-------------------------------------------------

[1] לוקה משום אוכל תרומה והוא זר, ולוקה משום אוכל טבל - דהא לא הפריש תרומת מעשר מהעשר ראשון, ולוקה משום מעשר שני בחוץ - דהא היתה התאנה בירושלים ויצאה.

[2] אולם מבואר בגמ', שאם אכלו בלא פדייה לוקה, ולא כשאר מעשר שני שאם אכלו חוץ לירושלים הוא רק בעשה ואינו לוקה. והטעם דסבירא לן דמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וקלטוהו המחיצות למעשר שני לענין לאסור לאוכלו בכל מקום שהוא דין תורה. אמנם לענין להאסר בפדיון עתה גם מחוץ לירושלים, לזה לא קלטוהו מחיצות, והטעם דהיות שכל איסור לפדות מעשר שני שהיה בירושלים ויצא הוא רק איסור דרבנן, בזה לא אמרו את החידוש שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין ולכן אפשר לפדותו מחוץ לירושלים.

[3] ר"ל כשהעמידה הגמ' את משנתינו בחדא התראה, קודם שדחתה ומי מחייב וכו'.

[4] בהו"א סברה הגמ' שאם התרו בו ועשה חמש מעשים אחד אחר השני חייב על כל אחד ואחד, אולם חזרה בה הגמ' מזה, דהרי נזיר שהיה שותה כל היום יין והתרו בו פעם אחת אינו חייב על כל כוס וכוס אלא אחת.

[5] באופן הזה נחלקו ריב"ן ותוס', דריב"ן סובר שאם קרח בבת אחת בחמש אצבעותיו במקום אחד אינו חייב אלא אחת, דחשוב מעשה אחד גדול, ותוס' חולקים וס"ל שכיון שיש כאן שיעור של חמש קרחות היתה הו"א שחייב חמש.

[6] הנה עיקר החילוק לשיטת ריב"ן בין ההו"א למסקנא, הוא שבהו"א הבנו שמה שחייבה המשנה בחמש קרחות מיירי אפילו בזה אחר זה, ואלו במסקנא באופן הזה הוא פטור, אלא שמיירי שקרח בחמש מקומות בבת אחת שאז חייב חמש. [אולם אם עשה במקום אחד חמש שיעורים אפילו להו"א פטור לשיטת ריב"ן וכנ"ל].

[7] ולשיטתם עיקר החילוק בין ההו"א למסקנא הוא מה שנתחדש עתה שיש חילוק בין דין נזיר לדין קרחה, שבדין נזיר לא נתחדש פסוק לחייב אותו בהתראה אחת על כמה מעשים, ואילו בקרחה כן יש על זה פסוק. אלא שהוקשה לתוס', דא"כ נחייב חמש גם במקרה של ההו"א - שהוא לשיטתם בקורח שיעור חמש קרחות בבת אחת במקום אחד. ועל זה תירצו שאין לנו לחדש מהפסוק אלא את החידוש הקטן, והיינו שקרח חמש קרחות בב"א בחמש מקומות, אולם לחדש שבמקום אחד שקרח בו בב"א חמש שיעורים שחייב על זה חמש מלקות זה מנין לנו.

[8] באופן הזה נחלקו ריב"ן ותוס' האם יש לחייב חמש מלקות על חמש קרחות כשקרח אחד אחר השני, ורק הראשון היה תוך כדי דיבור להתראה, דלריב"ן חייב רק אחד ולתוס' חמש.

[9] זהו האופן שיש הבדל בין ההו"א למסקנא לשיטת תוס' ולגירסתם, דהנה הם גרסו גם בהו"א לתיבות: בבת אחת, והיינו שגם בהו"א הבנו שחייב חמש אפילו במקום אחד בגלל שיש חמש שיעורים. ולמסקנא באופן הזה אינו חייב אלא רק אחד כמו שמצינו בנזיר [וכנ"ל שעל זה אין ריבוי מהפסוק]. והאופן שחייב חמש לשיטתם למסקנא הוא כשקרח חמש קרחות בבת אחת בחמש מקומות, שעל זה יש ריבוי מהפסוק לחייבו.

[10] הנה ר' יוסי לקמן דריש לנפש לחייב על כל נפש ונפש (ולפי"ז משנתינו היא ר' יוסי), והקשתה הגמ' דצריך את הפסוק לשורט על ביתו שנפל שפטור, ותירצה שסבר ר' יוסי שריטה וגדידה אחת היא, ושם כבר כתוב שדוקא על מת חייב ומייתר לר' יוסי לנפש. אולם רבנן שלא ס"ל כן, א"כ אין להם לזה הייתור לחייב במעשה שריטה אחת על חמש מתים.