PAST CYCLE DEDICATION

BERACHOS 46 - Dedicated by Rav Shalom Kelman in honor of Hagaon Rav Yehudah Copperman, author of the annotated edition of the Meshech Chochmah, and most recently "Mavo l'Limud Torah."

ברכות דף מו. א

בעל הבית שזימן אורחים, למי ראוי לבצוע ולמי ראוי לברך?

לבצוע לברך
לר' אבהו בסתם אורחים: לבעל הבית
למי שנעשית בשבילו הסעודה [1]: לאורח
לאורח
לר' זירא לבעל הבית לבעל הבית [2]

"עד היכן ברכת הזימון" מהו הביאור לרש"י ולתוס'? [תוד"ה עד].

לרב נחמן - עד נברך לרב ששת - עד הזן
לרש"י וכשאין זימון מתחילים ברכת הזן וכשאין זימון מתחילים מברכת הארץ
לתוס' [3] וממתין היחיד מלאכול עד שיאמרו נברך וממתין היחיד מלאכול עד סוף ברכת הזן

"מאן דאמר שתים ושלש קסבר עד הזן, ומאן דאמר שלש וארבע קסבר עד נברך",
מהו ביאור ההו"א הזו לרש"י ולתוס'? [תוד"ה ולמאן].

מאן דאמר שתים ושלש קסבר עד הזן - כרב ששת מאן דאמר שלש וארבע קסבר עד נברך - כרב נחמן
לרש"י כשיש זימון הם ג' ברכות: א) נברך וברכת הזן, ב) ברכת הארץ, ג) בונה ירושלים
כשאין זימון הם ב' ברכות: א) ברכת הארץ, ב) בונה ירושלים
כשיש זימון הם ד' ברכות: א) נברך,
ב) הזן, ג) ברכת הארץ, ד) בונה ירושלים
כשאין זימון הם ג' ברכות: א) ברכת הזן,
ב) ברכת הארץ ג) בונה ירושלים
לתוס' אפשר לחלק את הברכות
לשלשה אנשים ולא יותר [4]
אפשר לחלק את הברכות
אפי' לארבעה אנשים [5]

ברכות דף מו: א

"להיכן הוא חוזר" וכו', מהו הביאור לרש"י ותוס'? [תוד"ה להיכן].

לרב זביד משמיה דאביי - חוזר לראש לרבנן - למקום שפסק
לרש"י [6] זה שפסק, כשבא לברך מתחיל מתחלה [7] זה שפסק, כשבא לברך מתחיל ברכת הארץ
לתוס' [8] המזמן חוזר לומר "נברך שאכלנו משלו" המזמן חוזר לומר "ברוך שאכלנו משלו"

כיצד סדר הֶסֵבָּה?

אליבא דהפרסיים אליבא דהברייתא
כשהם שנים גדול מסב ראשון, ושני לו לשמאלו גדול מסב ראשון, ושני לו לימינו
כשהם שלשה גדול מסב (ראשון) באמצע, שני לו לשמאלו, ושלישי לו לימינו

כיצד סדר סעודה?

אליבא דהפרסיים אליבא דהברייתא
מים ראשונים מתחילים מהגדול - ומיד מביאים לו שולחן
מים אחרונים מתחילים מהקטן - ולא מסלקים מהגדול עד שיביאו לו מים בזמן שהם חמש: מתחילים מהגדול
בזמן שהם יותר: מתחילים מהקטן עד שמגיעים לחמש - וחוזרים לגדול
-------------------------------------------------

[1] כן מבואר בתוס' הרא"ש, דהקשתה דהגמ' בסמוך אומר על ר' אבהו "ואיהו כמאן סבירא ליה", ומתרצת: "כי הא דאמר ר' יוחנן משום רשב"י בעל הבית בוצע ואורח מברך". ולכאורה תמוה, א"כ מדוע כיבד ר' אבהו את ר' זירא לבצוע. ותירץ התוס' הרא"ש, דשאני הכא שכל הסעודה נעשתה לכבוד ר' זירא - הרי שהיה מחשיבו כבעל הבית.

[2] כן אמר ר' זירא בשם רב הונא דמן בבל. וכתבו התוס' (בד"ה לא), דיש ליישב הני תרי לישני (ר"ל את סברת ר' יוחנן שבעל הבית בוצע ואורח מברך, וסברת רב הונא שאותו שבוצע הוא המברך). שאם בעל הבית מיסב עמהם - הוא בוצע, ויתן לאורח לברך. וכשאוכלים אנשים בלא בעל הבית, אז הגדול שבהם יבצע והוא עצמו יברך.

[3] תמהו תוס' על פירש"י, שפירש שכשאין זימון אליבא דרב ששת מתחילים מברכה שניה שהיא ברכת הארץ, ומדלג את כל ברכה ראשונה שהיא דאורייתא. ולכן פירשו בענין אחר, והיינו היכא שהפסיק האחד בשביל השנים, עד כמה יש לו להפסיק מאכילתו, לרב נחמן עד שיגמרו לומר נברך וכו' ולענות, ואילו לרב ששת עד שיגמרו גם את הברכה הראשונה.

[4] וזה שאמר בשנים ושלשה, כלומר שיכולים לברך או אחד או שנים או שלשה אנשים כל אחד ברכה אחת - אבל לא יותר. דכיון שברכת הזימון היא עד הזן, א"כ גם כשיש זימון אי אפשר לעשות את ברכת המזון בארבעה אנשים, שאחד יאמר יברך ואחד הזן, דזה כאילו מחלק ברכה אחת לב' אנשים שאין לעשות כן, ולכן מה שאפשר לחלק ברכת המזון הוא הכי הרבה לשלשה אנשים.

[5] דכיון שברכת הזימון היא ברכה בפני עצמה, א"כ אפשר שאחד יאמר נברך ואחד יאמר הזן, ואחד ברכת הארץ ואחד בונה ירושלים, ונמצא שברכת המזון נאמרת אפי' בארבעה אנשים.

[6] שאלת הגמ' היא אליבא דרב ששת, ובאחד שהפסיק לשנים, וזימנו השנים וברכו ופסק להם עד ברכת הזן, והמשיך את אכילתו. כשגמר, היכן הוא מתחיל את ברכתו.

[7] דהיינו שאומר זה היחיד את ברכת הזן, והגם שתמיד יחיד אינו אומר ברכת הזן אלא בזימון - אליבא דרב ששת (לפירש"י), מ"מ זה היחיד שכבר נתחייב בזימון ובברכת הזן, צריך לאומרה.

[8] לשיטתם, המחלוקת כאן היא היכן חוזר המזמן לומר אחרי שענו העונים "ברוך שאכלנו משלו".

-------------------------------------------------

עוד חומר לימוד על הדף