב זביד המשנה איירי במי שנעשה מועד וחזר בו לענין אדם ע''י שלא נגח בבנ''א ג' פעמים שמ''מ נשאר מועד לבהמה.
רעח. מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים, באר כוונת מתני' ומאי קמ"ל? (לז.)
רעח. לרב זביד קמ''ל שדווקא אם ידוע לנו שמועד לקטנים ואינו מועד לגדולים כך דינו, אבל בסתמא שור שהועד לקטנים נעשה מועד גם לגדולים. ולרב פפא קמ''ל שאע''ג שהם מאותו מין מ''מ אם מועד לגדולים אין הכרח שיהיה מועד גם לקטנים מפני שלא נעשה פרוץ לכל אותו המין.
רעט. מועד לאדם אינו מועד לבהמה, באר כוונת מתני' ומאי קמ"ל? (לז.)
רעט. לרב פפא מלמד שאף מי שהועד לאדם לא נעשה מועד לשאר הבהמות, ולרב זביד קמ''ל ששור המועד שלא נגח ג' פעמים בבהמה מפסיק להיות מועד כלפיה למרות שנשאר מועד כלפי האדם.
רפ. הבא ב' ראיות (שלא נדחו) דואינו מועד תנן! (לז.)
רפ. א. מר''י שתלמידיו אמרו לו לגבי מי שמועד לשבת ולא לחול והשיב להם שבשבת משלם נ''ש וביום חול ח''נ ב. מהרישא את שמועד משלם לו ואת שאינו מועד משלם לו ח''נ, ואם הכוונה 'אינו מועד' אי''צ בהמשך המשפט [שתם משלם ח''נ ומועד נ''ש].
רפא. מתי נעשה מועד לכל הבהמות לפי ר' פפא? (לז.)
רפא. שנגח ג' בהמות שונות אחד אחרי השני.
רפב. מתי נעשה מועד לסירוגין לשוורים, ומתי לכל המינים? (לז.)
רפב. ראה שור ונגח שור ולא נגח ג' פעמים לסירוגין נעשה מועד לשוורים. ואם ראה שור ונגח, חמור ולא נגח, סוס ונגח, גמל ולא נגח, פרד ונגח, ערוד ולא נגח, נעשה מועד לכל.
רפג. מה הם ד' הספיקות (וצדדיהם) שנשארה בהם הגמ' בספק? (לז:)
רפג. א. נגח ג' פעמים שור וחמור וגמל, אם הנגיחה הג' בשור מצטרפת לקודמות ומועד רק לשוורים, או שיש לצרפה לחמור וגמל ומועד לכל. ב. נגח חמור גמל וג' פעמים שור אם הנגיחה הג' מצטרפת לקודמות ומועד לכל, או שיש לצרפה לנגיחות האחרות בשור ומועד רק לשוורים. ג. נגח שבת שבת שבת ראשון ושני, אם לצרף את השבת הג' לשתי השבתות שלפני כן ומועד לשבת, או שיש לצרפה לראשון ושני ומועד לכל ד. נגח חמישי שישי שבת שבת ושבת, אם לצרף את השבת הא' לחמישי ושישי ומועד לכל, או שיש לצרפה לשתי השבתות שלאחר מכן ומועד רק לשבת.
רפד. נגח יום ט"ו לחודש זה ויום ט"ז לחודש זה וכו' מאימתי נעשה מועד, ומדוע? (לז:)
רפד. לרב בפעם השלישית נעשה מועד ולשמואל בפעם הד', זה תלוי במחלוקתם לגבי אשה שרואה דם בקפיצות של חודש ויום אם קובעת ווסת בפעם הג' או הד'.
רפה. מאימתי נעשה מועד לשופרות, ומאי קמ"ל? (לז:)
רפה. בפעם הג', קמ''ל שגם הפעם הראשונה עולה למנין להיות מועד [שהיה הו''א לומר שנגח מחמת הפחד ששמע קול שופר בפעם הראשנה].
רפו. שור של ישראל שנגח שור של הקדש או של גוי, ושל הנ"ל שנגח של ישראל, מה דינו, ומדוע? (לז:-לח.)
רפו. שור של ישראל שנגח בהקדש לת''ק פטור [שנא' שור רעהו פרט להקדש] ולר''ש בן מנסיא הפס' בא לחייב גם שור תם שנגח בהקדש בנזק שלם. שור של הקדש שנגח בשל ישראל ושל ישראל שנגח בשל גוי פטורים מהפס' הנ''ל. שור של גוי שנגח בשל ישראל חייב בנזק שלם בכל מקרה מפני שהקב''ה הפקיר את ממונם לישראל.
רפז. מהו "ראה ויתר גוים"? (3) (לח.)
רפז. א. עמד והתיר ממונם לישראל ב. הגוים לא קיימו ז' מצוות ב''נ ולכן נתחייבו גלות ג. התיר להם את המצוות [שגם אם יקיימום הם יקבלו שכר כמי שאינו מצווה ועושה].
רפח. איזה שכר מקבל גוי העוסק בתורה? (לח.)
רפח. כמי שאינו מצווה ועושה.
רפט. מדוע עולא אמר שנחמתא דבבלאי הוא גידופא? (לח.)
רפט. שאומרים מה אפשר לעשות [כאילו שניתן לעשות משהו כדי לבטל את גזירות ה'].
רצ. מדוע עלה על דעתו של משה רבינו לעשות מלחמה עם מואב, ומדוע מנעו הקב"ה? (לח.-:)
רצ. בק''ו שאם מדין שסייעו למואב ה' אמר לצרור אותם, מואב עצמם לא כ''ש, וה' מנע ממנו כדי שיצאו מהן רות המואביה ונעמה העמונית.
רצא. מנ"ל שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה? (לח:)
רצא. שהבכורה שקראה לבנה מואב [מ-אב] היה אסור להתגרות בהם אך מותר לעשות בהם אנגריא ואילו בצעירה שקראה לבנה עמון [בן עמי] אפילו אנגריא אסור לעשות.
רצב. מנ"ל דיקדים אדם לדבר מצוה? (לח:)
רצב. שבלילה אחת שקדמה הבת הבכורה של לוט להתעבר ממנו לאחותה הצעירה זכתה שצאצאיה יכנסו לתוך ישראל ד' דורות קודם הזרע של האחות הצעירה.
רצג. שור של כותי, האם דינו כשור של גוי או כשור של ישראל, ומדוע (2)? (לח:)
רצג. לרבנן שור של כותי שנגח, תם משלם ח''נ ומועד נזק שלם משום שכותים גרי אמת הם. ולר''מ גם על תם ישלמו נזק שלם כמו גוים משום קנס כדי שלא יתערבו בישראל.
רצד. לר"מ, האם כותים גירי אמת או גירי אריות, במה קנסום ובמה לא קנסום? (לח:-לט.)
רצד. גרי אמת, קנסום בשור שנגח שור של ישראל, אך באונס כותית לא קנסו כדי שלא יהא חוטא נשכר [ואין לתתו לעניים משום דהוי ממון שאין לו תובעים ויצא שהאונס לא ישלם כלום].
רצה. האם מעמידים אפוטרופוס לשור תם ומועד של קטנים כדי לגבות? (לט.-:)
רצה. בשור תם לת''ק במשנה פטור ולרבנן בברייתא חייב, במועד לכ''ע יעמידו אפוטרופוס, ואם יגח פעם נוספת ישלם מן העלייה.
רצו. כשנגחו, מעליית מאן גובים, ומדוע? (לט.-:)
רצו. לריו''ח מעליית יתומים ולרבי יוסי בר חנינא מעליית אפוטרופוס [ולכשיגדלו היתומים הוא יפרע מהם בחזרה].
רצז. אימתי נזקקין לנכסי יתומים, ומדוע (2)? (לט.)
רצז. לשטר שיש בו ריבית כדי שלא יאכל את נכסיהם ולכתובת אשה שמזונותיה מכלים את נכסיהם.
רצח. נתפקח החרש וכדו', מה דין השור, ומדוע? (לט.-:)
רצח. לסומכוס חוזר לתמותו ולר' יוסי נשאר מועד, הם נחלקו אם רשות חדשה משנה את מעמדו ההלכתי של השור.
רצט. שור חש"ו שנגח, מה שיטת ר' יהודה ורבי יעקב, לרבא, לאביי ולרבינא? (לט:-מ.)
רצט. לרבא - במועד הורה ר' יעקב לשלם ח''נ בגוונא שעשו שמירה פחותה וסבר כר''י שצד תמות במקומה עומדת ולכן משלם ח''נ כיון ששמירה פחותה מספיקה למועד מעיקר הדין [וממילא משלם רק על צד התמות]. לאביי - ר' יעקב מחייב ח''נ ור''י מחייב נ''ש, שהם הסכימו לענין צד תמות במקומה עומדת ולר' יעקב כיון שהאפוטרופוס לא יכול לשלם את חלק התמות הוא ישלם את החצי של המועד ולר''י מעמידין אפוטרופוס שיגבה נ''ש מגופו. לרבינא - מדובר בנתפקח חרש שלר' יעקב יש רשות משנה ולר''י אין.
ש. ונתן פדיון נפשו, של מי, ומדוע (להו"א ולמסקנא)? (מ.)
ש. לרבנן בניזק שיימינן ור''י בן ריב''ב במזיק שיימינן, להו''א הם נחלקו אם תשלום הכופר הוא ממון [על הנזק שעשה] או כפרה ולמסקנה לכ''ע הוא לצורך כפרה, שלדעת רבנן משלם מה שנחסר מהניזק ע''פ לימוד מהפס' [בגז''ש שית השיתה מאשה הרה, וכמו ששם משלם דמי הניזק הוולד שנהרג, כם גם בניד''ד] ולר''י בן ריב''ב ישלם לפי המזיק שכתוב בפס' פדיון נפשו ומשמע לשלם ע''פ השווי של שורו.
שא. מה צדדי הספק בשור של ב' שותפין לענין כופר? (מ.)
שא. כופר אמר רחמנא ולא ב' כופרים או שמא כופר ולא חצי כופר.
שב. חייבי ערכין וחייבי חטאות ואשמות האם ממשכנין אותם, ומה הצדדים בחייבי כופרין? (מ.)
שב. ערכין ממשכנים [מפני שהם חיוב ממוני שאין בו כפרה לאדם], וחטאות ואשמות אי''צ למשכן [לפי שהם מכפרים על האדם ולכן אין לחוש שיתמהמו בהבאתם], בכופר מצד אחד מדובר בכפרה ולכן יש לצדד שאי''צ למשכנו, ומצד שני מדובר בממון חבירו ולא ממון גבוה, ועוד שלא חטא אלא בהמתו היא זו שהזיקה ולכן יש סברא למשכנו.
שג. שאלו בחזקת תם ונמצא מועד, מתי פטור השואל לגמרי, ומתי חייב ח"נ, ומדוע? (מ.-:)
שג. שאל שור בחזקת תם ונמצא מועד הבעלים משלם ח''נ והשואל משלם ח''נ [ואיירי בהכיר בו שהוא נגחן שאינו יכול לטעון שלא שאל שור נגחן, וגם אין לטעון שאם היה תם היה משלם רק ח''נ מפני שבלאו הכי הוא משלם רק ח''נ, ואין לטעון שהיה משתלם מגופו מפני שהיה צריך להחזיר לבעלים מה שהשתלם מגופו, ואין לטעון שהיה מודה בקנס כדי לפטור עצמו לפי המ''ד שפלגא נזקא ממונא, ואין לטעון שהיה מבריחו לאגם משום דאיירי בשתפסוהו ב''ד]. ואם הועד ברשות השואל והזיק ברשות הבעלים, בעליו ישלם ח''נ ושואל פטור מכלום.
שד. מדוע אין השואל או הבעלים יכולים לטעון הוה מעריקנא ליה לאגמא? (מ:)
שד. מפני ששור המועד משתלם מן העלייה ולא מגופו
שה. מהי שיטת הך ברייתא לענין רשות משנה? (3) (מ:)
שה. א. לריו''ח זו מחלוקת תנאים ומי ששנה זו לא שנה זו ב. לרבא בשניהם אין הרשות משנה ובסיפא הבעלים פטור משום שיטען לשואל שאין בכוחו לייעד את שורו ג. לרב פפא בשניהם הרשות משנה וברישא שייך העדאה כי כל מקום שהשור הולך שם הבעלים עליו.
שו. שור האצטדין, מה דינו לענין מיתה ולקרבן, ומדוע? (מ:)
שו. לגבי מיתה פטור [שנא' כי יגח שור, ולא שיגיחוהו אחרים] ולגבי הקרבה על המזבח לרב כשר משום שהוא אנוס ולשמואל פסול כדין נעבד שנעשתה בו עבירה לאנסו ומ''מ פסול להקרבה.
שז. מדוע נאמר קרא לפסול לקרבן גם לרובע וגם לנוגח? (מ:)
שז. כי בכל אחד יש חומרא אחרת, ברובע התורה עשתה אונס כרצון ונוגח משלם כופר.
שח. באיזה אופן רובע אינו משלם כופר, ומדוע (2), ובמאי פליגי? (מ:-מא.)
שח. א. שרבעה מבלי להרגה ואח''כ הומתה בב''ד שאי''ז נחשב בכלל הרג שמחייב כופר ב. הרגה בביאה ומ''מ פטור כיון שהתכוון להנאת עצמו ואי''ז בכלל דיני קרן שמכוון להזיק. והם נחלקו ברגל שדרסה תינוק בחצר בלי כוונה שלאביי [הסבר א'] ישלם כופר שלם, ולרבא [הסבר ב'] פטור מתשלום כופר.
שט. היאך משכח"ל מועד להריגת אדם (8)? (מא.)
שט. א. לרבא שאמדוהו ג' אנשים [שרדף אחר ג' אנשים ואמרו שאם לא היו בורחים ממנו הוא היה הורגם] ב. לרב אשי שנגח ג' אנשים והביאם לידי סכנה [ולאחר הנגיחה הג' כולם מתו מפצעיהם] ג. לרב זביד שהרג ג' בהמות ד. לרב שימי שהרג ג' עכו''ם ה. לריש לקיש שהרג ג' אנשים טרפות ו. לרב פפא שהרג ג' פעמים וברח לנהר ז. לרב אחא בריה דרב איקא שהוזמו זוממי זוממים ח. לרבינא במכירים את בעל השור אך לא את השור עצמו.
שי. מנ"ל איסור אכילה והנאה בשור הנסקל - שנסקל ונשחט ע"י סכין וצור? (מא.-:)
שי. נאסר בהנאה מהפס' לא יאכל את בשרו ובעל השור נקי. ומשם נלמד לכל דרך אכילה שאסורה בין שחיטה בסכין ובין בצור או בשאר הדברים [שלא כתוב כל סוגי הסכינים בתורה].
שיא. מנ"ל איסור הנאת עורו? (מא:)
שיא. מהפס' ובעל השור נקי, ולר''א וריה''ג שדרשו משם לימוד אחר י''ל שאיסור הנאת עורו נלמד מהפס' את בשרו.
שיב. מי דרש כל "אתין" שבתורה, ומדוע פירש? (מא:)
שיב. שמעון העמסוני, פירש באת ה' אלהיך תירא כי לא היה לו מה לדרוש שם לריבויי.
שיג. מה דרש ר' עקיבא מ"את ד' אלוקיך תירא"? (מא:)
שיג. לרבות ת''ח.
שיד. מה ילפינן מ"ובעל השור נקי" (4)? (מא:-מב.)
שיד. א. שעור שור הנסקל אסור בהנאה ב. שבעל שור תם נקי מכופר במקרה שהיה עד אחד או הודעת הבעלים בקנס ג. פטור מדמי וולדות שהזיק ד. תם שהרג עבד, בעל השור פטור מלשלם בנזק.
שטו. הי אמר ליה ר' אליעזר ברישא, ומהו המשל? (מא:-מב.)
שטו. א. שמלכתחילה אין לו חובת תשלומים ב. כי מעת הנגיחה הוא נאסר בהנאה.
שטז. לריה"ג מדוע בעינן קרא לפטור מדמי ולדות, ולא ילפינן מאנשים ולא שוורים (4)? (מא:-מב.)
שטז. לחד מ''ד המית אמר ברישא [משל לשולה דגים שמצא גדולים ולקח ולאחר מכן מצא קטנים ונטלם], ולחד מ''ד מתכוון אמר ברישא, משל לשולה שמצא דגים קטנים ונטלם ולאחר מכן מצא דגים גדולים וזרק את הקטנים כדי לפנות מקום לגדולים.
שיז. לר"א ולר"ע, מדוע לא פטרינן משום הביאהו לב"ד וישלם לך? (מב:)
שיז. א. לרב עולא בריה דרב אידי אנשים ולא שוורים הדומים לאנשים [הו''א שדווקא שור מועד שדינו כאיש פטור אבל שור תם שמשלם ח''נ יהיה חייב, וקמ''ל שהוא פטור] ב. לרבא מה שוורים מועדים אף אנשים מועדים [הו''א שמועד פטור וק''ו לתם שפטור, וקמ''ל שתם פטור ומועד חייב] ג. לאביי ורבא היה הו''א שאם יש אסון [והשור גרם לאשה הרה להפיל עוברה] שיענשו וקמ''ל שבעל השור פטור ד. לרב אדא בר אהבה, אדם שנתכוון להרוג חבירו ולבסוף פגע באשה משלם דמי וולדות, ואם נתכוון לפגוע בה מלכתחילה פטור מדמי וולדות, והו''א ששור ישלם בכל מקרה וקמ''ל שפטור.
שיח. כופר האשה, למי מגיע אחר מיתתה, ומדוע? (מב:)
שיח. ליורשיה כי אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק.
שיט. מי מקבל נזקי האשה שמתה, לבני מערבא ולרבי? נמק ופרט! (מב:-מג.)
שיט. לבני מערבא אליבא דרבנן שהמלווה נחשב מוחזק והשבח נחשב ראוי נחלקו רבה ורב נחמן מתי מלווה עדיפה משבח, אם בגביית קרקע או במעות ונפק''מ במה מהם בכור יטול פי שניים. ולרבי שכל סוגי התשלום נחשבים למוחזק, יוצא שתשלומים אלו בכלל ירושת הבעל מאשתו, אא''כ נתגרשה ממנו לפני מיתתה.
שכ. בגרושה, מי מקבל דמי וולדות, ומדוע? (מג.)
שכ. לרבה יורשיה נוטלים מפני שבשעת המיתה היא כבר לא היתה אשתו, ולרב פפא אבי הוולדות נוטל כמו שנלמד מפס' 'כאשר ישית עליו בעל האשה' שאפילו אם נבעלה לו בזנות דמי הוולדות שייכים לו.
שכא. כשהמית בן חורין או עבד שלא בכוונה [ע"פ עדים], האם משלם כופר או קנס? (3) והאם משלם דמים? (מג.-:)
שכא. א. לרבה אם השור חייב סקילה בעליו חייב בכופר, ואם פטור מסקילה בעליו פטור מכופר, ומ''מ עליו לשלם את שווי האיש שנהרג כשאר דיני נזיקין במקום שיש עדים [ואם אין עדים פטור מלשלם] ב. לריו''ח הורג בן חורין שלא בכוונה מחויב בכופר כמי שהרג בכוונה, וכן לענין תשלום קנס בעבד שאין הבדל בין בכוונה ללא כוונה ג. לריש לקיש דוקא בכוונה הבעלים חייב בכופר, ולגבי קנס של עבד גם בלי כוונה צריך לשלם.
שכב. ע"פ עצמו, מתי משלם כופר ומתי דמים? ומה הדין בהמית עבד ע"פ עצמו, ומדוע? (מג:)
שכב. כשבאו עדים ששורו הרג את פלוני אך אינם יודעים אם הוא תם או מועד, ובעל השור הודה ע''פ עצמו שהשור מועד יש לחייבו בכופר. ואם הודה מעצמו בבן חורין חייב בדמים ופטור מכופר. ואם הודה מעצמו ששורו הרג עבד פטור מכלום כיון שגם אם יבואו עדים ששורו הרג עבד אך אינם יודעים אם הוא תם או מועד, ובעל השור הודה ע''פ עצמו שהשור מועד יש לפוטרו מתשלום ל' של עבד מדין מודה בקנס.
שכג. מנין לומדים דחייב על הקטנים כגדולים, בתם ובמועד? ומדוע לא בק"ו? (מג:-מד.)
שכג. מהפס' או בן יגח או בת יגח, אין ללמוד מק''ו מפני ששור פטור מד' דברים וגם כי קטנים פטורים מקיום המצוות.
שכד. באיזה אופן השור נעשה מועד ליפול על בנ"א בבורות, ולהתחכך בכותל ולהפילו על האדם? (מד.)
שכד. שאין לו הנאה נוספת מכך, כגון שאין עשב בבור וגם שלא רואים אותו מתחכך בקיר לאחר הריגת האדם, בגוונא שדוחף את הכותל ומגלגלו עד שנופל על האדם [שאל''כ יש לדונו כנזקי צרורות במקרה שנפל הכותל].
שכה. שור שהמית או הזיק שלא בכוונה, מה הדין, ומדוע? (מד.-:)
שכה. אם המית שלא בכוונה מועד חייב בכופר ופטור ממיתה ותם פטור משניהם, ואם הזיק לשאר דברים ר''י מחייב ור''ש פוטר, שר''י למד חיוב ממון מחיוב כופר ור''ש למד חיוב ממון מחיוב מיתה [לאפוקי כופר שנועד לכפר על נפש הבעלים ואינו בא מחמת השור].
שכו. נתכוון להרוג את זה והרג את זה, מה הדין באדם ובשור, ומנלן? מתי לכו"ע פטור? (מד:)
שכו. במשנה מובא שגוי שנתכוון להרוג בהמה והרג אדם או שנתכוון לגוי והרג ישראל או שהתכוון לנפל והרג בן קיימא שפטור. ולגבי שור שנתכוון לישראל והרג ישראל אחר לדעת ת''ק חייב ולר''ש פטור, שנא' וארב לו וקם עליו, 'וארב לו' עד שיתכוון לו. ורבנן למדו מ'וארב לו' בזורק אבן לגו שיש ט' ישראל וגוי אחד שפטור מסקילה.
שכז. מה החידוש בשור האשה שחייב מיתה? (רש"י) (מד:)
שכז. שהיה מקום לומר שיש לחייב דווקא את בעל השור ולא את בעלת השור מפני שבפרשה נזכר בעת השור [וכן גם בעליו יומת] בלשון זכר, וקמ''ל שגם אשה בכלל זה.
שכח. האם יש הבדל לדינא בין שור היתומים לשור האפוטרופוס? (מד:)
שכח. לדינא אין הבדל כיון ששניהם חייבים סקילה; אבל בשור האפוטרופוס יש רבותא מפני שהיה מקום לומר שכיון שהוא מושגח על ידו יש פחות חשש שיעשה נזק עתידי ולמסקנה גם בכה''ג יש לחייבו מיתה.
שכט. מה הדין בשור המדבר, ההקדש, הגר שמת ואין לו יורשין? ומה הדין בנגח ואח"כ הפקיר, ומנלן? הוכח ממתני'! (מד:)
שכט. שור המדבר ההקדש וגר שמת ואין לו יורשים לרבנן ימות ולר''י פטור ממיתה, וה''ה לר''י בשור שנגח ולאחר מכן הפקירו. וממ''ש שור המדבר ושור של גר שאין לו יורשים [היינו שור שנעשה הפקר] למרות ששור המדבר ושור של גר שאין לו יורשים זהים, קמ''ל שאם הפקיר או הקדיש לאחר שנגח שהשור פטור מסקילה לדעת ר''י.
של. מה הם ד' הדברים שחלוק שור לפני גמ"ד מלאחר גמ"ד? (מד:-מה.)
של. לפני גמ''ד הוא א. מותר בהנאה ב. מותר לאכלו ג. מותר להקדישו ד. מותר למכרו.
שלא. במה נח' ר' יעקב ורבנן אם יכול השומר להחזירו אחר גמ"ד? (2) (מה.)
שלא. שלר' יעקב ניתן להחיזרו אחר גמ''ד ולרבנן לא: א. רבנן סברי שלא אמרינן באיסורי הנאה הרי שלך לפניך ור' יעקב סובר שאמרינן ב. לרבנן גמ''ד צריך להיות בפני השור ולכן הבעלים יטען שאם היה מחזיר לו לפני הגמ''ד הוא היה מבריחו לאגם ולר' יעקב גמ''ד גם שלא בפני השור כך שאין נפק''מ אם יחזיר לבעלים לפני או אחרי.
שלב. "וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו חוץ מש"ח", מדוע זה לא כר"מ ולא כר"י? ואיך מעמידה זאת הגמ'? (2) (מה.-:)
שלב. בשמירה פחותה ששומר חינם יוצא יד''ח בזה ושאר השומרים לא יוצאים יד''ח, לא אתיא כר''מ כי לשיטתו שומר שכר כשומר חינם דמי, ולא אתיא כר''י מפני שמועד פטור מכופר לשיטתו בשמירה פחותה. א. רב הונא בר חיננא העמיד כר''א שלשור מועד אין שמירה שמועילה חוץ מסכין [לשחטו], ולענין שוכר סובר כר''י שדינו כשומר שכר כך שכל השומרים חייבים לשלם את דמי השור לבעלים חוץ משומר חינם ב. אביי העמיד כר''מ, ויש להחליף בגרסה את שיטת ר''י ור''מ כך שלר''מ שוכר כשומר שכר ולא שומר שכר כשומר חינם.
שלג. באיזה מקרה ש"ח חייב רק כשהזיק? (מה:)
שלג. בשור נגחן שהשומר העלה על דעתו לשומרו שלא יפגע באחרים אך לא העלה בדעתו שלא ינזק מאחרים.
שלד. מהי השמירה הנדרשת בשור תם ובשור מועד, ומנלן? (4) (מה:-מו.)
שלד. בתם : א. לר''מ מעולה, ב. לר''י מעולה, ג. לר''א מעולה, ד. לראב''י פחותה. במועד: א. לר''מ מעולה, ב. ג. לר''י פחותה, לר''א בסכין, ד. לראב''י פחותה. ר''מ למד בגז''ש 'נגיחה נגיחה' משור מועד שצריך שמירה מעולה. ר''י למד מהפס' ולא ישמרנו לתם דבעינן שמירה מעולה, והריבוי שנא' במועד בא למעטו לשמירה פחותה [שריבוי אחר ריבוי בא למעט]. ר''א למד מהפס' ולא תשים דמים בביתך שאסור לגדל חיה רעה בתוך ביתו. ראב''י למד כר''י שריבוי אחר ריבוי בא למעט לשמירה פחותה, וגם למד שדינם זהה מגז''ש 'נגיחה נגיחה'.
שלה. לפי ר' יהודה, מועד ששמרו שמירה פחותה, האם וכמה משלם? (2) (מה:)
שלה. לרב אדא בר אהבה משלם ח''נ כי צד תמות במקומה עומדת ולרב בדעת ר''י פטור לגמרי בשמירה פחותה או שחייב נ''ש אם לא שמר כלל.
שלו. מועד לקרן ימין אינו מועד לקרן שמאל, האם נאמר לענין תשלומין או לענין שמירה, ואליבא דמאן? (מה:-מו.)
שלו. לענין תשלום אליבא דר''י שמועד סגי בשמירה פחותה.
פרק חמישי - שור שנגח את הפרה
שלז. "זה כלל גדול בדין" מה נתחדש בזה? (2) (מו.-:)
שלז. א. שגם אם ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע''ה ב. שבממון לא אזלינן בתר רובא והמע''ה.
שלח. מה המקור דהמוציא מחבירו עליו הראיה? (2) (מו:)
שלח. א. מי בעל דברים יגש אלהם - היינו התובע שהוא בעל הדברים יגיש לדיינים והם ידונו בדבריו ב. סברא שמי שכואב לו הפה הולך לרופא [היינו שעל התובע מוטלת האחריות להביא ראיה לדבריו].
שלט. "פרה שנגחה ... חצי נזק מן הפרה ורביע נזק מן הוולד", באר! (2) (מו:-מז.)
שלט. לאביי אם הפרה שייכת לאחד והוולד שייך לאחר יגבו רבע מבעל הפרה [כיון שיש ספק אם הוא שותף בנזק] ושמינית מבעל הוולד [שוודאי יש לו שותף בנזק]. ואם תבע תחילה את בעל הפרה לל''ק ישלם ח''נ כיון שממה נפשך הפרה הזיקה, ולל''ב ישלם רבע נזק. ולרבא אם הפרה נמצאת יגבה חצי נזק מגופה, ואם ליתא לפנינו יגבה רבע נזק מוולדה.
שמ. בהנ"ל, לאביי, את מי יתבע תחילה, ומדוע? (מו:)
שמ. את בעל הפרה כדי שיוכל לתבוע חצי במידה ואין אפשרות לגבות מבעל הוולד.
שמא. פרה שהוזקה, האם שמין הולד בפ"ע, ומדוע? (מז.)
שמא. שמין את הנזק שלהם ביחד כדי שלא להפסיד את המזיק יותר מהנצרך.
שמב. כשהוולד שייך לאחר, למי שייך הפיטמא והנפחא? (מז.)
שמב. פיטמא לכ''ע לבעל פרה, נפחא לר''פ לבעל הפרה ולרב אחא בריה דרב איקא חולקין.
שמג. בעל קדירות שהכניס ברשות או שלא ברשות, האם חייב על נזקי שורו של בעה"ב? (2) (מז.-:)
שמג. שלא ברשות חייב על הנזק וברשות לרבנן פטור ולרבי חייב.
שמד. כשהכניס ברשות והוזקו הקדירות, האם בעל החצר חייב, ומדוע? (מז:)
שמד. לרבנן כן כי בסתמא הוא מקבל ע''ע לשמור על הקדרות, ולרבי פטור מפני שלא מקבל ע''ע לשמור על קדרותיו.
שמה. באיזה אופן מיירי מתני' דהכניס פירותיו לחצר בעה"ב, והוזקה בהן בהמתו של בעה"ב? (מז:)
שמה. דווקא שהחליקה על הפירות אבל אם אכלה מהן מי שהכניסם פטור שהיה לה שלא לאכול מהם.
שמו. הנותן סם המוות לפני בהמת חבירו, מה דינו? ומה הדין כשהוזקה בדבר דעבידא דאכלה, ומדוע? (מז:)
שמו. פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים. לל''ק ה''ה אם אכלה פירות והוזקה שפטור מדיני אדם, וקמ''ל דאפילו סם המוות שאינה רגילה לאכול חייב בדיני שמים, ולל''ב בסם המוות פטור אף בדיני שמים ואינו חייב אלא כשסם המוות הוא פרי שרגילה לאכול. טעם הפטור בדיני אדם לפי שהיה לה שלא תאכל, וטעם החיוב בידי שמים מדין גרמא בנזיקין שחייב בדיני שמים.
שמז. בהנ"ל, מאי שנא מהכניס שורו לחצר חבירו ברשות ואכל פירות, דחייב בעל החצר? (מז:)
שמז. כי בעל החצר קיבל ע''ע לשומרה ואפילו אם היתה חונקת את עצמה הוא היה חייב בנזקה.
שמח. הכניס פירותיו או שורו לחצר חבירו, ובא שור ממק"א ואכלן או שנגחו, האם ומי חייב, ומדוע? (2) (מז:-מח.)
שמח. ברשות חייב בעל השור שאכל מדין שן ברה''י. ואם הונחו הפירות שלא ברשות פטור שדינו כשן ברה''ר שפטור. אליבא דר''ט ברשות הוי קרן בחצר הנזק ומשלם נזק שלם ושלא ברשות קרן ברה''ר שמשלם ח''נ.
שמט. באיזה אופן כשהוזקה ע"י אכילה, חייב המכניס, ומדוע? (מח.)
שמט. באשה שנכנסה לאפות, כיון שמגלה זרועותיה וכולם יוצאים מחוץ לבית כדי שלא לראותה [משום צניעות] ולכן היא אחראית על כל מה שמתרחש בבית בזמן הזה.
שנ. הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות וחפר בורות, מי חייב על מה? ומדוע? (מח.)
שנ. בעל השור חייב בנזקי החצר ובעה''ב חייב בנזקי הבור כיון שהיה לו למלא את הבור [שאף שמבואר ששור שחפר בור הבעלים פטור, כל זה דווקא ברה''ר שאי''ז תחת אחריותו אבל כאן איירי בחצירו, ולאחר שנתן רשות להיכנס אליה דינו כבור ברה''ר].
שנא. הכניס שורו לחצר בעה"ב שלא ברשות, רבץ פטור, באר! מדוע? (מח.)
שנא. הרביץ גללים שטינפו את כליו של בעה''ב ובור פטור בנזקי כלים [וגם אליבא דרב שרק אם מפקירם פטור בנזקי כלים, סתם גללים דרך העולם להפקירם].
שנב. כשהזיק בעה"ב את חבירו כשנכנס שלא ברשות, מה הדין? (מח.)
שנב. האורח שהזיק או שבעה''ב נתקל בו והוזק, חייב. ואם בעה''ב ידע שהוא נמצא שם והזיקו חייב לפי שיש רשות להוציאו אך לא להזיקו.
שנג. נפל לבור והבאיש מימיו, מתי חייב ומתי פטור (2)? (מח:)
שנג. א. שהבאיש בעת הנפילה חייב, ולאחר הנפילה פטור מפני שהשור נחשב לבור והמים בבור נחשב לכלים ואין נזקי בור בכלים ב. לדעת רב ששייך דין בור רק במה שהפקירו איירי בהבאיש מגופו [שהיה מלוכלך בטיט וכיוצ''ב] שחייב גם לאחר נפילה, ואם הבאיש מריחו [מת בבור ונבלתו הביאשה את המים] פטור כיון שזו גרמא בעלמא.
שנד. שור שנפל לבור והרג אדם, האם משלם כופר, ומתי? (3) (מח:)
שנד. כן, א. במועד ליפול לכותל שיש בו עשב ב. המשנה איירי בשור תם אליבא דריה''ג שמשלם חצי כופר ג. ריה''ג סבר כר''ט שקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם.
שנה. כנוס שורך ושמרו, כנוס שורך ואני אשמרנו, מה הסתירה, ומה מעמידה הגמ'? (3) (מח:)
שנה. ברישא יוצא שבסתמא בעל החצר מקבל עליו אחריות ומהסיפא יוצא שבעל החצר לא מקבל ע''ע אחריות בסתמא. יישוב הסתירה: א. לר''א הרישא רבנן והסיפא רבי ב. לרבא כולה רבנן היא וכיון שברישא שנו שמרו גם בסיפא שנו 'ואני אשמרנו', אבל בסתמא מקבל ע''ע אחריות ג. לרב פפא כולה כרבי, וברישא אמר שמרו לפי שסובר כר''ט שקרן בחצר הניזק משלם נזק שלם, שאם אמר לו שמרו אין דעתו להקנות לו כלל מקום בחצר ואם הזיק חייב לשלם נזק שלם, אך אם לא אמר לו כלום מן הסתם הוא מקנה לו מקום בחצר ודינו כחצר השותפין שמשלם ח''נ בלבד.
שנו. באיזה אופנים שור משלם דמי וולדות, ומדוע? (2) (מט.)
שנו. א. בשור שנתכוון לנגוח באשה ב. בנוגח בשפחה כנענית מפני שדינה כחמור, ושור שהזיק בהמה חייב בתשלום הנזק.
שנז. "רשב"ג אומר א"כ משהאשה יולדת משבחת" באר! (2) מדוע אי"ז סתירה? (מט:)
שנז. א. כוונתו ששמין כמה הוולדות שווים כיון שהאשה משבחת אחר הלידה יותר מלפני הלידה ב. כוונתו ששמין את הוולדות ונותן לבעל ובשבח האשה והבעל חולקים. אי''ז סתירה כיון שאם היא מבכרת היא לא משביחה בזמן הלידה מפני שיש סיכוי גדול יותר שתמות, ובאינה מבכרת היא משבחת בזמן הלידה.
שנח. למי שייך השבח וולדות, ומנלן? (מט.)
שנח. לרבנן השבח לבעל שנאמר ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה וכו', מהייתור של הרה למדו שהשבח לבעל. לרשב''ג מתחלקים בשבח, והוא למד מהייתור של הרה שחייבים בנזק הוולדות דווקא אם הכו אותה כנגד בית הריון [לאפוקי ידים ורגלים].
שנט. חבל במשוחררת ובגיורת, מה דינו בדמי וולדות ובשבח וולדות - כשחבל בחיי הגר ולאחר מיתתו, ומדוע? (מט.-:)
שנט. דמי ולדות לרבה בחיי הגר פטור, ולאחר מיתתו ישלם לאשה. ולרב חסדא גם בכה''ג פטור לפי שאין הוולדות צררי שיהיה שייך בהם זכיה. ולרב חסדא בדעת רשב''ג מחיים יש לה חצי שבח בוולדות ולאחר מיתת הבעל כל השבח שייך לה [ובדמי ולדות אין לה חלק כלל].
שס. המחזיק בשטרות הגר, האם ולענין מה קנה? (מט:)
שס. איבעיא דלא איפשטא אם קנה את הקרקע או כיון שמחזיק בנייר רק כדי לזכות בקרקע ואין לו ענין בנייר עצמו לא קנה כלום.
שסא. משכון של ישראל ביד גר, ומת הגר, ובא ישראל אחר והחזיק בו, מה דינו ומדוע? (מט:)
שסא. קנה השני כי פקע השעבוד וכשהוא בא והחזיק בו הוא עשה קנין.
שסב. משכונו של גר ביד ישראל, והחזיק בו ישראל אחר, מה דינו, ומדוע? פרט! (מט:)
שסב. קונה כנגד משכונו ובעל החצר קונה את השאר, וכל זה דווקא כשבעל החצר אינו בעיר ולא יכול לעשות קנין בפועל בקרקע. ואם המשכון בחצר המלווה זכה בכל ואם תפס ישראל אחר במשכון יש להוציאו ממנו.
שסג. באר מח' ר' ישמעאל ור"ע בבור ברשותו ובבור ברה"ר! (2) (מט:-נ.)
שסג. א. לרבה בור ברשותו שהפקיר בורו ולא רשותו, לר''ע חייב שנא' 'בעל הבור' ולר' ישמעאל פטור [מפני שיכול לטעון שלא הפקיר בורו ע''מ להתחייב בנזקי הבור, ואם הפקיר גם את הבור דינו כבור ברה''ר שלכ''ע חייב]. ב. לרב יוסף ברה''ר ר' ישמעאל מחייב שנא' 'כי יפתח וכי יכרה', ולר''ע פטור, שהוא למד מהפס' שאין חיוב לאטום את הבור, ומספיק לכסהו.
שסד. באיזה אופן בין לרבה ובין לר' יוסף לכו"ע [ר' ישמעאל ור' עקיבא] חייב על בור ברשותו, ובאיזה אופן לכו"ע פטור (2)? (נ.)
שסד. א. לרב יוסף בבור ברשותו שלא הפקירו לכ''ע פטור ובור על שפת רה''ר שלא לצורך בניית חומה לכ''ע חייב, ב. ולרבה איירי במרחיב את החפירה לרה''ר עצמה שלא לצורך היסודות שלכ''ע חייב.
שסה. החופר בור למי גשמים, מתי פטור? (נ.)
שסה. כשחופר לצורך עצמו חייב ואם חפר לצורך הרבים פטור.
שסו. מנין שהקב"ה מדקדק עם סביביו כחוט השערה (2)? (נ.)
שסו. א. מבנו של ר' נחוניא שחפר בורות לצורך עולי הרגל ומת מצמא ב. אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו [שה' מטיל אימת משפטיו על כל סביביו [הצדיקים] בדקדקו עמם בדין.
שסז. מה דורשים מארך אפים? (נ:)
שסז. ארך אפים לצדיקים ולרשעים.
שסח. על מה חייבה תורה בבור - על הבלו או על חבטו, ומנלן? (נ:)
שסח. לרב הבלו ולא חבטו ולשמואל הבלו וכ''ש חבטו, רב נפל ו'מונפל' עד שייפול כדרך נפילה, שמואל למד ונפל כל שהוא משמע.
שסט. בהנ"ל, מה הנפק"מ, ומדוע לא במקרה שחזינן דנשברה מפרקתו? (נ:)
שסט. במקרה שבנה תל מעל הבור והשלים לי' טפחים שלרב פטור כי אין הבל מעל הבור ולשמואל חייב. ורש''י (ד''ה מאי בינייהו) כתב שאפילו אם נשברה מפרקתו או נבקעה כריסו חייב לרב מפני שהבל הבור גרם לכך לקרות.
שע. שיח מערה חריצין ונעיצין, מה הצריכותא? (נ:)
שע. ששיח ארוך והו''א שאין בו הבל, מערה מרובעת דהו''א שאין הבל, חריצין פתוחים מלמעלה, נעיצין רחבים למעלה יותר מאשר למטה.
שעא. בבור ט', אמאי חייב בנזקין לרב? (נ:)
שעא. מפני שיש בו הבל לנזיקין.
שעב. אמאי הטריף ר' נחמן את השור שנפל לאריתא דדלאי אף שגובהה אמה (2), ומה יסבור לגבי תשלומי נזקין? (נ:-נא.)
שעב. לפי שיש חבטה בפחות מי' וגם מפני שלא המתין מעת לעת עד ששחטה.
שעג. מדוע סוקלין בגובה ב' קומות ולא סגי בגובה י' או פחות? (נא.)
שעג. משום ברור לו מיתה יפה.
שעד. מה הגובה דחייב במעקה, ומדוע (2)? (נא.)
שעד. י' טפחים, א. אין חיוב במעקה בפחות מעשר [שא''א למות בפחות מעשר] ב. משום שאין לזה שם בית.
שעה. איך שייך בור של ב' שותפין (2)? (נא.)
שעה. א. ששניהם עקרו חוליא מהבור בב''א וגרמו לו להיות בגודל י' טפחים ב. לענין נזיקין אליבא דרבי שבנוהו יחדיו.
שעו. מה ילפינן מ"איש בור" (2), ומה ילפינן מ"והמת יהיה לו" (2)? (נא.)
שעו. מאיש בור למדו אחד ולא ב' ודווקא איש ולא שור שחפר בור. מהפס' והמת יהיה לו נלמד א. שדווקא מי שחפר את החלק שגרם למיתה חייב בנזק [היינו האחרון שחפר בבור] ב. שור פסוה''מ שנפל לבור, בעל הבור פטור.
שעז. בבור י' ואחר השלימו לכ' או סייד וכייד, מה הדין ומה האוקימתא, לרבי ולרבנן? (נא.-:)
שעז. אם כל אחד הוסיף י' טפחים כולם חייבים, ואם השני סייד או כייד רק הוא חייב, לרבנן כיון שהוא הוסיף הבל [בנידון השני] ולרבי מפני שלא היה בבור הבל לא למיתה ולא לנזיקין ובא השני והוסיף הבל לשניהם.
שעח. בור ט' ובא אחר והניח אבן ע"פ הבור והשלימו לעשרה, מה הדין, ומה החידוש? (נא:)
שעח. תלוי במחלוקת רבי ורבנן [שלרבנן רק האחרון חייב ולרבי לענין מיתה האחרון חייב ולענין נזיקין שניהם חייבים], החידוש שהוספת האבן נחשב לתוספת הבל לתוך הבור.
שעט. בעי רבא טם טפח וסילק אבניו, מה צדדי הספק? (נא:)
שעט. במקרה שסתם את הטפח שחפר או סילק את האבנים שהוסיף האם הבור חוזר לאחריות הראשון בלבד או שאחריות הבור על השני גם לאחר שהחזירו למצב הקודם.
שפ. באיזה מקרה טפח דמים הוה כתרי דיבשה, ובאיזה ספק, ומה הצדדים? (נא:)
שפ. שיש ח' טפחים ומתוכם ב' של מים כל טפח מים שווה לב' של יבשה. כשיש ז' טפחים ומתוכם ג' מים או ט' ומתוכם אחד מים הגמ' נשארה בתיקו אם כל אחד של מים נחשב כב' של יבשה.
שפא. הרחיב הבור, מה הצדדים, ומה הדין? (נא.)
שפא. מצד אחד הוא ממעט בהבל ומצד שני הוא מוסיף שטח שניתן להינזק בו, לל''ק דרב אשי יבדקו אם מת מהבל [ופטור] או מחבטה [וחייב], ולל''ב דרב אשי יבדקו אם נפל במקום שהרחיבו את הבור [וחייב] או במקום שהיה בור מקודם [ופטור].
שפב. עומקה כרוחבה, האם יש בה הבל? (נא:)
שפב. לרבה כן, משום שיש הבל עד שיהא ברחבה יתר על עמקה. ולרב יוסף לא, מפני שאין הבל עד שיהא בעמקה יותר מברחבה.
שפג. עבר הראשון ולא כיסהו, באיזה אופן פטור, ומדוע? (נא:)
שפג. א. מרגע שישתמש השני בבור ב. משימסור לשני את דליו.
שפד. במה תלויה המחלוקת הנ"ל? והיכן עוד נחלקו בזה? (נא:)
שפד. המדלה מים מן הבור ובא חבירו אם חייב השני באחריות הבור מעת שישתמש במים [רבנן] או מעת שהראשון ימסור לו את דליו [ראב''י], והם נחלקו אם יש ברירה שלרבנן אין ולראב''י יש. הם נחלקו גם לענין מודרי הנאה זה מזה אם כל אחד רשאי להשתמש בחצר של עצמו.
שפה. איך מוכרין בחזקה את הבור, הבית, ואת העדר? (נא:-נב.)
שפה. בור ע''י שימסור לו הדלי או שיאמר לך חזק וקני. בית ע''י שימסור לו מפתח או שיאמר לך חזק וקני, עדר ע''י שימסור לו את המשכוכית או שיאמר לו לך משוך וקני.
שפו. כסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה, ממתי הראשון גם חייב (3)? ומדוע השני חייב מיד? (נב.)
שפו. א. לרב בכדי שיבוא וידע שהבור מגולה ב. לשמואל בכדי שיודיעוהו ג. לריו''ח בכדי שיודיעוהו וישכור פועלים שיכרתו ארזים ויכסו את הבור. השני חייב מפני שהיה לו להעמיד שומרים על הבור כדי שלא ינזקו ממנו.
שפז. כסהו כראוי לשוורים ושלא כראוי לגמלים, וגמלים ארעוה - ואתין לפרקים, ואח"כ נפל שור, מה הדין, לל"ק ולל"ב? (נב.-:)
שפז. לל''ק הגמ' מסתפקת מה דינו, ולל''ב פשיטא שדינו כפושע.
שפח. כששכיחי גמלים, אך התליע מתוכו, מה הצדדים ומה הדין? (נב:)
שפח. אם מיגו דהוי פושע לענין גמלים הוי פושע לענין התלעה, או שמא הוא אנוס כשהתליע מבפנים ומאי הוה ליה למיעבד. למסקנה הוא פטור [כמו בשור פיקח שנפל לבור ביום ולא אמרינן מגו דהוי פושע לענין חרש הוי פושע לענין פיקח].
שפט. מה ההו"א דיתחייב בכסהו כראוי והתליע מתוכו? (נב:)
שפט. שהיה לו לבדוק שמא הכיסוי לבור התליע מתוכו, ואם לא עשה כן דינו כפושע.
שצ. לפניו חייב לאחריו פטור, באר! (2) (נב:-נג.)
שצ. לרב לפניו ממש ולאחריו ממש ושניהם בבור. ולשמואל בבור בין לאחריו ובין לפניו חייב, ולאחריו שנזכר במשנה שפטור היינו שנתקל בבור ונחבט מהקרקע שמחוץ לבור.
שצא. באיזה מקרה כתבה בברייתא דחייב אף לאחריו? (3) (נג.)
שצא. א. בור ברשות הניזק [שההבל והחבטה שייכים לו] ב. שהתהפך תוך כדי נפילה שבהתחלה היה עם פניו לכיוון הבור ולבסוף התהפך על גבו ג. איירי בנזק של השור לבור ולא של הבור לשור [שהבאיש את מימיו].
שצב. כשנפל מקול הכריה, מדוע הכורה פטור? ומדוע בעל הבור חייב? (נג.)
שצב. המשנה אליבא דר' נתן שכל מקום שיש כמה שותפים בנזק ולא ניתן לגבותו מאחד מהם יגבו מהשני וה''ה לניד''ד.
שצג. כששור דחף חבירו לבור, מי חייב וכמה? (נג.)
שצג. לרבנן בעל הבור משלם הכל, ולר' נתן במועד בעל הבור משלם מחצה ובעל השור משלם מחצה, ובתם בעל השור ישלם רבע והשאר ישלם בעל הבור.
שצד. בהנ"ל, מדוע בתם בעל הבור משלם ג' חלקים ובעל השור רביע? (2) (נג.)
שצד. א. כי בשור תם שמזיק לבדו משלם ח''נ, ולכן שהזיק בשותפות עם הבור יש לחייבו בח''נ ממה שצריך לשלם ומשום כך ישלם רבע, ובעל הבור שהיה הגורם העיקרי לנזק ישלים את השאר. ב. מעיקרא דדינא בעל הבור משלם חצי ובעל השור רבע וכיון שא''א לגבות את הרבע הנוסף מבעל השור יש לגבותו מבעל הבור.
שצה. הניח אבן ע"פ הבור וכו', מה הדין, ומה החידוש? (נג.)
שצה. לרבנן בעל האבן הכל ולר' נתן יחלקו חצי חצי, שבעל האבן יטען שאלמלא הבור לא היה נזק לשור ובעל הבור יאמר שאלמלא האבן שורו לא היה נופל לתוך לבור.
שצו. שור ושור פסולי המוקדשין שנגחו שור מה הדין, ומדוע? פרט! (נג:)
שצו. א. לרבינא רבע נזק ולאביי חצי נזק, שרבינא אליבא דרבנן בתם ואביי אליבא דר' נתן ומשלם גם על חלק ההקדש שלא משתלם ב. לרבינא רבע נזק ולאביי ח''נ, שניהם אליבא דרבנן שרבינא איירי בתם ואביי במועד ג. לאביי חצי נזק ולרבינא נזק שלם, שאביי איירי במועד אליבא דרבנן ורבינא מועד אליבא דר' נתן ד. שניהם אליבא דר' נתן שרבינא איירי במועד וישלם נזק שלם ואביי איירי בתם וישלם חצי נזק.
שצז. שור ואדם שדחפו לבור, מי חייב ומה חייבים? (נג:)
שצז. לענין נזיקין שלושתם חייבים. לד' דברים ודמי ולדות האדם חייב והשור והבור פטורים. לענין כופר ול' של עבד השור חייב והאדם והבור פטורים. לענין תשלום נזקי כלים ונזק שנגרם לשור פסוה''מ אדם ושור חייבים ובור פטור.
שצח. מי פטור על שור פסולי המוקדשין, ומנלן? (נג:)
שצח. הבור. שנא' והמת יהיה לו, יצא מי שאין המת שייך לו.
שצט. מנין שבעלים מטפלין בנבילה, ובאיזה נזקין מיירי? ומדוע לא להיפך? (נג:)
שצט. נלמד מהפס' 'והמת יהיה לו' בפרשת שור המזיק, ואין להפוך את הדרשות מפני שיותר מסתבר שהפטור נאמר בפרשת בור שמצינו בו פטור מנזקי כלים.
ת. האם חייב בבור על הכלים, ומנלן? (נג:)
ת. לרבנן פטור, שנא' 'ונפל שמה שור או חמור, שור ולא אדם, חמור ולא כלים. [ולר''י חייב מייתור ה'או' שנכתב בין שור לחמור בפס'].
תא. האם חייב בבור על העופות, ומנלן? (2) (נד.)
תא. כן, 'אם' לרבות עופות, ומה שכתוב בענין בור שור או חמור איירי בכל הבהמות ודיבר הכתוב בהווה.
תב. האם כלים בני מיתה או בני הבלא? (נד.)
תב. למ''ד [שמואל] שבור שחייבה התורה להבלו וחבטו כלים בני מיתה נינהו, ולמ''ד [רב] שבור שחייבה התורה להבלו ולא לחבטו כלים בני הבלא [בגמ' נזכר כלים חדשים ומשמע שדווקא בכה''ג שייך הבל, וברשב''א (ד''ה משכחת) מובא שה''ה לרב בכלים ישנים שהם בני הבלא].
תג. איזה ב' פסוקים אמר רבא דנשאר קשה מה דורשים בהם? (נד.)
תג. חמור בפרשת בור לרבי, ושה בפרשת אבדה לכ''ע.
תד. שור שהוא פקח שנפל לבור, מה הדין, ומדוע? (נד.-:)
תד. בעל הבור פטור, מפני שהיה לשור להתבונן בדרך.
תה. לאיזה דינים אין הבדל בין שור לשאר בע"ח, ומנלן? (8) (נד:)
תה. א. נפילת בור [נלמד מכסף ישיב לבעליו, כל דאית ליה בעלים] ב. הפרשת הר סיני [נלמד מאם בהמה אם איש לא יחיה, 'אם' לרבות עופות] ג. תשלומי כפל [נלמד מעל כל דבר פשע, כל דבר ששומר חינם נשבע בשקר שנגנב] ד. השבת אבדה [נלמד מלכל אבדת אחיך] ה. פריקה [גז''ש חמור חמור משבת] ו. חסימה [נלמד בגז''ש שור שור משבת] ז. כלאים [דחרישה נלמד בגז''ש שור שור משבת, והרבעה נלמד בגז''ש בהמתך בהמתך משבת] ח. שבת [בדברות האחרונות נא' 'וכל בהמתך' לרבות את כל סוגי הבהמות שלא נזכרו בדברות הראשונות]. .
תו. האם כל זה ריבוי או כלל? (2) (נד:)
תו. בסתמא ''כל'' נחשב כלל ולענין שבת הוא נחשב לריבוי.
תז. מדוע לא ילפינן משבת לאסור לאדם למשוך עם בהמה בקרון מדין כלאים? (נד:)
תז. שנלמד מהפס' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, שאדם הוקש לבהמה לענין מנוחה בשבת ולא לשום דבר אחר.
תח. מדוע לא נאמר בלוחות הראשונות טוב, והיכן? (נד:-נה.)
תח. מפני שהם עתידים להישבר [והיתה פוסקת טובה מישראל].
תט. איזה דבר כשרואה בחלומו סימן טוב לו, ומדוע? (נה.)
תט. אות ט' ב' שהיא מילה משורש טוב.
תי. הרואה "הספד", מהו, ומה בא לומר לו? (נה.)
תי. חסו עליו מן השמים ופדאוהו, ודווקא שרואה בכתב ולא מאורע של הספד.
תיא. תרנגול טווס ופסיוני, האם הם כלאים זה בזה, ומה החידוש? (נה.)
תיא. כן, החידוש שאע''פ שהם גדלים יחד מ''מ הם כלאים זה בזה.
תיב. אווז ואווז הבר האם הם כלאים זב"ז, ומדוע? (2) (נה.)
תיב. כן, לאביי אווז הבר ביציו מבחוץ וסתם אווז ביציו מבפנים. לרב פפא אווז הבר מטילה ביצה אחת בכל פעם וסתם אווזה מטילה כמה ביצים.
תיג. שני מינים שבים, האם יש בהם כלאים, ומנין? (נה.)
תיג. כן, בגז''ש 'מינהו מינהו' מהבהמות וחיות שבים.
תיד. המנהיג בעיזא ושיבוטא, מה הצדדים, מה הראיה, ומה הדחיה? (נה.)
תיד. מצד אחד עז לא יכול לירד לים ושיבוטא לא יכול לעלות ליבשה ואי''ז בכלל הנהגה יחדיו, ומצד שני סוף סוף הוא מנהיג בשני מינים שונים. הביאו ראיה מכלאי חיטה ושעורה שאחת בא''י והשניה בחו''ל שמתחייב משום כלאים, ודחו ששם גם הארץ וגם חו''ל בנות חיוב ואילו בניד''ד לא ברור שיש לעז והשיבוטא הנהגה משותפת [והגמ' נשארה באיבעיא דלא איפשטא].
פרק שישי - הכונס
תטו. לגבי שן ורגל, איזה שמירה צריך, ומנלן? ומה הדין בבור ואש, ומנלן? (נה:)
תטו. כולם בשמירה פחותה, שן מהפס' 'וביער בשדה אחר' [עד דעביד כעין ובער, היינו שפשע כמי שהאכילו בידיו], רגל נלמד מ'ושלח' [עד דעביד כעין ושילח]. אש נלמד מ'שלם הבערה [עד דעביד כעין מבעיר] ובבור כי יפתח וכו' ולא יכסנו, משמע שאם כיסהו פטור.
תטז. במה פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים? (9) (נה:-נו.)
תטז. א. פורץ גדר בפני בהמת חבירו ב. כופף קמתו של חבירו בפני הדליקה ג. שוכר עדי שקר ד. היודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ה. העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת ו. הנותן סם המוות בפני בהמת חבירו ז. השולח את הבערה ביד חש''ו ח. המבעית את חבירו ט. נשברה כדו ברה''ר ולא סלקה או שנפל גמלו ולא העמידו [לר''מ חייב אם הזיקו ולחכמים פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים].
תיז. מה החידוש בד' דברים דאמר ר' יהושע? (נו.)
תיז. בענין פורץ גדר חבירו כיון שאיירי בכותל רעוע הו''א שפטור גם בדיני שמים. בכופף קמת חבירו והגיע האש ע''י רוח שאינה מצויה, ולא עולה על דעת האדם שתגיע לשם האש [שאם היה בזמן שיש שריפה ורוח שאינה מצויה דינו כרוח מצויה]. בשוכר עדי שקר הו''א שיטען דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ופטור אפילו בדיני שמים. ביודע עדות לחבירו ולא מעיד הוא יכול לטעון שגם אם יבוא לתובעו הנתבע ישבע לשקר, וקמ''ל שאפילו הכי היה לו לבוא ולהעיד.
תיח. בפורץ גדר בפני בהמת חבירו, מה הדין בכותל בריא? (נה:)
תיח. חייב בדיני אדם על הכותל.
תיט. כופף קמתו של חבירו וכו', במה מיירי? (2) (נו.)
תיט. א. במעמיד קמת חברו בידיים ב. בטומן את התבואה לפני שהגיעה האש כדי לפטור את המזיק מחיוב שריפתה מדין טמון.
תכ. שוכר עדי שקר לעצמו או לחבירו, מה דינו? (נו.)
תכ. לעצמו חייב להשיב את הממון שנטל שלא כדין ע''י העדים, ולאחרים חייב בדיני שמים.
תכא. יודע עדות לחבירו ואין מעיד לו, האם מיירי בחד או בתרי? (נו.)
תכא. באחד, שהרי בשנים יש חיוב מדינא לבוא להעיד.
תכב. נפרצה בלילה, האם הכותל היה בריא או רעוע, והאיך נפרץ? (2) (נו.)
תכב. בכותל בריא, שהבהמה חתרה מתחתיו או שפרצוהו לסטים.
תכג. הניחה בחמה, האיך יצאה, מה דינו, ומדוע? (נו.)
תכג. יצאה ע''י חתירה או שהכתה בחוזקה בכותל, יש לחייבו כדין פושע מפני שהיה לו לחשוש שתעשה כל טצדקי כדי לברוח משם.
תכד. הוציאוה ליסטים, ליסטים חייבים, האיך הוציאוה, ומפני מה נתחייבו? (נו:)
תכד. פתחו לה את השער, נתנו לה לאכול וחסמו את שאר הצדדים. וכיון שלא קנוה בקנין גזלה [שהרי הם לא נגעו בה] יש לחייבם מדין שן על שהכריחו אותה לאכול מהקמה.
תכה. מסרה לרועה, מי מסר ולמי? והאם יש ראיה לדין שומר שמסר לשומר, ומדוע? (נו:)
תכה. השומר מסר לרועה, אין ראיה לשומר שמסר לשומר מפני שבמשנה איירי ברועה מומחה שמסר לברזיליה [שוליא שלו] ודרכו בכך [ולא שייך שבעל הבהמה יטען שאינו נאמן עליו בשבועה התלמיד כיון שיודע שדרכו בכך], אבל בסתמא שמסר לאחר חייב.
תכו. שומר אבידה האם כש"ח או כש"ש, ומדוע? (נו:)
תכו. מחלוקת, לרבה כשומר חינם [כיון שאין לו הנאה ממשית משמירת האבדה], ולרב יוסף כשומר שכר [מההנאה שהוא פטור מלתת פת לעני בזמן ששומר את האבדה, ולפי האיכא דאמרי כיון שהתורה שיעבדה אותו בעל כרחו].
תכז. כשהחזירה לאבידה, מתי חייב באחריותה? פרט! (נז.)
תכז. כשהחזירה למקום שהבעלים יכול לראותה, בצהריים שאז לא שכיח שהבעלים יהיה שם כדי לראות את האבדה.
תכח. באיזה מקרה גם ש"ח חייב באבידה? (נז.)
תכח. בבע''ח שהחזיר בזמן שהבעלים לא נמצא שם, מפני שהם צריכים שמירה יתרה.
תכט. מי א"צ דעת בעלים בהשבתו? (נז.)
תכט. משיב אבדה.
תל. איך שייך טוען טענת גנב באבידה? (2) (נז.)
תל. בטוען שגנבו לו את האבדה או שלסטים מזוין גנב לו.
תלא. במה חמור שומר חנם מש"ש? (נז:)
תלא. שומר חנם משלם תשלומי כפל על כל טענותיו [בין טענת גנב ובין טענת לסטים מזוין].
תלב. מדוע ל"א ששומר שכר חמור משואל שכן משלם כפל בטוען טענת ליסטים מזויין? (נז:)
תלב. קרן בלא שבועה עדיף מכפל בשבועה.
תלג. שוכר שטען טענה שפוטרתו, ובכ"ז שילם, האיך יתכן שיקבל תשלומי כפל? (3) (נז:)
תלג. א. באומר הריני משלם ואיני נשבע ב. למ''ד שדינו כשומר חינם ג. בטוען טענת לסטים מזוין ונמצא שאינו מזוין.
תלד. נפלה לגינה ואכלה מה דינה להו"א ולמסקנא, ומדוע? (נז:-נח.)
תלד. להו''א אפילו מה שאכלה אינה משלמת מפני שבעל הבהמה יטען שהיה לא שלא תאכל [כמו בבהמה שאכלה מפירות שחבירו הכניס לחצירו שלא ברשות וחלתה שבעל הפירות פטור מפני שיכול לטעון שהיה לה שלא תאכל מהפירות], ולמסקנה טענה זו שייכת במקרה שהיא ניזוקה מאכילת פירות, אבל במקרה שהיא הזיקה אחרים אין סברא לפוטרה מלשלם מה שנהנית בטענה שהיה לה שלא תאכל.
תלה. נפלה לגינה ונחבטה בפירות, מה הדין, מה החידוש ומה הטעם (2)? (נח.)
תלה. חייבת לשלם מה שנהנית, ואי''ז בכלל הדין של מבריח ארי מנכסי חבירו שפטור מלשלם, כיון שדין זה שייך דוקא כשהבריח מדעתו [ובניד''ד הפירות הצילו את בהמת חבירו שלא מדעתו], ועוד שדין זה שייך במקום שאין לו הפסד [ובניד''ד יש לו הפסד לפירות שבהמת חבירו נצלה על ידם].
תלו. מה הדין בנפלה ע"י שהוחלקה במימי רגליה או ע"י שדחפתה חברתה? (נח..)
תלו. למ''ד דחפתה חבירתה פטור, כ''ש הוחלקה במימי רגליה. ולמ''ד הוחלקה במימי רגליה פטורה, בדחפתה חבירתה חייב שהיה לבעלים להעבירן אחת אחת ודינו כפושע.
תלז. מה דינה ביצאה מערוגה לערוגה? פרט! (נח.)
תלז. לרב כהנא הבעלים חייב מפני שיכול היה למנעה מלהמשיך לאכול, ולר''פ אליבא ריו''ח חייב דווקא כשיצאה לערוגת חבירו מדעתו מפני שהיא תלמד לרוץ לשם כדי לאכול בכל הזדמנות שתהיה לה.
תלח. ירדה כדרכה לגינה והזיקה במי לידה, מהם צדדי הספק, ואליבא דמאן? (נח.)
תלח. למ''ד תחילתו בפשיעה [לגבי האכילה] וסופו באונס [הנזק במי לידה] חייב פשיטא שחייב, ולמ''ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור יש להסתפק אם כאן דינו כסופו באונס ופטור או שמא כולו בפשיעה שידע שהיא לקראת לידה והיה לו לשומרה יותר טוב, והגמ' נשארה בתיקו.
תלט. מה ילפינן מקרא דובער בשדה אחר, (2) וכיצד? (נח:)
תלט. א. ששמים את הנזק לפי שדה יותר גדולה ממה שהזיק ב. למעט מחיוב תשלומי נזק שן ורגל ברה''ר. ''ובער'' בא ללמד על המיעוט שן ורגל ברה''ר ושאר הפסוק בא ללמד על שומא בניזקין.
תמ. כיצד שמין מה שהזיקה (3)? (נח:)
תמ. א. לר' יוסי בר חנינא סאה בס' סאים ב. לר' ינאי תרקב [חצי בית סאה] בס' תקרבים ג. לחזקיה קלח ביחס לס' קלחים.
תמא. מדוע אין שמין קב בפנ"ע ובבית כור? (נח:)
תמא. קב בפנ''ע אין שמין מפני שמשביח למזיק [מפני ששדה של ס' קבים נמכרת מאוד בזול לפי שהיא גדולה מדי לעניים וקטנה מדי לבינונים ועשירים, וגם שכיון שמדובר בשיעור מועט לא כ''כ שמים לב לחיסרון של קב אחד בתוך השדה]. בית כור אין שמין בפנ''ע מפני שפוגם למזיק [מפני ששדה בגודל ס' בתי כור אינה מצויה כ''כ ולכן עשיר שירצה לקנותה ישלם עליה הרבה יותר משוויה האמיתי, ועוד שקרחת כרם של בית כור ניכרת מאוד בשטח של ס' בתי כור].
תמב. כיצד שמין בנזקי גופו, הוכח! ומה ההלכה בזה? (נח:-נט.)
תמב. לריש גלותא ורבא ישלם מה שהזיק ולרב נחמן ואביי יהא נישום ביחס לשישים, כמ''ד שישלם מה שהזיק מצינו באוכל חזיז [שחת] שלריה''ג ישלם כמי המשוייר שבו [היינו לפי מה שתצמיח כל ערוגה], וכן באוכל סמדר שלר' יהושע רואין אותן כאילו הן ענבים העומדות להיבצר [וכן דעת ר''ש בן יהודה], וכן דעת ר' ישמעאל שהמזיק ישלם במיטב כרמו ושדהו של ניזק, היינו לפי שווי הערוגה שהפירות יהיו מוכנים לקצירה. כמ''ד נישום ביחס לשישים מצינו שלרבנן באוכל חזיז רואים את השדה כמה היתה יפה לפני ההיזק וכמה היא יפה לאחר מכן וישלם את ההפרש, וכן דעת רבנן באוכל סמדר, ואביי פירש שכמו שבנזק שנעשה ע''י בהמה שמים בשישים כך גם בנזק ע''י אדם. ולהלכה פירות גמורים ישלם מה שהזיק, דקל רומי שאין פירותיו יפים שמין אחד בס' ודקל פרסי שפירותיו יפים משערים כמה היה שווה וכמה הוא שווה עתה.
תמג. קטמה נטיעה, אכלה חזיז, אכלה סמדר, אכלה פגים או בוסר, מה דינה? (נח:-נט.)
תמג. קטמה נטיעה בת שנה ב' מעות של כסף, ובת שנתיים ד' מעות. אכלה חזיז לריה''ג נידון ע''פ המשוייר שבו [מה שתצמיח הערוגה לבסוף] ולרבנן ההפרש בין שווי השדה עם השחת לפני הנזק לשווי השדה בלי השחת לאחר הנזק. אכלה סמדר לרבי יהושע כמו ענבים שעומדות להיבצר ולרבנן ההפרש בין שווי הקרקע לפני ההיזק לשוויו אחרי ההיזק. פגים ובוסר לרבנן ההפרש וכו' ולר''ש בן יהודה כמו ענבים שעומדות להיבצר.
תמד. מי הם ב' התנאים שאמרו דבר אחד, ומי הם ג' התנאים שאמרו דבר אחד, והיכן? (נט.)
תמד. ריה''ג ור' ישמעאל אמרו דבר אחד שמשלמים במיטב שדהו ומיטב כרמו של ניזק. ור''ש בן יהודה ר' יוסי ובן עזאי אמרו דבר אחד, שרשב''י סובר שהאונס פטור מלשלם דמי צער מפני שהיא עתידה להצטער תחת בעלה, ור''י ובן עזאי דנו במי שגרם לאשה להפיל אם ינכו מתשלום הנזק את הוצאות שכר המיילדת והמזונות הנוספים שצריכה לאכול בזמן ההיריון, שלר''י ינכו את שכר היולדת ושכר המזונות, ולבן עזאי רק את שכר המזונות ינכו מפני שהבעל יכול לטעון שאשתו מומחית ואינה זקוקה למיילדת.
תמה. איך מתפרשת שיטת ר' ישמעאל "מיטב שדהו של ניזק מיטב כרמו של ניזק" בסוגיין (2)? (נט.)
תמה. א. שישלם במיטב של ניזק גם אם הזיק שדה גרועה יותר של ניזק ב. שישלם על הערוגה שהזיק בזמן שפירותיה יהיו במיטבן.
תמו. "איכא בינייהו כחש גופנא" באר, ומנין? (נט.)
תמו. אם מנכים מתשלומי הנזק מה שענבים בשלות היו מכחישות את העץ ולא קרה בפועל מפני שהן נאכלו לפני שהבשילו. וסברא זו נלמדה מדברי ר''ש בן יהודה ומחלוקת ר''י ובן עזאי שהובאו לאחר מכן.
תמז. קץ כופרא, כיצד משלם? (נט:)
תמז. נישום בשישים.
תמח. אכלה פירות גמורים, כיצד משלם, ומדוע? (נט:)
תמח. משלם את השווי המלא של הפירות ולא את הנזק שעשה לשדה מפני שהפס' מחייב דווקא בפירות שצריכים לשדה לאפוקי פירות שאינם צריכים לו.
תמט. "דן רב כר' מאיר", באר! (נט:)
תמט. דן כר''מ שאם כתב לקונה אחד שטר על מכירת שדה ולא חתמה אשתו, ולאחר מכן מכר עוד שדה לקונה אחר וחתמה אשתו, הפסידה כתובתה ואינה יכולה לטעון נחת רוח עשיתי לבעלי [שא''כ היתה מתרצה גם למכר הראשון].
תנ. מגדיש בשדה חבירו מה דינו כשניזוק והזיק, ומדוע? (נט:)
תנ. אם הגדיש שלא ברשות ובהמתו של בעה'''ב אכלה משם בעה''ב פטור [מפני שיטען לבעל הגדיש מה מעשיך ברשותי] ואם בהמתו הוזקה בעל הגדיש חייב [היינו שהחליקה על התבואה אבל אם אכלה פטורה, מאירי], ואם הגדיש ברשות הבהמה שאכלה חייבת [מפני שבעל השדה קיבל ע''ע את שמירתה] ואם היא הוזקה המגדיש פטור.
תנא. שילח הבערה ביד חש"ו, מה דינו, ומדוע? פרט! (נט:-ס.)
תנא. פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, לריש לקיש דוקא אם מסר גחלת אבל שלהבת חייב מפני שברי היזקא, ולריו''ח גם בשלהבת פטור משום שאחיזת החש''ו גרמה לו, וגם ריו''ח מחייב כשמסר לו גווזא [קוצים] וסלתא [עצים דקים] חוץ מהשלהבת מפני שבכה''ג ודאי מעשיו גרמו.
תנב. ליבה ולבתה הרוח, מה דינו, ומדוע? (4) (ס.)
תנב. פטור, א. לאביי בליבה מצד אחד והרוח ליבתה מצד אחר ב. לרבא שליבה יחד עם רוח מצויה ולבתו רוח שאינה מצויה ג. לרבי זירא שהוא רק נשם על האש ולא נפח בה ד. לרב אשי שזורה ורוח מסייעתו שייך רק בשבת שמלאכת מחשבת אסרה תורה אך בניד''ד זו רק גרמא בעלמא וגרמא בנזיקין פטור.
תנג. מדוע כתוב בקרא: קוצים, גדיש, או הקמה, או השדה? (ס.)
תנג. גדיש מפני שאינו שכיח כמו קוצים והיה הו''א לפטור. קוצים משום שהפסדו מועט. קמה ללמד שדוקא על דבר שבגלוי שייך נזקי אש ולא על טמון. או הקמה לרבנן לרבות כל בעלי קומה ולר''י לחלק, שגם אם רק חלק מהדברים הנזכרים בפס' נשרפו שחייב עליהם. ורבנן למדו לחלק מ'או השדה' [לר''י אין לימוד מ'או השדה', וכיון שבפס' נקטו או הקמה נקטו גם או השדה בלשון זהה] הטעם לרבנן שיש קמה ושדה מפני שאם היה כתוב רק שדה הו''א שעל השדה חייב ועל הקרקע פטור, וקמ''ל שלא.
תנד. מה ילפינן מהך קרא ע"ד הדרוש (2)? (ס.-:)
תנד. א. כשפורענות באה לעולם היא מתחילה מן הצדיקים שקודם נאמר נאכל גדיש ורק אח''כ כתוב ומצאה קוצים ב. שהקב''ה שהבעיר את ביהמ''ק צריך לבנותו מחדש.
תנה. מנין שמתחיל מן הצדיקים (2)? (ס.)
תנה. א. שקודם נאמר נאכל גדיש ורק אח''כ כתוב ומצאה קוצים ב. והכרתי ממך צדיק ורשע.
תנו. מנין שיכנס ויצא בכי טוב? (ס:)
תנו. מהפס' ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד אור הבוקר.
תנז. מה יעשה אדם כשדבר (3) וכשרעב (2) בעיר? (ס:)
תנז. שיש דבר: א. יסתגר בביתו ב. אם יש סכנה גם מבפנים יצא לחוץ ג. יברח מהעיר. [א. שאין שלום בעיר יהלך בצידי הדרכים ב. ששלום בעיר יהלך במרכז הדרך ג. לא ילך יחידי לביהכ''נ מפני שמלאך המוות מפקיד שם את חפציו] כשיש רעב: א. אם יש חשש נפשות יעבור לעיר אחרת ב. אם אין חשש נפשות יישאר בעירו.
תנח. מה יעשה כשרעב בעיר, ומנין? (2) (ס:)
תנח. אם יש חשש נפשות יעבור לעיר אחרת ואם אין חשש נפשות יישאר בעירו. נלמד מאברהם אבינו שירד למצרים ומהמצורעים שהלכו למחנה ארם.
תנט. מתי לא יהלך באמצע ומתי לא יהלך בצידי דרכים, ומדוע? (ס:)
תנט. שאין שלום בעיר יהלך בצידי הדרכים מפני שיש רשות למזיקים להלך באמצע הדרך, וכשיש שלום בעיר יהלך במרכז הדרך כי למזיקים יש רשות להלך רק בצדדים.
תס. כשדבר בעיר, מתי לא יכנס לבית הכנסת, ומדוע, ומתי יכנס? (ס:)
תס. לא ילך יחידי לביהכ''נ מפני שמלאך המוות מפקיד שם את חפציו, אבל כל זה רק אם אין שם עשרה שמתפללים או ילדים שלומדים תורה.
תסא. מה מרמזים כלבים בוכים או משחקים? (ס:)
תסא. כלבים בוכים מרמזים למלאך המוות וכלבים משחקים רומזים לאליהו [כשאין ביניהם נקבה].
תסב. מה הסתפק דוד בפרשה דויתאוה דוד (3)? באר להנ"ל מה השיבו לו? (ס:)
תסב. א. בדין טמון באש אם הלכה כר''י שחייב או כרבנן שפטור ב. שאל את הסנהדרין אם מותר להציל עצמו בממון חבירו והסנהדרין השיבו שאסור אבל למלך מותר לפרוץ דרך ולעשות מה שהוא רוצה ג. אם להזיק גדישי שעורים של ישראל על דעת לשלם אח''כ או להזיק עדשים של פלשתים שיותר יקרים. והסנהדרין השיבו לו שאסור גם על דעת לשלם אך הוא מלך שרשאי לפרוץ גדרות וכו'.
תסג. מה היה עם גדיש העדשים, ומהו ויצילה? (ס:)
תסג. הם רצו להאכיל לבהמותיהם מהגדישי שעורים של ישראל ולהשיב אח''כ מה שנהנו מהגדישי עדשים של הפלישתים, ודוד לא הרשה להם לעשות כן.
תסד. מהו לא אבה דוד לשתותם, ומדוע? ומהו ויסך אותם לה'? (סא.)
תסד. לא אבה לשתותם - שלא היה נוח לדוד לנהוג ע''פ זכות שמותרת למלך ואסורה להדיוט, או שהכוונה שלא אמר דבר הלכה בשם אותם גיבורים מפני שאין לומר דבר הלכה בשם מי שמסר נפש עבורו. ויסך אותם לה' - משום שעשה לשם שמים ודינו כניסוך מים, או שאמר הלכות אלו בשם חכמי ביהמ''ד ולא בשם אדם מסוים.
תסה. עברה גדר של שדה קוצים גבוה ד' אמות, מה דינו, ומהיכן מודדים? (סא.)
תסה. לתנא במתני' שמנה מלמטה למעלה ד' אמות ומעלה פטור, ולתנא בברייתא שמנה מלמטה למעלה ד' אמות ומטה חייב.
תסו. מה הדין כשהאש קולחת או נכפפת? (סא.)
תסו. לדעת רב גם במאה אמה חייב ולדעת שמואל נכפפת מד' אמות ומעלה פטור וקולחת פטור בכל גובה [גם פחות מד' אמות].
תסז. מהו שיעור דרך הרבים? (סא.)
תסז. ט''ז אמה.
תסח. מהו נהר, ומהו שלולית? (סא.-:)
תסח. נהר לדעת רב נהר ממש [אפילו אם לא זורם שם מים] ולשמואל גם תעלת השקיה [ודווקא שיש מים בנהר או בתעלה], שלולית לשמואל מקום שמי הגשמים מתקבצים בו, ולריו''ח המקום שבו דולים מאמת המים לצורך השקיית השדות [אבל מקום שבו מתקבצים מי גשמים אינו מפסיק לריו''ח לענין פאה מפני שנחשב לחלק מהשדה].
תסט. שיעור דליקה בכמה (4), וכמאן הלכתא? (סא:)
תסט. א. לראב''ע חצי בית כור [קל''ז אמה] ב. לר''א ט''ז אמה ג. לר''ע נ' אמה ד. לר''ש הכל לפי הדלקה, והלכה כר''ש.
תע. מדליק גדיש והיו בו כלים, באיזה ב' פלוגתות נחלקו ר"י וחכמים, במה מודים חכמים לר"י, ובמה ר"י לחכמים? (סא:-סב.)
תע. נחלקו במדליק בגדיש שלו והגיע לשל חבירו שר''י מחייב על הכלים ורבנן פוטרים. ונחלקו במדליק גדיש חבירו, שלר''י חייב אפילו על ארנק ורבנן מחייבים רק בכלים שדרך לשימם בגדיש. ורבנן מודים במדליק ביתו של חבירו שחייב בהכל. ור''י מודה לרבנן במקרה שבעל השדה השאיל מקום לחבירו בשדה ואח''כ פרצה דלקה שבעל השדה אינו משלם לו על הטמון. וכן ר''י מודה לחכמים במי שקיבל רשות להגדיש חיטים והגדיש במקומם שעורים, שעורים והגדיש חטים, חיטים וחיפן בשעורים או שעורים וחיפן בחיטים שמשלם דמי גדיש של שעורים בלבד.
תעא. נתן דינר זהב לאשה וא"ל של כסף הוא, מה דינה בהזיקתו ובפשעה בו, מדוע, ומנ"ל? (סב.)
תעא. הזיקתו משלמת דינר זהב מפני שהוא יכול לטעון שלא היה לה להזיקו, ואם פשעה בו משלמת בשל כסף מפני שיכולה לטעון שלא היה בדעתה לשמור על של זהב. נלמד מהברייתא שאם קיבל רשות להגדיש שעורים וחיפן בחיטים שבעל השדה יכול לטעון שקיבל ע''ע שמירת שעורין ולא שמירת חיטים ולכן ישלם לו דמי שעורין, כמו בניד''ד.
תעב. לר"י המחייב בטמון באש, היאך נאמן על דברים שבתוכו? (סב.)
תעב. ישבע מה שווי הנזק בטמון ונוטל.
תעג. מהו הספק אם עשו תקנת נגזל במסור, ואליבא דמאן? (סב.)
תעג. אליבא דמ''ד שדנים דיני גרמי אם ישבע וייטול והגמ' נשארת בתיקו.
תעד. האם נאמן על מרגניתא שבכספתא, ועל כסא דכספא בבירה? (סב.)
תעד. על מרגניתא בכספא הגמ' נשארת בתיקו אם נאמן, לגבי גביע כסף אם מדובר באדם אמיד שסביר להניח שהיה לו גביע או שהוא אמין ב''ד יאמינו לו ואם לאו אינו נאמן.
תעה. מהו גזלן, חמסן, תלוה וזבין? (סב.)
תעה. גזלן לא משלם כלום, חמסן מפציר בחבירו עד שיתרצה למכור לו, ותלוה וזבין משלם בלי שהבעלים רוצה למכור לו.
תעו. גמל טעון פשתן וכו', מתי חייב בעל גמל ומתי החנוני? (סב:)
תעו. אם הנרות היו בפנים והגמל נכנס והדליק את החנות בעל הגמל חייב בנזק, ואם הנרות היו בחוץ החנווני חייב.
תעז. מ"ט דר"י דבנר חנוכה פטור? (סב:)
תעז. פטור משום שהניחם שם ברשות כיון שעשה כן לצורכי מצווה.
תעח. עד כמה גובהו של מקום הדלקת נר חנוכה? (סב:)
תעח. עד כ' אמה, דינו כסוכה ומבוי לענין גובהו.
פרק שביעי - מרובה
תעט. במה מרובה מדת תשלומי כפל מד' וה', ומנ"ל? (סב:)
תעט. שהיא נוהגת בכל דבר לעומת ד' וה' שנוהג רק בשור ושה, שנא' כי יגנוב איש שור או שה וטבחו וכו' חמשה בקר ישלם תחת השור וד' צאן תחת השה.
תפ. מדוע בקרא כתוב שור חמור ושה, להו"א ולמסקנא? (סב:-סג.)
תפ. להו''א לרבות לענין חיוב תשלומי כפל מחמור לחיות ובהמות שאינן קרבות לגבי מזבח ומשור לחיות ובהמות שאינן קדושות בבכורה, ושה לרבות עופות. למסקנה למעט קרקעות עבדים ושטרות לענין חיוב תשלומי כפל.
תפא. מנין נתרבו עופות לתשלומי כפל, להו"א ולמסקנא? (סג.)
תפא. להו''א מהמילה 'שלמה' שאינה מטמאה במגע ומשא ומ''מ חייבים עליה כפל, ודחו מפני שבע''ח נלמדו משור חמור ושה שהם כן מטמאים במגע ומשא וי''ל שדווקא מה שכמותם לענין זה נתרבה. עוד בהו''א מ'שה' שלכאורה מיותר אחרי שלמדו מחמור לחיות שאינן קרבות לגבי מזבח ומשור לחיות שאינן קדושות בבכורה, ששה בא לרבות עופות, ודחו מפני שי''ל שרק עופות טהורים דומיא דשה נתרבו אבל טמאים לא. ולכן למסקנה למדו מעל כל דבר פשע, ללמד שתשלומי כפל נוהגים בכל.
תפב. "כל" היכן מצינו שנידון בכלל ופרט והיכן בריבוי, ומדוע? (סג.)
תפב. לל''ק 'כל' ריבוי ו'בכל' כלל, לל''ב גם 'כל' כלל, ובניד''ד צריך לומר שהוא ריבוי מפני שבתחילת פרשת שומרים יש דרשה בכלל ופרט וכלל, ולפי''ז היה לתורה לכתוב שור חמור שה ושלמה יחד עם הכלל ופרט הראשון [כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים] והמשפט 'על כל דבר פשע' מיותר לכאורה, וע''כ צ''ל שעל כל דבר פשע אתא לרבויי.
תפג. מה ילפינן מ"שלמה"? (סג.)
תפג. למעוטי דבר שאינו מסוים.
תפד. מנין דטוען טענת גנב באבידה חייב כפל? (סג.-:)
תפד. מ''על כל אבדה''.
תפה. מנ"ל הדין דטוען טענת גנב? (סג:)
תפה. מאם ימצא הגנב, וממ''ש בהמשך 'ואם לא ימצא הגנב' שצריך לשלם פי ב' אם נמצא שהוא שקרן מוכח שהרישא גם מוסב על טענת גנב.
תפו. מה דין טוען טענת אבד, ומנין? (סג:)
תפו. פטור מלשלם כפל, לחד מ''ד נלמד מכפילות המילה גנב ולחד מ''ד נלמד מהגנב.
תפז. מה הדין טוען טענת גנב שלא בשבועה, ומנין? (סג:)
תפז. פטור מכפל, נלמד משליחות יד שנאמר בשומר שכר ושומר חינם שדווקא אם נשבעו הם חייבים בכפל אך אם לא נשבעו הם חייבים רק בקרן.
תפח. טוען טענת גנב וטבח ומכר, האם חייב ד' וה' ומנין? (סג:)
תפח. כן, לחד מ''ד נלמד מכפילות המילה גנב ולחד מ''ד נלמד מ''ה''גנב.
תפט. מהיכן לומדים דגנב עצמו משלם כפל (2), ומדוע לא ילפינן מפשטות הפסוק "אם המצא וכו' שנים ישלם"? (סג:)
תפט. לחד מ''ד מאם ימצא הגנב ולחד מ''ד מאם לא ימצא, דין זה לא נלמד משנים ישלם מפני שהפס' איירי בשבועה.
תצ. "יאמר שור וגניבה והכל בכלל", האם בסדר זה או להיפך, ומדוע? (סד.)
תצ. בפס' כתיב גניבה ושור, ולכאורה צ''ל שור וגניבה כדי לרבות הכל, שאם לומדים גניבה ושור בכלל ופרט יוצא שרק בשור נוהג תשלומי כפל.
תצא. אמר רבא תנא אחיים קסמיך וכו'" באר היטב את השקלא וטריא של הברייתא! (סד.)
תצא. כתיב בפס' 'אם המצא תמצא בידו הגנבה משור עד חמור עד שה חיים שנים ישלם', לכאורה די בשור וגנבה [ללמד על כל דבר המטלטל וגופו ממון] וחמור ושה מיותר. ואם נכתוב רק שור הו''א מה שקרב לגבי מזבח שייך כפל ובשאר הבהמות וחיות לא ומש''ה נכתב 'שה' [ששייך במזבח ובא ללמד לשאר הבהמות], וא''כ בגנבה יש לימוד פנוי לענין כל דבר המטלטל וגופו ממון. ולפי''ז די בשור שה וגנבה, וחמור מיותר בפס', והו''א שבשור ושה שקדושים בבכורה נוהג תשלומי כפל ולא בשאר הבהמות, ומחמור שגם בו נוהג קדושת בכור נלמד לשאר החיות שלא נוהג בהן קדושת בכורה, ומגנבה נתרבה כל דבר המטלטל וגופו ממון. ולפי''ז די בשור שה חמור וגנבה, וחיים מיותר בפס', והו''א מה שור שה וחמור בע''ח אף כל בע''ח [ומה שלא בע''ח אינו בכלל תשלומי כפל], מ'חיים' נלמד שאר בע''ח, ומגנבה נתרבה כל דבר המטלטל וגופו ממון. ובגמ' הקשו שלפי''ז יוצא כלל ופרט בריש הברייתא [גנבה ושור] ואין בכלל אלא מה שבפרט, היינו שעל שור חייב תשלומי כפל ועל שאר הדברים פטור. ורבא פירש שכבר בתחילת הברייתא דרשו גנבה שור וחיים כדי שיהיה כלל ופרט וכלל, ובשלב הראשון יש גנבה שור וחיים, שלב אח''כ בברייתא גנבה שור חמור וחיים, עוד שלב גנבה שור חמור שה וחיים וקושיית הברייתא בסופה שהמילים המצא תמצא לכאורה מיותרות.
תצב. להנ"ל, מדוע לומדים דווקא מ"המצא תמצא", וכיצד לומדים, להו"א ולמסקנא? (סד:)
תצב. למדו דווקא מהמצא תמצא מפני שללימוד מגנבה וחיים יש פירכא, כי בכלל השני כתיב חיים וא''כ יוצא שהלימוד מהפרט [שור] והכלל [חיים] זהים ושיש לרבות בע''ח ותו לא. להו''א רצו ללמוד מ'המצא תמצא' כל דבר המטלטל וגופו ממון, ולמסקנה לרבות הכל [כיון ששני כללים סמוכים יש ללמוד בריבוי ומיעוט].
תצג. מדוע איצטריך קרא ד: המצא תמצא, שה, חמור, להצד דדרשינן בכלל ופרט וכלל, ולמסקנה דדרשינן בריבוי מיעוט וריבוי? [למ"ד דתרוויהו בטוען טענת גנב] (סד:)
תצג. המצא תמצא כי לגנבה וחיים יש פירכא, חיים לרבות בע''ח, חמור לרבות דבר שאין בו סימן. למסקנה שלמדו מריבוי ומיעוט שור חמור ושה באו למעט קרקע עבדים ושטרות. גנבה וחיים בא ללמד שצריך להשיב את הגנבה כבשעת הנזק [שאם הבהמה היתה בריאה וחלתה ברשות הגנב הוא מחויב להחזירה בריאה].
תצד. מנין ילפינן דמרשיע את עצמו פטור מכפל (2)? (סד:)
תצד. למ''ד חד בגנב וחד בטוען ט''ג נלמד מהמצא תמצא [המצא בעדים תמצא בדיינים למעוטי מרשיע את עצמו] ולמ''ד תרוויהו בטוען ט''ג נלמד מאשר ירשיעון האלהים.
תצה. מה הדין במודה בקנס ואח"כ באו עדים, ובאיזה מח' דין זה תלוי? (סד:)
תצה. מחלוקת, שלמ''ד שתרוויהו בטוען ט''ג מודה בקנס ואח''כ באו עדים חייב, ולמ''ד חד בטט''ג וחד בגנב יש לפטרו גם אם באו עדים אח''כ [נלמד מייתור בפס' ד'המצא תמצא', ולמ''ד תרוויהו בטט''ג אין מקור ללמד שמודה בקנס ואח''כ באו עדים פטור].
תצו. למ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב, האם ומה דרשינן מכל הפרטים דבפסוק "אם המצא תמצא וכו'"? (סד:)
תצו. המצא תמצא שמודה בקנס ובאו עדים פטור, משור חמור ושה אין לימוד בפס' כיון שכבר למדו למעט עבדים קרקעות ושטרות מהפס' על כל דבר פשע וכו'.
תצז. למ"ד הנ"ל, מדוע גנב עצמו חייב כפל בלא שבועה? (סד:)
תצז. נלמד מ'שנים ישלם' שאפילו בלא שבועה הגנב עצמו חייב.
תצח. איך ילפינן מ"אם המצא תמצא" לרבות גניבה שע"י חצירו וקרפיפו, הרי פסוק זה נצרך לכל הנ"ל? (סד:-סה.)
תצח. ממ''ש המצא תמצא ולא המצא המצא או תמצא תמצא [דין אחד נלמד מהכפילות ודין נוסף נלמד מהשינוי לשון].
תצט. גנב כחושה והשמינה, שמינה והכחישה, באיזה שער ישלם הקרן הכפל והדו"ה, ומדוע? (סה.)
תצט. אם היא שבחה מאליה ישלם הכל כשעת העמדה בדין ואם היא שבחה ע''י שפטמה ישלם קרן כשעת העמדה בדין וכפל וכו' כשעת גנבה [כיון ששבחה ע''י טרחה שלו ואין לבעל הבהמה חלק בשבח הנ''ל], ואם הכחישה ישלם כשעת גנבה, משום שאין הבדל בין אם הרגה כולה לבין הרג חציה [שהכחשה נחשב לתחילת טביחה ולכן ישלם כשעת הגנבה].
תק. יוקרא וזולא, באיזה שער משלם את הקרן, הכפל הדו"ה - בטבח ומכר, ומדוע? (סה.)
תק. קרן כשעת גנבה וכפל דו''ה כשעת העמדה בדין, רב דיבר במקרה שהכפל דו''ה שווה לקרן שגנב כגון שמתחילה היה שווה ד' זוז ולבסוף ירד לזוז אחד. @כך יוצא בדף כאן למרות שמסקנה הגמ' היא אחרת בדף סו.
תקא. טוט"ג שנשבע והודה, מה דין כפילו אשמו וחומשו, ומדוע? (סה.-:)
תקא. לר' יעקב אם עד שלא באו עדים ישלם חומש ויביא אשם ומשבאו עדים ישלם כפל ופטור מהחומש [שהרי החומש משתלם לבעל הפיקדון ולאחר ששילם לו כפל אין טעם שישלם גם חומש], לרבנן במקום שיש כפל אין חומש [נלמד מפס' והשיב את אשמו בראשו וחמישיתו, שלא שייך כפל בממון שרק משלמים עליו קרן] . לר''ש גם אשם אין להביא כלל [נלמד מ'ואת אשמו', לרבותא שגם על אשם אי''צ לשלם כפל].
תקב. מהו חומשו עולה לו בכפילו (2)? (סה:)
תקב. א. שמעיקרא שווה ד' זוז ובסוף שווה זוז כך שהחומש שווה לכפל ב. שכל הזמן היה שווה ד' זוז והוא חזר ונשבע ד' פעמים ונתחייב בד' זוזים ששווים לכפל.
תקג. גנב טלה ונעשה איל, האם קנאו בשינוי מעשה ושינוי השם, ומדוע? (סה:-סו.)
תקג. לר''ח לא מפני ששינוי השם לא הוי שינוי [שהרי גם לעגל בן יומו לפעמים קוראים שור] ולר' אילעא כיון שיש שינוי ממשי בשמו ממילא הוא קנאו בכך.
תקד. בהנ"ל, כאיזה שער משלם הכפל והדו"ה? פרט! (סו.)
תקד. אם משלם בבהמות וטלאים משלם כדמעיקרא ואם מחזיר את הכסף בדמים ישלם כשל עכשיו.
תקה. שינוי ויאוש בגזילה, האם קונה, ומדוע? (סו., סז.-:)
תקה. שינוי קונה מדאורייתא שלמדו והשיב את הגזלה וכו' כעין שגנב [ואם שינה יחזיר דמים במקום], ייאוש לרבה קונה והוא מסופק אם מדאורייתא או מדרבנן [הספק אם יש לדמותו לאבדה שקונה מדאורייתא לאחר שנתייאשו הבעלים או שמא שם מדובר בקנין של היתר ואילו בניד''ד שאיירי בדרך איסור אין קניין ורק רבנן קבעו שיקנה מדרבנן] ולרב יוסף לא קונה כלל מפני שהוא חייב להשיב הגזלה כל זמן שהיא קיימת.
תקו. גזל חמץ ועבר עליו הפסח, קרבנו ולא הגזול, מדוע אינו קונה ביאוש? (2) (סו:-סז:)
תקו. כי בחמץ בפסח זה מתייאש וזה אינו רוצה לקנות, ובקרבן איירי בגונב קרבן שכבר הוקדש.
תקז. קרבנו ומשכבו ולא הגזול, באיזה אופן מיירי? (סו:)
תקז. שגנבם לאחר גמר העשייה ולכן אינו קונה ע''י שינוי מעשה.
תקח. עורות של מי מחשבה מטמאתן, ושל מי לא, ומדוע? (סו:)
תקח. של בעה''ב מטמא מפני שהכינם לצורך עצמו, ושל עבדן לא מטמא מפני שכוונתו למוכרם, של גנב לת''ק מטמא ושל גזלן לא [מפני שאינו יודע מי הגנב ולכן מתייאש משא''כ בגזלן שיודע מי גזל ממנו ואינו מתייאש], ולדעת רשב''י להיפך [מפני שהגזלן הוא אלים ולא ניתן לתובעו בדין ואילו בגנב הבעלים מקווה שימצאנו ויתבענו בדין].
תקט. האם יש ראיה מהמשנה הנ"ל דיאוש קני? (סו:)
תקט. כן, מפני שא''א לומר שאיירי במחתך עורות ע''מ ליישרם ורק אח''כ החליט מה לעשות בהם שבכה''ג יש גם שינוי מעשה, מפני שמדובר בשלחן עור שאינו צריך קיצוע.
תקי. האם שינוי השם קונה? פרט והוכח! (סו:-סז.)
תקי. כן, שמעיקרא שמו עץ והשתא שמו כלי וקונה [ואין להביא ראיה ממריש שאי''צ להשיב מפני תקנת השבים כיון שמריש שמו עליו או מפני שהוא שינוי החוזר לברייתו]. [ועיין בסז,ב שיאוש אינו קונה שהרי לא ניתן להקריב קרבן גזול כמו שנלמד מפס'].
תקיא. צינור שחקקו ולבסוף קבעו, או להיפך, האם פוסל את המקוה, ומדוע? (סז.)
תקיא. חקקו ולבסוף קבעו פוסל ואם קבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל לפי שמים שאובים פסולים מדרבנן ולכן אין להחשיבו בשם צינור עד החקיקה שלבסוף. ומ''מ אם חקקו קודם המים פסולים כיון שיש לצינור תורת כלי בעודו תלוש.
תקיב. מנ"ל דבגזל אביו אינו מוסיף חומש? (סז.)
תקיב. מ''אשר גזל''.
תקיג. מנ"ל דד' וה' נוהגות דוקא בשור ושה? (סז:)
תקיג. שכתוב שור ושה פעמיים ללמד שרק בהם נוהג דין ד' וה'.
תקיד. מה ילפינן מב' הקראי דשור ושה? (סז:)
תקיד. שרק בשור ושה נוהג דין ד' וה' [ולא ללימוד אחר].
תקטו. הגונב מן הגנב, לפני ואחר יאוש, כמה משלם? (סז:)
תקטו. לפני ייאוש פטור מכפל ולאחר ייאוש חייב בכפל.
תקטז. גנב וטבח, לפני ואחר יאוש, כמה משלם? (סח.)
תקטז. במכירה שאינה חוזרת ישלם ד' וה' בכל מקרה, ואם מכר לל' יום פטור מד' וה'.
תקיז. גנב ומכר או טבח ובא אחר וגנבו לפני ואחר יאוש, כמה משלמים הגנב הראשון והשני? (סח.)
תקיז. כשגנב ומכר והשני גנב מהלוקח, אם הבעלים התייאש בזמן שהיה ברשות הלוקח השני, הראשון ישלם דו''ה והשני ישלם כפל. ואם לא התייאש השני ישלם קרן כיון ששינוי רשות בלא יאוש אינו קונה. ואם התייאשו כשהיתה הבהמה אצל הגנב לרב שיאוש קונה אינו משלם דו''ה. אם טבחו לפני יאוש ואחר גנבו, הראשון ישלם דו''ה והשני ישלם קרן, ואם גנבו לאחר יאוש השני ישלם כפל.
תקיח. גנב ומכר לפני ואחרי יאוש, אימתי חייב? הוכח וכתוב שיטת ר"א ר"י ור"ל בזה! (סח.-:)
תקיח. לר''א לאחר ייאוש חייב, שמכירה דומיא דטביחה דאהנו מעשיו מיד ועל כרחך שאיירי בייאוש בעלים, שאל''כ מכירתו לא היתה חלה. לריו''ח חייב בין לפני ייאוש ובין לאחר יאוש ונלמד מגונב נפשות שלא אהנו מעשיו ומ''מ חייב מיתה על כך. לריש לקיש לפני יאוש חייב ולאחר יאוש פטור מדו''ה מפני ששלו הוא טובח או מוכר.
תקיט. גנב והקדיש ואח"כ טבח, היאך איירי ומה דינו? (סח:-סט.)
תקיט. גנב והקדיש לריו''ח איירי לאחר יאוש בעלים שחייב בכפל ופטור מדו''ה [כיון שטבח ומכר של הקדש] אבל קודם שניהם אינם יכולים להקדיש, זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו. ולריש לקיש איירי כשהבעלים הקדיש [ולשיטתו ניתן להקדיש דבר שאינו ברשותו] ואיירי בעמד בדין לפני שהקדיש, ואמרו לו ב''ד חייב אתה ליתן לו [שאם כבר הקדישו חזרה הקרן לבעלים ולא שייך אפילו כפל], ואם ב''ד אמרו צא תן לו פטור אפילו מדו''ה משום שלאחר פסק דין אם לא שילם הוא נחשב גזלן.
תקכ. גזל ולא נתייאשו הבעלים, האם יכולים הגזלן או הבעלים להקדיש, ומדוע? (סט.)
תקכ. לא, זה לפי שאינו שלו וזה לפי שאינו ברשותו.
תקכא. במה היו מציינים כרם רבעי, ערלה, וקברות, ומדוע? (סט.)
תקכא. כרם רבעי בקוזזות אדמה שכמו שאדמה לאחר חרישה נהנים ממנה כך גם לאחר פדיון הכרם יהיה מותר בהנאה. ערלה בחרסית שמשניהם אין הנאה [שחרסית אינה מצמיחה כראוי]. קברות בסיד מפני שחיוור כצבע העצמות.
תקכב. האם תמיד היו מציינים הכרם רבעי והערלה, ומדוע? (סט.)
תקכב. לרשב''ג היו מסמנים ערלה וכרם רבעי רק בשביעית בזמן שהכל הפקר אבל בשאר השנים לא מדין הלעיטהו לרשע וימות.
תקכג. מה קשה לגמ' אם נימא דהצנועים אמרו כל הנלקט? (סט.)
תקכג. שיוצא שהם עשו פדיון למה שכבר נלקט קודם ואינו ברשותם, וזה סותר לדברי ריו''ח שאי אפשר להקדיש דבר שאינו ברשותו או אינו בידו.
תקכד. מה קשה לגמ' אם נימא דהצנועים אמרו כל המתלקט? (סט.-:)
תקכד. שריו''ח אמר שהצנועים במשנה ור' דוסא אמרו דבר אחר ור' דוסא אמר כל הנלקט [למפרע, ולא כל המתלקט בלשון עתיד].
תקכה. לפי ר' יהודה, האם אומר הבעה"ב כל שילקטו או כל שלקטו, ומדוע? (סט.-:)
תקכה. כל שילקטו מפני שלר' דוסא החולק עליו אמרו כל הנלקט, וגם אין סתירה לר''י מדיני ברירה כיון ששם סובר שיש לחוש שיבקע הנוד.
תקכו. מדוע אי אפשר להעמיד לר' יוחנן דהצנועים אמרו כל המתלקט? (סט:)
תקכו. מפני שהוא פסק כסתמא אחרת במשנה שהגונב מגנב אינו משלם כפל לפי שהחפץ אינו שלו, ומשם מוכח שאין אדם מקדיש דבר שאינו ברשותו.
תקכז. למסקנה, האם ר' יוחנן פסק כהצנועים, ומדוע? (סט:)
תקכז. לא, מפני שבמשנה נלמד מהפס' 'ואיש כי יקדיש את ביתו קודש לה', מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו [ואם אינו ברשותו לא ניתן להקדישו].
תקכח. אי לא דאמר ר' יוחנן צנועים ור' דוסא אמרו דבר אחד, מה היינו אומרים (3)? (סט:)
תקכח. א. שצנועים ס''ל כר' דוסא שאם בשביל גנבים עשו תקנה שיוכלו לחלל כ''ש בעניים שנוטלים שלא כדין בשוגג, ור' דוסא לא סובר כצנועים שדוקא בעניים עשו תקנה אבל לא בגנבים ב. צנועים אתיא כר''מ שכרם רבעי וכו' ממון גבוה ומ''מ ניתן לפדות למרות שאינם שלו, ובמקרה של ר''ד בלקט שהעניים לקחו יותר ממה שצריך הו''א שלא יהיה ניתן לפדותו כיון שאינו ברשותו [דלא כר''ד שניתן להפקיר השיבולים גם אחרי שיצאו מרשותו] ג. צנועים כר''ד כדי שלא יהיה קשה שהלכה כסתם משנה שהיא דעת יחיד.
תקכט. האם כתבינן אורכתא אמטלטלי, ומדוע? (ע.)
תקכט. לל''ק לא כתבינן כלל משום שזה אינו שלו וזה אינו ברשותו, לל''ב לא כתבינן על מה שהנתבע כפר בו משום דמיחזי כשיקרא, אבל אם לא כפר בתביעת הממון כתבינן.
תקל. מה צריך להיות כתוב באורכתא? (ע.)
תקל. לך תדון ותזכה בדין, כדי שהנתבע לא יוכל לטעון כנגדו לאו בעל דברים דידי את.
תקלא. אי תפס לא מפקינן מיניה, באר? (2) (רש"י) (ע.)
תקלא. א. אע''ג שלא כתוב בו אפיק לנפשך ב. שאם תפס השליח ממון ועיכבו לעצמו לא מוציאים ממנו, שהרי בשביל לתפוס הוא קיבל את הזכות להוציא ממון לעצמו.
תקלב. כתב לשליח כל דמתעני מן דינא וכו' למה שוויה, ומאי נפק"מ? (ע.)
תקלב. לל''ק דינו כשליח גמור ולל''ב דינו כשותף, ונפק''מ אם יכול לתפוס חצי לעצמו או שלא תופס לעצמו כלום.
תקלג. מה ילפינן מדבר ולא חצי דבר (2)? (ע:)
תקלג. לר''ע שכל אחד מעיד על חלק אחר בעדות [אליבא דאביי דווקא כשכל צד תלוי בעדות של השני]. ולרבנן שיש ב' עדים על שערה בגבה וב' עדים על שערה בכרסה.
תקלד. האם יש חסרון זה בטבח ומכר ע"פ ב' עדים אחרים, ומדוע? (ע:)
תקלד. לא, מפני שעדי הגניבה אינם זקוקים לעדותם ולכן דינו כדבר שלם.
תקלה. גנב ומכר בשבת, מתי חייב ומתי פטור? פרט! (ע:-עא.)
תקלה. באומר עקוץ תאנה מתאנתי ובכך תקנה את הבהמה הגנובה, פטור משום קלב''מ. ואם אמר זרוק מה שגנבת לחצרי לר''ע [שקלוטה כמי שהונחה דמיא] פטור מדין קלב''מ ולרבנן חייב מפני שהחילול שבת מתחיל בזמן שהחפץ באוויר וכשהוא נוגע בקרקע חל החיוב ד' וה' שהמכירה חלה, וגם לרבנן פטור באומר תקנה הגנבה לכשתנוח בחצר.
תקלו. גנב וטבח על ידו בשבת וביוה"כ, מה דינו לר"מ ולרבנן, ומדוע? (עא.)
תקלו. לכ''ע פטור, מפני שגם לשיטת ר''מ שלוקה ומשלם, אינו מת ומשלם.
תקלז. גנב וטבח ע"י שליח בשבת, מה דינו לר"מ ולרבנן, ומדוע? (עא.-:)
תקלז. לר''מ חייב בדו''ה מפני שבטביחה ומכירה יש שלד''ע, ולרבנן [ר''ש] פטור מדו''ה משום ששחיטה בשבת הוי שחיטה שאינה ראויה.
תקלח. מנ"ל דיש שליחות לדבר עבירה בטביחה, והאם גם בשבת, ומדוע? (עא.)
תקלח. שנא' וטבחו או מכרו, 'או' לרבות שליח. ויש שלמדו מה' בקר ישלם תחת השור, תחת לרבות שליח. בשבת לר''מ השליחות חלה ומ''מ פטור מדין קלב''מ, ולרבנן פטור מלשלם בכל אופן מפני שזו נחשבת שחיטה שאינה ראויה [שהרי הבשר אסור באכילה].
תקלט. מעשה שבת, האם נאסר, והאם איסורו דאו' או דרבנן? (עא.)
תקלט. לר''מ בשוגג מותר מיד לכולם ולר''י מותר במוצ''ש ולר''י הסנדלר לו אסור לעולם ולאחרים מותר במוצ''ש, במזיד לר''מ מותר במוצ''ש ולר''י לו אסור לעולם ולאחרים מותר במוצ''ש ולר''י הסנדלר אסור לעולם לכולם. אליבא דר''י הסנדלר נחלקו רב אחא ורבינא שלמ''ד איסורו מהתורה משום 'קודש היא לכם' ולמ''ד דרבנן היא קודש ואין מעשיה קודש.
תקמ. שוחט שור הנסקל, אימתי ס"ל לר' מאיר שחייב, ובמה נח' עליו רבנן? (עא.-:)
תקמ. שמסרו לשומר ונעשה מועד ונגמר דינו בבית השומר ובא גנב וגנב משם אליבא דר' יעקב שניתן להחזיר את השור לבעלים גם לאחר גמ''ד ואליבא דר''ש שדבר הגורם לממון כממון דמי ובמעשה הסקילה יוצא שגרם נזק לשומר שיצטרך לשלם על שור חדש. ורבנן סוברים ששור הנסקל הוי שחיטה שאינה ראויה ולא שמיה שחיטה.
תקמא. שוחט לע"ז, אימתי ס"ל לר"מ שחייב, ובמה נחלקו עליו רבנן? (עא.-:)
תקמא. לר''מ חייב במכוון לשחוט לע''ז בגמר זביחת הקרבן, ולרבנן זו שחיטה שאינה ראויה ולא שמיה שחיטה.
תקמב. מה שיטת ר"ש בשוחט ביוה"כ? (עא:)
תקמב. חייב לענין מיתה בשוחט לרפואה או לכלבים ופטור לענין תשלומי דו''ה לפי שאין אדם לוקה ומשלם לדעת ר''ש.
תקמג. מה צדדי הספק בטבח והודה לא' משותפין? (עא:)
תקמג. אם שייך תשלומי דו''ה לצד שלא הודה לו או שדו''ה אמרה התורה ולא חצי דו''ה.
תקמד. גנב משל אביו, וטבח ומת אביו ולהיפך, מה דינו ומדוע? (עא:-עב.)
תקמד. אם טבח ומכר בזמן שאביו קיים ועמד בדין חייב בדו''ה לאחיו, ואם אביו נפטר קודם הטביחה פטור מד' וה' כיון שהם כבר ברשותו.
תקמה. השוחט, אימתי נחשב מעשה השחיטה, ומאי נפק"מ? (רש"י) (עב.)
תקמה. בסוף השחיטה, נפק''מ למי ששחט קדשים בחוץ או שפיגל בשחיטתו שרק אם עשה כן בסוף השחיטה הוא פסל או עבר באיסור.
תקמו. כיצד רצתה הגמ' לפשוט ממתני', ומה דחתה הגמ'? (עב.)
תקמו. שאינה לשחיטה אלא לבסוף, שאם בתחילת השחיטה הכל נאסר בהנאה יוצא שלא טבח בבהמת הבעלים ואין לחייבו בדו''ה. הגמ' דחתה כיון שעל אותו מעט ששחט הוא מתחייב [וגם זה נדחה מפני שבעינן כולו וליכא] ולכן י''ל למסקנה שאיירי בשוחט מחוץ לעזרה והכניסו לעזרה בסוף השחיטה.
תקמז. האם יש ראיה מהנידון הנ"ל אי חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא או דרבנן? (עב.-:)
תקמז. לא מפני שאיירי בשחטו בחוץ והכניסו לבפנים.
תקמח. גנב ע"פ ב' וטבח ומכר ע"פ ב' אחרים, מה הדין בהוזמו ב' ראשונים או אחרונים? (עב:)
תקמח. אם הכת הראשונה נמצאו זוממים הם ישלמו כפל והכת השניה ישלמו ב' וג', ואם הכת השניה נמצאת זוממת הם ישלמו ב' וג' והגנב ישלם כפל.
תקמט. בהנ"ל, מה הדין בהוזם ע"א מן הראשונים או מן האחרונים? (עב:)
תקמט. אם מהכת השניה הם פטורים מלשלם והגנב ישלם כפל, ואם מהכת הראשונה כולם פטורים.
תקנ. עד זומם מאימתי נפסל, ומדוע? מה הנ"מ בין הטעמים, ומה ההלכה? (עב:-עג.)
תקנ. לאביי נפסל למפרע מפני שנתברר שמעיקרא הוא רשע, ולרבא מכאן ולהבא מפני שעד זומם הוא חידוש שחידשה התורה, ולל''ב רבא סובר כאביי ומ''מ יפסלו מכאן ולהבא משום פסידא דלקוחות. נפק''מ כשיש ב' כתות שכל אחת העידה על אחד מהם שהוא זומם או שהעידו שהוא גזלן ולכן יש לפוסלו לעדות, והלכה כאביי ביע''ל קג''ם.
תקנא. עדים שהוזמו על הגניבה והטביחה, מתי משלמים אף על הטביחה, לאביי? (עג.)
תקנא. שהעידו בבת אחת על הטביחה והגניבה ואח''כ הוזמו [שעוד היו כשרים לעדות בזמן שהעידו על הטביחה].
תקנב. "א"ר יוסי בד"א בב' עדויות אבל בעדות א' וכו'" באר! (עג.)
תקנב. כת אחת שהעידה על שניהם בזה אחר זה [ולא בבת אחת].
תקנג. בהנ"ל, במה נח' רבנן ור' יוסי? (2) (עג.-:)
תקנג. א. בענין כת שהעידה בבת אחת והוזמה על הטביחה שלרבנן מכאן ולהבא הוא נפסל, וכיון שהוזמו על הטביחה אי''ז גורם שיוזמו לענין הגנבה, ולר' יוסי שלמפרע הוא נפסל אם הוזמו על טביחה זו הזמה גם על הגנבה ב. אם תו''כ דיבור כדיבור דמי.
תקנד. לר' יוסי, האם תכ"ד כדיבור? (2) (עג:)
תקנד. כדי שאלת תלמיד לרב [שלום עליך רבי ומורי] לא הוי כדיבור, וכדי שאלת רב לתלמיד [שלום עליך] כדיבור דמי.
תקנה. הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, מה הדין, ומדוע? (2) (עג:)
תקנה. לר''מ זו תמורת עולה, שהילך אחר לשון ראשון. לר' יוסי אם כוונתו היתה לשניהם בו זמנית [או כדי שאלת שלום לתלמיד] הוא שניהם, ואם נמלך בתו''כ דיבור [שאלת תלמיד לרב] הוא רק עולה מפני שאי''ז בכלל תו''כ דיבור.
תקנו. האם הכחשה תחילת הזמה, לרבא ולאביי? (עג:)
תקנו. לרבא כן ולאביי לא.
תקנז. מעידנו שסימא את עין עבדו והפיל שינו, שהפיל שינו וסימא עינו, מה האוקימתא של רבא ואביי, ברישא ובסיפא? (עג:-עד.)
תקנז. רבא מעמיד שבאו כת ראשונה ואמרו הפיל שינו ואח''כ סימא עינו [שבנוסף לזה שהעבד משתחרר האדון צריך לשלם לו דמי עינו] ובאו כת שניה ואמרו היפוך הדברים [שזה נוח לאדון שיצטרך לשלם על השן ולא על העיניים, והם הוכחשו ע''י כת ראשונה שלא אמרה כמותם] ואח''כ באו כת שלישית והזימו את השניה. לאביי איירי בב' כתות עדים שהראשונה אמרו סימא עינו והפיל שינו והוזמו ע''י הכת השניה שטענו שהסדר היה הפוך. בסיפא אביי מעמיד בב' כתות שכת ראשונה רצתה לחייב את האדון בדמי עינו והוזמו ע''י כת שניה שהחליפו לדמי שינו, וכל זה לאחר שהאדון כבר נתחייב בב''ד אחר ולא יכול להיפטר מהתשלום שאל''כ היה מודה בקנס ונפטר. לרבא הסיפא איירי בכת שאמרה הפיל שינו וסימא עינו ופסקו דין על פיהם, ואח''כ הגיעה כת שהפכה את סדר הדברים ואז הגיעה כת ג' והזימו את הראשונים שצריכים לשלם דמי עין לאדון.
תקנח. מדוע א"א להעמיד בסיפא שהיתה כת א' לפניהם? (רש"י) (עד.)
תקנח. כי אחרת האדון היה צריך לתת לעבד דמי שינו ולא דמי עינו, שבכלל מאתיים מנה.
תקנט. מנין הראיה של רבא דנחשב תחילת הזמה, ומדוע? (עד.)
תקנט. מעדים שהוזמו [טענו שהפיל שינו וסימא עינו של עבדו ונתחייב בב''ד ולאחר מכן העידו כת אחרת שההיפך נכון, שישלמו דמי עינו] צריך לשלם למרות שכבר הוכחשו קודם לכן.
תקס. מדוע לא נחייב על תשלום העבד עצמו? (עד.)
תקס. מפני שבלאו הכי העבד היה משתחרר [שהרי לא הכחישו את החבלות שנעשו לו].
תקסא. מנין שהאדון צריך לשלם על האבר השני? (עד:)
תקסא. שנא' לחופשי ישלחנו תחת עינו, ולא תחת עינו ושינו.
תקסב. איך מעמידים רבא ואביי את המשנה דעדים שהוזמו על הגניבה והטביחה? (עד:)
תקסב. לרבא שהוזמו על גניבה ואח''כ הוזמו על טביחה [ומכאן שהכחשה תחילת הזמה] ולאביי הוזמו על הטביחה לפני הגנבה, ומשום כך נתחייבו לשלם הכל.
תקסג. עדים שהוכחשו בנפש, מה דינם, באיזה אופן, ומדוע? (עד:)
תקסג. עדים שהוכחשו בנפש לריו''ח נהרגים [כדין עדים זוממים] ולר''א אין נהרגים, וגם לר''א שאין נהרגים, אם בא הרוג ברגליו [שהעידו על פלוני שמת ובא לפנינו] הם ילקו.
תקסד. מודה בקנס ואח"כ באו עדים, מה הדין, ומנלן? (עד:-עה.)
תקסד. לדעת רב פטור שנא' המצא תמצא פרט למרשיע את עצמו, ולשמואל חייב [שהוא סובר כראב''ש שאם הודה מחמת שראה שבאו עדים ואח''כ העידו חייב].
תקסה. בהנ"ל, מהי שיטת משנתינו? מה סוברים הברייתות דמעשה דר"ג וטבי עבדו? (2) (עד:-עה.)
תקסה. מהמשנה משמע שבאופן שחייב עצמו בקרן בהודאתו פטור אם אח''כ באו עדים מדו''ה, ואם לא חייב עצמו בהודאתו ובאו עדים חייב בדו''ה. במעשה בר''ג שסימא את עין עבדו ושמח שיצא לחרות ור' יהושע אמר שאין בדבריו כלום מפני שאין עדים, משמע שאם היה עדים היה חייב, ולמ''ד דמודה בקנס ואח''כ באו עדים פטור צ''ל שלא הודה בפני ב''ד [ואף שר' יהושע אב''ד המעשה לא היה במושב ב''ד]. ולל''ב אמר לו רבי יהושע אין בדבריך כלום שכבר הודית, ומשמע שמודה בקנס ואח''כ באו עדים פטור, וצ''ל שזה היה במושב ב''ד.
תקסו. באיזה אופן מודה רב דחייב? (עה.)
תקסו. מודה רב באופן שלא חייב עצמו בקרן בהודאתו שאם באו עדים אח''כ חייב בדו''ה.
תקסז. מה החילוק בין הודאה בגניבה להודאה בטביחה? מה המקור ממתני', והאם יש מקור בברייתא? (עה.-:)
תקסז. שבגניבה מחייב עצמו בקרן ולכן נפטר מלשלם כפל דו''ה אם באו עדים, ובטביחה אינו מחייב עצמו בכלום ולכן חייב בדו''ה אם באו עדים אח''כ. במשנה מוכח - ממ''ש גנב ע''פ שנים וטבח ומכר ע''פ אחד או ע''פ עצמו משלם כפל ופטור מדו''ה, וכמו שאם אחד העיד שטבח ומכר ולאחר מכן בא עד נוסף על כך יש לחייבו בדו''ה, כך גם במודה שמכר או טבח ולאחר מכן באו עדים חייב בדו''ה. מהברייתא מוכח - ממ''ש שאם ראה עדים שבאו ובשל כך הודה שגנב והכחיש את הטביחה ומכירה שמשלם קרן, ודייקו שכיון שחייב עצמו בקרן הוא פטור מכל השאר אבל אם היה מודה שטבח ומכר לאחר שהעידו שגנב, היה משלם דו''ה כיון שלא חייב עצמו בכלום בהודאתו.
תקסח. באיזה מקרה נח' סומכוס ורבנן, ובמה נח'? (2) (עה:)
תקסח. באופן שהעידו על פלוני שגנב והודה בכך וטען שגם טבח ומכר אך לא עשה את ב' הפעולות בפניהם, ולאחר מכן הביא עדים שהזימו אותם, ואח''כ באו עדים נוספים להעיד שטבח ומכר. לל''ק נחלקו אם בכה''ג הודאת הטביחה מחמת העדים שלרבנן הוי הודאה ולסומכוס משם קרן וג' לפר וב' לאיל והעדים ישלמו לו כפל. ולרב אחא בריה דרב איקא נחלקו בעדות שאי אתה יכול להזימה [שהרי לאחר שהודה שגנב בפני פלוני ופלוני כבר לא שייך להזימם] ולכן לרבנן אין לקבל את העדות של הכת השניה שגנב וטבח ומכר, ולסומכוס אין לקבל עדות שא''א להזימה דווקא באופן שחסר בעדותם יום ושעה, אבל בניד''ד שהעדים מסייעים לדבריו יש לקבל את עדותם.
תקסט. בהנ"ל, לסומכוס מי משלם את הקרן ומי משלם את הכפל, ומדוע? (עה:-עו.)
תקסט. הזוממים בתשלום דכפל [קרן] והוא בקרן כיון שהודה שגנב ולכן פטור מכפל.
תקע. מדוע גנב והקדיש אין חייב בדו"ה כמו במכר לחבירו? (3) (עו.)
תקע. א. אליבא דר''ש בקדשים שחייב באחריותם שעדיין נחשבים בבעלותו ב. קק''ל אליבא דריה''ג שדינו כממון בעלים ג. במקדיש אין לומר מה לי מכרו להדיוט מה לי מכרו לשמים שבמוכר לחברו מעיקרא היה השור של ראובן ועכשיו של שמעון ואילו בהקדש השור נשאר בבעלות ראובן.
תקעא. באיזה נידון מחלק ר' שמעון בין קדשים שחייב באחריותן לשא"ח באחריותן? (עו.)
תקעא. לענין הגונב בהמת הקדש מחבירו, שאם היה חייב באחריותה זה בכלל הפס' 'וגונב מבית האיש', ואם אינו חייב באחריותם אי''ז בכלל 'וגונב מבית האיש'.
תקעב. בגונב הקדש ושחטו, אמאי חייב לר"ש, הא הוי שחיטה שאינה ראויה (3)? (עו.-:)
תקעב. א. בשוחט תמימים לשם בעלים ששחיטתו כשרה [באופן שנשפך הדם ולא קרב על המזבח] ב. בשוחט תמימים בפנים שלא לשם בעלים ג. בשוחט בעלי מומים בחוץ.
תקעג. מה הראיה דכל העומד לזרוק כזרוק דמי? (עו:)
תקעג. מקרבן נותר שמטמא אוכלים רק אם היה ראוי לזרוק דמו [דהיינו שנשחט ביום בזמן שעדיין מותר לזרוק את הדם למרות שלא נזרק בפועל] ואם נשחט סמוך לשקיעה ולא היה זמן לזרוק את דמו אינו מטמא מפני שלא היתה לו שעת הכושר מעולם.
תקעד. מה הראיה דכל העומד לפדות כפדוי דמי? (עו:-עז:)
תקעד. מפרה אדומה שמטמאה טומאת אוכלים הואיל והיתה לה שעת הכושר, שאם לאחר שחיטתה היו מוצאים פרה נאה ממנה היו פודים את הפרה אדומה ושוחטים את השנייה, ומתוך שהיא ראויה לפדייה דינה כפדויה מעיקרא.
תקעה. מדוע ר' יוחנן לא העמיד מתני' כר"ל בבע"מ? (עז:)
תקעה. כי הוא רצה להעמיד בתמימים שזה האופן המצוי יותר.
תקעו. לענין מה ס"ל לר"ל דצריך להיות איתיה בטביחה ובמכירה (2)? (עז:)
תקעו. לענין שוחט הקדש ומוכר טרפה.
תקעז. גנב כלאים וטבחה טריפה ומכרה, מדוע ל"כ להיפך? (עז:)
תקעז. כי כלאים בטביחה וה''ה למכירה, וכן טרפה במכירה וה''ה לטביחה.
תקעח. מתי אמרינן או לרבות את הכלאים ומתי למעט, ומדוע? (עח.)
תקעח. שנזכר בהקשר הפס' 'או' ואין אפשרות שיוולד מהם כלאים במציאות סימן שהפס' בא לרבות כלאיים, ואם ניתן ליצור כלאיים מהמינים הנזכרים 'או' בא למעט.
תקעט. מנין למעט כלאים גבי קדשים, מעשר, בכור (2), פדיון פט"ח? (עח.)
תקעט. קדשים מ'שור או כשב או עז', מעשר נלמד בגז''ש תחת תחת מקדשים. בכור נלמד בגז''ש העברה העברה ממעשר או מהפס' 'בכור שור' עד שיהא הוא שור ובכורו שור. פטר חמור נלמד מהפס' וכל פטר חמור תפדה בשה' דבעינן שה גמור ולא כלאים.
תקפ. לר"א דמתיר לפדות בכלאים, מתי נאסר ומנין? באר היטב עפ"י פירש"י! (עח.-:)
תקפ. שלאביו או לאמו יש פרסות קלוטות [כמו של בהמה טמאה] וגם הוא נולד עם פרסות קלוטות, דינו כטמא בן טמא ופסול לאכילה. נלמד מהפס' 'שה כשבים ושה עזים', עד שיהא נולד משני כבשים [בעלי פרסות כשרות].
תקפא. הרי עלי עולה והפריש שור, מה הגנב חייב (2), ומדוע? (עח:)
תקפא. לרבנן כבש כיון שהתכוון לקיים הידור מצווה, ולראב''ע יביא עולת עוף, מפני שיש חיוב להחזיר לו דבר שנקרב לעולה כמו שהקדיש מבלי להתחשב בהידור מצווה.
תקפב. מכרו חוץ מא' מק' שבו, מהו (4), מה הדין, ומדוע? (עח:)
תקפב. א. לת''ק כל דבר, 'דטבחו ומכרו' כולו בעינן ב. לרבי דבר המעכב בשחיטה, שהפס' 'וטבחו' איירי בדבר שקשור לעיכוב בשחיטה 'ומכרו' דומיא דטביחה [היינו אבר שאם היה ניטל מחיים הבהמה לא היתה ניתרת בשחיטה] ג. לרשב''א חלק מגופה והקרנים, קרנים חלק מהגוף ואינן מיועדות לתלישה בניגוד לגיזה ד. לרשב''א ידיו ורגליו, שידיו ורגליו צריכות שחיטה כדי להתירן לאכילה [לאפוקי גיזה וקרנים שאינן בשחיטה].
תקפג. שותפין שגנבו, מה הדין? (3) (עח:)
תקפג. א. שותף שגנב מחבירו את חלקו חייב בד' וה' ב. שותף שגנב על דעתו ודעת חבירו חייבים בד' וה' ג. בטבח לדעת חבירו חייבים בד' וה' ואם היה שלא לדעת חבירו חבירו פטור.
תקפד. לאיזה מ"ד יש ספק במכרה חוץ מעוברה, ומה הצדדים? (2) (עח:)
תקפד. אליבא דמ''ד עובר לאו ירך אמו, לל''ק הספק אם כיון שמחובר בה הוי שיור לענין פטור מתשלומי דו''ה או שמא כיון שעתיד להיפרד ממנה לא הוי שיור. ולל''ב כיון דלאו ירך אמו לא הוי שיור או דילמא כיון שזקוק לשחיטת אמו כדי להתירו לאכילה נחשב כחלק מגופה שנשתייר.
תקפה. גנבה קטעה ומכרה, מה הצדדים? (עח:)
תקפה. אם מה שגנב לא מכר [שהרי חתך חלק ממנה ולא מכר הכל] או שמא ממה שמכר הוא לא שייר [והגמ' נשארה בתיקו לענין תשלום ד' וה'].
תקפו. גנב ונתן לאחר וטבח, מהי הנתינה לאחר, מה הדין, ומדוע? (עח:-עט.)
תקפו. גנב ומינה שליח שימכור או יטבח עבורו חייב בדו''ה מפני שבכה''ג יש שלד''ע.
תקפז. גנב והקדיש, מה דינו, ומדוע? (עט.)
תקפז. חייב בד' וה', משום דמה לי מכרו להדיוט ומה לי מכרו לשמים.
תקפח. נתנו לבכורות בנו וכו', מי נתן? (2) (עט.)
תקפח. הגנב לכהן או השומר על הבכור.
תקפט. מנין דתיקנו משיכה בשומרים? (עט.)
תקפט. מוכח ממה שהתנא התייחס למי שגנב מבית השומר וגם למי שגנב מבית הבעלים למרות שאין חילוק ביניהם וש''מ שתיקנו משיכה לשומר.
תקצ. איזה שכירות נקנית בכסף שטר וחזקה? (עט.-:)
תקצ. שכירות קרקע.
תקצא. מי נקרא גזלן (2)? (עט:)
תקצא. א. כגון בניהו בן יהוידע שחטף את החנית מיד המצרי והרגו בחניתו ב. כגון אנשי שכם שעשו מארב וגזלו מכל מי שעבר על ראשי ההרים [ואף שהתחבאו דינם כגזלנים כיון שעשו כן כדי שלא יברחו מהם האנשים ולא מחמת שפחדו שיראו אותם גוזלים].
תקצב. מפני מה החמירה תורה בגנב מבגזלן? ובשור טפי משה (2)? (עט:)
תקצב. בגנב החמירו יותר מפני שהוא מפחד מבני אדם ולא מפחד מה' לעומת גזלן שלא מפחד גם מבני אדם וגם לא מה'. שור שביטלו ממלאכתו משלם פי ה' ושה שלא ביטלו ממלאכתו משלם פי ד'.
תקצג. איזה אופנים שרי לגדל בהמה דקה בא"י (5)? (עט:-פ.)
תקצג. א. חורשין ב. סוריא [ואי''צ לומר חו''ל] ג. במדבר יהודה ד. בגבול עכו ה. ל' יום לפני סעודת מצווה.
תקצד. מה הדין בבהמה גסה, ומדוע? (עט:)
תקצד. מגדלים בכל מקום משום שזו גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה.
תקצה. באיזה צורה משהה את הבהמה? (פ.)
תקצה. שלא תצא ותרעה בעדר אלא יקשור אותה בכרעי המיטה.
תקצו. מפני מה חרבו נכסי בית אבא דרבי ישמעאל (2)? (פ.)
תקצו. מפני שהיו להם בהמות דקות שהלכו לרעות ביערות ועברו בגינה פרטית בדרך ליער והפסידו מהזרעים שם וגם מפני שדו דיני ממונות ביחידות.
תקצז. מי אין מחויב למכור מיד, אלא מוכר על יד על יד? (פ.)
תקצז. רועה בהמה דקה שעשה תשובה וגר שנפלו לו כלבים וחזירים בירושה.
תקצח. מה הדין לגדל חיה דקה (2)? (פ.)
תקצח. לת''ק אסור ולר' ישמעאל מותר לגדל כלב כופרי וחתולים וקופים וחולדות סנאים [לפי הערוך מדובר בדָלק הסלעים או סנאי או נמיה].
תקצט. מה הדין לגדלם בבבל? (2) (פ.)
תקצט. א. בבל כא''י לענין האיסור לגדל בהמה דקה ב. מאז שהגיע רב לבבל הוא תיקן לאסור לגדל בהמה דקה מחמת ריבוי היהודים שגרו שם.
תר. מהו שבוע הבן ומהו ישוע הבן? (פ.)
תר. שבוע הבן בית שהתקיימה בו ברית מילה וישוע הבן בית שהתקיימה בו סעודת פדיון בכור.
תרא. כשרב, שמואל ור' אסי הגיעו, מי נכנס ראשון, ומדוע? (פ.-:)
תרא. רב נכנס ראשון מפני שהוא היה הגדול שבכולם, ואחריו נכנס רב אסי שהיה תלמידו ואח''כ נכנס שמואל שהיה הקטן שבכולם.
תרב. מה דרש רב בחתול (4)? (פ:)
תרב. א. מותר להרגו ב. אסור לגדלו ג. אין בו משום גזל ד. אין בו משום השבת אבדה.
תרג. איזה חתול אסר רב לגדל, ואיזה מותר? (פ:)
תרג. לבנים אסור לגדל ושחורים מותר.
תרד. מתי מתריעין על החיכוך, ומתי צועקין? (פ:)
תרד. על שחין לח רק צועקים בשבת ועל שחין קשה מתריעים אפילו בשבת.
תרה. איזה שחין הביא הקב"ה על המצרים? (פ:)
תרה. לח מבחוץ ויבש מבפנים.
תרו. "ודלת הננעלת לא במהרה תפתח", באר! (פ:)
תרו. למר זוטרא על הסמיכה, ולרב אשי שכל מי שהביאו עליו רעה לא במהרה תבוא עליו טובה.
תרז. איזה ב' דינים נאמרו מפני ישוב א"י? (פ:)
תרז. א. כותבים שטר מכירה על קרקע בשבת מגוי ע''י נכרי אע''פ שאסור מדין שבות ב. כופים למי שלקח עיר בא''י ליקח דרך מד' רוחותיה [כדי לאפשר גישה נוחה לכל תושבי העיירות הסמוכות משום כבודה של א''י].
תרח. מה הם י' (י"א) תנאים שהתנה יהושע? (פא.)
תרח. א. לרעות ביערות ב. מלקטים עצים משדות של אחרים ג. מלקטים עשבים לצורך מאכל מכל שדה חוץ משדה תלתן ד. קוטפים נטיעות בכל מקום [חוץ ממלא ב' אגרופים מעץ זית] ה. מעין היוצא מרשות פרטית החוצה בני העיר משתמשים בו ו. כל מי שרוצה לדוג בכנרת רשאי, אבל אסור לפרוס רשת או להעמיד שם ספינה שתחסום את הדרך ז. נפנים בשדות זרים מאחורי הגדר ואפילו בשדה כרכום ומותר להלך בכל השבילים עד רביעה שניה ח. הולכים בצדי הדרכים בזמן הגשם גם על דרך פרטית ט. מסתלקים לצידי הדרכים מפני יתידות הדרכים י. התועה בין הכרמים מפסיג ועולה מפסיג ויורד יא. מת מצווה קונה את מקומו.
תרט. באיזה אופן מלקטים עצים בשדותיהם? (4) (פא.)
תרט. (א) היזמי והיגי (ב) מחוברים (ג) לחים (ד) ובלבד שלא ישרש.
תרי. מהו שדה תלתן שאסור ללקט בו עשבים? (2) ואיך ידע זאת? (פא.)
תרי. איירי בעושה למאכל או לצורך מאכל בהמה שגם עשבים טובים לה, אם התלתן מסודר בערוגות יפות סימן שמיועד למאכל אדם ומותר לתלוש עשבים, ואם אין סדר לערוגות סימן שהם מיועדים למאכל בהמה.
תריא. קטימת נטיעת זית, קנים וגפנים, עד היכן? (פא.)
תריא. עץ זית ביצה מן הקרקע וקנים וגפנים מן הפקק ולמעלה ושאר עצים מפריו של אילן.
תריב. בשאר אילנות, היכן שרי לקטום? (3) (פא.-:)
תריב. מחודו של אילן מן הבד החדש שאינו עושה פירות במקום שאינו רואה את החמה
תריג. מעין היוצא וכו' האם צריכים לשלם? (פא:)
תריג. לרבה בר רב הונא צריך לשלם ואין הלכה כמותו.
תריד. באיזה אופן שרי לדוג בימה של טבריה, ומדוע? (פא:)
תריד. לפני חלוקת הארץ לשבטים התנו שאסור להעמיד גדר של קנים כדי לתפוס דגים אבל מותר לפרוס רשתות [בתוס' (פא,א ד''ה ומחכין) העירו שלאחר החלוקה לשבטים ניתן לבני שאר השבטים לצוד רק בחכה].
תרטו. מה קיבל נפתלי בחלקו? (פא:)
תרטו. את ימה של טבריה וחלק קטן בים הדרומי של טבריה כדי לקיים מה שנא' ים ודרום ירשה.
תרטז. מי קיבל תלושין שבהרים, ומחוברים? (פא:)
תרטז. התלושים שייכים לכל השבטים והמחוברים לשבט שהעצים נמצאים בתחומו.
תריז. למי יש בהר ובשפלה ובנגב ובעמק? (פא:)
תריז. לכל שבט.
תריח. הרואה את חבירו תועה בן הכרמים, האם זה מתנאי יהושע או מדאו'? (פא:)
תריח. ליטול צרור [קיסם] מהגדר ואפילו בשבת, מר זוטרא חסידא לקח בשבת קיסם והחזירו, וביום חול לאחר מכן ביקש מהשמש שלו להדביק את הקיסם לגדר.
תריט. נפנים אחורי הגדר וכו', מה הותר, ומה עשה מר זוטרא חסידא? (פא:)
תריט. עד רביעה שניה, רב פפא שבבבל גם מי שהולך בזמן שיש טל בלילה הורס את הקרקע.
תרכ. עד מתי מהלכין בשבילי הרשות, ומה א"ר פפא על קרקע דידן? (פא:)
תרכ. כן הם נוהגים בכל מקום בעולם, ר''י בן נקוסא הלך באמצע הדרך מפני שלא רצה לסמוך על תקנת יהושע.
תרכא. האם מסלקין לצידי הדרכים זה גם בבבל? וכיצד נהג ר' יהודה בן נקוטא? (פא:)
תרכא. מתנאי יהושע.
תרכב. מתי מת מצוה אין קונה את מקומו, ולאן מפנהו? (פא:)
תרכב. כשהוא באמצע רחוב מפנהו הצידה, אם מצד אחד שדה בור ומהשני שדה ניר יפנה לשדה בור. ואם מצד א' שדה ניר ומצד שני שדה זרע יפנה לשדה ניר, ואם שתיהן בורות נירות זרועות יפנה לאן שירצה.
תרכג. איזה מן התקנות תיקן שלמה, ומנין? (פא:)
תרכג. לילך בשבילי הרשות עד רביעה שניה.
תרכד. איזה דברים נוספים התנה יהושע (5) ׂׂ? (פא:-פב.)
תרכד. א. להוציא זבל בשעת הוצאת הזבלים לל' יום לרה''ר כדי שיהיה נישוף ברגלי אדם ובהמה ב. לקצוץ ענף מחצר חבירו כדי להציל נחיל דבורים שלו ג. שיהא שופך יינו כדי להציל דבש של חבירו ע''מ לגבות את עלות היין מבעל הדבש ד. שיהא פורק את עציו כדי ליטול דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו ה. אילן הנוטה לשדה חבירו וכן אילן הסמוך למצר מביא ביכורים וקורא.
תרכה. מה הם י' תקנות עזרא? (פב.)
תרכה. א. לקרוא במנחה בשבת ב. לקרוא בשני וחמישי בשבת ג. לדון בב''ד בשני וחמישי ד. לכבס בגדים בחמישי לכבוד שבת ה. לאכול שום בערב שבת ו. שתהא אשה משכמת ואופה ז. שתחגור בסינר ח. שתחפוף לפני טבילה במקווה ט. שרוכלים יחזרו בעיירות כדי שלנשים יהיה מצוי בשמים לקנות י. טבילה לבעלי קרי.
תרכו. ממתי נתקנה קריאת התורה בשני ובחמישי, ומדוע? (פב.)
תרכו. בדור המדבר מפני שהעם הלכו ג' ימים בלא תורה.
תרכז. מה התחדש בתקנת קריאת התורה דעזרא? (2) (פב.)
תרכז. הוא תיקן שג' אנשים יקראו י' פסוקים.
תרכח. מדוע תיקן עזרא שידונו בב' ובה'? (פב.)
תרכח. מפני שבב' וה' כולם נאספו בביהכ''נ לשמוע קריה''ת והיה יותר נוח שילכו משם ישר לב''ד.
תרכט. מדוע תיקן עזרא שיכבסו בה' בשבת? (פב.)
תרכט. משום כבוד שבת [כדי שיהיו בגדים נקיים לשבת].
תרל. מתי נתקן לאכול שום, ומודע? ומה נאמר בשום (7)? (פב.)
תרל. בערב שבת משום עונה. נאמר בשום: א. משביע ב. מחמם את הגוף ג. מצהיל את הפנים ד. מרבה את הזרע ה. הורג כנים בבני מעיים ו. מכניס אהבה ז. מוציא קנאה.
תרלא. מדוע תיקן עזרא שתהא אשה משכמת ואופה? (פב.)
תרלא. כדי שתהא פת מצויה לעניים שמחזרים על הפתחים.
תרלב. מה התחדש בתקנת חפיפה? (פב.-:)
תרלב. מדאורייתא צריך לעיין בשיער שלא נקשרו שערות או שנטנפו ועזרא תיקן בדוקא לחפוף.
תרלג. מדוע תיקן עזרא שיהו רוכלין מחזרין בעירות? (פב:)
תרלג. כדי שנשים לא יתגנו על בעליהן.
תרלד. מה התחדש בתקנת טבילה לבעל קרי? (פב:)
תרלד. שצריך לטבול כדי ללמוד ד''ת.
תרלה. י' דברים נאמרו בירושלים, מה הם? (פב:)
תרלה. א. אין הבית חלוט בה ב. אינה מביאה עגלה ערופה ג. אינה נעשית עיה''נ ד. אינה מטמאה בנגעים ה. אין מוציאים בה זיזים וגזוזטראות ו. אין עושים בה אשפתות ז. אין עושים בה כבשונות ח. אין עושין בה גנות ופרדסות חוץ מגנות ורדים מימי נביאים ראשונים ט. אין מגדלים בה תרנגולים י. אין מלינים בה את המת.
תרלו. באיזה מן הדברים הטעם משום דירושלים לא נתחלקה לשבטים (4)? (פב:)
תרלו. כל הד' הראשונים ברשימה.
תרלז. מדוע אין מוציאין בירושלים זיזים וגזוזטראות (2)? (פב:)
תרלז. מפני אוהל הטומאה וכדי שלא יזוקו עולי רגלים שיתקלו בהם.
תרלח. מדוע אין עושין בה אשפתות, כבשונות, גנות ופרדים? (פב:)
תרלח. אשפתות משום שקצים, כבשונות משום קוטרא [עשן], גנות ופרדסים משום סרחון.
תרלט. מדוע אין מגדלין בה תרנגולים? (פב:)
תרלט. משום קדשים [שדרכם לחטט באשפה]
תרמ. מדוע אין מלינין בה את המת? (פב:)
תרמ. גמרא.
תרמא. היכן אין לגדל חזירים, ומדוע? (פב:)
תרמא. בכל מקום מפני המעשה שאירע עם בית חשמונאי שהעלו להם חזיר במקום קרבן התמיד.
תרמב. לשון יוונית, חכמת יוונית, האם רשאי ללמד לבנו? (פב:-פג.)
תרמב. לשון יוונית מותר וחכמה יוונית אסור אא''כ הוא מהמקורבים למלכות שלהם מותר.
תרמג. מה מותר לגדל רק כשקשור בשלשלת, והיכן הותר להתירו? (פג.)
תרמג. כלב, מותר להתירו בעיירות ספר [קושרו ביום ומתירו בלילה].
תרמד. לאיזה ענין המגדל כלבים הוא כמגדל חזירים? (פג.)
תרמד. לענין ארור.
תרמה. כיצד הכלב גורם שתסתלק שכינה מישראל? (פג.)
תרמה. ששכינה שורה על 22,000 איש מישראל, ואם היה חסר עוד אחד והיתה שם אשה מעוברת שהפילה מחמת הנביחות של הכלב יוצא שהשכינה הסתלקה בגללו.
תרמו. כמה ירחיק את השובך מן העיר, ומדוע? (פג.)
תרמו. ל' ריס כדי שלא ילכוד יונים של אנשים מהעיר בשובח שלו.
תרמז. כמה ירחיק את הנישבין, ומדוע? (פג.)
תרמז. בישוב של כרמים שאין שובחים ניתן אפילו במרחק נ' אמה מהעיר לפי שהיונים לא עפות שם כל כך, אבל בישוב של שובחים אפילו מאה ריס לא ישים בקרבת העיר.
תרמח. בישוב שובכין, מדוע א"צ להרחיק משום שובכין גופייהו? (פג.)
תרמח. או שאיירי בשל עכו''ם או בשובכי הפקר או בשל עצמו.
פרק שמיני - החובל
תרמט. מה המקור שהחובל בחבירו משלם ממון, ומדוע צריך ב' פסוקים? (פג:)
תרמט. עין תחת עין, מכה אדם ומכה בהמה ישלמנה - מה בהמה משלם ממון אף מכה אדם משלם ממון. דהו''א שאם ירצה יקח ממון כנגד עינו ואם ירצה יעקרו עינו ממש.
תרנ. מה המקורות הנוספים שהובאו בגמ' (8)? והאם נדחו? (פג:-פד.)
תרנ. א. לר' דוסתאי בן יהודה מ'משפט אחד יהיה לכם', ואם עין הנחבל גדולה משל החובל אין עין תחת עין. ובגמ' דחו דמ''מ יטלו ממנו נהורא תחת נהורא כמו שהורגים אדם קטן שהרג אדם גדול ב. רשב''י אמר שא''א לפרש עין תחת עין כפשוטו מפני שא''כ מה יעשו לסומא, ובגמ' דחו דהיכא דלא אפשר לא אפשר כמו טרפה שהרג שלם ג. דבי ר' ישמעאל מהיתור 'כן ינתן בו' ד. דבי ר' חייא מהיתור 'יד ביד' ה. דבי חזקיה מהפס' 'עין תחת עין', שאם ימות בהוצאת העין נמצא עין ונפש תחת עין, ובגמ' דחו שאומדים אם ימות כמו שעושים אומד לענין קבלת מלקות ו. רבה למד ממה שמשלם צער, ואם יוציאו לו עין הוא גם יצטער בנוסף, ובגמ' דחו דנפק''מ אם מצטער פחות מהנחבל ז. רבא למד ממה שמשלם ריפוי, והרי גם הוא צריך ריפוי, ובגמ' דחו דנפק''מ במקום שהריפוי של הנחבל ארוך יותר ח. רב אשי למד מ'תחת אשר עינה' שאיירי באדם שהזיק, וכמו ששם הכוונה לתשלומין הוא הדין ב'עין תחת עין'.
תרנא. מנין דאין נוטלין ממון והורגין את הרוצח? (פג:)
תרנא. לא תקחו כופר לנפש רוצח וכו'.
תרנב. איך לומדים מלא תקחו כופר וכו', גם דאין נוטלין ממון מהרוצח לפוטרו וגם שנוטלין ממון מהחובל? (פג:)
תרנב. שדרשו לנפש אי אתה לוקח אבל אתה לוקח לראשי אברים שאינן חוזרים.
תרנג. ר"א אומר "עין תחת עין ממש", באר את דבריו! (2) (פד.)
תרנג. לרבה שמין אותו כעבד לצורך קביעת תשלום הנזק, ולרב אשי שמין במזיק ולא בניזק [כמה החובל שווה להימכר עכשיו, וכמה היה שווה בלי עין, והחובל ישלם את ההפרש בין שתי השומות].
תרנד. במעשה דחמור קטע ידא דינוקא, כמה חייב, כמה רצו לחייב, ומה היה לבסוף? (פד.)
תרנד. חייב בנזק, רצו לשום את הילד כמה פחת מערכו בתור עבד והאב לא הסכים מפני שיש בכך זלזול בכבודו, וכשאמרו לו שגורם הפסד לבנו הוא אמר לכשיגדל הוא ישלם לבנו פיצוי על הנזק שהפסיד.
תרנה. איזה נזקים גובים בבבל ואיזה לא, ומדוע? (פד.-:)
תרנה. נזקי שן ורגל בשור גובים בבבל מפני שהם שכיחים ויש בהם חיסרון כיס ומשום כך רבנן עבדי שליחותייהו לגבותם. נזק שאין בו חסרון כיס או שאינו שכיח לא גובים בבבל ומשום כך לא גובין נזקי קרן [שאין מועד בבבל ותם הוי קנס, ושור שהועד בא''י ועבר לבבל אינו שכיח] או בושת דלית ביה חסרון כיס, או אדם באדם ואדם בשור שאף שיש בו חסרון כיס הוא לא שכיח.
תרנו. מה יותר שכיח שור שיזיק אדם או אדם שיזיק אדם? (פד:)
תרנו. שור שיזיק אדם שהרי דנים בזה גם בבבל ואילו באדם שהזיק אדם לא דנים מצד קנסות.
תרנז. איזה נזקי שור בשור אין גובין בבבל, ומדוע? (פד:)
תרנז. נזקי קרן, מפני שתם בגדר קנוס שאין גובין בבבל, ומועד הוא מילתא דלא שכיחא.
תרנח. היתכן שור מועד בבבל, ומדוע? (פד:)
תרנח. כן, שהעידו אותו דיינים סמוכים מא''י או שהתייעד בא''י והגיע לבבל.
תרנט. כויה נאמרה תחילה, חבורה נאמרה תחילה, באר המח' (3)! (פד:-פה.)
תרנט. א. לרבא לפי רבי כוויה שיש בה חבורה חייב בצער, ואם אין בה חבורה פטור מלשלם צער. ולבן עזאי גם כוויה שאין בה חבורה חייב בצער ב. לר''פ לרבי גם כוויה שאין בה חבורה חייב בצער, ולבן עזאי רק כוויה שיש בה חבורה חייב בצער ג. לכ''ע משלם צער גם כשאין חבורה בכוויה, שלרבי במקום שיש חבורה בכוויה צריך לשלם גם על הנזק בנוסף לצער.
תרס. איך שמין צער במקום נזק? (פה.)
תרס. אומדים כמה אדם היה מוכן לשלם למלכות כדי שיקטעו את ידו בסם ולא בסייף.
תרסא. עלו בו צמחים מחמת המכה מה דין ריפוי ושבת (3)? באר המח' (2)! (פה.)
תרסא. לת''ק חייב בריפוי ושבת, לר''י חייב בריפוי ופטור משבת ולרבנן פטור מכלום. הם נחלקו א. אם מכה ניתנה לאגד שלרבנן מותר לחולה לחבוש את ידו למרות שיעלו בו צמחים ור''י סבר שלא ניתנה לאגד ומ''מ חייב ליתן ריפוי מגזיה''כ ב. לכ''ע מכה ניתנה לאגד ונחלקו אם ניתנה לאגד יתירה שלרבנן מותר ולכן יתן ריפוי ושבת, ולר''י אשמתו שהידק יותר מדי ולכן יקבל רק ריפוי מגזיה''כ.
תרסב. מה סובר ר' יוסי בר"י בעלו בו מחמת המכה? (פה.)
תרסב. י''א שפטור לגמרי וי''א שפטור רק משבת אך חייב בריפוי.
תרסג. שלא מחמת המכה, באר! (פה.)
תרסג. שאם עבר על דברי הרופא ואכל דבש וכיוצ''ב שגורם למכה להתחזק, שהמזיק פטור.
תרסד. אם המזיק רוצה: לרפאותו בעצמו, להביא רופא חינם, רופא ממרחק, מדוע יכול לסרב? (פה.)
תרסד. את המזיק הוא יכול לדחות מפני שנדמה עליו כאריה שאורב להזיקו, רופא בחינם הוא יכול לטעון שרופא בחינם אינו שווה כלום, רופא מרחוק הוא יכול לטעון שלא חושש להזיק ולחזור לדרכו.
תרסה. אם הניזק רוצה: לקבל הכסף ולרפאות עצמו לבד, שיקצוץ לו תקציב לריפוי, מדוע יכול לסרב? (פה.)
תרסה. אם הנחבל יבקש מהחובל כסף ע''מ לטפל בעצמו, החובל יכול לטעון שחושש שהוא יפשע ולבסוף החובל יוציא יותר כסף על רפואתו. ואם דורש תקציב לריפוי החובל רשאי לטעון שאם יפשע ולא יתרפא יקראו לחובל שור המזיק [שלא טיפל בו כראוי].
תרסו. מנין שכולם משתלמין במקום נזק (2)? (פה.-:)
תרסו. פצע תחת פצע מלמד על תשלומי צער. ורפא ירפא לשלם דמי ריפוי במקום נזק.
תרסז. מה דורשים מפצע תחת פצע (2)? ומרפא ירפא (3)? (פה:)
תרסז. מפצע תחת פצע נלמד א. חיוב צער במקום נזק ב. לחייב על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון לענין נזיקין. מרפא ירפא נלמד א. שחייב בדמי ריפוי במקום נזק ב. שניתנה לרופא רשות לרפאות ג. שצריך לרפאותו גם שלא במקום נזק.
תרסח. איך משכח"ל ד' דברים שלא במקום נזק? (פה:)
תרסח. צער שכוואו בשיפוד על ציפורנו, ריפוי שהניזק היה בהליכי ריפוי וחבירו הביא לו סם חזק שגרם לבשרו להלבין כמראה צרעת, שצריך להביא לו סם נוסף שיחזיר את בשרו למראהו הרגיל, שבת שנעלו בחדר וצריך לשלם לו דמי בטלה, בושת שירק בפניו.
תרסט. קטע ידו, שבר רגלו סימא עינו, חרשו, מה משלם? (פה:)
תרסט. קטע ידו משלם דמי ידו ושבת כאילו הוא שומר קישואים, רגלו נותן דמי רגלו ושבת כאילו הוא שומר הפתח, סימא עינו נותן לו דמי עינו ושכר כאילו מטחינו בריחיים, חרשו משלם דמי כולו ופטור משבת מפני שהוא כעבדו.
תרע. אם חבל בו כל הנ"ל בזא"ז, מה הדין כשלא אמדוהו בינתיים, וכשאמדוהו? פרט! (פה:)
תרע. אם לא אמדוהו ודאי שנזק ייתן לו על כולו, אך לגבי צער ובושת יש להסתפק אם יביא על כל אבר בפנ''ע או על כל גופו, ואם אמדוהו ולא הספיק לשלם בינתיים ג''כ יש להסתפק אם ישלם על כל אחד בפנ''ע כפי שאמדוהו או שכיון שלא שילם עדיין הוא ישלם על כולו בבת אחת.
תרעא. מכה אביו ואמו ולא עשה בהם חבורה, באיזה אופן יתחייב בה' דברים, ומדוע? (פו.)
תרעא. שסך את אביו בסם שגורם לנשירת שיער לעולמים, צער ששורף לאביו מהפצעים בראשו [שנגרמו מחמת הסם], ריפוי לפצעים הנ''ל, שבת שהיה אביו ליצן שמרקד בין חנויות ועושה תנועות מבדחות בראשו, וכעת מושבת מעבודתו מחמת השיער, בושת שאין לך בושת גדול ממי שנעשה חסר שיער.
תרעב. הכהו על ידו וצמתה וסופה לחזור, האם משלם גם נזק (3)? (פו.)
תרעב. לאביי נותן לו שבת גדולה עד הזמן שיתרפא ושבת קטנה כמי ששומר בשדה קישואים, לרבא נותן לו שכר פועל כל יום עד שיתרפא [ולא ישלם כשומר קישואים מפני שלא משלם לו תשלומי נזק]. ורבה הסתפק אם צריך לשלם או שפטור מכלום.
תרעג. הקוטע יד ע"ע של חבירו, למי משלם, ובאיזה אופן? (פו.)
תרעג. לאביי שבת גדולה לעבד ושבת קטנה לרבו, ולרבא הכל ילך לעבד ויקנו בכסף שדה פירות שרבו יאכל ממנה עד סוף העבדות. והם נחלקו רק באופן שיש נזק לעבד שגורם לו לעבוד פחות טוב אבל אם הנזק שנגרם איינו פוגע בתפקוד העבד [כגון שקטע את ראש אזנו או ראש חוטמו] הכל הולך לעבד.
תרעד. איך שמין את הבושת (3)? (פו.)
תרעד. לר''מ כולם נאמדים כעשירים שירדו מנכסיהם שבושתם גדולה ולר''י כל אחד לפי מצבו ולר''ש עשירים כמי שירדו מנכסיהם ועניים כפחותים שבהם [אביונים].
תרעה. כמי משנתינו סוברת, ומדוע? (פו.)
תרעה. כר''ש, כר''מ אי אפשר להעמיד מפני שכתוב במשנה הכל לפי המבייש והמתבייש, וכר''י לא ניתן להעמיד מפני שלשיטתו לא שייך בסומא בושת ובמשנה מבואר ששייך.
תרעו. נתכוין לבייש את הקטן ובייש את הגדול, את העבד ובייש את בן חורין, מה הדין? (פו.)
תרעו. ישלם לבן חורין כדמי עבד ולגדול כקטן.
תרעז. כמו מי ברייתא זו סוברת (2)? (פו.-:)
תרעז. או כר''י או כר''מ.
תרעח. ביישו ערום או בבית המרחץ, מתי חייב? (פו:)
תרעח. ערום חייב במקרה שהרוח הרימה את בגדיו ובא הוא והרימם עוד יותר. ובמרחץ איירי במי שהרים את בגדיו קצת לטבול בנהר ובא חבירו והרימם עוד יותר.
תרעט. ביישו ישן ומת, מה צדדי הספק, והאם נפשט מקטן, ומדוע? (פו:)
תרעט. לרב זביד צדדי הספק אם החיוב משום כיסופא ופטור כיון שאין כיסופא לאחר שמת בזמן השינה, או שמא החיוב משום זילותא ששייך גם במי שנפטר אח''כ. ולר''פ צדדי הספק אם משום כיסופא דידיה ופטור כיון שכבר מת או משום בושת משפחה ולפי''ז אפילו שלא הרגיש בביוש חייב לשלם, ולמסקנה חיוב בושת לקטן אינו משום זילותא או פגם משפחה אלא משום כיסופא.
תרפ. האם יש לחרש שוטה וקטן בושת, ומדוע? (פו:)
תרפ. לחרש יש ולשוטה אין, ולקטן בר דעת יש בושת ולקטן שאינו בר דעת אין בושת.
תרפא. סומא שבייש מה הדין, ומנלן? (פו:)
תרפא. לר''י פטור בגז''ש 'עיניך עיניך' מעדים זוממים, וכמו ששם סומא פטור כך גם כאן.
תרפב. במה עוד סומא פטור לר' יהודה (5)? ומנלן? (פו:-פז.)
תרפב. א. גלות, בלא ראות פרט לסומא ב. חיוב מיתת ב''ד, נלמד בגז''ש רוצח רוצח מחייבי גלויות ג. מחיוב מלקות, נלמד בגז''ש רשע רשע מחייבי מיתות ב''ד ד - ה. פטור מכל הדינים שבתורוה ומכל מצות התורה, נלמד מהפס' ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם על המשפטים האלה וכו', מי ששייך בו גוה''ד שייך בשאר הדינים והמצוות ומי שלא שייך בו גוה''ד אינו חייב בשאר הדינים והמצוות.
תרפג. במה חמור אדם משור (2)? (פז.)
תרפג. שמשלם ה' דברים [נזק צער רפוי שבת ובושת] ודמי וולדות לאשה מעוברת שהפילה.
תרפד. החובל בע"ע שלו, בעבד כנעני של אחרים או שלו, האם חייב ובמה? (פז.)
תרפד. בע''ע שלו חייב בהכל חוץ משבת, בעבד כנעני של אחרים חייב בהכל ולר''י פטור מבושת [מפני שאין לעבדים בושת].
תרפה. חש"ו, עבד ואשה שהזיקו אחרים, האם ישלמו? (פז.)
תרפה. פטורים, אבל אשה שנתגרשה או התאלמנה ועבד שהשתחרר חייבים בתשלומים.
תרפו. החובל בבת קטנה של אחרים, למי משלם? (פז.-פח.)
תרפו. לריו''ח ישלם לאב אף דמי הפציעה אם הפחיתה בשוויה, ולרב ור''ל ישלם שבת לאב והנזק ילך לבת, ואם אינה סמוכה על שלחן אביה ישלם הכל לבת.
תרפז. החובל בבנו ובבתו, האם משלם, ולמי? (פז:)
תרפז. כשהם סמוכים על שלחנו לא ישלם, וכשאינם סמוכים על שלחנו צריך לשלם להם.
תרפח. החובל בבנו גדול הסמוך על שולחנו, מה הדין? (פז:)
תרפח. לא ישלם כלום.
תרפט. מה הדין בהנ"ל של אחרים, ומדוע? (פז:)
תרפט. בבנו הגדול ישלם לו מיד ובקטן יעשה להם סגולה, מפני שבכה''ג האב אינו מקפיד על הכסף.
תרצ. מתי אמרינן דהאב כן מקפיד? (פז:)
תרצ. כשהוא צריך להחסיר כסף מעצמו [לשלם לבניו על שהכה אותם] או שמגיע לבניו רווח בלי שום מאמץ או סבל כגון מציאה.
תרצא. מהו סגולה (2)? (פז:)
תרצא. לרב חסדא ס''ת ולרבה בר רב הונא דקל כדי שיאכל מהתמרים.
תרצב. עבד כנעני מה דינו לענין החובל בו, זוממיו, מלכות ועדות, ומנ"ל? (פח.)
תרצב. לרבנן חייב בהכל ולר''י פטור מבושת, לענין זוממיו הם נהרגים מדין ובערת הרע מקרבך, לענין מלכות הוא פסול דבעינן מובחר שבאחיך וליכא, לענין עדות פסול בק''ו מאשה.
תרצג. קטן ואשה, מה דינם לעדות, ומנ"ל? (פח.)
תרצג. שניהם פסולים, שבעדים כתיב ועמדו שני האנשים וקטן ואשה לא הוי בכלל איש.
תרצד. גר, מה דינו לעדות, ומדוע לא פסלינן ד"ובנים לא יומתו על אבות"? באר היטב! (פח.)
תרצד. כשר, מפני שהפסול דלא יומתו וכו' איירי במי שאין לו ייחוס גם למעלה וגם למטה אבל לגר יש ייחוס למטה.
תרצה. הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו, האם מועיל כשמכר האב, ולמתי? (פח:)
תרצה. כן, עד שימות האב.
תרצו. בהנ"ל, כשמכר הבן, ממתי מועיל, ובאיזה אופן, ומדוע? (פח:)
תרצו. לאחר מיתת האב, לריו''ח דווקא באופן שבנו עדיין חי [שקנין פירות כקנין הגוף] ולריש לקיש גם אם בנו נפטר בחיי אביו [שקנין פירות לאן כקנין הגוף].
תרצז. קנין פירות האם הוא כקה"ג, והאם יש ראיה ממח' ר"י ור"ל הנ"ל בברייתא דהכותב נכסיו לבנו וכו'? (פח:)
תרצז. לר''י כן ולר''ל לא, לרב יוסף אין ראיה [שבמשנה מובא בכותב נכסיו לבנו וי''ל שהמכר קיים מפני שהוא ראוי ליורשו] ולאביי יש ראיה [ומטרתו להבריח נכסיו מאחי בנו, ואין לו זכות מיוחדת בנכסים שקיבל במתנה, וא''כ דינו ככל קנין הגוף רגיל].
תרצח. מה תקנת אושא, והאם יש ראיה ממתני' דמעידים אנו וכו', לתקנה זו? (פח:-פט.)
תרצח. תקנו שבעל מוציא מיד הלקוחות מה שאשתו מכרה בחייו, ויש ראיה ממתני' לתקנה שאלמלא זה היא יכלה למכור נכסי מלוג כפי שרוצה והם היו נשארים ביד הלקוחות.
תרצט. טובת הנאת כתובתה של אשה למי, כיצד רצתה הגמ' להוכיח דין זה, ומה דחתה? מה דין הפירות, ומדוע? (פט.)
תרצט. טובת הנאה לאשה, רצו להוכיח מעדים זוממין שמשלמים לאשה מה שרצו להזיק לה, ודחו שהזוממים ישלמו מפני שאם היה יותר כסף לבעל הוא היה מוציאו למותרות לצורכי הבית והאשה היתה נהנית מכך. הפירות שייכים רק לאשה כי רבנן תיקנו לבעל פירות ולא פירות דפירות.
תש. אשה שחבלה באחר ובבעלה, האם ומדוע אינה יכולה למכור נכסי מלוג או כתובתה לאחר ולנחבל כדי לשלם חובה? פרט! (פט.-:)
תש. לאחר לא, מפני שוודאי היא תמחל לבעלה על חוב כתובתה וב''ד לא יגרמו הפסד בידיים לאחר, ולניזק אין טעם שתמכור כתובתה מפני שאין טעם להטריחם בחינם למכור את כתובת האשה כשאין בדבר תועלת [שוודאי היא תמחל לבעלה], וגם לבעלה היא לא יכולה למוכרו מפני שאסור לו להיות עמה שעה אחת בלא כתובה. ומ''מ אם התוספת כתובה מרובה מהנזק היא צריכה למוכרו ולשלם דמי החבלה לבעלה.
תשא. באר להו"א ולמסקנא מהו "לא תפסיד והיא תחתיו"? (פט:)
תשא. להו''א הכוונת שלא תפסיד מכתובתה שום דבר ואפילו בחבלה בו וכתובתה מרובה מנזקה, ולמסקנה הכוונה שכשם שהמוכרת כתובתה לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דיכרין [שאם יש לבעל בנים מנשים אחרות הם לא יטלו מכתובתה] כך גם המוכרת כתובתה לבעלה לא הפסידה כתובת בנין דיכרין.
תשב. במה פליגי הברייתות אי עבדי מלוג יוצאין בשן ועין לאשה? (5) (פט:-צ.)
תשב. אם הבעל הוציא להם שן או עין אינם יוצאים לחירות, ואם האשה הוציאה להם שן או עין לברייתא אחת יוצאים לחירות ולברייתא אחרת אינם יוצאים לחירות, בגמ' ביארו: א. נחלקו בתקנת אושא שלברייתא אחת הבעל שסימא עינו או הפיל שינו אינו מוציאו לחירות מפני שיש לו רק זכות פירות בעבד, ולברייתא השניה גם האישה אינה מוציאה לחופשי מפני שזכות הפירות לבעל בעבד מעכב לענין שיצא לחופשי ב. לכ''ע קנין פירות לאו כקנין הגוף והכא נחלקו בתקנת אושא [ולמ''ד לאשה לית ליה תקנת אושא ולמ''ד לא לאיש ולא לאשה אית ליה תקנת אושא] ג. לכ''ע אית להו תקנת אושא [וברייתא א' קודם התקנה וברייתא ב' שלא לאיש ולא לאשה לאחר התקנה] ד. כ''ע לאחר תקנת אושא וס''ל כרבא ששחור מפקיע מידי שעבוד, ומ''ד לא לאיש ולא לאשה משום שרבנן חיזקו את השעבוד של הבעל ולכן העבד לא יצא לחופשי ה. כ''ע לית להו תקנא דאושא והכא נחלקו אם קנין פירות כקנין הגוף [שלברייתא א' קנין פירות לאו כקנין הגוף ולכן אם העבד יכול לצאת לחופשי ע''י האשה, ולברייתא ב' שקנין פירות כקנין הגוף אין העבד יוצא על ידה לחירות].
תשג. מוכר עבדו לאחר ופסק עמו ע"מ שישמשנו ל' יום, מה דינו, ומדוע (4)? (צ.)
תשג. לר''מ המוכר נחשב רבו לענין דין יא''י שקנין פירות כקנין הגוף דמי, לר''י הקונה נחשב רבו שקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, לר' יוסי שניהם בדין יא''י המוכר מפני שהוא תחתיו והקונה מפני שהוא כספו [שמספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף וספק נפשות לקולא], לר''א שניהם אינם בדין יא''י זה לפי שאינו תחתיו וזה לפי שאינו כספו [כתיב בפרשת יא''י 'כי כספו הוא', כספו המיוחד לו, והעבד לא שייך לגמרי לאחד מהם].
תשד. איזה ג' דינים מובאים בגמ' דנפקי משיטת ר' אליעזר הסובר כספו המיוחד לו? (צ.)
תשד. א. איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג שלא עשו כלום ב. חציו עבד ועבד של שני שותפים ששניהם לא יוצאים לחירות בראשי איברים שאינם חוזרים ג. המוכר עבד לחבירו ומשאיל למוכר לחודש ששניהם לא בדין יא''י.
תשה. התוקע, הסוטר, הצורם באוזן, והתולש שיער חבירו כמה משלם, והאם במנה צורי או מדינה? (צ.-:)
תשה. התוקע לחבירו לת''ק סלע [ד' זוז] ולריה''ג מנה, סטרו מאתים זוז, לאחר ידו ת' זוז, תלש בשערו משך באזנו ירק עליו קרע את בגדיו פרע ראש האשה בשוק משלם ת' זוז, משתלם במנה צורי ולא במנה מדינה.
תשו. "הא אנא הא ר"י הגלילי" באר! (צ:)
תשו. הנה אני שסובר כריה''ג שצריך לשלם מאה זוז במנה צורי.
תשז. האם עד נעשה דיין, כשמעיד וכשרק ראה, בראה ביום ובלילה? (צ:)
תשז. לר''ט מי שרק ראה יכול להיעשות דיין אך לא מי שמעיד ולר''ע כולם פסולים, אם ראה בלילה כשר מפני שאינו יכול להעיד על מה שראה בלילה.
תשח. מה ילפינן מן "באגרוף" (2)? (צ:)
תשח. לר''ש התימני שאין לסמוך על אומדן של העדים במקרה שאבד החפץ שהכה בו, ולר''ע שניתן לסמוך על אומדן של עדים וב''ד יבדקו אח''כ מה שאפשר.
תשט. שור תם ומועד, שהמית והזיק, האם וכיצד דנים אותו דיני ממונות, ומדוע (2)? (צ:-צא.)
תשט. תם נהרג ולא משלם ומועד קודם ידונו כמה ממון צריך לשלם ואח''כ ימות, מפני שתם משתלם מגופו וא''א לגבות ממנו דמי נזקו, ומועד משתלם מעלייה.
תשי. שור תם ומועד, האם גובין מרידיא, ומדוע? (צא.)
תשי. לא, לפי שאין להשהות את דינו כ''כ הרבה זמן, וגם למסקנה רידיא נחשב תשלום מעלייה ואילו שור תם משתלם מגופו בלבד.
תשיא. מהו הנידון אם יש אומד לנזיקין, להו"א ולמסקנא? (צא.)
תשיא. להו''א דנו בגמ' אם ב''ד יחייבו בתשלומי נזק רק לאחר בדיקה שהחפץ אכן היה ראוי לעשות היזק זה וגם שהאדם שנחבל היה ראוי לחלות כמה שחלה ע"י מכה כזו, או שאי''צ בדיקה ובכל אופן יש לחייבו למזיק לשלם. ולמסקנה הסתפקו רק אם ב"ד צריכים לאמוד שהחפץ שהזיק היה ראוי לעשות היזק זה לפני שיחייבו המזיק בתשלומי נזק, אבל בודאי אין מחייבים המזיק עד שיאמדו לאדם שנחבל אם ראוי לחלות כמה שחלה ע"י מכה כזו.
תשיב. להו"א הנ"ל, כיצד רצתה הגמ' לפשוט הספק מהברייתות ד: מה בור וכו', הכהו על עינו וכו', וה' דברים אומדין וכו', ומה דחתה הגמ'? (צא.)
תשיב. מה בור וכו'- אין אומד לניזקין וחייב על כל שהוא. עבד - אין אומדן והוא הזיק את עצמו ולכן לא יוצא לחופשי. ה' דברים -הספק שייך באומדן נזק שע''י חפצים אבל אדם שהזיק לכ''ע בעינן אומדן.
תשיג. למסקנה הנ"ל, כיצד נפשט הספק? (צא.)
תשיג. כמו שבאגרוף ב''ד יעשו אומד כמה ראוי להזיק, כך גם בשאר דברים יעשו אומד כמה כל חפץ ראוי להזיק.
תשיד. אמדוהו והבריא, כמה מקבל, ומדוע? (צא.)
תשיד. הכל לפי האומד, שמן השמיים ריחמו עליו.
תשטו. רקק בבגדו, ובישו בדברים, מה דינו? (צא.)
תשטו. פטור.
תשטז. במח' ת"ק ור"ע בשומת הבושת, האם ת"ק לקולא או לחומרא? הוכח! (צא.)
תשטז. ת''ק לקולא שהרי לר''ע אפילו עניים שבישראל רואים אותם כבני עשירים.
תשיז. האם יהבינן זמן לחבלות? (צא.)
תשיז. חבלה שיש בה חסרון ממון חייב לשלם מיד ואם אין בה חסרון ממון ב''ד יתנו לו זמן לשלם אם יש צורך בכך.
תשיח. האם מותר לאדם לבייש את עצמו? (צא.-:)
תשיח. כן, דווקא לחבול בעצמו אסור.
תשיט. מהו הרעת אחרים? (2) (צא:)
תשיט. לסגור אדם בחדר נעול מבלי אפשרות לאכול ולהרביץ לאחרים.
תשכ. האם מותר לאדם לחבול בעצמו, ומיהו המ"ד האוסר? (צא:)
תשכ. יש מ''ד שמובא בגמ' שמתיר ור''א הקפר למד לאסור ק''ו מנזיר שנקרא חוטא.
תשכא. המקרע על מת יותר מדאי, על מה עובר? (צא:)
תשכא. בל תשחית.
תשכב. מדוע היה ר"ח מגביה בגדיו כשעבר בין הקוצים ולא חשש שיחבל בגופו? (צא:)
תשכב. שריטה בגוף נרפאת לאחר זמן ואילו בגד שנקרע או נהרס אינו חוזר לקדמותו.
תשכג. שורי הרגת, נטיעותי קצצת, באר להו"א ולמסקנא, ומה דינו? (צא:)
תשכג. להו''א מי שהרג שור או קצץ אילן יטען שהבעלים א''ל לעשות כן ופטור, ולמסקנה יש להעמיד בשור מיועד להריגה או אילן שמיועד לקציצה שאל''כ לא שבקת חיי לכל בריה שכל מזיק יטען כן כדי לפטור עצמו מלשלם.
תשכד. באיזה ג' אפשרויות אפשר לקוץ אילן מאכל? (צא:-צב.)
תשכד. א. עץ שעושה פחות מקב פירות בשנה [או פחות מרובע קב בזיתים] ב. עץ שדמיו לקורותיו מרובה משבח פירותיו ג. כשגורם הפסד לפירות מעצים אחרים [כגון תמרים שסמוכים לגפנים והורסים את טעם הגפן].
תשכה. מנין דאין נמחל לו בתשלום בושתו עד שיבקש ממנו (ע"ע מהרש"א)? (צב.)
תשכה. מאבימלך שהיה צריך לבקש מחילה מאברהם על שלקח את אשתו [עיין במהרש''א (ד''ה עד) שמהראוי שיאמר הקב''ה לאברהם להתפלל על אבימלך ומ''מ נגלה לאבימלך כדי שיפייס את אברהם עד שימחול לו ויתרצה להתפלל בעדו].
תשכו. באר הפסוקים: כי נביא הוא, כי עצר עצר, בעד כל רחם! (צב.)
תשכו. כי נביא הוא - אברהם אמר כן כדי שלא יהרגוהו אבל אסור לבוא על אף א''א. כי עצר עצר - לר''א באיש שכבת זרע ובאשה גם לידה, ולפי הברייתא באיש שכבת זרע וקטנים ובאשה גם לידה, ולרבינא באיש ש''ז קטנים ופי טבעת ובאשה גם לידה. בעד כל רחם - שאפילו תרנגולת של אבימלך לא הטילה ביצה.
תשכז. מנין שהמתפלל על חבירו הוא נענה תחילה (2)? (צב.)
תשכז. א. מאיוב שנגאל מייסוריו ברגע שהתפלל על חבריו ב. מאברהם שהתפלל על אבימלך ולאחר מכן גם שרה נכנסה להריון.
תשכח. מנין דבהדי הוצא לקי כרבא (2)? (צב.)
תשכח. א. למה תריבו אלי כולכם פשעתם בי נאום ה' [היינו שגם הנביא בכלל הפושעים] ב. עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי [שגם משה ואהרן בכלל].
תשכט. ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים, מי הם? (צב.)
תשכט. זבולון דן גד נפתלי ואשר כי הם היו החלשים מביניהם [שאם היה מציג את אחיו החזקים פרעה היה הופך אותם לראשי גייסות].
תשל. באר הפסוקים: וזאת ליהודה, ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו, ועזר מצריו תהיה? (צב.)
תשל. וזאת ליהודה - לומר שכשם שראובן קיים גם יהודה קיים [שעצמותיו הלכו עמם במדבר]. ואל עמו תביאנו - שנכנס יהודה למתיבתא דרקיעא ולא הבין שום דבר. ידיו רב לו - שמשה התפלל עליו שיצליח והוא הבין אך עדיין לא הצליח לכוון להלכה. עזר מצריו תהיה - שהמשיך משה להתפלל עליו שיכוון להלכה עד שלבסוף פסקו כמותו.
תשלא. מנין דבתר עניא אזלא עניותא (2)? (צב.-:)
תשלא. א. שהעשירים הביאו ביכורים בסלי זהב וכסף והסל נשאר אצלם והעניים הביאו בסלי קש שהלכו לכהנים יחד עם הפירות ב. מצורע שצריך להכריז לכולם שהוא טמא, ולא די בבושה שיש לו מכך שהוא מצורע אלא שצריך גם להכריז שהוא טמא.
תשלב. מה מעלתו של פת שחרית? (צב:)
תשלב. מציל מפ''ג מחלות.
תשלג. מנין הא דאמרו, חברך קרייך חמרא - אוכפא לגביך מוש? (צב:)
תשלג. מהגר שברחה משרה והמלאך קרא לה שפחה והיא אמרה מפני שרי גברתי אנכי בורחת.
תשלד. מנין הא דאמרי אינשי, מילתא גנאה דאית ביך - קדים אמרה? (צב:)
תשלד. מאליעזר שהקדים לומר שהוא עבד אברהם לפני שהם יאמרו לו כך.
תשלה. מנין הא דאמרי אינשי, שפיל ואזיל בר אווזא - ועיניה מטייפי? (צב:)
תשלה. מאביגיל שאמרה לדוד והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך.
תשלו. מנין הא דאמרי אינשי, שיתי תכלי מטייה לכבא דקל חבריה שמע ולא אכל (2)? (צב:)
תשלו. א. שנתן הנביא וצדוק הכהן לא קיבלו הזמנה לסעודת אדוניה שהמליך עצמו בזמן שכל שאר נכבדי העם הוזמנו ב. מאברהם שנשא אשה אחרי שיצחק נישא לרבקה.
תשלז. מנין הא דאמרי אינשי, חמרא למריה - טיבותא לשקייה? (צב:)
תשלז. שה' אמר למשה להסמיך את יהושע ולאחר פטירתו כתוב בפס' שצלחה עליו רוח חכמה וכו' בזכות שמשה סמך עליו את ידיו.
תשלח. מנין הא דאמרי אינשי, כלבא בכפניה - גללי מבלע? (צב:)
תשלח. מהפס' נפש שבעה תבוס נופת [לא יכול לאכול אפילו דבר מתוק ביותר] ונפש רעבה כל מר מתוק.
תשלט. מנין הא דאמרי אינשי, מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי (5)? (צב:)
תשלט. א. [וילך עשו אל ישמעאל ב. ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים ויהיו עמו ג. כל עוף למינהו ישכון]. ב. כל המחובר לטהור טהור וכל המחובר לטמא טמא ג. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו.
תשמ. מנין הא דאמרי אינשי, קרית חברך ולא ענך - דחי גודא רבה שדי ביה? (צב:)
תשמ. מהפס' יען טהרתיך ולא טהרת מטומאתך לא תטהרי עוד.
תשמא. מנין הא דאמרי אינשי, אי דלית דורא דלינא - ואי לא לא דלינא? (צב.)
תשמא. מברק שאמר לדבורה הנביאה שאם תבוא עמו לקרב הוא ילחם בסיסרא ואם לא הוא לא יבוא.
תשמב. מנין הא דאמרי איניש, כד הוינן זוטרי - לגברי, השתא דקשישנא - לדרדקי? (צב:-צג.)
תשמב. מבנ''י שבתחילה כתיב וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם, ולאחר החטא כתיב הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך וכו'.
תשמג. מנין הא דאמרי אינשי, בתר מרי נכסי - ציבי משוך? (צג.)
תשמג. מלוט שנדבק באברהם ונעשה עשיר.
תשמד. מה עונשו של המוסר דין על חבירו, באיזה אופן, ומנין? (צג.)
תשמד. הוא נענש תחילה, נלמד משרה שאמרה לאברהם ה' ישפוט ביני ובינך.
תשמה. מנין שלא תהא קללת הדיוט קלה בעיניך? (צג.)
תשמה. שאבימלך קילל את שרה שיהיה לה זרע של עיוורים ויצחק היה עיור.
תשמו. מנין שלעולם יהא אדם מן הנרדפין ולא מן הרודפין? (צג.)
תשמו. מתורים ובני יונה שהם העופות הכי נרדפים והם כשרים למזבח.
תשמז. מה דין האומר סמא עיני, קרע כסותי, הכני, פצעני, ומה דין הנ"ל בע"מ לפטור, ומדוע? (צג.)
תשמז. אם לא אמר ע''מ לפטור חייב, ואם אמר ע''מ לפטור בקרע את כסותי פטור ובשאר הדברים [פצעני הכני סמא את עיני] חייב לפי שאין אדם מוחל על ראשי אברים או משום פגם משפחה או משום שיש הן שהוא כלאו.
תשמח. יש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן, באר! (צג.)
תשמח. מי שבא להזיק לחבירו בגופו ע''מ לפטור והלה אמר כן בתמיהה דינו כלאו. ואם ביקש לקרוע את כסותו ע''מ לפטור והלה השיב לאו בתמיהה דינו כהן.
תשמט. מה ממעטים מלשמור (3), ואלו מקרים לא נתמעטו - וחייב? (צג.)
תשמט. לא לאבד לא לקרוע ולא לחלק לעניים. ואם קיבל מלכתחילה חפץ בתורת שמירה יש לחייבו ובכל אופן בנזק החפץ, וה''ה לכספי צדקה שמיועדים לאנשים קבועים.
פרק תשיעי - הגוזל עצים
תשנ. גזל עצים ושיפן, האם הוי שינוי, ומדוע ל"כ במתני' (2)? (צג:)
תשנ. כן, לאביי התנא במשנה הזכיר שינוי שחוזר לברייתו שקונה מדרבנן, וה''ה לשינוי שקונה מדאורייתא [כגון עצים ששיפם ועשה מהם נסרים]. לרב אשי המשנה איירי בשינוי דאוריי' שאינו חוזר לברייתו, ועצים ועשאן כלים היינו מקל מכתשת ששיפוהו.
תשנא. עצים ועשאן כלים, האם הוא שינוי דאו' או דרבנן? (צג:)
תשנא. דאורייתא, ואיירי בבוכיאני שע''י שיפוי קל נעשה לו שם אחר שאינו חוזר לברייתו.
תשנב. ליבון וצביעה (פרט), האם הוי שינוי? (צג:)
תשנב. ליבון אליבא דר''ש שהפרידו ביד או ע''י כיבוס שהונח בסל שעושן מעל גופרית הוי לשינוי, ואליבא דרבנן לא הוי שינוי. צביעה בדבר שיורד ע''י תכשירים שונים לא הוי שינוי, ואם צבע בקלא אילן הוי שינוי.
תשנג. מי הם התנאים הסוברים שינוי במקומו עומד לאביי, והיכן? (צג:-צד.)
תשנג. ר''ש בן יהודה בית שמאי ראב''י רשב''א ור' ישמעאל, ר''ש ממה שאף לאחר צביעת הצמר הוא מצטרף לשאר הגיזות לשיעור ה' רחלים. לב''ש זונה שקיבלה חיטים או זיתים או ענבים באתננה ועשתה מהם סולת או יין או שמן פסול לקרבנות. ראב''י שסובר שהגונב חיטים וטחנם ואפאם והפריש מהם שברכתו הוי ניאוץ מפני שזה גזל. לרשב''א מי שגנב בהמה והשביחה מעיקר הדין צריך להחזירה ולקבל מה שהשביח מהבעלים, ורבנן תיקנו שישיב מעות לנגזל מפני תקנת השבים. לרבי ישמעאל ניתן להפריש פאה אפילו מעיסה מפני שאין השינוי נחשב לשינוי.
תשנד. כיצד דחה רבא את ראיותיו של אביי? (צד.)
תשנד. ר''ש בן יהודה איירי בצבע שיורד במי בורית אבל אם הצבע אינו יורד הוי שינוי, ב''ש פסלו משום מיאוס, ראב''י סובר שהוי ניאוץ מדין מצווה הבאה בעבירה, רשב''א איירי בכחש שיכול לחזור, ר' ישמעאל סובר כך דוקא בפאה שכתוב בו 'תעזוב' מיותר.
תשנה. מה דורשים מ"תעזוב" יתירא דכ' גבי מתנו"ע (2)? (צד.)
תשנה. א. יש חיוב להפריש פאה גם לאחר שעשו עיסה מהתבואה ב. המפקיר כרמו וזכה בו ובצרו לפני שבאו העניים חייב בפרט ועוללות ושחכה ופאה למרות שפטור ממעשרות.
תשנו. האם שמואל פוסק הלכה כר"ש בן אלעזר, ומדוע? (צד.-:)
תשנו. הוא אמר שהלכה כמותו אף שאינו סובר כמותו, שלדעת שמואל גנב צריך לשלם בדמים מה שגנב מפני שהגנבה נעשית שלו.
תשנז. מדוע אומר ר"י דמתני' היא מפני תקנת השבים (2)? (צד:)
תשנז. א. ר''י התכוון לשינוי החוזר לברייתו שבכה''ג לא יחזיר מדין תקנת השבים אבל בשינוי שאינו חוזר לברייתו גם הוא מודה ב. גם בשינוי שאינו חוזר לברייתו מהתורה צריך להשיב ולדינא אי''צ מפני תקנת השבים.
תשנח. גזלנים ומלוי ברבית, האם צריכים הם ובניהם להשיב? (צד:)
תשנח. הגזלן והמלוה צריכים להשיב כדי לצאת ידי שמים אך אין לקבל מהם מפני תקנת השבים, הבנים צריכים להשיב דוקא דבר מסוים כגון פרת רבית כשהאב חזר בתשובה ולא הספיק להחזיר, ואם לא חזר בתשובה או שהחפץ לא מסוים הם פטורים.
תשנט. הרועים הגבאין והמוכסין תשובתן קשה, מדוע, הרי אין מקבלין מהם? (2) (צד:-צה.)
תשנט. א. כאן קודם תקנת השבים שלא לקבל מהם וכאן לאחר התקנה ב. בגזלה קיימת שלא שייך תקנת השבים תשובתם קשה ובשאין גזלה קיימת שייך תקנת השבים ואין תשובתם קשה.
תשס. באיזה אופן אף דהגזילה קיימת איכא תקנת השבים, ומדוע? (צה.)
תשס. במריש שבנו ממנו בנין כדי שלא יצטרך לפרקו ע''מ שיוכל להשיב את הקורה.
תשסא. מה הסתפקה הגמ' בשיטת ר"מ דס"ל דגזלן משלם גיזותיה וולדותיה (2), ולמאי נפק"מ? (צה.)
תשסא. א. א''צ להשיב משום ששינוי במקומו עומד או משום קנס שלא יהא חוטא נשכר, נפק''מ לבהמה שכחשה ברשות הגזלן שאם במקומו עומד ישיבנה ואם מדין קנס ישלם כשעת הגזלה. ב. ודאי שינוי קונה והספק הוא אם הקנס שייך רק במזיד או שגם בשוגג.
תשסב. האם נפשטו ספיקות אלו וכיצד? (צה.-:)
תשסב. כן, א. שלר''מ צבאי שצבע לאדום במקום שחור צריך לשלם לקונה דמי צמרו מדין קנס מפני ששינוי קונה. ב. אין קנס לא במזיד ולא בשוגג מפני שהוא קונה בשבח כלי.
תשסג. מי הם ה' שגובין מן המחוררין? (צה.)
תשסג. א. פירות ב. שבח פירות ג. המקבל ע''ע לזון את בן או בת אשתו ד. שט''ח שאין בו אחריות ה. כתובת אשה שאין בה אחריות.
תשסד. בשבח פירות, האם מדובר שהלוקח ת"ח או עם הארץ, ומדוע? (צה.-:)
תשסד. ת''ח מפני שיודע שאין לו שבח בשדה גזולה שאינה נקנית ולכן קנסוהו לר''מ.
תשסה. שבח שע"ג גזילה, למי וכמה, לר"י ור"ש? (צה:)
תשסה. לדעת רב זביד לר''י השבח של הנגזל ולר''ש של הגזלן, ולדעת רב פפא לכ''ע השבח של הגזלן, שלר''י כל השבח לגזלן ולר''ש השבח לגזלן באופן יחסי [מחצה שליש ורביע] כפי שנהוג לשלם למגדלי בהמות באותו מקום.
תשסו. מהו הספק לדעת ר"ש, ומהיכן נפשט? (צה:)
תשסו. אם יתנו לו כסף על חלקו בשבח או שיתנו לו מהבשר לכשתישחט הבהמה. ופשטו ממה שבכור לפשוט ובע''ח ללוקח ובע''ח ליתומים שמשלמים בכסף ולא חלק מהבשר.
תשסז. מי הם הג' ששמין להן השבח ומעלין אותם בדמים? (צה:)
תשסז. א. בכור לפשוט ב. בעלי חוב ללוקח ג. בע''ח ליתומים.
תשסח. איזה שבח הגבה שמואל לב"ח? (צה:-צו.)
תשסח. שבח של שדה אפותיקי שאמר לא יהא לך פרעון אלא מזו.
תשסט. באר הסברות בכל הנ"ל! (צו.)
תשסט. א. בשבח שמגיע לכתפים יחזיר מהשדה ובשבח שאינו מגיע לכתפים לא יחזיר [ששבח המגיע לכתפים לא נחשב חלק מהקרקע] ב. שהחוב שווה כמו השדה עם השבח לא יחזיר ואם השבח יתר על החוב יחזיר קרקע ג. בשדה אפותיקי לא יחזיר מהקרקע ובסתם שדה יחזיר קרקע.
תשע. גזל ומכר, מה דין השבח שהשביח הגזלן והקונה, ומה דין השביח עכו"ם? (צו.)
תשע. השביח ומכר זכה, השביח הקונה גם זכה מפני שהראשון הוריש לו את הזכות להשביח. עכו''ם שהשביח לא מהני [ולגבי גזלן שמכר לעכו''ם שהשביח וחזר ומכר לישראל הגמ' נשארה בתיקו].
תשעא. גזל דיקלא וקטליה, גזל דיקלא ועביד גובי, גובי ועבדינהו כשורי, עבדינהו קצוצייתא, האם קונה, ומדוע? (צו.)
תשעא. הגזל דקל חבירו ע''י קציצה לא קנה מפני שהוא עדיין נקרא דקל, ואם חתכו גם לא קנה שהרי נשאר שם דקל עליו, אם עשה מהן קורות קטנות לא קנה מפני שעדיין שמן עליהן, ואם עשה מהן קרשים קנה.
תשעב. גזל לוליבא ועבדינהו הוצי, הוצי ועבדינהו חופיא, חופיא ועבדיה שרשורא, האם קונה, ומדוע? (צו.)
תשעב. גנב לולב והוציא ממנו את העלים קנה כיון שהשתנה שמם, לקח עלי לולב ועשה מהם מטאטא קנה מהטעם הנ''ל, לקח מטאטא ועשה ממנו חבל לא קנה מפני שיכול להתיר את הקשר ולהחזירו להיות מטאטא.
תשעג. גזל לולב ונחלקה או ניטלה התיומת, האם קונה, ומדוע? (צו.-:)
תשעג. לל''ק דווקא ניטלה קני מפני שנפסלת לד' המינים אבל נחלקה כשר וממילא אינו קונה, ולל''ב נחלקה דינו כמי שניטלה התיומת שנפסלת ומשום הכי הלולב הגזול נקנה.
תשעד. במה אמרינן פנים חדשות באו לכאן, ובמה לא, ומדוע (2)? (צו:)
תשעד. א. לבנה שעשה ממנה עפר קנה מפני שאם ינסה להחזירה למצבה הקודם יצא דבר שונה מהלבנה המקורית, ועפר שעשה ממנו לבנה לא קנה לפי שניתן להחזירו לקדמותו ב. גנב נסכא ועשה ממנו מטבעות לא קנה מפני שניתן להתיכם ולהחזירם לקדמותם, אבל מי שגנב מעות ועשה מהן נסכא קנה מפני שלא ניתן להחזירו בדיוק לקדמותו.
תשעה. גזל זוזי שחימי ועבדינהו חדתי, או להיפך, האם קונה, ומדוע? (צו:)
תשעה. זוזים שחורים שהפכם ללבנים [כמו חדשים] לא קנה מפני שסופם להתיישן שוב. והלוקח זוזים חדשים והשחירם קנה מפני שגם אם ילבינם שוב יישאר בהן שחרוריות.
תשעו. מה ילפינן מסיפא דמתני', זה הכלל כל הגזלנים וכו'? (צו:)
תשעו. הגונב טלה ונעשה איל או עגל ונעשה שור קנאו ואם מכרו או טבחו פטור מד' וה'.
תשעז. ההוא דגזל פדנא וכו' כמה שמו לנגזל, ומדוע? (צו:)
תשעז. שישלם חצי מהשבח בשדה מאותה חרישה, ואף שאין גזלנים צריכים לשלם מעבר לגזלה עצמה שהיא בעין בניד''ד רצו לקונסו מפני שרגיל לגזול הרבה.
תשעח. גזל בהמה וכחשה או הזקינה, עבדים והזקינו, מה הדין, ומדוע? (צו:)
תשעח. לת''ק משלם כשעת הגזלה מפני שנעשה בהם שינוי והגזלן קנאם, ולר''מ יחזיר ויאמר הרי שלך לפניך משום שדינם כקרקע שאינה נגזלת.
תשעט. המחליף פרה בחמור וילדה, או המוכר שפחתו וילדה, ז"א ברשותי וכו', מה הדין, ומדוע? (צו:)
תשעט. מוכר טען ברשותי וקונה שתק ילך למוכר, שניהם אמרו איני יודע יחלוקו, שניהם אמרו ברשותי לר''מ ישבע המוכר וייטול ולרבנן ייטול בלי שבועה עבדים וקרקעות.
תשפ. האם עבדא כמקרקעי או כמטלטלי, למאי נ"מ (בסוגיין) (3), ומה פסק רב, ומדוע? (צו:-צז.)
תשפ. נפק''מ למי שגנב עבדים והחזירם לאחר שהזקינו או הכחישו א''צ לשלם על הכחש או שפטור כיון שדינם כקרקע שאינה נגזלת ב. המוכר שפחתו וילדה שלמ''ד שעבד כקרקע אי''צ להישבע על נטילת העבדים כמו שאי''צ להישבע על קרקעות ג. התוקף עבדו של חבירו ועשה בו מלאכה פטור ולמ''ד שעבד כקרקע פטור רק שלא בשעת מלאכה מפני שנוח לו שעבדו לא יתבטל. ורב פסק להלכה שדין עבד כקרקע.
תשפא. התוקף בעבדו של חבירו וכו' בשעת ושלא בשעת מלאכה, מה הדין, ומדוע? (צז.)
תשפא. בשעת מלאכה חייב שחיסר את חבירו, שלא בשעת מלאכה פטור מפני שנוח לאדון שעבדו יעבוד אפילו שלא אצלו כדי שלא יתרגל להיות בטלן.
תשפב. הדר בחצר חבירו שלא מדעתו, האם צריך להעלות לו שכר, ומדוע (3)? (צז.)
תשפב. לא, (א) מפני הוא מתקן תקלות בביתו בזמן השהות שם, (ב) וגם מבריח מזיקים (ג) נוח לבעל העבד שעבדו עסוק ולא מתרגל להיות בטלן.
תשפג. בהנ"ל, באיזה אופן צריך להעלות לו שכר, ומדוע(2)? (צז.)
תשפג. א. בזמן שעושה בו מלאכה בשעה שבעליו צריך לו שבכה''ג זה נהנה וזה חסר, ב. או שכאן איירי במי שהלווה לחבירו ומשתמש בעבדו שמיחזי כריבית.
תשפד. מה סברת ריב"ח שהוו תקיף עבדי דאינשי, ומה טען לו בנו? (צז.)
תשפד. שעבד לא שווה את הלחם שאוכל וגם שנוח לבעלים שישתמשו בעבדיהם כדי שלא יתרגלו להתבטל, בנו טען שכיון שהאדון חייב לו כסף השימוש בעבדים מיחזי כריבית.
תשפה. תקף ספינתו של חבירו מעשה בה מלאכה, כמה ישלם, ומדוע? (צז.)
תשפה. אם היא מיועדת להשכרה ישלם את מחיר השכירות או הפחת [הגבוה מביניהם] ואם אינה מיועדת להשכרה ישלם את הפחת [או שבשניהם איירי במיועדת להשכרה ואם נכנס על דעת להשכיר ישלם שכירות ואם נכנס על דעת לגוזלה ישלם הפחת].
תשפו. גזל מטבע ונסדק או נפסל (פסלתו מלכות או פסלתו מדינה זו ויוצאה במדינה אחרת), פירות והרקיבו, תרומה ונטמאת, האם יכול להחזירם כמות שהן, ומדוע? (צז.)
תשפו. מטבע שנסדק או שנפסל ע''י המלכות יחזיר כשעת הגזלה [וכן בפירות שהרקיבו וכיוצ''ב שהיזיקן ניכר] ואם המטבע יוצא במדינה אחרת או בתרומה שנטמאה אומר לו הרי שלך לפניך מפני שהזיקם אינו ניכר.
תשפז. מטבע היוצא במישן, האם יכול להחזיר לו להלוואתו (בהלוואת פרגמטיא ומעות), ולחלל עליו? (צז.-:)
תשפז. יכול להחזיר רק אם ניתן להגיע למישן [היינו שצריך לילך לשם בלאו הכי], ואם יד ישראל תקפה על האומות ניתן לחלל פירות מע''ש גם במטבע זר.
תשפח. באיזה אופן מצריך ר' נחמן דיהא לו אורחא למיזל למישן, ובאיזה אופן לא, ומדוע? (צז:)
תשפח. ר''נ מצריך שיהיה לו דרך לילך למישן בזמן שהמלכויות מקפידות זו על זו מפני שאין שימוש במעות כשניתן להראותם לאחרים רק בחשאי, ואם אינן מקפידות אי''צ.
תשפט. באיזה אופן לא מהני מה דאית ליה אורחא למיזל להתם, ומדוע? (צז:)
תשפט. בזמן שבודקים אצל כל מי שעובר אם יש בידו מעות של מלכות זרה.
תשצ. כשמחלל על מעות של בבבל והן בבבל, מה יעשה עם המעות? (צז:)
תשצ. יקנה בהן בהמה ויעלה אותה לירושלים.
תשצא. כיצד היה מטבע של ירושלים, וכיצד מטבע של אברהם אבינו? (צז:)
תשצא. של ירושלים מצד אחד כתוב דוד ושלמה ומצד שני ירושלים עיה''ק, של אברהם מצד אחד זקן וזקנה [אברהם ושרה] ומצד שני בחור ובתולה [יצחק ורבקה].
תשצב. המלוה על המטבע והוסיפו עליו, מה מחזיר לו, לרב חסדא? (צז:-צח.)
תשצב. לרב חסדא יחזיר את המטבע עצמו ולמסקנת הגמ' יבדוק כמה המטבע שווה ביחס לשוויו הקודם ואת זה יחזיר למלווה [אם י' ישנים שווים ח' חדשים ישלם ח', ואם י' ישנים שווים ט' חדשים או יותר ישלם י'].
תשצג. זורק מטבע של חבירו לים הגדול, מה דינו? ומה דין מטבע זו לענין מעשר, ומדוע? (צח.)
תשצג. אם זרק המטבע מידו מבלי להגביהו לתוך מים צלולים פטור מפני שהמטבע מונח לפניו, ואם א''א לראות המטבע מתוך המים או שנטל המטבע מידו וזרקו חייב לשלם. לענין מע''ש א''א לחלל על המטבע כל זמן שהוא במים משום דבעינן מצוי בידך וליכא.
תשצד. השף מטבע של חבירו, מה דינו, ובאיזה אופן? (צח.)
תשצד. אם הכה בקורנס פטור מדין גרמא ואם שייפה במשוף חייב משום שהזיקו בידים.
תשצה. הכה עבד על אזנו האם יוצא לחירות, ומדוע (2)? (צח.)
תשצה. כן, מפני שעשה בו חבלה ועוד שאי אפשר שנתחרש מבלי שיצאה ממנו טיפת דם.
תשצו. חרשו לאביו מה דינו, ומדוע? (צח.)
תשצו. חייב מיתה, לפי שוודאי נפלה מאזנו לפחות טיפת דם אחת ודינו כחובל באביו.
תשצז. צורם אוזן פרתו של חבירו, מה דינו בתשלומין, ומדוע? (מח.)
תשצז. פטור, משום שרוב הבהמות לא נקרבות למזבח ואין בצרימת אוזן נזק ממשי.
תשצח. שורף שטר של חבירו, מה דינו בתשלומין, ומדוע? (צח.-:)
תשצח. אם יש עדים יביאם שיכתבו חדש, ואם אין עדים על הסכום שכתוב בשטר אין אפשרות לגבותו גם שהשטר קיים אא''כ המזיק מאמינו שלמי שדן דינא דגרמי ישלם מה שכתוב בשטר, ולמי שאינו דן דינא דגרמי ישלם דמי נייר.
תשצט. האם הנידון הנ"ל, תלוי במח' בדבר הגורם לממון, ומדוע? (צח:)
תשצט. לא, מפני שגם לר''ש שסובר דבר הגורם לממון כממון דמי היינו דוקא בדבר שעיקרו ממון, כגון בגונב חמץ ובא אחר ושרפו לאחר פסח [שגרם לגזלן לשלם את דמי החמץ לנגנב], אבל בשטר שאין לו ערך עצמי לא שייך לומר דבר הגורם לממון כממון דמי.
תת. שור שהמית והחזירו שומר לבית בעלים, האם הוא מוחזר (2), ומדוע? (צח:)
תת. לר' יעקב כן משום שגומרים דינו של שור הנסקל שלא בפניו, ולרבנן לא מפני שניתן לגמור דינו רק בפניו [והבעלים יכול לטעון שהיה מבריחו לאגם כדי שלא יוכלו לסוקלו].
תתא. גזל חמץ ועבר עליו הפסח, מה דינו, ומדוע? (לר"ח ולרבה) (צח:)
תתא. לרב חסדא הוא לא שווה כלום ואינו יכול לומר הרי שלך לפניך, ולרבה יכול לומר הרי שלך לפניך, ורבנן ור''י נחלקו אם ניתן לגמור דין שור שלא בפניו.
תתב. פירות והרקיבו, מתי אומר הרי שלך לפניך, ומתי משלם כשעת הגזילה? (צח:)
תתב. הרקיבו כולן ישלם כשעת הגזלה ואם הרקיבו מקצתן יאמר לו הרי שלך לפניך.
תתג. נתן לאומנין לתקן וכו', נתן לחרש שידה וכו', באר את המשנה בב' אופנים! (צח:)
תתג. א. נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבים כגון שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל וקלקלם, והסיפא מפרש את הרישא, שאם ברישא למדנו שעל עצים חייב לשלם ואין האומן קונה בשבח כלי, כ''ש בשידה תיבה ומגדל. ב. בסיפא פירשו באיזה אופן מדובר ברישא שלא תאמר שדווקא שידה תיבה ומגדל האומן חייב לשלם אבל על העצים הוא פטור.
תתד. הבא ד' דוגמאות שהביאה הגמ' נ"מ אם אומן קונה בשבח כלי! (צח:-צט.)
תתד. א. הנותן לאומן לתקן וקלקל חייב, ולרב אסי בעצים פטור משום שאומן קונה בשבח כלי ב. הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה אם צריך לשלם לו דמי צמרו ג. הנותן טליתו לאומן לתקנה ולא שילם עליה בזמן שנשארה אצל האומן אם עובר בבל תלין ד. מי שנתנה לאומן חתיכת זהב ע''מ שיכין לה טבעות ובשכר פעולתו תתקדש לו, שלמ''ד שאומן קונה בשבח כלי היא מקודשת ולמ''ד שאינו קונה אינה מקודשת.
תתה. הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה, כמה משלם? (פרט האופנים!) (צט.)
תתה. אם הצמר והסימנים של בעה''ב והאומן אינו פועל אלא שכיר ישלם לבעה''ב דמי צמרו ושבחו, ואם האומן פועל ישלם דמי צמרו בלבד [מפני שקנה בשבח כלי].
תתו. באיזה אומן אין שבח כלי? (צט.)
תתו. כובס בגדים שמקבל שכר על הדריכות [בין אם ישביח ובין אם לא] ודינו כשכיר יום.
תתז. האם בקבלנות עובר בבל תלין, ובאיזה קבלנות? (צט.)
תתז. כן, בקבלנות לשלוח איגרות ממקום למקום [שאין שום שבח במעשיו].
תתח. כתוב ד' ביאורים בפלוגתת ר"מ ורבנן בעשה לי שירים וכו'! (צט:)
תתח. א. לר''מ אומן קונה בשבח כלי ולכן שיחזיר לה את הצמידים היא תהיה מקודשת ולרבנן אין אומן קונה בשבח כלי ואינה מקודשת ב. לר''מ אינה לשכירות אלא לבסוף והיא מקודשת ולרבנן שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף אינה מקודשת מפני שדינו כמקדש במלווה ג. אם המקדש במלווה מקודשת ד. בהוסיף נופח משלו לר''מ דעתה על הפרוטה שנוספה ומקודשת ולרבנן דעתה על מלווה ופרוטה ולכן אינה מקודשת.
תתט. טבח אומן שקלקל, בשכר או בחינם, מה דינו, ומדוע? (צט:)
תתט. לשמואל כולם ישלמו מפני שהוא מזיק [ואדם המזיק חייב אפילו באונסים] ופושע [שבכה''ג אפילו אם שחט בחינם חייב] וזה אליבא דר''מ, ולרבנן בשכר כולם חייבים מדין שומר שכר [שמשלם גם שלא בפשיעה] ובחינם אומן פטור והדיוט חייב.
תתי. היכן מצינו שיטת ר"מ דאיבעי ליה למירמי אנפשיה? (צט:)
תתי. במי שנשברה כדו או שנפל גמלו ברה''ר ולא סילקם ואחר הוזק על ידם.
תתיא. מדוע אין ראיה לשיטת ר"מ מ"קשרו בעליו במוסירה", ומ"לצבוע או אדום וכו'"? (צט:)
תתיא. מפני שבמוסירה זו מחלוקת בביאור הפס', ובצבעו צמר הוא הזיקו בכוונת תחילה שצבע בצבע אחר ואילו בשחיטה לא הייתה לו שום כוונה להזיק.
תתיב. במעשה דמגרומתא, דא"ל עבד בך רב תרתי, באר להו"א ולמסקנה? (צט:)
תתיב. להו''א שהיה לו לפסוק כריב''י שמכשיר והטריף כרבנן ועוד שהיה לו לחייב את הטבח לשלם. ולמסקנה כוונתם שמנעו מספק טריפה וגם מספק גזל [להוציא מהטבח ממון שלא כדין].
תתיג. מראה דינר לשולחני ונמצא רע, האם חייב לשלם לניזק, ומדוע? (צט:-ק.)
תתיג. באומן שהראו לו מטבע חדש שיצא ולא מכירו כל צרכו פטור ובשאר מטבעות חייב בין אומן ובין הדיוט.
תתיד. מדוע ר' חייא שילם לאשה על הדינר? (צט:)
תתיד. הוא עשה לפנים משורת הדין ששילם למרות שהיה מומחה.
תתטו. מה לומדים מהפסוק "והודעת להם וכו'" (6)? (צט:-ק.)
תתטו. א. והודעת להם בית חייהם - ת''ת. ב. "את הדרך" - זו גמ''ח. ג. "ילכו" - זו ביקור חולים. ד. "בה" - זו קבורה. ה. "את המעשה" - זה הדין. ו. "אשר יעשון" - זו לפנים משורת הדין.
תתטז. היכן מצינו שיטת ר"מ בדינא דגרמי? (ק.)
תתטז. במחיצת הכרם שנפרצה ולא גדרה שקידש לענין כלאים.
תתיז. מדוע אין ראי' לשיטת ר"מ בדינא דגרמי מ"דן את הדין", מ"לצבוע לו אדום וכו'", ומ"המסכך גפנו וכו'"? (ק.)
תתיז. דן את הדין איירי בנטל ביד, בצבע צמר גם איירי שעשה במו ידיו, במסכך גפנו גם עשה סיכוך בידיים.
תתיח. צבעו כאור, מהו, ומה דינו? (ק:-קא.)
תתיח. שיירי הצבע [שנשארו ביורה], אם השבח יתר על ההוצאה ייטול דמי הוצאה ואם הוצאה יתר על השבח ייטול דמי השבח מפני שיד הצבעי על התחתונה.
תתיט. הנותן עצים לחרש לעשות כסא נאה ועשה ספסל או כסא כעור, מה דינו, ומדוע? (קא.)
תתיט. לר''מ אם עשה דבר אחר נאה קנה וישלם דמי עצים, ולר''י בכל מקרה ידו על התחתונה כמבואר באות למעלה, ור''מ מודה לר''י במקרה שעשה שינוי כעור.
תתכ. גזל סמנים (שאין שרוין או שרויון) וצבע בהם, מה דינו, ומדוע? (קא.)
תתכ. שאין שרויים קנה בשינוי ובשרויים לא קנה.
תתכא. מהם המקרים שבהם מעמידה הגמ' את הספק אם יש שבח סמנין ע"ג צמר (3)? באר הצדדים! (קא.)
תתכא. א. גזל סמנים ושחקם וצבע בהם צמר של עצמו, וצדדי הגמ' אם יש ממש בשבח וחייב בדמי הסמנים או שאין בו ממש ופטור ב. גזל צמר וסמנים של חבירו וצבע הצמר בסמנים, וצדדי הגמ' אם יש ממש בשבח ונפטר מדמי סמנים ע''י השבת הצמר הצבוע או שאין בו ממש וחייב בדמי סמנים כיון שלא יצא יד''ח ג. גזל צמר וקוף של חבירו וצבע את הקוף בסמנים, וצדדי הגמ' אם יש ממש בשבח ונפטר מדמי סמנים ע''י השבת הקוף הצבוע או שאין בשבח ממש וחייב בדמי סמנים מפני שלא יצא יד''ח.
תתכב. האם יש ראיה שחזותא מילתא מערלה ומשביעית, ומדוע? (קא.)
תתכב. מערלה לא מפני שיש גזיה''כ שאסור ליהנות אפילו ממראה שלה, ומשביעית אין ראיה מפני שנלמד מהפס' 'קדש תהיה לכם' שנשארת בקדושתה לעולם.
תתכג. מהי הסתירה של רבא אי חזותא מילתא היא או לא, ומה התירוץ? (קא:)
תתכג. שמהמשנה בערלה יוצא שחזותא מילתא ומהמשנה באהלות משמע שלא, תירוץ שחזותא מילתא ובאהלות שנו שם קולי דיני רביעית של דם תבוסה מדרבנן [ולכן הקילו שלא לטמא במראה בלבד].
תתכד. רביעית דם שנבלעה בקרקע הבית, האם מטמאת? (קא:)
תתכד. כלים שהיו שם קודם טמאים ומה שבא אח''כ טהור.
תתכה. עצים ועצים דמשחן, האם יש בהם קדו"ש? (קאח:-קב.)
תתכה. סתם עצים לא ובעצים דמשחן לרבנן לא ולר' יוסי כן.
תתכו. מה ממעטין מקרא דלאכלה הנאמר בשביעית? (2) (קב.)
תתכו. א. לרבנן למעוטי משרה וכבוסה ב. ולר' יוסי למעוטי למלוגמא.
תתכז. איך תולים הנידון בעצים דמשחן במח' רבנן ור' יוסי במשרה וכבוסה (רש"י)? (קב.)
תתכז. מפני שבמשרה וכביסה לוקח ג'-ד' ימים עד שנהנים מהתוצר, ואי''ז דומה לאוכל שנהנה ממנו מיד וממילא אסור לשרות ולכבס בפירות שביעית.
תתכח. במה פוסקים ההלכה כר"י בן קרחה, ומדוע הוצרכו לזה? (קב.)
תתכח. שמותר להיפרע מגוי סמוך לימי אידיהם אם היה מלווה ע''פ מפני שהוא מציל מידם, ואיצטריך לאשמועינן שהלכה כמותו משום שיחיד ורבים הלכה כרבים.
תתכט. מה הצדדים אם צריך למתני דהלכה כר"י? (קב.)
תתכט. אם יש סדר למשנה בב' מסכתות ואם נזיקין נחשבת למסכת אחת.
תתל. הנותן מעות לשלוחו ליקח לו חיטים ולקח שעורים, מה דינו בהותירו, ומדוע? (2) (קב:)
תתל. לר''מ אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו מפני שכל המשנה מדעת בעה''ב נקרא גזלן ולכן קנאם, ולר''י אם הפסיד יכול לטעון שלא רצה במקח אבל אם הותיר יתחלקו מפני שגם הוא היה שותף בממון.
תתלא. מה מחכו במערבא על ד' ר' יוחנן, ומדוע אין לדחות דבריהם מחיטים וחיטים? (קב:)
תתלא. שאם לא קנה בשינוי מהיכן יגבה השותף מהרווח [וכי מי הודיע למוכר שיש עוד שותף]. ואין להקשות מחיטין וחיטין מפני ששליחותיה קעביד.
תתלב. מעריך עצמו, מה דין כסות אשתו ותפיליו, ומדוע? (קב:)
תתלב. כסות אשתו ובניו לא קדוש, לר' אבהו מפני שקנאום והבעל שליחותייהו קעביד וכיד בעה''ב דמי, ולרב אבא משום הבעל לא הקדישם משום איבה, ולרב אושיעיא כל המקדיש נכסיו נעשה כמי שהקנה להם כסות אשתו ובניו מעיקרא, ולגבי תפילין הן קדושות מפני שסבור שמצווה להקדישם.
תתלג. הלוקח שדה בשם חבירו ריש גלותא, האם כופין את הריש גלותא למכור לו, ומדוע? (קב:)
תתלג. לא, משום דהוי זלזול לריש גלותא שיעשו ממנו סוחר קרקעות.
תתלד. בהנ"ל, מתי כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי, ומתי לא, ומדוע? (קג.)
תתלד. בסתם אין כופים מפני שהמוכר רשאי לטעון שריש גלותא שהשדה נקנתה בשמו יכתוב שמוכר לו את השדה. ובעל מנת כופים מפני שטרח להביא עדים כדי שיכתוב לו שטר בפנ''ע.
תתלה. במעשה דר' כהנא, האם משך את הכיתנא, מה נפסק, ומדוע? (קג.)
תתלה. לא, רב פסק שלא ייקח את ייתרת הכסף מדין אמנה בפירות שמיחזי כריבית (עיין ב''מ סג,ב).
תתלו. מדברי המשנה, האם רק בנשבע צריך להוליך למדי, ומדוע? (קג.-:)
תתלו. כן, שנלמד מהפס' 'לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו' שלאחר שנשבע הוא חייב לשלם לידי הגזלן.
תתלז. מדוע בתחילה הגמ' מעמידה כר' עקיבא (רש"י)? ומדוע זה נדחה? (קג:)
תתלז. משום שכל התנאים בסתמא אליבא דר''ע, והגמ' דחתה מפני שמוכח שלר''ע אין חילוק בין נשבע ללא נשבע לדינא.
תתלח. האם משנתינו היא כר"ט, כר"ע, או ככו"ע? (3) באר! (קג:-קד.)
תתלח. א. אליבא דר''ט שהרי לר''ע אין חילוק בין נשבע ללא נשבע ב. גם ר''ע וגם ר''ט שנחלקו אם ניתן לקיים חובתו לפני שהגזלה חזרה לנגזל ג. אליבא דכ''ע והטעם שצריך להחזיר לידיו דווקא בנשבע משום שצריך אחרי זה כפרה אבל בלא נשבע הוי פקדון בידו עד שיבוא הנגזל לקחת.
תתלט. האם נח' ר"ט ור"ע במקח? (2) (קג:)
תתלט. א. בלוקח מאחד מה' ולא יודע ממי לקח שניהם מודים שמניח דמי הגזלה ומסתלק ב. בגזל אחד מה' ולא יודע ממי לקח לר''ט מניח דמי גזלה ומסתלק ולר''ע ישלם לכל אחד ואחד.
תתמ. לאיזה שליח יכול לתת לכו"ע, ומדוע? (קד.)
תתמ. שליח ב''ד, משום תקנת השבים.
תתמא. לאיזה שליח לכו"ע אם יתן האחריות על המשלח? (2) (קד.)
תתמא. בנו ושלוחו [שלא בעדים] של הגזלן.
תתמב. באיזה שליח נח', ומי חולקים? (קד.)
תתמב. שליח שנתמנה בעדים לרב חסדא מועיל להסיר אחריות מהמשלח ולרבה לא מהני.
תתמג. דיוקני, כשעדים חתומין, וכשאין עדים חתומין, האם הוי שליח? (קד:)
תתמג. לר' יוחנן אם הוא חתום מועיל ולשמואל אינו מועיל עד שיעשה הצד השני קנין אגב קרקע ויכתוב לו שטר התקבלתי.
תתמד. איך ר' אבא הוצרך להקנות את החוב לר' ספרא, ומדוע? (קד:)
תתמד. בקנין אגב כדי שאם ר' אבא ימות לפני שיחזירו לו את החוב והמעות ייאנסו שלא יוכלו היתומים לתבוע את כספם שוב.
תתמה. מנין שחומשא ממונא? (3) (קד:)
תתמה. א. שאי''צ לילך אחר הנגזל כדי לשלם החומש ב. שמי שנתחייב חומש ונשבע עליו לשקר משלם עוד חומש על חומש ג. אב שנשבע לשקר ומת אין הבנים משלמים חומש.
תתמו. מתי יורשין צריכים לשלם חומש על שבועת האב, ומתי רק קרן? (קד:)
תתמו. אם הודו היורשים והגזלה קיימת חייבים גם בחומש, ואם לא נשבעו או שאין הגזלה קיימת או שאביהם עמד בדין והשאיר קרקעות היורשים פטורים מחומש.
תתמז. מדוע לא משלם חומש על שבועת הבן (2)? (קד:-קה.)
תתמז. א. מפני שלא הם גזלו ב. שהבן היה סבור ששבועתו אמת לא ידע שהגזלה קיימת.
תתמח. מחל לו חוץ מפחות מש"פ בקרן, מה הדין, ומדוע? (2) (קה.)
תתמח. לל''ק רב פפא הורה שאם הגזלה קיימת אי''צ לילך, ואם אינה קיימת צריך לילך מחשש שתתייקר ותהיה שו''פ, ולל''ב ר''פ סובר שבכל מקרה אי''צ לילך משום שלא חיישינן שמא תתייקר.
תתמט. גזל ג' אגודות בג' פרוטות והוזלו לב' והחזיר ב', מה הדין, מדוע, ומנלן? (קה.)
תתמט. חייב להחזיר משום שמעיקרא האגודה הג' היתה שו''פ והיא בעיניה [נלמד מהגוזל חמץ ומחזיר לו אחרי פסח שאומר לו הרי שלך לפניך].
תתנ. במה נא' גזילה אין כאן השבה אין כאן? באר! (קה.)
תתנ. גזל ב' אגודות בשווי פרוטה והשיב אחת, אי אמרינן דהוי השבה כיון שאינו חייב פרוטה או דילמא לא כיון שלא השיב פרוטה, ולמסקנה אע''פ שגזלה אין כאן גם השבה אין כאן.
תתנא. במה נא' שיער אין כאן גילוח אין כאן? באר! (קה.)
תתנא. נזיר שגילח את כל שערותיו חוץ מב' ואח''כ אחת נשרה ואת השניה הוא גילח כך שבפועל שערה אחת לא הוי שיער אך גם גילוח לא משום דבעינן ב' או יותר.
תתנב. חבית שניקבה, וסתמוה שמרים, אגף חציה, פקקה בזמורה, בב' זמורות, מה דינם להציל מטומאת אוהל, ומדוע? (קה.)
תתנב. חבית שסתמוה בשמרים מציל מפני שהשמרים והחבית חוצצים בפני הטומאה. אגף חציה חוצץ משום שסותמה בדבר המתקיים ואין בנקב שיעור שהטומאה נכנסת דרכו, ואם פקקה בזמורה ובשתי זמורות אינו חוצץ מפני שאין הסתימה מתקיימת ולבסוף הן יפלו ויהיה שיעור שהטומאה נכנסת דרכו [ואם מירח את הזמורות חוצץ מפני שאין חשש שיפלו בכה''ג].
תתנג. גזל חמץ ועבר עליו הפסח, ונשבע עליו, מה דינו, ומדוע? (קה.-:)
תתנג. חייב לשלם מפני שאם ייגזל החמץ הוא יהיה חייב לשלם דמיו לנגנב.
תתנד. נשבע שהוא ש"ח ש"ש ושואל, והודה, מתי חייב ומתי פטור? (קה:)
תתנד. בכולם חייב מפני שפטר עצמו מחיוב ממון על נזק כלשהו [מתה מחמת מלאכה בשואל ואונס בשומר שכר וגניבה ואבדה בשומר חינם].
תתנה. נשבע שמכרו לו, שנתן לו במתנה, מדוע נחשב מודה בעיקר? (קה:)
תתנה. שמכרו לי איירי בטוען שקיבלו וטרם שילם וכעת מחזיר את השור ופטור מלשלם, ובנתתו לי איירי בטוען שקיבלו ע''מ שיעשה לו נחת רוח וכעת מחזיר לו ופטור מכלום.
תתנו. מה הם ג' שבועות דאבידה? (קה:)
תתנו. א. הכיר בה ולא במוצאה ב. הכיר במוצאה ולא הכיר בה ג. הכיר בה ובמוצאה.
תתנז. המשביע ע"א בשבועת העדות, מה דינו, ומדוע? (קה:)
תתנז. לת''ק פטור ולראב''ש חייב [שהרי הוא יכול להשביעו], הם נחלקו אם דבר הגורם לממון כממון דמי.
תתנח. הכופר בפיקדון, מתי מתחייב באונסין, ומדוע? האם יש ראי' מרישא דברייתא? נמק! (קה:)
תתנח. לרב ששת חייב מרגע שכפר בפקדון, ואין ראיה מהרישא מפני שי''ל שגם הרישא וגם הסיפא איירי בנשבע על הפקדון, שבסיפא איירי בהודה שמשלם קרן וחומש, וברישא איירי בבאו עדים שחייב בכה''ג גם באונסין מפני שכפר בשבועתו.
תתנט. למ"ד דהכופר בפיקדון נעשה גזלן בלא שבועה, מדוע מבו א' דנעשה חשוד רק בשבועה? (קה:)
תתנט. מפני שהפקדון נמצא בזמן שכפר באגם וכוונתו להרוויח זמן ולא להשתמט לגמרי.
תתס. באר ד' אילפא דשבועה קונה! (2) (קו.)
תתס. א. קנאה להתחייב עליה באונסין [ומשמע שאם לא נשבע לא קנאה כדי להתחייב על הפקדון באונסין] ב. לאחר שנשבע קנאה ממש, שאם באו עדים ואמרו שהחפץ לא שייך לו הוא פטור מלשלם.
תתסא. באיזה אופן אומר רב דשבועה קונה ליפטר? (קו.)
תתסא. בין במלווה ובין בפיקדון.
תתסב. מה הדין בנשבע חוץ לב"ד ובקפץ? (קו.)
תתסב. חוץ לב''ד וקפץ בב''ד לא מהני [דבעינן שב''ד ישביעו אותו בדווקא].
תתסג. מדוע יש הבדל בין טו"ט גנב לטו"ט אבד? (2) (קו.)
תתסג. שבטענת אבד אין חיוב כפל ואם לא באו עדים הוא גם לא חייב משום שבועת הפקדון.
תתסד. מה דורשים מהפסוק ולקח בעליו ולא ישלם (2)? (קו.)
תתסד. א. שכל נשבעים שבתורה לא משלמים לאחר שנשבעו ב. מי שעליו לשלם הוא זה שנשבע.
תתסה. מדוע הקשה ר' המנונא מהברייתא דהואיל ויכול לחזור ולהודות, הרי כשמודה חייב? (קו.-:)
תתסה. א. שהרי לדעת רב לאחר פעם אחת שנשבע כבר אין נפק''מ בשאר השבועות מפני שאין כאן כפירה על ממון ב. לא מסתבר לחייבו ממון לאחר שנשבע כדי לפטור עצמו בזמן שגם העדים אינם יכולים לחייבו ממון לאחר שנשבע.
תתסו. מנין שטו"ט גנב חייב בדו"ה (2)? (קו:)
תתסו. א. כמו שמצינו שגנב וטו''ט גנב משלמים כפל, כך גם טו''ט גנב ישלם דו''ה כדין גנב שמשלם דו''ה ב. נלמד בהיקש מסמיכות הפס' של גנב וטו''ט גנב [ולמ''ד ששני הפס' איירי בטו''ט גנב, נלמד מאות ה' יתרה שבמילה הגנב].
תתסז. באיזה אופן טו"ט גנב שאכלו פטור מדו"ה? (5) (קו:)
תתסז. א. שאכלו נבלה ב. שאכלו טרפה ג. בגונב בן פקועה ד. שקודם אכילה עמד בדין והדיין אמר לו צא תן לו כפל [שכבר נגמר דינו ולא שייך להתחייב אח''כ דו''ה] ה. שגנב יחד עם אחר וטבח שלא מדעת חבירו.
תתסח. טו"ט גנב באבידה האם חייב כפל, ומנלן? (קו:)
תתסח. כן, שנא' על כל אבדה אשר יאמר וכו' שנים ישלם לרעהו.
תתסט. נתן לו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול, מה הדין כשאכל בקטנותו וכשאכל בגדלותו (2)? (קו:)
תתסט. שאכל בקטנותו לכ''ע פטור, ואם אכל בגדלותו לר' אבא בר ממל חייב מפני שאם האכילה והתביעה באים כאחד יש לחייבו בכפל, ולרב אשי פטור מכפל משום דבעינן שהפיקדון יבוא מכח בר דעת וליכא.
תתע. טו"ט גנב בפקדון האם צריך כפירה והודאה במקצת, ומנלן? (קו:-קז.)
תתע. לריו''ח כן, נלמד מהפס' אשר יאמר כי הוא זה, ולר''ח בר יוסף הוא מתחייב גם אם לא הודה כלל, והפס' הנ''ל שייך לפרשיית מלווה.
תתעא. מה הסברא לחלק בין מלוה לפקדון? (קז.)
תתעא. שבמלווה לא חיישינן שיכפור בהכל משום דאין אדם מעיז בפני בעל חובו, ואילו בפיקדון הנפקד עושה טובה למפקיד ולכן יש לחוש שיכפור בטענתו.
תתעב. מה דין ד' שומרים בכפירה והודאה במקצת, ומנלן? (קז.-:)
תתעב. בכפירה כולם פטורים ובכפירה במקצת כולם חייבים, ש''ח נלמד מהפס' כי הוא זה, ש''ש בגז''ש 'נתינה נתינה' משומר חינם, שואל נלמד ממה שכתוב בתחילת הפרשה שלו וכי ישאל ואו מוסיף על ענין ראשון, ושוכר ממה נפשך חייב בין למ''ד שדינו כשומר שכר ובין למ''ד שדינו כשומר חינם.
תתעג. טו"ט גנב, האם צריך שישלח בה יד, או דוקא בעומדת על אבוסה, ומדוע? (2) (קז.)
תתעג. א. לר''ח בר יוסף עד שישלח בה יד שנא' 'אם לא שלח ידו במלאכת רעהו', ב. לריו''ח בעומדת על האבוס [היינו שרועה באבוס כדרכה ולא שלח בה יד].
תתעד. מה הדין בטו"ט אבד ונשבע וחזר וטען טענת גנב ונשבע, ומדוע? (2) (קז:)
תתעד. פטור, או משום שקנה בשבועה ראשונה או שיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה.
תתעה. באיזה מג' שבועות יתחייב כפל אם שיקר, ובאיזו קרן? (קז:)
תתעה. על שלא פשעתי כפל, ועל השאר [שלא שלחתי יד ושאינה ברשותי] ישלם קרן.
תתעו. באיזה אופן יש נ"מ בספק אי ממון המחייבו כפל פוטרו מן החומש או השבועה? (2) (קז:-קח.)
תתעו. א. כגון שטו''ט גנב ואח''כ חזר בו ונשבע על טענת אבד ובאו עדים שהוא שיקר, אם צריך לשלם בנוסף לכפל חומש על מה שהודה או שהחומש נכלל בכפל ב. אם על שבועתו השניה שלא חייבתו בכפל יש לחייבו בחומש.
תתעז. בהנ"ל, מדוע ל"א דיצא ידי בעלים בשבועה ראשונה לפוטרו מן החומש (רש"י)? (קח.)
תתעז. מפני שבשבועת עצמו על כל פעם שכפר ונשבע הוא צריך לשלם חומש.
תתעח. חומש וכפילא בתרי גברי, היכי משכח"ל, ומה הדין? (קח.)
תתעח. שניים ששמרו וטענו טענת גנב ואחד הודה שנשבע לשקר והשני נתפס ע''י עדים ושילם כפל, האם יחייבו את זה שהודה בחומש, ולמסקנה הגמ' נשארת בתיקו.
תתעט. תרי חומשי או תרי כפילי בחד גברא, היכי משכח"ל, ומה הדין, ומנלן? (קח.)
תתעט. בטוען טענת אבד והודה ששיקר וחזר וטען טענת אבד ושיקר או שטו''ט גנב ובאו עדים ושוב טו''ט גנב ובאו עדים, מסקנת הגמ' שדווקא קרן וחומש לא שייך לשלם אבל תרי חומשי או תרי כפילא שייך, שנא' בפס' 'וחמשיתיו יוסף עליו' [וממ''ש בלשון רבים ולא חמישתו בלשון יחיד] התורה ריבתה חמישיות הרבה.
תתפ. תבע בעלים לשומר ונשבע ושילם והוכר הגנב, מה הדין, מדוע, ומה המקור? (2) (קח.-:)
תתפ. לאביי לבעל הפקדון כי השומר הטריחו לתובעו בב''ד ולרבא לשומר שהרי הוא שילם לבעלים לפנים משורת הדין. שניהם דייקו ממשנה, שאביי דייק מהרישא לגבי ש''ח ששילם ולא נשבע הכפל ילך לשומר כשנתפס הגנב [ומשמע שאם היה נשבע הכפל לבעלים], ורבא דייק מהסיפא שאם נשבע ולא רצה לשלם הכפל ילך לבעלים [מפני שלא שילם אבל אם היה משלם הכפל שלו].
תתפא. כשהשומר נשבע באמת או בשקר, או שעמד לישבע לשקר ולא הניחוהו, והוכר הגנב ותבעו השומר והודה, האם נפטר בהודאת שומר? (2) (קח:)
תתפא. שהשומר נשבע באמת ולאחר מכן הוכר הגנב והודה לשומר נפטר ע''י כך מכפל מפני שאלמלא הגניבה השומר היה ממשיך לשמור על החפץ ויוצא שהודה לבעל הדין, ואם השומר טען טענת שקר [מתה נשברה נגנבה באונס וכיוצ''ב] הודאת הגנב לשומר לא תועיל מפני שכביכול נגמרה שמירתו מחמת שפוטר מתפקידו לאחר ששיקר. ואם עמד להישבע לשקר ולא הניחוהו הגמ' נשארה בתיקו.
תתפב. כששילם השומר, ותבעו בעלים והודה, האם נפטר בהודאת בעלים? (קח:)
תתפב. הגמ' נשארה בתיקו.
תתפג. ש"ח וש"ש שנגנבה באונס והוכר הגנב, האם יכולים ליפטר בשבועה או שצריכין להתדיין עם הגנב? (3) (קח:)
תתפג. א. לאביי ש''ח יעשה מה שהוא רוצה [או להישבע או לעשות דין עם הגנב] וש''ש צריך לעשות דין עם הגנב ב. לרבא שניהם צריכים לשלם לבעלים ולעשות דין עם הגנב. ג. לרב הונא בר אבא בש''ח רצה עושה עמו דין רצה משלם והבעלים יעשו עמו דין.
תתפד. נגנבה באונס והחזירה הגנב לבית שומר ופשע, מה הצדדים? (קח:)
תתפד. מצד אחד י''ל שנגמרה שמירתו ומצד שני כיון שחזר לרשות השומר שוב נעשה שומר עליו, והגמ' נשארה בתיקו.
תתפה. הגוזל את אביו ונשבע ומת האב, האם ולמי משלם? (3) (קח:-קט.)
תתפה. אם יש בנים אחרים לאביו ייתן להם ואם אין ייתן לאחי אביו [דודיו] ואם אין ייתן לארנקי של צדקה.
תתפו. האומר לבנו קונם אי אתה נהנה משלי, האם יורשו? פרט! (קח:-קט.)
תתפו. באומר קונם וכו' רשאי לירש לאחר מותו [לפי שאינו משל אביו אלא משל עצמו], ואם אסר נכסיו על בנו בחייו ובמותו, אינו יכול לירש מפני שאדם אוסר דבר שלו לאחר שיצא מרשותו, אך רשאי ללוות ובע''ח ייפרעו מהירושה של אחיו.
תתפז. האם אפשר למחול על הגזילה לאחר שנשבע (3)? (קט.-:)
תתפז. א. לפי ריו''ח לריה''ג יכול למחול בין לעצמו ובין לאחרים, ולר''ע אין תקנה עד שיוציא הגזלה מתחת ידו ב. לפי רב ששת לריה''ג יכול למחול רק לאחרים [ופטור מפני שזקפו עליו במלווה] ג. לפי רבא אף לר''ע יכול למחול לאחרים, ולריה''ג יכול למחול אף לעצמו.
תתפח. באיזה אופן גזל הגר הולך לכהנים לריה"ג? (2) (קט.-:)
תתפח. א. מי שגזל גר ונשבע לו ואח''כ שמע שמת צריך להעלות את הכסף של הגזל והחומש לירושלים לכהנים ב. בהודה לאחר שמת הגר שאז בכל אופן זכו הכהנים בקרן והחומש.
תתפט. גזל הגיורת מה דינו? (קט:)
תתפט. צריך להחזיר.
תתצ. מה דורשים מ"איש"? (קט:)
תתצ. שאי''צ לחזר אחרי גר קטן להשיב לצאצאיו את הכסף מפני שאינו יכול להוליד.
תתצא. לאיזה כהן נותן את גזל הגר ושדה אחוזה שלא נגאלה? (קט:)
תתצא. לכהן מאותו המשמר.
תתצב. כשהגזלן הוא כהן שבאותו משמר, מה ההו"א שיהא שלו? (2) ומדוע לא? (קט:)
תתצב. א. ק''ו שבזמן שאחר מביא קרבן כהני המשמר מתחלקים בו, כשהוא מביא בזמן שהוא במשמר לא כ''ש ב. מה דבר שאין לו חלק בו עד שיכנס לרשותו משנכס א''א להוציא ממנו, דבר שהיה מלכתחילה ברשותו לא כ''ש שא''א להוציא ממנו. למסקנה א''א לומר כך מפני שכמו שיש לו חלק בו כך גם לשאר המשמר יש חלק בו.
תתצג. מדוע לא דרשינן בזה "ואיש את קדשיו לו יהיו" (2)? (קט:)
תתצג. א. מפני שהפס' איירי בכהן טמא ב. נלמד בגז''ש 'כהן כהן' משדה אחוזה, שכמו שכהן שפדה שדה אחוזה מתחלקת בין אחיו הכהנים כך בניד''ד יש לחלוק עם כולם.
תתצד. כהן בע"מ, זקן או חולה, למי נותן קרבנותיו, ולמי עבודתה (מהו?) ועורה, ומדוע? (קט:-קי.)
תתצד. בעל מום יביא לכהן מהמשמר שיקריב ובשרה ועורה של בעל הקרבן כיון שהוא ראוי לאכול ממנו. ואם היה חולה או זקן ייתן למי שהוא רוצה להקריב כיון שגם הוא יכול להקריב ובשרה ועורה של אנשי משמר מפני שאינו יכול לאכול ממנו.
תתצה. כהן טמא בקרבן ציבור, וכה"ג אונן, למי נותן להקריב, ולמי עבודתה ועורה, ומדוע? (קי.)
תתצה. כהן טמא בקרבן ציבור יביא למי שהוא רוצה להקריב [כשאין טהורים שראויים להקריב] והבשר והעור לאנשי משמר, וכנ''ל בכ''ג אונן [והרבותא שהיה הו''א שדווקא לו מותר להקריב אונן מפני שה' חס עליו אבל אינו יכול למנות אחרים שיהיו שליחים שלו וקמ''ל שיכול].
תתצו. גזל הגר, שמת הגזלן קודם שהביא לכהנים, מה דין הכסף והאשם? (קי.)
תתצו. הכסף יינתן לבניו והאשם יירעה עד שיסתאב ויפדה ויתנו את הכסף של האשם לקרבן נדבה.
תתצז. לענין מה נקרא הקרן "אשם" (4)? (קי.-:)
תתצז. א. לענין שא''א להחזירו בלילה כמו שא''א להקריב אשם בלילה ב. החזירו לחצאין לא יצא יד''ח ג. שמעכב לענין קרבן ד. לענין חיוב השבה בגזל הגר.
תתצח. מנין שצריך שיהא שו"פ לכל כהן וכהן? (קי.)
תתצח. שנא' 'האשם המושב', עד שיהא השבה לכל אחד ואחד.
תתצט. כשאין בו למשמרת יהויריב ויש בו למשמרת ידעיה, מה יעשה, ובאיזה אופן זה ספק? (קי.-:)
תתצט. בזמן המשמרת של ידעיה פשיטא שיביא להם וכל הספק בזמן משמרת של יהויריב [אם כיון דלאו משמרתו הוא לאו כלום הוא או דילמא כיון שמלכתחילה הכסף מיועד לידעיה הוא יוצא יד''ח למרות שלא הגיע זמנם], והגמ' נשארה בתיקו.
תתק. האם הכהנים הם יורשים או מקבלי מתנה, ולמאי נפק"מ (2)? (קי:)
תתק. א. נפק''מ למי שגזל חמץ ובא להשיבו אחרי פסח, שאם דינם כיורשים יכול לומר הרי שלך לפניך, ואם דינם כמקבלי מתנות אין לתת חמץ דעפרא בעלמא הוא ב. שקיבלו י' בהמות, אם מדובר בירושה הם צריכים להפריש מעשר בהמה ואם זו מתנה הם פטורים. ולמסקנה הם מקבלי מתנות.
תתקא. מה הם כ"ד מתנות כהונה, והיכן ניתנים? (קי:)
תתקא. י' במקדש: א. חטאת בהמה ב. חטאת העוף ג. אשם ודאי ד. אשם תלוי ה. זבחי שלמי ציבור ו. לוג שמן של מצורע ז. מותר העומר ח. שתי הלחם ט. לחם הפנים י. שירי מנחות. ד' בירושלים: א. בכור ב. ביכורים ג. מורם מתודה ואיל נזיר ד. עורות קדשים. י' בגבולין: א. תרומה ב. תרומת מעשר ג. חלה ד. ראשית הגז ה. מתנות ו. פדיון הבן ז. פדיון פטר חמור ח. שדה חרמים ט. שדה אחוזה י. גזל הגר.
תתקב. מה נאמר על מי שעובר על כ"ד מתנות כהונה? (קי:)
תתקב. עובר על [כל התורה שניתנה ב]כלל ופרט וכלל וברית מלח.
תתקג. מנין שכסף מכפר מחצה? (קי:)
תתקג. אם הוא לא היה מכפר היה מביאו ליורשים ולא לכהנים.
תתקד. מדוע בחטאת ואשם שמתו בעליהם, וכן ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין ל"א אדעתה דהכי לא אפרשה ולא אקדשה? (קי:-קיא.)
תתקד. חטאת ואשם הלכתא גמירי, כי נוח לאשה להיות עם מישהו אפילו מוכה שחין.
תתקה. נתן אשם ליהויריב וכסף לידעיה, באיזה מקרה נח' ר' יהודה ורבנן, ומה טעמם? (קיא.)
תתקה. לר''י יחזיר כסף אצל אשם ולרבנן יחזיר אשם אצל כסף, מדובר במקרה שהביא אשם ליהויריב במשמרת יהויריב וכסף לידעיה במשמרת יהויריב, לר''י קנסו את ידעיה שיחזירו את הכסף על שקיבלו בזמן משמרת של אחרים ולרבנן קנסו את יהויריב על שקיבלו אשם לפני כסף.
תתקו. מה הדין כשנתן האשם ליהויריב במשמרתו, והכסף לידעיה במשמרתו דידעיה? (קיא.)
תתקו. כל אחד זוכה בשלו.
תתקז. מה הדין לר' יהודה כשקדמו והקריבו בני יהויריב את האשם במשמרתם? (קיא.)
תתקז. יביאו אשם חדש לידעיה כדי שקודם תהיה קבלת כסף ואח''כ הקרבת האשם.
תתקח. מה הדין לר' יהודה כשנפק משמרתו דיהויריב ולא תבעו, וכשנפיק משמרתם דהני ודהני ולא תבעו? (קיא.)
תתקח. יביאו את הכסף לידעיה כי סימן שהם מחלו להם, ואם ידעיה לא הקריבו בזמן משמרתם יחזירו הכל ליהויריב.
תתקט. מנין שכסף קודם לאשם, בגזל הגר ובמעילה? (קיא.)
תתקט. 'האשם המושב לכהן וכו' אשר יכפר בו', [משמע ממ''ש יכפר בלשון עתיד שהאשם עדיין לא כיפר בזמן שהשיבו את הכסף].
תתקי. מנין שאין החומש מעכב בשניהם? (קיא.)
תתקי. כתיב באיל האשם ונסלח לו, איל ואשם מעכבים ואין חומש מעכב.
תתקיא. מדוע לא ילפינן מהפסוק "מלבד עולת הבוקר" דמוספין קודמין? (קיא.)
תתקיא. מפני שכתוב בפס' 'וערך עליה העולה', היינו הראשונה שהיא החשובה מכולם וזו עולת התמיד.
פרק עשירי - הגוזל ומאכיל
תתקיב. הגוזל ומאכיל את בניו, מדוע פטורים? (קיא:)
תתקיב. לרמי בר חמא מפני שקנאוה בשינוי רשות, ולדעת רבא מפני שלא הם גנבו ואין באחריותם להשיב הגזלה.
תתקיג. כאשר הניח לפניהם, מדוע פטורים (2)? (קיא:)
תתקיג. א. מפני כבוד אביהם ב. כי רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי, ושיש רק יאוש בלי שינוי רשות אי''ז מועיל לקנין הגנבה [וממילא הם מחויבים להחזיר].
תתקיד. דבר שיש בו אחריות חייבים לשלם, באר ונמק! (2) (קיא:)
תתקיד. א. לרמי בר חמא אם החפץ הגזול היה כעין דבר שיש בו אחריות [שניכר לרבים שהוא גזול] חייבים לשלמו משום כבוד אביהם ב. לרבא אם לגזלן היו קרקעות מחיים הן נשתעבדו לנגזל ולכן היורשים חייבים לשלם דמי הגזלה מהקרקעות.
תתקטו. איך מעמידים רמי בר חמא ור' חסדא, את הברייתא דר' אושעיא, ומדוע? (קיא:-קיב.)
תתקטו. לרב חסדא לאחר ייאוש, שלשיטתו מי שגזל ומכר ולא נתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה ועל כרחך שכאן סיבת הפטור מפני שהבעלים נתייאשו. ולרמי בר חמא איירי לפני יאוש, שלשיטתו היורש מגזלן פטור מלהשיב מפני שהגזלה נקנית ביאוש ושינוי רשות, ועל כרחך כאן אינו קונה מפני שלא היה יאוש בעלים.
תתקטז. מדוע הניח להם אביהם מעות של ריבית א"ח להחזיר? (2) (קיב.)
תתקטז. א. רשות יורש כרשות לוקח דמי ואין צריך להחזיר כיון שהיה ייאוש ושינוי רשות ב. האזהרה וחי אחיך עמך קאי על המלווה בריבית ולא על צאצאיו.
תתקיז. האם גם ממשנתינו וגם מברייתא דריבית מוכח לרמב"ח דרשות יורש כרשות לוקח? (2) (קיב.)
תתקיז. מי שפירש כרמב''ח על הברייתא [בענין ריבית] כל שכן במשנה [בענין גזלה, שאין טעם לפוטרם מלהשיב שהגזלה קיימת אם לא שנאמר שירושה הוי שינוי רשות] ומי שפירש כרמב''ח על המשנה אין הכרח שיאמר כן גם בברייתא [ואפשר ששם הוא מודה לרבא שהיורשים פטורים מלהשיב הריבית מפני שרק למלווה עצמו יש חיוב להשיבה].
תתקיח. מתי נח' סומכוס ורבנן אי קטנים חייבים? ומתי גם הגדולים פטורים? (קיב.)
תתקיח. בהניח לפניהם והגזלה עדיין קיימת לרבנן חייבים, ולדעת סומכוס גדולים חייבים וקטנים פטורים. ואם גזל והאכיל לבניו ואין הגזלה קיימת לכו''ע פטורים.
תתקיט. הניח להם אביהם פרה שאולה, מה דינה (3)? (קיב.)
תתקיט. א. משתמשים בה כל ימי שאלתה ב. אם מתה מחמת אונס פטורים [למרות שאביהם היה משלם] ג. היו סבורים שהיא שלהם ואכלוה ישלמו דמי בשר בזול [שני שליש מחיר].
תתקכ. ממתי חל חיובו של שואל, ומה הנ"מ (2)? (קיב.)
תתקכ. לרבא משעת השאלה ולרב פפא משעת האונס, נפק''מ שהאב מת לפני שעת האונס שבכה''ג למ''ד משעת האונס היורשים פטורים מפני שרק בשואל עצמו שמת שייך החיוב שלם באונס.
תתקכא. במעשה דבר חמוה דר' ירמיה, ציין ב' סיבות שנוציא ממנו, ומדוע לא הוציאו ממנו? (קיב.-:)
תתקכא. א. הוא החזיק בבית בחיי אבי הילד ג' שנים ב. לדעת רבנן מביאים עדים שלא בפני בעל דין בכה''ג גם אם הוא קטן. בפועל לא הוציא ממנו מפני שהבית בחזקת אביו שנפטר.
תתקכב. מתי מקבלים עדים שלא בפני בע"ד (4)? (קיב:)
תתקכב. א. בחולה מסוכן ב. שהיו עדיו חולים מסוכנים ג. כשהעדים רוצים לחזור לחו''ל והנתבע לא מגיע ד. שפתחו את הדין והנתבע לא מתכוון להגיע.
תתקכג. האם מקיימין את השטר שלא בפני בע"ד, מדוע, ומה ההלכה? (קיב:)
תתקכג. לרב כן מפני שהעדים רוצים לילך לחו''ל ולריו''ח לא שהרי נלמד מפס' שרק אם בעל השור נמצא בדין אפשר לגמור את דינו, להלכה אין צורך להמתין לו.
תתקכד. מתי כותבים אדרכתא לאלתר (2), ובלא"ה כמה זמן יש להמתין? (קיב:)
תתקכד. כשהוא מודיע שלא יגיע לב''ד או שמדובר בפקדון כותבים אדרכתא לאלתר. ואם כוונתו להגיע ומדובר במלווה ממתינים לו צ' יום, חודש שמא הוא מנסה ללוות את הסכום הנדרש, ועוד חודש למקרה שלא הצליח ועכשיו הוא מנסה למכור מנכסיו כדי להשיג כסף, ועוד חודש למקרה שהקונה מנכסיו טורח להשיג כסף לשלם עבור נכסיו.
תתקכה. כשאין ללוה קרקעות ויש למלוה, האם כותבין אדרכתא, ומדוע? (קיב:)
תתקכה. לא, מחשש שהקרקעות יתקלקלו ויפחת ערכם מכדי שאפשר יהיה לגבות מהם.
תתקכו. מתי יש להודיעו על כתיבת האדרכתא, ובאיזה אופן? (קיב:)
תתקכו. שליח ב''ד הולך להודיע לו ביום שלישי כדי שיבוא ביום רביעי והמשפט יהיה ביום ה', ואם המלווה אלים ימתינו ללווה עם כתיבת האדרכתא עד י''ב חודש מפני שאם הלווה יוכיח שהשטר מזויף לא יהיה ניתן לגבותו בחזרה מהמלווה.
תתקכז. לענין מה נאמן שלוחא דרבנן כבי תרי, ובמה לא, ומדוע? (קיב:)
תתקכז. הוא נאמן לומר שפלוני אינו רוצה לבוא לב''ד לענין שינדוהו אבל לא לענין לכתוב שטר נידוי מפני שהבעל דין שלא רצה לבוא יצטרך לשלם עליו כדי שיתירוהו ואין עד אחד נאמן לעשות היזק ממוני לחבירו.
תתקכח. למי יכול השליח ב"ד למסור הזימון לב"ד, ובאיזה אופן מהני, ומדוע? (קיב:-קיג.)
תתקכח. לאנשים שהולכים לכיוון ביתו ולשכניו, ודווקא אם הגיע לביתו באותו היום [שאם יגיע רק למחרת יש לחוש שישכחו למסור לו את ההזמנה], ושלא עבר בדרכו ליד ב''ד ושלא נמצא כעת בעיר של הב''ד שאז חיישינן ששכניו סומכים על כך שב''ד הביאו לו הזמנה לדין.
תתקכט. מתי מקרעין הפתיחא דכתבו עליו? (2) (קיג.)
תתקכט. [אם על שלא הגיע לב''ד] כשיגיע לב''ד, [ואם על שלא ציית לדין] כשיודיע שבכוונתו לציית לפסק הדין [גם אם כעת אין לו ממה לשלם החוב].
תתקל. למתי מזמנין האיש לב"ד, וממתי כותבין פתיחא? (קיג.)
תתקל. ימים בה''ב ואם לא הגיע בפעם הג' ימתינו יום נוסף עד לכתיבת הפתיחא.
תתקלא. במה אשה חמורה מן האיש, ומדוע? (קיג.)
תתקלא. שכותבים לה פתיחא לאחר יום שלא הגיעה מפני שהיא כל הזמן בבית בניגוד לבעלה שלפעמים נוסע מחוץ לעיר.
תתקלב. למתי לא יהיבנא זימנא (4)? ומתי לא יהבינן גם ללאחר זמן (2)? (קיג.)
תתקלב. לא קובעים זמן ל: א. תשרי ב. ניסן ג. ערב שבת ד. ערב יו''ט; א. לא מזמנים מערב שבת לאחרי שבת מפני שעלול לשכוח מהדין שהוזמן אליו מחמת הטרדות בצרכי שבת ב. ואין לב''ד להזמין אנשים שבאו לשמוע דרשות בשבת או דרשה לפני הרגל כדי שלא ימנעו מלבוא לעתיד לבוא.
תתקלג. איזה דברים היורשים צריכים להחזיר, אפי' שאין זה דבר שיש בו אחריות נכסים? (קיג.)
תתקלג. חמור פרה מטה ושלחן מדין כבוד אביהם.
תתקלד. באיזה אופן שרי ליטול מתיבת המוכסין, ומדוע? (קיג.)
תתקלד. מהכסף שיש בביתו או בארנק שלו בזמן שמסתובב בשוק מפני שזה כספו הפרטי.
תתקלה. בהנ"ל, מדוע ל"א דינא דמלכותא דינא (3)? (קיג.)
תתקלה. א. איירי במוכס העומד מאליו ב. מוכס שאין לו קצבה ג. במוכס כנעני [גוי].
תתקלו. האם שרי ללבוש כלאים להבריח מן המכס? (קיג.)
תתקלו. לדעת ר''ע כן ולדעת ת''ק אסור.
תתקלז. האם שרי לבוא בעקיפין על העכו"ם, ומדוע? (קיג.)
תתקלז. לדעת ר' ישמעאל כן ור''ע אוסר כדי שיהיה קידוש ה'.
תתקלח. מנין שגזל גוי אסור (2)? (קיג.-:)
תתקלח. שנא' בעבד עברי שנמצא אצל גוי שלא יפדוהו מבלי לשלם כלום, וכן שלא יפדה את עצמו יותר ממה שמגיע לאדון הגוי עבור שחרורו.
תתקלט. מה דין הפקעת הלואתו דעכו"ם? (קיג:)
תתקלט. מותר כשאין חילול ה'.
תתקמ. האם עבד עברי נחשב הפקעת הלוואתו, ומדוע? (קיג:)
תתקמ. לאביי כן, שהרי התשלום ששילם האדון נחשב כהלוואה והעבד פורעה ע''י עבודתו לרבא אי''ז הפקעת הלוואה אלא גזל ממש מפני שגופו של העבד קנוי לאדון.
תתקמא. מה דין אבידת עכו"ם כשבאה וכשלא באה לידו, ומנלן? (קיג:)
תתקמא. למסקנה בכל גווני מותר שנא' 'לכל אבדת אחיך ומצאתה' [לאפוקי גוי שאינו אחיך], ואם יש בזה חילול ה' יחזיר בכל מקרה.
תתקמב. באיזה אופן אף אבידתו אסורה? (קיג:)
תתקמב. שיש חילול ה'.
תתקמג. מה דין טעותו, ומדוע? (קיג:)
תתקמג. מותר מפני שאינו מודע לכך וליכא חילול ה' בכה''ג.
תתקמד. מה הראיה מזה שאנו עוברים על גשרים שנבנו מדיקלי דאינשי - דדינא דמלכותא דינא, הרי נתייאשו? (קיג:)
תתקמד. שאם הם היו גזולים היה אסור להשתמש בהם שהרי אין כאן שינוי רשות כיון שהם נמצאים ברה''ר.
תתקמה. בהנ"ל, האיך שרי, הרי אין עושין כציווי המלך? (קיג:)
תתקמה. הם נחשבים כיד המלך ואין קפידא מצדו אם הם קוצצים רק בקעה אחת כדי לעבוד פחות קשה, מפני שיכולים בני הבקעה לתבוע את שאר בני הבקעו לדין שישלמו להם פיצויים לפי מה שהיו אמורים ליקח מכל בקעה ובקעה באופן יחסי.
תתקמו. מה ההבדל בין שותף שלקחו ממנו המס לאריס (2)? (קיג:)
תתקמו. שותף גובה מכולם מפני שגם עליו מוטל המס [וממילא גובים ממנו עבור כולם], וכיון שאריס פטור מלשלם מס אין ליטול מחלקו עבור המס של אחרים.
תתקמז. האם גבאי המלך ישראל יכול למשכן בני העיר על חבירם בן העיר, ועד מתי, ומדוע? (קיג:)
תתקמז. הוא רשאי למשכן עבור מס גולגולת ומס קרקע על השנה הנוכחית ולא על השנה שעברה מפני שהמלך נתרצה בסכום שהביא לו בשנה שעברה.
תתקמח. מתי אסור לקנות בהמה מעכו"ם דדייר דרי (2), ומדוע? (קיג:)
תתקמח. א. אלו שבתוך התחום אסורים מחשש שנתערבו בהם בהמות של בני העיר ב. אלו שמחוץ לתחום אסורים כשיש בעלים שמרדפים אחר בהמותיהם שברחו מחוץ לתחום מפני החשש הנ''ל.
תתקמט. המעיד על ישראל עבור כותי, האם מנדין, באיזה אופן, ומדוע? (קיג:-קיד.)
תתקמט. מנדים אם העיד בפנ''ע ועל פיו הוציאו ממון, אך אם העיד עם עד נוסף או שמחמת עדותו השביעו את הישראל מותר.
תתקנ. מדוע מנדין המוכר שדהו הסמוכה לשדה ישראל לעכו"ם? (קיד.)
תתקנ. מפני שהגוי עלול להזיק לשכניו ודינו כמי שהביא אריה לשדהו.
תתקנא. מוכסין וליסטים שנתנו לו חמור או כסות אחר במקום שלו, מה דינו, ולמי יחזיר? (קיד.)
תתקנא. יחזיר לבעלים הראשון, לחד מ''ד ממידת חסידות ולחד מ''ד מעיקר הדין [תלוי אם ייאוש בלבד מועיל או לא].
תתקנב. באיזה ליסטים הוא יותר מתייאש, ומדוע? (קיד.)
תתקנב. לרב בליסטים גוי, מפני שישראל ניתן לתבוע לדין ולהחזיר מה ששייך לו, ולרב יוסף בליסטים ישראל, מפני שלגוים יש יותר כח מלב''ד של ישראל.
תתקנג. ממי מתיאש טפי, מגנב או מגזלן? והאם המח' היא גם בידוע שנתיאש? (קיד.)
תתקנג. לת''ק מגנב מפני שאינו יודע מי גנב ממנו כדי שיוכל לתובעו [בניגוד לגזלן שיודע ממי לתבוע], ולר''ש מגזלן מתייאש יותר מפני שהוא אדם אלים, בידוע לכו''ע אין מחלוקת שייאוש קונה.
תתקנד. מוכסין וליסטים, מי גנב ומי גזלן? (קיד)
תתקנד. ליסטים גנב ומוכס גזלן.
תתקנה. לרבי דגנב כגזלן, כאיזה מ"ד בגזלן? הוכח! (קיד:)
תתקנה. כמ''ד שאין הכוונה לגנב רגיל אלא לליסטים מזוין, שלשיטתו גנב כגזלן. והוכיחו כן ממה שצריך להשיב חפצים שאביו גנב רק מפני כבודו ולא מטעם אחר כיון שנקנה לאחר ייאוש.
תתקנו. מה החידוש בנחיל של דבורים, דכשנתיאשו הרי אלו שלו? (קיד:)
תתקנו. מעיקר הדין הם הפקר ורק מדרבנן שייך בהם בעלות, היה הו''א שגם בלי לשמוע שנתייאשו הבעלים מותר לקחתם וקמ''ל שרק אם שמע בוודאות שהבעלים התייאש מותר לקחת את הנחיל.
תתקנז. במה מסיח לפי תומו נאמן (4)? (קיד:)
תתקנז. א. מכאן יצא נחיל זה ב. לעדות אשה [להתירה להינשא] ג. אכילת תרומה ד. להתיר שבויה לכהונה.
תתקנח. האם שרי לקצוץ סוכו של חבירו כדי ליטול הנחיל, והאם צריך לשלם, ומדוע? (קיד:)
תתקנח. לת''ק לא, ולר' ישמעאל מותר מפני שכך הוא תנאי ב''ד שיקוץ וישלם מה שהזיק.
תתקנט. יצא לו שם גניבה בעיר, איך יצא הקול, ואיזה קול (2)? (קיד:-קטו.)
תתקנט. שיצא שם גנבה בעיר, או ע''י קבוצה שבאה ללון אצלו וראו מחתרת בביתו או באדם שאין דרכו למכור כליו.
תתקס. כשנגנב במחתרת, מדוע יכול לתבוע, הרי קנו הגניבה במה דנתחייבו בנפשם? (קיד:)
תתקס. איירי באורחים שלנו אצלו ויצאו מביתו ע''י חתירה, ובכה''ג לא נתחייבו בנפשם.
תתקסא. כשלא הוכר הגנב, האם יכול הנגנב לקחת מהלוקח בלא תשלום, ומדוע? (רש"י) (קטו.)
תתקסא. לא, מפני תקנת השוק כדי שאנשים לא יפחדו לקנות חפצים.
תתקסב. כשהוכר הגנב, האם הבעה"ב ישלם ויגבה מן הגנב, או שנוטל והלוקח גובה מהגנב המעות? (4) (קטו.)
תתקסב. לרב יתבע את הגנב ולריו''ח יתבע את הלוקח: א. לדעת רב יוסף לפני יאוש לכ''ע יתבע את הלוקח ולאחר יאוש יתבע את הגנב בלבד [ששניהם סוברים כרב חסדא שאם מכר הגנבה קודם יאוש בעלים, בעה''ב רשאי לתבוע את הלוקח] ב. לאביי נחלקו בדרב חסדא, שריו''ח ס''ל כר''ח ורב חולק וסובר שאינו יכול לתבוע את הלוקח ג. לרב זביד איירי שנתייאש בהע''ב בזמן שהחפץ היה ביד הלוקח, אם קונה ביאוש שנעשה לאחר שינוי הרשות [שלרב קונה בכל גווני ולריו''ח קונה דווקא ביאוש שנעשה קודם השינוי רשות] ד. לרב פפא לכ''ע הגזלה עצמה חוזרת לבעה''ב ונחלקו אם עשו תקנת השוק כשהוכר הגנב [שלריו''ח עשו תקנת השוק ולרב לא עשות תקנת השוק ויגבה מהגזלן].
תתקסג. במעשה דחנן בישא אמאי עשו תקנת השוק, הרי הוכר הגנב, והרי הוא מפורסם? (קטו.)
תתקסג. מפני שהוא אדם אלים שלא ניתן לגבות ממנו ולכן דינו כגנב שלא הוכר או מפני שהוא מפורסם במעשיו הרעים אך לא ידוע כגנב.
תתקסד. גנב ופרע חובו או הקיפו, משכנתא שוי מאתן במנה, שווה בשווה, זבינא שווה בשווה, שווה מאה במאתן, האם עשו תקנת השוק, ומדוע? (קטו.)
תתקסד. בפורע חוב ופורע הקפה אין תקנת השוק מפני שהמלוה והחנווני לא הלוו על דעת לקבל את החפץ הגנוב. במשכון שווה ר' בק' עשו תקנת השוק מפני שסמך לפרוע ממנו, בשווה בשוה לאמימר לא עשו [מפני שאין דרך להלוות על משכון סכום שהוא ככל שוויו] וממילא נחשב שהאמין לו, ולדעת מר זוטרא עשו בו תקנת השוק [וכך נפסק להלכה]. בשווה ק' בר' לרב ששת לא עשו תקנת השוק [מפני שכמו ששילם ק' זוז נוספים כמתנה למוכר כך גם הק' זוז הראשונים ניתנו בתורת מתנה ולא במתנת מכר, ולא עשו תקנת השוק במתנה] ולרבא עשו תקנת השוק, והלכה כרבא.
תתקסה. כשפרע לו חובו בגניבה, וחזר ולווה ממנו שוב אותו סכום, האם שייך תקנת השוק? (2) (קטו.)
תתקסה. א. לדעת רבינא הגלימא ניתנה עבור שתי ההלוואות, ועבור החוב הראשון לא שייך תקנת השוק ועבור החוב השני שייך ולכן בעל הגלימא ישלם למלווה ד' זוז ב. לרב כהן הגלימא היתה פירעון עבור ההלוואה הראשונה ולכן לא שייך כלל תקנת השוק
תתקסו. בלוקח מלוקח, האם עשו תקנת השוק שישלם לו כפי ששילם השני? (קטו.)
תתקסו. לאביי הבעלים ישלם ללוקח השני את המחיר שהגנב מחר ללוקח הראשון [פ' זוז], והלוקח השני יטול מהלוקח הראשון את שאר הסכום [מ' זוז]. ולדעת רבא הבעלים ישלם ללוקח השני כמה שעלה לו הספר הגנוב [ק''כ זוז] ואח''כ יגבה משאר המוכרים את הרווחים שעשו מהספר [פ' זוז מהגנב ומ' זוז מהלוקח הראשון].
תתקסז. כששפך יינו להציל הדבש, כמה יקבל המציל? (קיד:-קטו:)
תתקסז. אם לא התנה מראש אין לו אלא שכר הטרחה שהציל את הדבש, ואם התנה ע''מ שישלם לו יחזיר לו כל מה שבעל היין הפסיד.
תתקסח. כשהציל הדבש, מדוע ל"א מהפקירא קזכינא? (קטו:)
תתקסח. שעקב בית הבד כרוך עליה [וכיון שהדבש נוטף מעט מעט וניתן להצילו אי''ז נחשב הפקר].
תתקסט. מתי יכול לחלל הפירות שבביתו על מעות שברשותו רק בדיעבד? (קטו:)
תתקסט. אם בא אנס ליקח מעותיו וניתן להצילם ע''י הדחק [היינו באופן שיישארו אצלו].
תתקע. באיזה אופן התירו אף לכתחילה במקום הפסד? (קטו:)
תתקע. כשיש י' חביות של טבל ואחת מהן נסדקה שניתן להפרישה על השאר [חוץ משמן מפני שיש בכך הפסד מרובה לכהן].
תתקעא. מה יכול לעשות ביין שנתגלה, וכיצד? (קטו:)
תתקעא. ישים מסננת וישפוך את היין בנחת כדי שהארס לא יתערב ביין.
תתקעב. האם מותר להפריש תרו"מ מן הטמא על הטמא, ובאיזה אופן? (קטו:)
תתקעב. לת''ק מותר מטמא על טמא בכל אופן, ולר' נחמיה מותר רק בשל דמאי.
תתקעג. מדוע ביין אין הפסד כהן כבשמן, הא חזי לזילוף? (קטו:)
תתקעג. מפני שיש לחוש לתקלה שישתו מהיין בזמן שיישנו אותו כדי שיהיה ראוי לזילוף.
תתקעד. האם מותר לעשות זילוף ביין תרומה טמאה? (קטו:-קטז.)
תתקעד. לב''ש הכל יישפך, לב''ה ניתן לזלף, לר' ישמעאל בבית יזלף ובשדה ישפוך הכל וי''א בדעתו שיין ישן יזלף וחדש ישפוך.
תתקעה. מתי יכול לומר משטה אני בך, ומתי לא, ומדוע? (קטז.)
תתקעה. כשיש הפסד ממשי לאיש שנתן לו עזרה אינו יכול לטעון משטה אני בך, ואם אין הפסד ממשי הוא רשאי לטעון כן.
תתקעו. ירד להציל ועלה שלו מאליו, למי שייך, ומה הראיה ממעשה דר' ספרא? (קטז.)
תתקעו. שייך לבעלים, ומה שעשה רב ספרא שמיהר לזכות בחמור שזרק לאריה שליווה אותם ולא אכלו, היה לרווחא דמילתא ולא משום שדינו כהפקר אלא כדי שלא יערערו על בעלות החמור.
תתקעז. ירד להציל ולא הציל, שכר פועל להביא כרוב ודורמסקנין ולבסוף לא הוצרך, האם משלם, וכמה? (קטז.-:)
תתקעז. הלך להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו, אם הביא כרוב או דורמסקנין [שזיפים] לחולה והבריא או מת מקבל שכר מלא מפני שביצע את תפקידו.
תתקעח. מתי מחשבין לפי ממון, מתי לפי נפשות, ומתי לפי משאוי? (קטז:)
תתקעח. גייס שהגיע לפי ממון, תייר [מדריך] שיראה להם את הדרך לפי נפשות, ספינה שצריך להשליך ממנה משא מפני כובדה יחשבו לפי משאוי [ואם המנהג לחשב לפי ממון בתייר או ספינה לא ישנו ממנהגם].
תתקעט. כשהחמרין או הספנים מתנים שיעמידו חמור או ספינה למי שיאבד לו, מתי א"צ להעמיד? (קטז:)
תתקעט. כשאיבד בפשיעה.
תתקפ. האם יכול לבקש שיתנו לו ממון החמור, ומדוע? (קטז:)
תתקפ. לא, שמא לא יקנה בו חמור.
תתקפא. שיירא שעמד גייס וטרפה ועמד א' מהם והציל, מתי לעצמו, ומתי לאמצע, ומתי תלוי מה אמר המציל (3)? (קטז:)
תתקפא. א. לרמב''ח בשותפים אם אמר שכוונתו להציל רק לעצמו זכה ואם לא אמר לאמצע ב. לרבא איירי בפועלים [של בני השיירה ובעה''ב אינו יכול להציל] שאם חזר בו [מעבודתו] זכה ואם לא ילך לבעה''ב ג. לרב אשי איירי כשיכול להציל ע''י הדחק, ואם גילה דעתו שמציל לעצמו זכה [שמשתיקת הבעלים מוכח שהתייאשו ממנו] ואם לא ילך לאמצע.
תתקפב. מה המקור לל' מסיקין ולל' מזיקין? (קטז:)
תתקפב. מסיקין נזכר באונקלוס (דברים כח,מב) כתרגום לארבה [שהם גזלני תבואות], ומציקין מלשון במצור ובמצוק.
תתקפג. אם מחמת הגזלן, מהו האופן? (2) (קטז:)
תתקפג. שלקחו ממנו את השדה הגנובה עם שאר שדותיו או שהראה לאנסים ליקח את השדה של פלוני.
תתקפד. מדוע שאל ר"ה בר חייא את ר"נ אם זה דינא או קנסא? (קטז:-קיז.)
תתקפד. שאם מדובר בדין ניתן ללמוד ממנו למקרים אחרים, ואם מדובר בקנס אין ללמוד ממנו.
תתקפה. מדוע חזרו לומר המדמע ולא למדו ממטמא ומנסך, וכן בדתני' אבוה דר' אבין מדוע חזרו לומר המנסך ולא למדו ממטמא וממדמע? (2) (קיז.)
תתקפה. לענין מדמע בהו''א מפני שאין למדים מקנס ולמסקנה בתחילה לא חששו להפסד מועט ולבסוף חששו, ולגבי יין נסך בתחילה סברו שדינו כזורק חץ בשבת וקרע שיראין של חבירו שפטור מדין קלב''מ ולבסוף סברו שקנהו בהגבהה ונתחייב בנפשו בשעת הניסוך וליכא קלב''מ.
תתקפו. מה הדין כשאנסוהו עכו"ם והראה ממון חבירו, ומה הדין כשנשא ונתן ביד? (קיז.)
תתקפו. אם הראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב.
תתקפז. בהנ"ל, באיזה אופן פטור אפי' שנשא ונתן ביד? (קיז.)
תתקפז. שהגויים אנסוהו להראות להם את הממון [כיון שיכלו לקחתו בעצמם ודמי כמי שנשא ונתן ביד].
תתקפח. א"ל אנס הושיט לי פקיע עמיר זה, והושיט לו, האם חייב, ומדוע? (קיז.)
תתקפח. חייב במקרה שהאנס בצידו השני של הנהר ואין לו אפשרות להגיע לחפצים.
תתקפט. מדוע ר' כהנא הוצרך לברוח לארץ ישראל? (קיז.)
תתקפט. מפני שהרג אחד שרצה למסור והשלטון היווני מקפידים על כך.
תתקצ. מפני מה אמר ר' יוחנן "דילכון אמרי דילהון היא"? (קיז:)
תתקצ. בתחילה חשב ריו''ח שתורת חכמי א''י עדיפה מפני שלא גלו והיה להם יותר יישוב הדעת, ולאחר המעשה עם רב כהנא הוא גילה שתורת חכמי בבל עדיפה.
תתקצא. ההוא דאחוי אמטכסא דר' אבא, מפני מה חייבוהו? (קיז:)
תתקצא. על סמך המשנה שמשמע שגם אם הראה לאנסים את החפץ יש לחייבו.
תתקצב. כשמסר כוס של כסף שהופקד אצלו לגנבים, מה דינו, ומדוע? (קיז:)
תתקצב. אם הוא עשיר ובאו מחמת עושרו חייב מדין מציל עצמו בנכסי חבירו, ואם הוא לא עשיר פטור מפני שבאו מחמת הכוס שמופקדת אצלו.
תתקצג. בהנ"ל, מה הדין כשמסר ממון פדיון שבויים, ומדוע? (קיז:)
תתקצג. פטור מפני שאין לך פדיון שבויים גדול מזה.
תתקצד. מדוע פטר רבא את מי שדחף החמור מן הספינה לים? (קיז:)
תתקצד. מפני שהיה לבעל החמור דין רודף ולכן ניתן להציל עצמו בממונו.
תתקצה. רודף ונרדף, ורודף אחר הרודף, ששברו כלים (של רודף, נרדף וכל אדם), מה דינם, ומדוע? (קיז:)
תתקצה. רודף פטור על הכל מפני שמתחייב בנפשו. נרדף פטור מנזקי ממון של הרודף שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו, ומ''מ חייב אם הזיק רכוש של אחרים [מפני שאסור להציל עצמו בממון חבירו]. והמציל מיד הרודף פטור כדי שאנשים לא יפחדו להציל נרדפים.
תתקצו. הגוזל שדה ושטפה נהר, מה דינו, ומדוע? (קיז:)
תתקצו. לר''א חייב להעמיד לו אחרת ולרבנן אומר לנגזל הרי שלך לפניך [ר''א דרש בריבוי ומיעוט למעוטי שטרות, ורבנן דרשו בכלל ופרט וכלל למעוטי קרקע עבדים ושטרות].
תתקצז. איזה דבר לכו"ע אין נגזל? (קיז:)
תתקצז. שטרות.
תתקצח. באיזה אופן נח' ר"א וחכמים בגזל פרה ושטפה נהר, ומה טעמם? (קיז:-קיח.)
תתקצח. בגוזל שדה ופרה רבוצה בה, לר''א השדה נגזלת וה''ה לפרה שנקנית לו אגב הקרקע ולכן חייב באחריותה, ולרבנן השדה אינה נגזלת וממילא לא קנה לפרה שרבצה בה וגם אינו חייב באחריותה.
תתקצט. האם הלווה יכול להחזיר במדבר, והאם המלוה יכול לתבוע במדבר? (קיח.)
תתקצט. לוה אינו יכול להחזיר במדבר והמלוה רשאי לדרוש כספו בכל מקום כולל במדבר.
תתר. בהנ"ל, מה הדין באבידה ופיקדון? (קיח.)
תתר. שניתן לתובעם דווקא במקומם.
תתרא. מנה לי בידך והלה או' איני יודע, מה דינו בדיני אדם ובדיני שמים, ומדוע? (קיח.)
תתרא. לרב הונא ורב יהודה כשתובעו חייב בדיני אדם [שברי ושמא ברי עדיף] ולרב נחמן וריו''ח פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים [דאוקי ממוניה בחזקת מריה], וכשאינו תובעו פטור לכ''ע אף בדיני שמים.
תתרב. מתני' דחלקה בין א"י אם פרעתיך לא"י אם גזלתיך, האם מיירי כשתבעו? (קיח.)
תתרב. לא [וברישא צריך לשלם כדי לצאת יד''ח שמים, ובסיפא שגם המלווה לא יודע אם הוא לווה או גזל ממנו, פטור אף בדיני שמים].
תתרג. הגונב טלה והחזירו, מתי מנין פוטר, ומתי צריך דעת (4)? ומה טעמו של ר' חסדא? (קיח.-:)
תתרג. א. לרב בגנבה לדעת צריך דעת ושלא לדעת מנין פוטר ב. לשמואל בין לדעת ובין שלא לדעת מנין פוטר ג. לריו''ח לדעת מנין פוטר ושלא לדעת אפילו מנין לא צריך ד. לרב חסדא לדעת מנין פוטר ושלא לדעת צריך דעת, כיון שמכאן ואילך הבהמה רגילה לצאת מחוץ לעדר וצריך לשומרה יותר.
תתרד. מתי גם לרב א"צ דעת ומנין, ומדוע? (קיח:)
תתרד. בטלה נקוד [או בעל סימן היכר אחר] שחסרונו ניכר גם ללא ספירת המנין.
תתרה. במה נח' ר' ישמעאל ור"ע אם צריך דעת (3)? (קיח:)
תתרה. א. מחלוקת רב ושמואל אם מנין פוטר ב. מחלוקת רב חסדא וריו''ח אם צריך מנין או לא כשמחזיר הגנבה ג. לרב זביד [בדעת רב חסדא שבגונב שלא לדעת צריך דעת] איירי בשומר שגנב מה שהוא שומר [ורוצה לטעון שנגנב או אבד] אם כלתה שמירתו.
תתרו. האם ובמה נח' הברייתות דגוזל והבליע לו בחשבון אי יצא? (4) (קיח:)
תתרו. א. אם מנין פוטר ב. אם אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ג. אם הביא ליד של הנגזל [שבכה''ג יתכן שיכניס לתיבה מבלי לספור] או לכיסו ד. אם יש לנגזל כסף נוסף למה שהשיב לו או שאין לו ונפק''מ אם ניתן לדעת בדיוק כמה כסף קיבל.
תתרז. מה אסור לקנות מן הרועים, ומה מותר, ומדוע? (קיח:)
תתרז. כל שהרואה מוכר ובעה''ב מרגיש בו מותר לקנות מהם וכל שאין בעה''ב מרגיש בו אסור [מחשש שהן שייכות לבעה''ב והוי גזל].
תתרח. ג' ד' וה' צאן, מתי שרי לקנות מהם? (קיח:)
תתרח. לל''ק לרב חסדא מותר לקנות ממנו ד' צאן בעדר של ה' כבשים, לל''ב לרב חסדא הכוונה לד' מעדר קטן וה' מעדר גדול. וג' איירי בשמנות שמותר לקנות ממנו.
תתרט. ר' יהודה דמחלק בין בייתות למדבריות, האם לקולא או לחומרא? (קיח:)
תתרט. לקולא [שביתיות מותר לקחת מהן ב' צאן].
תתרי. מה מותר לקנות מן האריס ולא מן השומר, ומדוע? (קיט.)
תתרי. חבילי זמורות כיון שיש לו חלק בגוף הקרקע ויש לתלות שמוכר משל עצמו.
תתריא. מתי שרי לקנות משומרי פירות? (קיט.)
תתריא. כשהם מוכרים בפרהסיא [עם סלי פירות לפניהם ומאזנים גדולים] כדרך התגרים.
תתריב. ממתי מותר לקנות מגזלן? (קיט.)
תתריב. לרב אם רוב הסחורה שייכת לגזלן ולשמואל אפילו אם מיעוט הסחורה לא גזולה.
תתריג. האם מותר לאבד ממון מסור ביד, ומדוע? (קיט.)
תתריג. מחלוקת רב הונא ורב יהודה, למ''ד מותר משום ק''ו מגופו שמותר לאבד, ולמ''ד אסור משום שאולי יצא ממנו זרע מעליא שמגיע לו לזכות בירושה.
תתריד. מדוע סילק ר' חסדא את אריסו? (קיט.)
תתריד. מפני שלקח חצי מהשדה לעצמו [ולא שליש כדרך האריסים].
תתרטו. כי ישל אלוק נפשו, של מי? ומנין? (קיט.)
תתרטו. י''מ שע''י הגזלה הוא נוטל את נפש הנגזל, וי''מ שהקב''ה נוטל את נפש הגזלן.
תתרטז. מדוע צריך כל הפסוקים שהמחסר ממון חבירו כאילו נוטל נשמתו? (4) (קיט.)
תתרטז. מלמד שגוזל את נפשו ואת נפש בניו ובנותיו של הנגזל, וגם אם נתן מעות עבור הגנבה [שדינו כחמסן] נחשב שנטל את נפשו, ואפילו ע''י גרמא נחשב שנוטל את נפשו.
תתריז. מה ומתי אין לקנות מן הנשים, ומדוע? (קיט.)
תתריז. דברים שדרך הגברים למכור כגון יין ושמן וכו' שיש חשש שגנבה מבעלה ומכרה אותם, ואם היא אמרה להטמין אסור לקנות ממנה שום דבר.
תתריח. כמה מותר לגבאי צדקה ליקח מן הנשים? (קיט.)
תתריח. דבר מועט שאין הבעל מקפיד עליו [ולבני מחוזא שהיו עשירים גם שרשרת וצמיד מזהב נחשב לדבר מועט שאין הבעל מקפיד].
תתריט. ממי לוקחין מוכין, וממי לא, ומדוע? (קיט.-:)
תתריט. מהכובס לוקחים, לפי שהם דבר מועט שאין בעה''ב מקפיד עליהם. ומהסורק אין ליקח לפי שהם מרובים ובעה''ב מקפיד עליהם.
תתרכ. כמה חוטין נוטל הכובס? (קיט.-:)
תתרכ. בחוטים דקים נוטל ג' [כהוראת המשנה] ובחוטים עבים נוטל ב'.
תתרכא. ולא יטיל בו יותר מג' חובין, באר! ומה נסתפק ר' ירמיה? (קיט:)
תתרכא. לא יטיל למעלה יותר מג' לולאות שתלו בלמעלה של הבגד כדי למתחו, ר' ירמיה הסתפק האם הולכת המחט והבאתה נחשבות כשתי תפירות, והגמ' נשארה בתיקו.
תתרכב. האם סורקין לשתי או לערב? והאם משוין הבליטות לאורך הבגד או לרחבו? (קיט:)
תתרכב. גלימא סורקים לערבו [שסריקה לערב גורמת שיקרע יותר מהר], וסרבלא שעשוי לכבוד ונוי סורקים לשתיו כדי שיראה יותר יפה.
תתרכג. באיזה אופן מותר ליקח מוכין מן הסורק, ומדוע? (קיט:)
תתרכג. מקום שנהגו שהמוכין הולכים לסורק, מפני שאפילו אם הם גנובים הוא קנאם בשינוי.
תתרכד. מה אין לוקחין מן הגרדי ומן הצבע, ומה לוקחין, ומדוע? (קיט:)
תתרכד. לא לוקחים אירין נירין פונקלין ושיירי פקיעות שהכל שייך לבעה''ב וחזקה שזו סחורה גנובה, אבל לוקחים בגד מנומר ושתי וערב וטווי ואריג מפני שקנאם בשינוי.
תתרכה. השתא טווי שקלי ארוג מבעיא, השתא טווי שקיל בגדין מבעיא? (קיט:)
תתרכה. שאם אירין מותר לקחת לאחר שנטוו כ''ש שמותר ליקח דבר שנארג [שהאריגה נעשית לאחר הטוויה].
תתרכו. מדוע הכובס נקרא קצרא? (קיט:)
תתרכו. מפני שמה שהכובס מקצר מהבגד הוא לוקח לעצמו.
תתרכז. כשלא נטל הכובס הג' חוטין, האם זה נחשב חלק מן הבגד לענין הטלת ציצית? (קיט:)
תתרכז. כן.
תתרכח. מהו שיעור שיור החוט כדי לתפור בו? (קיט:)
תתרכח. פעמיים כמלא מחט.
תתרכט. מה החרש מוצא במעצד, נפסק במגירה, יוצא מתחת מקדח והריטני, נגרר במגירה, למי? (קיט:)
תתרכט. מעצד [שבבים שנשארו בגרזן] ומגירה [חתיכות עץ שנשארו במסור] שייך לבעה''ב, מתחת המקדח [שהוא דק כעפר] ורהיטני [כלי שמחליק את פני הנסרים] והנגרר במגירה [נסורת במקום החתך של המסור] שייך לנגר לפי שבעה''ב אינו מקפיד.
תתרל. מסתתי אבנים, מפסגי אילנות וגפנים, מנקפי היגי, מנכשי זרעים ועדרי ירקות, האם יש בהם משום גזל? (קיט:)
תתרל. במסתתי אבנים אין משום גזל מפני שבעה''ב לא מקפיד. במפסגי אילנות וגפנים וקוצים ומנכשי זרעים ועודרי ירקות אם בעה''ב מקפיד יש משום גזל ואם לא אין גזל.
תתרלא. כשות וחזיז, האם יש בהם משום גזל? (קיט:)
תתרלא. בסתמא אין בהם משום גזל ובמקום שמקפידים על זה יש בהם משום גזל [כגון מתא מחסיא שיש שם בהמות רבות שזקוקות למרעה טוב].
לתרומות והנצחות, ולקבלת המבחנים מידי חודש בדואר או בפקס תפנו ל:
dvinski@dafyomi.co.il או לטלפון 08-998-2316
לקבל בדואר אלקטרוני הרשם כאן