כתובות דף לו. א

מי הם העריות והשניות הנזכרות בבריתא שאין להן קנס, וכמי אזלא הברייתא?

עריות שניות כמאן אזלא
ללישנא קמא חייבי מיתות ב"ד חייבי כריתות כשמעון התימני [1]
לאיכא דאמרי חייבי מיתות ב"ד וכריתות חייבי לאוים כשמעון בן מנסיא [2]

מה סברת ר' מאיר ור' יהודה בדלהלן?

האם לקטנה יש קנס האם נערה יכולה למאן
לר' מאיר אין קנס [3] אינה יכולה
לר' יהודה יש קנס [4] יכולה

נשים דלהלן האם יש להן קנס?

ממאנת איילונית יוצאת משום שם רע חרשת ושוטה
לר' מאיר אין להן אין להן אין להן [5] יש להן
לחכמים אין להן יש להן אין להן יש להן

נשים דלהלן, האם יש להן טענת בתולים - להפסידן כתובה?

החרשת השוטה בוגרת ומוכת עץ סומא איילונית
לברייתא א' ולר' יהושע [6] יש להן ----- ----- יש להן
לת"ק דברייתא ב' ולר"ג [7] אין להן אין להן יש להן יש להן
לסומכוס משום ר"מ ----- ----- אין להן -----

כתובות דף לו: א

האם לבוגרת יש טענת בתולים? [תוד"ה אי].

טוען שלא מצא דם טוען שפתחה פתוח
לגירסת רש"י יש לו - דיש לה דם אין לו - דבתוליה כלים
לגירסת רבינו חננאל אין לו - דאין לה דם יש לו - דפתח סגור

מה דין שבויה, לענין הבא עליה אם יש לה קנס, והאם אוכלת בתרומה לר' יהודה ור' דוסא?

הבא עליה, האם יש לה קנס? והאם אוכלת בתרומה?
לר' יוחנן יש לה קנס אוכלת בתרומה
לרבה לר' יהודה יש לה קנס יתכן שלא [8]
לר' דוסא יתכן שלא [9] אוכלת בתרומה

כהן שפדה את השבויה או שמעיד עליה, האם יכול להשאנה?

הפודה אותה והמעיד בה המעיד בה בלבד
לתנא קמא ישאנה - לא זורק כספו סתם לא ישאנה - שמא עיניו נתן בה
לר'
יהודה
לר' יוחנן בקדושתה ישאנה - אין חוששים שנבעלה [10]
לרבה אינה בקדושתה לא ישאנה - דשבויה אינה בקדושתה [11]

-------------------------------------------------

[1] דס"ל שדוקא חייבי מיתות ב"ד או כריתות אין להם קנס כיון שאין קידושין תופסין בהן, אבל חייבי לאוין - שקידושין תופסין בהן אה"נ יש להן קנס. אכן ברייתא זו ודאי חולקת על משנתנו הסוברת שגם חייבי כריתות יש להם קנס.

[2] דבעי אשה הראויה לקיימה, וגם חייבי לאוים אינם ראויות לקיים.

[3] ולכן קשה להעמיד את הברייתא כר"מ, דהרי הברייתא ס"ל שדוקא ממאנת אין לה קנס (דהיא בחזקת בעולה) - אבל קטנה בעלמא יש לה קנס, וזה דלא כר"מ דס"ל שרק לנערה יש לה קנס.

[4] וכלן קשה להעמיד את הברייתא כר' יהודה, דהרי הברייתא ס"ל שלאיילונית אין לה קנס - ומשום שהיא קטנה, ואילו ר' יהודה ס"ל שלקטנה כן יש קנס.

[5] ומבואר בגמ' שמיירי שיצא עליה שם רע בילדותה, כגון שבאו עדים שתבעתן לאיסור ואז אין לה קנס. אבל אם יצא עליה שם מזנה בעיר אין חוששין להפסידה כל.

[6] לעיל (דף יב:) נחלקו רבן גמליאל ור' יהושע, במי שטען על אשתו שלא מצא לה בתולים, האם נאמנת לומר מ"שארסתני נאנסתי", דלר' יהושע אינה נאמנת, וא"כ יש לבעל טענת בתולים להפסידה כתובתה.

[7] ס"ל שנאמנת אשה לומר מ"שארסתני נאנסתי", וא"כ אין לבעל טענת בתולים להפסידה כתובתה, וסוברת הגמ' שה"ה בחרשת ושוטה שאפי' שאינם טוענות כן - אנו טוענים להן, מדין "פתח פיך לאלם".

[8] דאף דס"ל שיש לה קנס - הוא מטעם שלא יהיה חוטא נשכר, אבל אה"נ מודה ר' יהודה לרבנן שאינה בקדושתה לענין לאכול בתרומה. [ומפרש רבה, דהגם שמצאנו שגם כתובתה מאתים, זה הוא ג"כ מטעם שלא ימנעו מלישא אותה (דאם נפחות מכתובתה ונחזיקנה בעולה ירחקו אותה אפי' ישראלים), אבל אה"נ שאינה בקדושתה].

[9] דדוקא בתרומה דרבנן ס"ל ששבויה אוכלת, אבל אה"נ מודה ר' דוסא לרבנן שאינה בקדושתה - ואם בא עליה אין לחייב אותו קנס.

[10] ומה שבברייתא שלפנינו הגירסא "בין כך ובין כך לא ישאנה", תירץ רב פפא (אליבא דר' יוחנן) דצ"ל: "בין כך ובין כך ישאנה". ורב הונא בריה דרב יהושע תירץ, דאף שר' יהודה ס"ל שישאנה מ"מ לדבריהם דרבנן קאמר שבין כך ובין כך לא ישאנה כיון שחוששים שנבעלה.

[11] כמבואר בתוס' (בד"ה מכל) שכל הקושיא היא רק אליבא דר' יוחנן, אבל לרבה דס"ל שטעם ר' יהודה במשנה משום שלא יהיה חוטא נשכר לא קשיא מידי, דאה"נ ס"ל לר' יהודה שאין שבויה בקדושתה.

עוד חומר לימוד על הדף