א) קז: ת"ר י"ג דברים נאמרו בפת שחרית כו' ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת. ולכאורה מבואר מזה שתשמיש מותר ביום. ועיין רש"י דמיירי במי שיש לו הרהורים וצ"ע בזה
ב) קז: וי"א אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה ועיין רש"י מוציא את הקנאה ואת התגר - שכשאין לבו טוב עליו הוא נוח לכעוס וצע"ק במה שהוסיף רש"י ואת התגר דליתא בגמרא ומנ"ל להוסיף כן.
החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש
א) עי' שבת פו. ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום וגו' אם היה בית אפל מותר וגו' תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר, עיי"ש. הרי שיש אופנים שמותר אבל כתב מ"ב סי' רמ ס"ק מה שאין להקל בדבר זה אלא לצורך גדול (ועי' גם רש"י סנהדרין קז. ד"ה שהפך ודו"ק היטב).
ב) עי' רש"י סוטה ג. (ד"ה כלפי) שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר, ומשמע מרש"י כאן ושם שקנאה ושנאה הולכים ביחד עם תגר. ונראה כי שנאה וקנאה הם מידות רעות בתוך האדם ואינם יוצאים מיד החוצה כי הם המידות השרשיות, משא"כ תגר היא התוצאה מן השנאה והקנאה הנראית מבחוץ והוא הריב והמחלוקת שנגרמו מן הקנאה והשנאה.
חילך לאורייתא!
דוד בלום
