עבודה זרה דף ל"ב ע"א

האם יש לאסור מיני משקה של עכו"ם מהחשש שמא מערבים בו יין נסך? [תד"ה האי].

בבא מן האוצר בלא בא מן האוצר (בשוק)
במשקה היקר יותר מהיין אין לחוש אין לחוש
במשקה שאינו יקר יותר מהיין אין לחוש יש לחוש

בכלים דלהלן, האם מותר להשתמש בהם בשימושים דלהלן?

חרס הדרייני נודות של עכו"ם קנקני חרס
לתת בהם יין אסור אסור [1] אסור [2]
להשתמש בהם לשאר הנאות חד: אסר
וחד: שרי [3]
אסור [4] מותר [5]

האם קנקנים של עכו"ם מותרים בהנאה למ"ד דלהלן? [תד"ה והא].

לפי' הראשון בתוס' ולרבינו תם לעוד יש לפרש בתוס'
למ"ד רוצה בקיומו ע"י ד"א אסור מותר [6] אסור
למ"ד רוצה בקיומו ע"י ד"א מותר מותר למכור לעכו"ם - לר"מ: אסור
- לרבנן: מותר
לסמוך בו כרעי המטה: מותר

עבודה זרה דף ל"ב ע"ב

מתי אמרינן סתם מחשבת גוי לעבודת כוכבים, והבשר אסור אפילו בהנאה? [תד"ה דלא].

בבשר שחוטה בבשר חנוקה או נחורה
אליבא דר' אליעזר אסור מותר
אליבא דרבנן מותר מותר

תקרובת עבודה זרה שאינה כעין פנים [7], האם אסורה בהנאה? [תד"ה והיוצא].

אליבא דרבנן אליבא דר' יהודה בן בתירא
לרבינו תם מותרת אסורה
לר"י אסורה [8] אסורה

ההולכים לתרפות או החוזרים, האם מותר לשאת ולתת עמהם?

בעכו"ם בישראל בישראל מומר
בהליכה אסור מותר אסור
בחזרה מותר [9] אסור אסור

-------------------------------------------------

[1] ומבואר בגמ' שרבן גלמיאל היה שותה בדרדורין ורובקאות של עכו"ם שיין של ישראל היה כנוס שם, וא"כ ודאי שהוא חולק על רשב"ג בשם ר' יהושע בן קפוסאי שאסר אותם בהנאה.

[2] עי' בריטב"א שביאר את קושיית הגמ': ומ"ש קנקנים וכו' - דהרי מעשים בכל יום שאנו קונים קנקנים של עכו"ם ונותנים בהם כל דבר ולא אוסרים אותם אלא ליין, ע"כ. ומבואר עכ"פ שליין אסורים.

[3] בגמ' איבעיא לה מהו לסמוך בהן כרעי המטה - רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אסור או מותר, ואמרה שנחלקו בזה ר' יוחנן ור' אלעזר.

[4] ומבואר בגמ' שהוא רק משום גזירה שמא יבקע נודו ויטלנו ויתפרנו על גבי נודו, ויתן העור הזה בלוע ביין נסך טעם ביין של הישראל. [וגזירה זו לא שייכת בחרס שא"א לתופרו]. אמנם רבן גמליאל ששתה מדרדורין ורובקאות, כל שכן שמתיר להשתמש בהם לשאר הנאות.

[5] כן משמע מגירסת הגמ' שלפנינו, ועי' בטבלא הבאה.

[6] לפירושים אלו גרסינן בגמ' ולמ"ד רוצה בקיומו ע"י דבר אחר אסור, מאי שנא קנקנים שנוהגים לקנות אותם מן העכו"ם ולהשתמש בהם. ותירצה הגמ' שגם למ"ד שרוצה בקיומו וכו' אסור, הוא רק בחרס הדרייני שיש כאן ממשות של איסור בחרס בעצמו, דראוי לשרותו במים, משא"כ בקנקנים שליתיה לאיסורא בעיניה כי כל איסורו הוא רק מחמת מה שבלוע בו ולכך לכו"ע מותר בהנאה. [אולם לתת בהם דבר לח פסק ר"ת שאסור].

[7] אולם בתקרובת שהיא כעין פנים, כגון: זיבוח, ניסוך וקיטור, לכו"ע ילפינן ממת, וכמו שמת אסור בהנאה גם התקרובת אסורה.

[8] ר"י מפרש שכל מחלוקת ריב"ב ורבנן היא רק לענין טומאה, האם הוקש למת גם לענין לטמא באהל, או שמטמאת רק במגע ומשא, אולם לענין איסור אכילה והנאה כל סוגי התקרובת הוקשו למת לכו"ע לענין איסור.

[9] אמנם מבואר לקמן בדף ל"ג ע"א, דמ"ש הבאים מותרים, הוא דוקא כשבאו כל אחד לחוד, אבל אם באו חבורה יחד אסורים, דשמא דעתן לחזור [וחשובים עדיין כהולכים לתרפות].

עוד חומר לימוד על הדף