בגמ' (חולין דף פט א) אמרו שגדול מה שנאמר במשה ואהרן ממה שנאמר באברהם, שאברהם אמר "ואנכי עפר ואפר" והם אמרו "ונחנו מה", והוסיפה הגמ' שהעולם מתקיים בזכותם, שנאמר "תולה ארץ על בלימה" (בזכות האנשים שנחשבו ל'בלימה'), וצריך ביאור מה הענין בזה?
מהר"ל, דרוש לשבת הגדול (נדפס בסוף הגדה של פסח, עמ' רד, ד"ה וענין זה רמזו): הארץ היא יסוד הכל ונושאת את הכל, שהרי הכל נמצא על הארץ, כי הוא התחתון והשפל שביסודות. 1 לכן הארץ היא דבר שמתקיים- מאת ה' שמחזיק את השפלים מפני שפלותם 2 . ואמנם הארץ היא שפלה, אבל היא דבר מה, ולכן היא עומדת על 'מה'- מי שדומה בעיני עצמו כ'לא דבר', והם משה ואהרן.
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב הענוה תחילת פ"ב, עמ' ה): האומות גדולתם מצד העולם הגשמי, ולכן חשיבותם מביאתם לידי גאוה- כי הגאוה היא מידה גשמית. אבל ישראל הקדושים, מעלתם היא מידה אלוקית, ולכן מעלתם מביאתם לידי ענוה כפי שאצל הקב"ה אתה מוצא ענוותנותו במקום שאתה מוצא גדולתו, וזו מידת הפשיטות הנבדלת מהגשם. 3 והיה אברהם "עפר ואפר" כי הוא ההתחלה, והעפר הוא תחילת הכל, ואילו משה ואהרן "ונחנו מה" כי הם עיקר ישראל כדוגמת הלב שבו תלוי השכל והדעת, 4 וזה דבר שאין בו ממש (בניגוד לגוף שהוא ממשי). 5
במשנתם של הקדמונים ישנם 4 יסודות שמהם הורכבה הבריאה- אש, רוח, מים ועפר, והעפר הוא היסוד התחתון והשפל שביסודות.
האריך בכך המהר"ל לפני כן באותו הדרוש שקיום האדם הוא מפני שיפלותו, כי ה' מגביה שפלים ורוצה בהם.
כל עצם מורכב מחומר וצורה שחלה בו, והפכו של המורכב הוא הפשוט, לכן דבר רוחני שאיננו מורכב מחומר וצורה הוא פשוט, והוא נבדל מחוקו של החומר. ובחידושי אגדות (ח"ד עמ' קב, חולין דף פט א) הוסיף המהר"ל ביאור- עמידת הארץ בזכות הפשיטות, כי הפשוט ראשון מפני שהוא עומד בעצמו, לעומת מה שאיננו פשוט שהוא מצורף אל אחר ונסמך עליו. הענוה היא פשיטות ולכן היא עליונה על כל המידות. ודבריו מתפרשים כאמור שהחומר נסמך על הצורה (כי אין תפיסה בחומר בלי צורה), ולכן ככל שדבר יותר פשוט, כך הוא פחות נסמך ויש לו עמידה בפני עצמו. ובמקומות רבים כתב המהר"ל שהגאוה היא מידה חומרית ואילו העניו הוא פשוט שנבדל מהגשם.
ובחידושי אגדות (ח"ד עמ' ק ד"ה ואילו משה, חולין דף פט א) הוסיף המהר"ל שהעפר קרוב אל הפשיטות, ואילו "ונחנו מה" הוא פשיטות גמור. (ושם בעמ' קב כתב המהר"ל- "ונחנו מה"- בלי יחוד- חסרי מעלה מיחדת.)
ועיי"ש למה זו הסיבה שהעולם מתקיים בזכותם. ע"ע במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב השלום תחילת פ"ג, עמ' רכה) שביאר בהקשר לאמור את שורש המחלוקת על מי עומד העולם- על הבולם עצמו בשעת מריבה, או על המשים עצמו כמי שאינו, והאריך והעמיק בכך בחידושי אגדות (ח"ד עמ' ק, חולין דף פט א).
שאלות על רש"י
רש"י: לא על הכבוד שנאמר והנה כבוד ה' נראה: מנין לפרש כך?
רש"י: כמו אשר על ה': מה היה קשה לרש"י?
גור אריה: התלונות היו על משה ואהרן ולא על ה'? אלא כוונת משה לומר- מה שהתלוננתם עלי, על ה' הוא ולא עלינו, כי "ונחנו מה".
רש"י: או אם היה דגוש...הייתי מפרשו לשון תתלוננו: למה כך הייתי מפרש?
גור אריה: דגש בתי"ו באה במקום תי"ו נוספת- כאילו כתוב 'תתלוננו', ואז זה היה פועל עומד. אך כיון שהדגש בלמד- זהו פועל יוצא 1 .
כלומר- תלינו את אחרים.
רש"י: תלינו את אחרים: מה פירוש הדברים?
גור אריה: "וילן העם" (שמות 17:3) הוא פועל עומד, לעומת "וילינו עליו" (במדבר 14:36) שהוא פועל יוצא, ולכן הלמ"ד כאן דגושה, ללמדך שזהו פועל יוצא, כי הדגש משמש להוציא את הפועל.
