מנחות דף פא. א

המקריב לחמי תודה באופנים דלהלן, מה דינם? [תוד"ה אם].

באמר "יקדשו מ' מתוך פ'" באמר יקדשו בסתמא
לחזקיה מ' לתודה ומ' לחולין [1] מ' לתודה ומ' לאחריות
לר' יוחנן מ' לתודה ומ' לחולין לא קדשו

מנחות דף פא: א

באופנים דלהלן, האם יכול להביא קרבן תודה מן מעות מעשר שני או דוקא מחולין?

אמר "ולחם מחולין" אמר "ולחם ממעשר"
אמר "הרי עלי תודה מחולין" יביא לשניהם מחולין יביא לשניהם מחולין [2]
אמר "הרי עלי תודה ממעשר" תודה ממעשר ולחם מחולין [3] יביא לשניהם ממעשר

האומר הרי עלי תודה בלא לחם, באופנים דלהלן מה דינו?

באומר "לא ידעתי שלא נודרים כן" בלא אומר כלום
לבית שמאי מביא תודה ולחמה מביא תודה ולחמה
לבית הלל מביא תודה ולחמה אינו נדר כלל [4]

-------------------------------------------------

[1] דברי תוס' בדיבור זה צריכים הגהה, וכבר הגיהום המפרשים ע' צ"ק וחק נתן ועוד. עכ"פ ביאור דבריהם הוא, שהוקשה להם למה אמרה הגמ' "אם איתא לדחזקיה" וכו', הא גם ר' יוחנן מודה באופן שאמר שיקדשו מ' מתוך פ' שקדשו מ'. ועל זה תירצו, שבאופן זה לא יוכל להביא לכל הפ' לעזרה, דדוקא אם מביאם לאחריות שהוא לצורך קרבן לא הוי חולין בעזרה, אבל כשאומר יקדשו מ' מתוך פ' השאר הם חולין ולא יכול להביאם.

[2] והטעם, דהלחם נגרר אחר התודה, וכיון שאמר הרי עלי תודה מחולין ונתחייב כבר לחם מחולין מה שאמר אח"כ והלחם ממעשר לאו כלום הוא, דכבר חייב בלחם חולין משעת נדר התודה.

[3] כלומר, יכול להביא כמו שנדר, ויכול להביא הכל מחולין - כן מבואר בגמ'. וכן להלן בנדר שניהם ממעשר יכול להביא הכל מחולין.

[4] מצינו שאמרו בית הלל גבי האומר "הריני נזיר מן הגרוגרות והדבלה" - שאינו נזיר, ולא אמרינן תפוס לשון ראשון שאמר "הריני נזיר" כדעת בית שמאי, אלא הוא נדר ופתחו עמו, דהיות שאין נזירות אלא מיין וזה אמר שנוזר רק מגרוגרות ודבלה, ש"מ שנתחרט מנזירותו. וכן כאן יודע שאין תודה בלא לחם, וכיון שאמר "הרי עלי תודה בלא לחם" באומרו "בלא לחם" מתחרט הוא מנדרו. ולכן העמיד חזקיה את דברי הברייתא שכופין לו להביא תודה ולחמה דוקא כב"ש. ור' יוחנן אמר שהברייתא מיירי באומר שלא ידע שלא נודרים כך, ובזה גם ב"ה מודים שלא נתכוין בתחילה להתחרט. ומה שצריך לכפותו, הוא משום שעתה הוא מתחרט.

עוד חומר לימוד על הדף