עבודה זרה דף ס"ג ע"א

נתן אתנן ואח"כ בא עליה באופנים דלהלן, האם הוי קרבן?

כשקדמה והקריבתו [1] כשקדמה והקדישתו
אמר קני ליך מעכשיו [2] הוי קרבן ספק [3]
אמר להוי גביך ואי מצטריך ליך קני מעכשיו הוי קרבן [4] ספק
אמר להוי גביך עד שעת ביאה [5] לא הוי קרבן לא הוי קרבן

בא עליה ואח"כ נתן לה באופנים דלהלן, האם הוי אתנן?

כשלא היה בחצרה כשהיה בחצרה כשהיה בחצרה ועשאו אפותיקי עד שיתן
בטלה זה בגויה: הוי אתנן [6]
בישראלית: לא הוי אתנן [7]
הוי אתנן הוי אתנן
בטלה סתם לא הוי אתנן הוי אתנן [8] לא הוי אתנן

עבודה זרה דף ס"ג ע"ב

האומר לחמריו ופועליו עמי הארץ או גויים, צאו ואכלו ואני פורע [9], באופנים דלהלן האם יש לחשוש לאיזה איסור?

בהקפה שלא בהקפה
לרב חסדא חושש אינו חושש [10]
לרבא [11] אינו חושש אינו חושש

-------------------------------------------------

[1] אמנם אם לא קדמה, והקריבתו רק אחר ביאה - הוי אתנן, דהגם שאמר לה מעכשיו מ"מ גמר הנתינה הוי בביאה ואיגלאי מילתא למפרע דהוי אתנן ואסור [ולכך אמרו תוס' לעיל בסע"ב שעדיף לא לגרוס בסוגיתנו: מתנה בעלמא וכו', דהא אם קיים בשעת ביאה הוי אתנן ולא מתנה]. ורק כשקדמה והקריבתו לא הוי אתנן כיון שכבר ליתיה לאתנן משעת ביאה.

[2] ובאופן זה פשיטא דלא הוי אתנן כיון דלא הוה גבה בשעת ביאה.

[3] דכיון שנמצא עתה בעין אולי יחול עליו אתנן, או דילמא אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ויצא מרשותה לגמרי.

[4] ובאופן זה יש חידוש שאינו אתנן, דאולי כיון שגילה בדעתו שלא תקנה עד שעת ביאה הרי זה לכאורה מורה שהוא אתנן, קמ"ל דכיון שאמר אם תצטרכי קני ליה מעכשיו לא הוי אתנן. תד"ה אלא דאמר.

[5] באופן זה אינו קדוש בכלל, כיון שאינו שלה.

[6] בגויה כיון שאמר לה הבעלי לי בטלה זה ונבעלה לו אפי' שלא נתן לה עדיין - קנאתו - גם בלא משיכה, דהוי כקנין כסף דמהני בעכו"ם - כן מבואר בסוגיא. ובתד"ה בזונה, ביארו שהוא דוקא אליבא דר"ל, דאליבא דר' יוחנן לא קנתה ולא הוי אתנן.

[7] והקשו בתד"ה כגון, למה א"כ לא תירצה הגמ' את שני הברייתות בטלה זה, והא דאמרינן דהוי אתנן אפי' אחר ג' שנים מיירי בהיה בחצרה, והא דאמרינן דלא הוי אתנן בלא היה בחצרה. ותי' שניחא ליה לאוקמי בטלה סתם וכו'.

[8] כיון שקנאתו, רק שא"א להעמיד את הברייתא באופן זה, דלא קרי בא עליה ואח"כ נתן לה - דהא כבר ניתן לה.

[9] אולם אם אמר צאו ואכלו בדינר זה אין לו לחוש לכלום, דהא אינו קונה בעבורם, אלא הם קונים לעצמם בכסף.

[10] ס"ל לרב חסדא כיון שאינו בהקפה אינו משתעבד - ולא חשוב כנותן מיד ליד.

[11] רבא חולק על עצם חילוקו של רב חסדא בין הקפה ללא הקפה, וס"ל שבכל אופן משתעבד, ומ"מ אין איסור מצד זה, דכיון שלא ייחד לו שעבודו - לא הוי חליפין ולא נאסר. ומה שאסרה הברייתא בצאו ואכלו ואני פורע, העמיד רב פפא באופן שהקדים לו דינר, ורב אשי העמיד באופן שנטל ונתן ביד.

עוד חומר לימוד על הדף