הלכה א' (א. - ב.)

לר"מ בחוה"מ משקין אפי' ממעיין חדש בבית הבעל שעמדה מלהכחיש (טירחא ולאו דבר האבד),

לרבנן רק בית השלחין שהשקוה קודם המועד וא"צ השקאה יתירה והוכחשה (דוקא לא טריח ודבר האבד)

במקום האבד לגמרי - מותר אפילו טירחא (לקצור שעורין שיתבקעו)

אין משקין ממי גשמים בחוה"מ [אטו מי קילון (בור עמוק - טירחא יתירא)] אלא כל זמן שההרים מבצבצין מהגשם לתוכו

בשביעית התירו להשקות בית השלחין [בבלי - התירו תולדה (דרבנן) משום פסידא] אפי' ממי קילון [טירחא מותר; זמנו מרובה וברי הזיקא]

מי הרים המבצבצין בזמן הגשם הוי כמעיין לטהר מחטים, וספק בין הגשמים

ספק אם חריצין שאינן עמוקין אסורים כמי קילון

אין משקין מבריכה שהתמלא ממעיין שהפסיק, אבל משקין בהתמלא מבור ואח"כ המשיך ממעיין לתוכה (וי"א אפי' סמוך לה)

אין עושין בורות קטנות סביב לגפנים

הלכה ב' (ב. - ג.)

בחוה"מ אין עושין אמה [טירחא] אלא חוטטין עפר לצורך המועד

בשביעית לראב"ע אין עושין [שמכשיר צדדיה לזריעה; מראית עין כחורש (נ"מ לצורך בנין)], ולחכמים עושין [טירחא מותר]

היתר הוצאת י' משפלות זבל לעשות אשפה בשביעית

לראב"ע אסור להוציא דבר מועט [אין זבל מצוי להשלים עד י' ונמצא מזבל]

לל"ב לראב"ע אסור אפי' להוסיף על המזובל מערב שביעית [מראית עין] ולחכמים מותר [סלו ומגריפו מוכיחין] לראב"ע יניח ע"ג שאינו ראוי לזריעה או יעמיק\יגביה ג' טפחים

צרכי רבים מותר לתקן אפי' שלא לצורך מועד [נעשין רק כשהכל בטלים] וגזרו על דאוושי מילתא או לבנין

דברים שצריכים ב"ד, ציון קברות שנשטפו, לעיין על כלאים - מותר בחוה"מ

מציינין סביב קברות המטמאין באהל [וטמא טמא יקרא "פרוש"] ע"ג אבן קבועה,
ובמצא אבן אחת או חרוש בין אבנים על כרחך הטומאה תחתיהם

אין מציינין על כזית בשר [מוטב קלקול לשעה ולא לעולם (אחר שיתאכל)]

הלכה ג' (ג. - ג:)

מושכין מים מאילן לאילן - לר"א בן יעקב ולא לשאר השדה כשנטועין י' לבית סאה [אינו צורך האילן] וכמים מתירין [כרצופין - צורך האילן] אא"כ מרווחין יותר [כבית בעל]

לר"א בן יעקב לא ישקה זרעים שלא השקה לפני המועד [לא פסדי; רמב"ם - צריכים השקאה יתירה] וחכמים מתירין [יש פסידא ואין כ"כ טורח]

לר"ש מותר להשקות בית הבעל בשביעית [מותר אפי' טירחא\אינו דבר האבד; זמנה מרובה ויש פסידא] ור"א בן יעקב אוסר

הלכה ד' (ג: - ד.)

צדין חולדה ועכבר בחוה"מ ושביעית אף בשדה לבן הסמוכה לשדה אילן [יחריבו האילנות]
לר"י בשדה לבן הורגם בשינוי (לא במצודה)

מחריבין חורי נמלים במועד ע"י שנוטל מזה לזה כשיש אמת המים ביניהן וחונקין זא"ז

מתקן פירצה בחוה"מ בשינוי (אבן ע"ג אבן, ולא ע"ג צרור),

ובשביעית כדרכו, ולא בעפר [מיחזי כשמירה] אא"כ האבנים מכשלת את הרבים [התירו סופו משום תחלתו - שיסלק המכשול]

כותל שנוטה ליפול סותרו ובונהו בחוה"מ [התירו סופו משום תחלתו]

הלכה ה' (ד. - ה:)

לחכמים (ר' יוסי) אין רואין נגעים במועד [אם רואה אינו שותק]

לר"מ רואין ואומר טהור ולא טמא

לרבי רואים מוחלט [צוותא דעלמא עדיף מצוותא דאשתו] ולא מוסגר

מוסגר ופשה הנגע ויש סימן טומאה בפסיון והלכה הבהרת הראשון -

לר"ע הפסיון הוא הנגע הראשון ואין רואין ברגל [כחכמים דאין רואין] ואם פרח בכולו טהור

לחכמים הפסיון נגע אחר הוא ומטהרו מהראשון ואינו נזקק לשני [כר"מ מודו חכמים שרואים כשהלכה לה האום (הנגע הראשון)] ונכנס לעזרה, ואם פרח בכולו טמא

שחין המורד (אינו נרפא) אינו מעכב פריחה בכולו, ואם נרפא ופרח אף במקום השחין
לשמואל ור"ל נטמא הטהור ונטהר הטמא, לר' יוחנן כולה חדא פריחה

מתאבל ביום שמלקטין עצמות אביו ואמו לקבור בארון, ולמחר שמח [נינוחו מן הדין], ואין דין שמועה למחר, ואין קינות או ברכת אבלים או תנחומין אלא קילוסין (שבחו של מת; להקב"ה שממית ומחיה)

לר"מ מותר ברגל [שמחה לו], לר' יוסי אסור [אבל לו]

המעביר ארון למקום אחר אינו ליקוט - לרב אחא בארון אבן [אינו נרקב; ק"ע - כקרקע],
לר' יוסי אף בעץ (אלא במטפחת) - ור' מנא החמיר להתאבל וכהנים לא יטמאו,
לר' זעירא דוקא מלקט בידו הוי ליקוט

לא יספיד על מי שמת קודם לרגל ג' יום אפי' בתוך הספד על אחר שמת תוך ל'

בחוה"מ לא תעורר אשה (להספידה ולבכות עליה; לבכות על בעלה)

לא ישא אשה שיש לה בנים [מריבה] ואפילו מתו [מעשה שהעלילה שהוא המית]

הלכה ו' (ה:)

במועד אין חופרין קבר (אא"כ מתו לפניו) אבל מתקן כוכין - בסיד; לקצרו; להאריך ולהרחיב (לריב"ל מצד אחד, לר' חייה אף משני צדדין), ועושין נברכת של כובסין לצורך המועד

לראב"ד באין מתו לפניו אין מתקנין, במתו לפניו עושין קבר לשעה ("נברכת") או מתקן קבר מוכן

עושין ארון כשהמת בחצר או במת מפורסם - אבל לא יקוץ או יחצוב, ולר"י לא ינסר נסרים או יחלק אבנים, ורבנן חולקים

הלכה ז' (ה: - ו.)

לא ישא אשה (אפי' עבד לשפחה) או מיבם במועד [ביטול פו"ר אם ישהה; אין מערבין שמחה בשמחה [חנוכת המזבח דשלמה לפני הרגל; מלא שבוע זאת]; טירחא]

אלא מחזיר גרושתו מן הנישואין [אינו שמחה לו], ומותר לישא ערב הרגל [לא ישהה; עיקר שמחה וטירחא ביום הראשון]

אשה גודלת כוחלת פוקסת ונוטלת שערה וצפרניה במועד [צורך גופה; חשיבותה]
לר"י לא תסוד פניה [ניוול עכשיו]

לר' חנינה המח' במסירתו בתוך המועד [מח' אי נוול לשעה הוי ניוול]

לר' מנה המח' במסירתו לאחר המועד [מח' אי חשו לניוול (אבל במועד מותר דשמחה לאחר זמן)]

הלכה ח' (ו:)

האומן תופר לצורך המועד בשינוי (תפירה אחת לכל תחיבה; ריוח בין התפירות; אינו בשוה)

הדיוט (שאינו עושה שפת הבגד ברוחב שוה) תופר כדרכו

לרבנן מסרגין חבלי מיטה (לחזקיה ולדברי הכל לר' חייה בר בא שתי וערב, לר' יוחנן או או)

לר' יוסי רק ממתחין (לחזקיה או שתי או ערב, לר' יוחנן למתוח)

אפי' יש לו, מותר להערים לסרג מטה חדשה, ולטחון חדש במועד

הלכה ט' (ו: - ז.)

בחוה"מ מחברין תנור אבל לא בונים [בבלי - לא יתייבש במועד] ולא מצחצחין או שפין או שופתין עליו קדירה צונן שיתחסם ויתקשה אלא לצורך המועד ובדיעבד אף ביו"ט

ר"י - אין מנקין אבני ריחיים חדשה

הלכה י' (ז.)

עושין מעקה ג' טפחים לגג (ריטב"א - שאינו חייב במעקה, מאירי - בראש השיפוע) וי' טפחים למרפסת מעשה הדיוט

טחין סדקין שבגג ברגל ומחליקין במעגילה של עץ קטנה או בגדולה ביד (שינוי)

מיתקן ציר וכו' לנעול דלת ומדריגה בסולם אם לא כיוון מלאכתו במועד

כובשין כבשים לצורך המועד או כשליקטן קודם הרגל ויתקלקלו

לא ימכור מה שליקט ברגל אפי' יתקלקלו אלא לצורך המועד

עוד חומר לימוד
למסכת מועד קטן