אשר תאפו אפו: בגמ' (ביצה דף טו ב) למדו מכאן שבכדי לבשל מיו"ט לשבת צריך להניח מערב יו"ט עירוב תבשילין- אין אופים אלא על האפוי (מיום חמישי), וצ"ב כיצד מדרש חכמים מתאים לפשוטו של מקרא?
מהר"ל, באר הגולה (באר א, עמ' טו, ד"ה ובפרק ב' דביצה): במקום לכתוב 'אפו ובשלו היום', כפל הכתוב- "את אשר תאפו אפו", ומתפרש הפסוק- את אשר תירצו לאפות, אפו הכל היום כי מחר לא תוכלו לאפות אפילו את מה שהתחלתם היום. מכאן למדו חכמים שקל יותר לגמור לאפות מאשר להתחיל, ובשבת אסר הכתוב אפילו לגמור אבל ביו"ט אמנם להתחיל לצורך שבת אסור, אבל לסיים מותר. 1
ואעפ"כ זו אסמכתא ולא דאוריתא, כי התורה רק רמזה לחכמים לגזור, ויש לזה מדרגה של גזירת חכמים. וזו שיטת המהר"ל תמיד כפי שהוא מבאר בארוכה בבאר הגולה שם, שכשחז"ל מביאים אסמכתא מהמקרא, לכשתעיין תמצא כיצד דבריהם מסתעפים מגוף הפסוק, ורמז הכתוב לחכמים לתקן ולגזור.
אשר תאפו אפו: בגמ' (ביצה דף טו ב) למדו מכאן שבכדי לבשל מיו"ט לשבת צריך להניח מערב יו"ט עירוב תבשילין, וצריך ביאור מה ענין תקנה זו?
מהר"ל, נצח ישראל (פמ"ו בתחילתו, עמ' קפב): ימות המשיח הם ימים של שלמות שאין בהם זכות וחובה, והכונה שהרשע לא יוכל אז לשוב ולהשתנות כשיראה כבר את הטוב שיעשה ה' לישראל, אבל גם בימות המשיח תהיה קנין מעלה ושלמות לצדיקים שהתחילו לעשות את הטוב לפני כן, ובזה יש הבדל בין ימות המשיח לעולם הבא. וזה ענין עירוב תבשילין, כי השבת היא מעין עולם הבא ורק מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ואילו יו"ט הוא כמו ימות המשיח, ואי אפשר בימות המשיח כשהוא משופע בטוב להתחיל להכין לעולם הבא, אלא צריך להתחיל מלפני ימות המשיח, ולכן גם אין להתחיל להכין מיו"ט לשבת אלא אם התחיל מערב יו"ט.
