הוריות דף י"א ע"א

מעם הארץ פרט למשיח, מעם הארץ פרט לנשיא, מה ילפינן מהמיעוטים הללו?

פרט למשיח פרט לנשיא
אליבא דרבנן שפטור בשגגת מעשה לחודיה שפטור באכל חצי זית בהדיוט וחצי בנשיא
אליבא דר' שמעון שפטור בשגגת מעשה לחודיה שפטור בחטא ונתמנה ונודע לו

מי שהוא מומר לאכול חלב, ואכל דם בשוגג, האם מביא קרבן על הדם?

אליבא דתנא קמא אליבא דר' שמעון
לרב המנונא אינו מביא מביא [1]
לרבא [2] מביא מביא

לר' יוחנן בביאור הברייתא, העוברים על האיסורים דלהלן, כיצד נקראים?

העובר להכעיס כגון אוכל שקצים [3] העובר לתאבון העובר על כלאים דרבנן [4]
לת"ק מין (צדוקי) מומר אינו מומר
לר' יוסי מין (צדוקי) מומר מומר

לרב אחא ורבינא, מי נקרא מין ומי נקרא מומר?

העושה לתאבון העושה להכעיס העובד ע"ז
חד אמר מומר מין מין
וחד אמר מומר מומר מין

הוריות דף י"א ע"ב

מהו החילוק בין כהנים שנמשחו בשמן המשחה לאלה שלא נמשחו?

לענין פר העלם דבר לענן שאר דיני כהן גדול
משוח בשמן המשחה מביא דינו ככהן גדול
מרובה בגדים אינו מביא [5] דינו ככהן גדול

כהן גדול שנמצא בו פסול וירד השני ושמש תחתיו, וחזר הראשון לעבודתו ועבר השני, מה דינם?

לענין פר יוה"כ ועשירית האיפה משלו לענן שאר דיני כהן גדול [6]
הראשון מביא דינו ככהן גדול
השני אינו מביא דינו ככהן גדול [7]

-------------------------------------------------

[1] דגבי דם חשוב שב מידיעתו.

[2] ולרבא נחלקו ת"ק ור"ש במומר לתאבון ולא להכעיס, שנתחלף לו בטעות חלב בשומן ואכלו, דת"ק סובר שאינו מביא, דהא מומר הוא. ור"ש ס"ל, דעתה מיהא שב מידעתו, דכיון שאם היה לו דבר אחר לאכול לא היה אוכל את החלב הזה, ומה שאכלו הוא משום שטעה לחושבו שומן.

[3] בזה אמרינן בסתמא שאוכל להכעיס הוא, דאל"כ למה אוכל דברים הנמאסים (ועי' מסורת הש"ס אות ח'). אמנם אם ידוע שאוכל כן כדי לטעום דטעם דאיסורא אינו מין.

[4] דמדאורייתא הוא דוקא בארוג חוט של צמר וחוט של פשתן על פני כולו. ורבנן גזרו אפי' בשוע טווי ונוז. וכיון שאיסור כלאים דרבנן הוא איסור מפורסם, לכן נחלקו בזה ת"ק ור' יוסי כדלהלן, אמנם באיסור דרבנן שאינן מפורסם לכו"ע אינו נקרא מומר.

[5] ועי' לקמן בדף י"ב סע"א שר' מאיר פליג, וס"ל שמרובה בגדים כן מביא פר הבא על כל המצוות.

[6] שהם: [אם הם משוחים - מביאים פר העלם דבר]; מצווים על הבתולה; אסורים בלאמנה; אסורים להטמא לקרובים; אסורים לפרוע ולפרום (אבל פורם מלמטה); מחזירים את הרוצח; [מקריבים קרבנות באנינות (אבל אינו אוכל); מקריב ונוטל חלק בראש; משמשים בשמונה בגדים; (ולר' שמעון פטורים מקרבן טומאת מקדשיו וקדשיו)]. וכמבואר כל זה בברייתא לקמן בדף י"ב ע"ב.

[7] וראה למקן בדף י"ב רע"ב, דדעת ר' יוסי דשני אינו ראוי להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט.

עוד חומר לימוד על הדף