בבא בתרא דף ק"ו ע"א

המוכר לחבירו בית כור עפר והראהו בסימניו ומצריו, והטעהו באופנים דלהלן, האם הגיעו?

בפחות משתות [1] בשתות ביותר משתות
לרב הונא הגיעו הגיעו לא הגיעו
לרב יהודה הגיעו לא הגיעו לא הגיעו

מהי סברת הברייתא בדין שום הדיינים שטעו שתות? [תד"ה ה"ג].

לרשב"ם לתוס'
לרב הונא הגיעו [2] לא הגיעו [3]
לרב יהודה לא הגיעו [4] לא הגיעו [5]

בבא בתרא דף ק"ו ע"ב

שני אחים שחלקו ובא להם עוד אח, או שני שותפים שחלקו אחד בלא דעת חבירו,
האם בטלה החלוקה?

בשני אחים בשני שותפים
לרב בטלה החלוקה לא בטלה החלוקה [6]
לשמואל לא בטלה החלוקה [7] לא בטלה החלוקה

לשמואל שאמר דלא בטלה מחלוקת במקרים הנ"ל, האם צריכים גורל חדש? [תד"ה ושמואל].

במקרקעי במטלטלי
לרשב"ם לא צריך גורל לא צריך גורל
לתוס' צריך גורל [8] לא צריך גורל

-------------------------------------------------

[1] ואינו דומה לסוגיא דלעיל [בדף ק"ג ע"ב] דשם חוזר ביותר מרובע הקב לסאה [דהינו אחד חלקי עשרים וארבע מבית כור], וכאן אמרינן עד כפלי כפלים שהוא שתות, דכיון שהראה לו השדה במצריה הוי כמאן דאמר ליה זו השדה שאני מוכר לך איך שהיא והסכים. אולם מכיון שהזכיר בית כור עפר צריך שיהא קרוב עכ"פ לשיעור בית כור, וזהו השיעור של שתות הנאמר כאן - רשב"ם במשנה ד"ה פחות.

[2] רשב"ם בד"ה אמר, פירש דרב הונא מפרש את הברייתא שאמרה: בסימניו ובמצריו פיחת שתות או הותיר שתות הרי היא כשום הדיינים הגיעו, ע"כ. שהיא אליבא דרשב"ג דוקא דס"ל דאמרינן א"כ מה כח ב"ד יפה, ולכך דיינים שטעו בשתות מה שעשו עשו, וזה שסיימה הברייתא שהגיעו. ואדרבה מכאן יש קושיא לרב יהודה שפירש כאן בבית כור דשתות הוי כיותר משתות ולא הגיעו. וגירסת רשב"ם במהשך הסוגיא כגירסת הב"ח באות ב'.

[3] אמנם בתוס' ד"ה ה"ג, פירשו שרב הונא רק מקשה לרב יהודה ואומר לו עד שאתה מקשה לי משם תסייעני משם, אלא על כרחך שאין ראי' משם. וגירסתם כמו שכתוב אצלינו בגמ'. ולפי"ז חלוק דין שום הדיינים מדין מכירת בית כור בסימניו ומצריו, דכאן איה"נ שתות הוי כפחות משתות והגיעו, אולם גבי דיינים שטעו בשתות הוי כיותר משתות ולא הגיעו. ומה שדימתה הברייתא דין בסימניו ומצריו לשום הדיינים, הוא רק לומר שלא דנים כאן כמו שדנו לעיל בדף ק"ג ע"ב באמר הן חסר וכו' שהוא עד רובע הקב לסאה, דכאן הוא עד שתות, אולם לעולם שתות הוא כפחות משתות וזה שסיימה הברייתא שהגיעו.

[4] לפירוש רשב"ם הנ"ל רב יהודה עונה לרב הונא על קושייתו מהברייתא שאמרה שכאן הגיעו. ומפרש שמה שאמרה הגמ' הגיעו בשתות, הכוונה שלא יכול לטעון ביטול מקח, אולם ודאי שהשתות עצמה חוזרת כמו ביותר משתות.

[5] כתבו התוס' הנ"ל בסוף דבריהם שלרב יהודה שהשוה שתות ליותר משתות, א"כ מה דאמרינן בברייתא שהגיעו, קאי על פחות משתות. אבל שתות עצמה בין בבית כור ובין בשום הדינים דינו כיותר משתות.

[6] וביארה הגמ' שבכאן גם רב מודה שלא בטלה החלוקה, דאף שמיירי ששותף אחד חלק בלא דעת חבירו, מ"מ מתחילה חילק לפי מספר השותפים, והיתה חלוקה טובה בפני שלושה ובגורל, דגם אם היה אותו שותף כאן כך היו חולקים ולכך לא יכול לחזור.

[7] ומקמצין - ממעטין, היינו שמחלקים מה שראוי לחלק השלישי ונותנים לו. ולרשב"ם בד"ה מקמצין, מבואר שנותנים לו איזה חלק שירצו.

[8] הנה בתד"ה ושמואל חלק ר"י על רשב"ם שפירש שנותנים לאחר השלישי או לשותף שלא היה בחלוקה את חלקו בלא גורל חדש, וסבירא לר"י שיכול לטעון שרוצה דוקא את החלק האחר. ולכך פירש שצריך לעשות עתה גורל מחדש. ובכו"א נקרא שלא בטלה מחלוקת לשמואל.

ונבאר הדברים: כגון שהיו כאן ג' שדות א' ב' ג', ונפלה בתחילה ע"י גורל שדה א' לראובן וב' לשמעון, ובשדה הג' חלקו ראובן ושמעון חצי חצי, ועתה שבא האחר האח יטילו שוב גורל, ואם תפול שדה ג' לאחר החדש שבא, בזה תשאר החלוקה הראשונית, דהיינו ששדות א' וב' ישארו כמו שהיו [ולא כרב שגם בשדות א' וב' חולקים מחדש]. ואם יפול הגורל לאח החדש על אחת השדות א' או ב' יתנו לו אותה, ובשדה הג' תשאר החלוקה שלהם כמו שהיתה ביניהם, ואת השדה הנשארת יחלקו ג"כ ביניהם, הרי שנשארה החלוקה הראשונה שלהם בשדה השלישית כמו שהיתה.

עוד חומר לימוד על הדף