בבא בתרא דף ל"ב ע"א

העלו ב"ד לכהונה ע"פ ע"א, ובא ערער אחד, האם יועיל להורידו? [תד"ה והאמר].

למאן דס"ל דיש כאן חזקת כשרות [1] למאן דס"ל דאין כאן חזקת כשרות [2]
לא יועיל להורידו יועיל להורידו ר' אלעזר [3]
לא יועיל להורידו לא יועיל להורידו רשב"ג

אדם שמוחזק מאבותיו שכהן הוא, ויצא עליו קול שהוא בן גרושה, ובא ע"א והכשירו, ובאו
שנים ופסלוהו, ושוב בא אחד והכשירו, במה תלויה מחלוקת התנאים שבזה?

למסקנא - האם מצרפים עדות להו"א - האם חיישינן לזלזול ב"ד
לא מצרפים - ופסול חיישינן - ופסול ר' אלעזר
מצרפין - וכשר לא חיישינן - וכשר רשב"ג

דף ל"ב ע"ב

המוציא שטר, וטען חבירו שהוא מזויף, והודה המוציא, האם נאמן במגו - להחזיק
קרקע או להוציא ממון?

להוציא ממון להחזיק הקרקע
נאמן נאמן [4] רבה
לא נאמן [5] לא נאמן רב יוסף

בבא בתרא דף ל"ב ע"ב

באיזה סוגי שטרות נחלקו רבה ורב יוסף אם מועיל מגו? [רשב"ם ד"ה אין שטרא
זייפא, ובד"ה שלח ליה אביי].

שטר מזויף שטר אמנה או שנמחל שיעבודו
לכו"ע לא מועיל [6] נחלקו ר"ח
נחלקו נחלקו רשב"ם

ערב שהוציא שטר על הלוה, וטען הלוה שפרעו, ואמר הערב שחזר ולקחם, מה דינו?

מחמת שהיו מקולקלות מחמת שהלום שוב
נאמן הערב ע"י השטר [7] נאמן הערב במיגו לרבה
נאמן הערב ע"י השטר7 אינו נאמן במיגו לרב יוסף
(דהלכתא כוותיה)

-------------------------------------------------

[1] כתבו תד"ה והאמר, שדברי ר' יוחנן שאמר דלכו"ע אין ערער פחות משנים קאי על המשנה שבכאן [והיינו על ר"א ורשב"ג], ולכן לא דחתה הגמ' לומר דכל דברי ר' יוחנן הם דוקא במקום שיש חזקת כשרות (כמו שאמרה במקומות אחרים), דהיות שדברי ר' יוחנן הם על משנתינו הרי שס"ל שיש לזה הכהן חזקת כשרות, ולכך לא מועיל ערער אחד. ועי' בפנ"י כתובות דף כ"ו ע"א. [וכל דיוקים אלו אינם לפירוש רשב"ם בד"ה והא אמר ר"י, שכתב שלא איתפרש היכא קאי].

[2] עי' תוס' הנ"ל שאם לא נסבור כר' יוחנן שמתניתין מיירי בחזקת כשרות, א"כ היה אפשר לישב שנחלקו ר' אלעזר ורשב"ג בערער אחד. ועי' בריצב"א בשטמ"ק לעיל דף ל"א סע"ב, שבאמת פירש סוגייתינו בהו"א דאין חזקת כשרות, אלא שחלק שם על תוס' דידן וס"ל שסוגיין סוברת שר"י אמר דלכו"ע אין ערער פחות משנים אפי' היכא דליכא חזקת כשרות.

[3] ראה ברשב"ם לעיל בדף ל"א סע"ב ד"ה א"ר אלעזר, שר' אלעזר לא בא לחלוק על ר' יהודה שאמר אין מעלין לכהונה ע"פ ע"א, אלא לפרש דבריו באיזה מקרה לא מעלין.

[4] בזה הלכתא כוותיה דרבה. ורשב"ם בד"ה הלכתא פירש משום דמסופק רב אידי טעם מי עיקר, לכך המוציא מחבירו עלו הראיה. ולתוס' ד"ה והלכתא הוא משום דאמרינן מגו לאוקמי ממונא, ולכך כל אחד ישאר בחזקתו.

[5] כאן הלכה כרב יוסף ומהטעמים הנ"ל.

[6] ראה ברשב"ם ד"ה שלח ליה אביי, שהביא לשיטת ר"ח, וטעמו שמזה שהשוה אביי את הסוגיא דלעיל שנחלקו רבה ורב יוסף לסוגיא דערב ששם מיירי בשטר שנמחל שעבודו, משמע שגם במה שנחלקו רבה ורב יוסף אינו בשטר מזויף לגמרי, דא"כ היה לאביי לומר דכאן לכו"ע מועיל מגו, היות שאינו שטר מזויף שהוא חספא בעלמא. אלא מחלוקתם בשטר אמנה או שטר שנמחל שעבודו, אבל בשטר שמזויף לגמרי ס"ל לר"ח דאדרבה לכו"ע הוא חספא בעלמא. ועי' בראשונים ואחרונים שהאריכו הרבה בזה. ורשב"ם ס"ל שבזה ובזה נחלקו.

[7] היות שלא נפרע שעבוד השטר במעות כאלה, וכשהחזירם לו הערב הוי כאילו לא נפרע.

עוד חומר לימוד על הדף