[1] הנה שכר זה דומה למה שאמרו השוכר את הפועל ואמר לו הילך דינר זה ולקוט לי ירק היום - שכרו מותר. דאין כאן סחורה אלא שכר. [ורק אם אמר לקוט לי בו ירק, הרי הוא כאילו קונה ממנו והוי סחורה ואסור].

[2] ואביי מחדש שמותר לתת להם פירות שביעית עצמן בשכרן, ובצד היתר - של מתנת חינם.

[3] ס"ל דשאני חמרין היות ששכרן מרובה גזרו בהם רבנן יותר, ולא הוי כפועל שהתירו בו בלקוט לי ירק היום. ופירשו בתד"ה חמרין דכיון דנפיש אגרייהו דמי טפי לסחורה.