מה ההקשר של פסוק זה לפסוק הקודם?
מהר"ל, גבורות ה' (פמ"ז, עמ' קצג, ד"ה ואמר ה' ימלוך): המקדש הוא מקום מלכותו יתברך, ולכן אחר שהביא ה' את ישראל אל המקדש, אז הוא נקרא מלך. ולשון הפסוק "ימלוך" בעתיד, כי רק לעתיד תהיה מלכות שמים שלמה 1 . ואין מלך בלא עם, לכן אחרי "תביאמו ותטעמו" מתגלה מלכותו.
ולכן אנו מוסיפים "ועלו מושיעים בהר ציון" שאז תהיה מלכות ה' שלמה.
במשנה באבות (ו,יא) למדו מכאן שאת הכל ברא ה' לכבודו, וצ"ב מה הלימוד מכאן?
מהר"ל, דרך חיים (פ"ו מי"א, עמ' שכב, ד"ה ובפרק אלו טריפות): תחילה למדה המשנה שהכל נברא לכבודו ככתוב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו", ואל תאמר שהכבוד יוצא מכך שיראו את גדולת כח הבורא ככתוב "מה רבו מעשיך השם" אלא הכבוד הוא מעצמם- בכך שה' מלך עליהם, ואין הוא מלך מבלי שיהיו נבראים, ולכן מ"ה' ימלוך" לומדים שהנבראים נבראו לכבוד ה'. 1
לכאורה כוונתו שמכאן לומדים שזו תכלית הבריאה- גילוי מלכותו בעולם, וזה מחייב נבראים. ומסיים שם המהר"ל שמלכות ה' תתגלה או על ידי שיהיה האדם צדיק ויקבל שכרו, ואם יהיה רשע- על ידי שיפרע ממנו ויענש. ועיי"ש שנחלק עם הרמב"ם בענין זה. ע"ע במהר"ל בבאר הגולה (ב"ה בסופו, עמ' קד, ד"ה במדרש אחור) שלכן אמרו חז"ל שרוחו של משיח נברא ביום הראשון של הבריאה, כי הבריאה נבראה לכבודו וכבודו יתגלה בבא המשיח- אז יהיה ה' למלך.
שאלות על רש"י
רש"י: לפיכך היא פתוחה: בספרים שלנו הוי"ו של "ועד" קמוצה?
גור אריה: יש מפרשים שהמילה פתוחה, כי העי"ן היא בסגול, לעומת "היודע ועד" שם העי"ן בצירי שהוא קמץ קטן, כי הוי"ו שם היא לשימוש ולא מהיסוד.
