הלכה א' (לב. - לג.)

שני שעירים שוין במראה, בקומה, בשבח הדמים (שויו), בלקיחתן [שני שעירים] ולא מעכב

וכן שני מוספי שבת, צפורי מצורע, חצוצרות [יתור שני\שתי]

אשה וקטן פסולין להעיד ולדון [ג"ש על פי שנים עדים - ועמדו שני האנשים \ וישארו שני אנשים במחנה]

ב"ד מתיחס לשני בעלי דין בשוה [לרב יוסף - ועמדו שני האנשים], לר' ישמעאל אף בלבוש

ר"י - מותר להושיב שני הבעלי דין

כשמעידין יעמדו העדים ולר' אבהו אף הנידונין

משובח בגופו קודם למשובח במראיו

מת אחד או נשפך דם משהגריל:

לת"ק יגריל עוד פעם - לרב יקריב מזוג שני, לר' יוחנן מזוג ראשון [ועשהו חטאת, התנה שלא ידָחה במיתת חבירו] (ואם מת גם זה - יגריל מתחלה)

והשני יסתאב ודמיו לנדבה

לר"י השני שבזוג ראשון תמות

ר"י - מת המשתלח קודם כפרה - ישפך הדם

הגריל ג' זוגות לבין הבדים, לפרוכת, למזבח -

לר' זעירא שלשתן משתלחין, לר' הילא האחרון [לכפר עליו - כל שמכפר \ גמר כפרה]

הלכה ב' - ג' (לג. - לג:)

לבר קפרא בוידוי לא יאמר "עמך בית ישראל" [גנאי]

יעמד חי לכפר עליו - לר"י עד שכילה דם חבירו, לר"ש עד וידוי [מח' אם וידוי הפר והשעיר מעכב]

נשפך דם פר - ספק אם חוזר להתוודות

מת המשתלח - ספק אם הגרלה לשניה מעכבת

הולכת המשתלח בידי מזומן אחד [עתי] ואפי' זר [ביד איש], בשבת ובטומאה [עתי]

שילחו ביד שנים אינו מטמא בגדים של המתלוה [והמשלח], ברח בדרך חזרה אינו מטמא בגדים

חלה השליח - משלחו אחר, חלה המשתלח - ירכיבו על חמור, לא מת - ממיתו

משמת שמעון הצדיק - המשתלח היה בורח, ולפעמים (וכל מ' שנה אחרונים) עלה של שֵם בשמאל, כבה נר מערבי, לשון זהורית מאדים, ותשש אש המערכה, וניטלה ברכה משתי הלחם ולחם הפנים;

ר' יוחנן בן זכאי אמר להיכל יודעין אנו שסופך ליחרב; לר"מ נחוניון ברח לאלכסנדריה והקריב לש"ש, לר"י שמעון אחיו ברח והקריב לע"ז, וק"ו למי שכבר נכנס לשררה ויוצא

הלכה ד' - ה' (לד. - לד:)

לר"מ י"ב מיל לצוק, י' סוכות במרחק מיל, ומיל אחרון הלך לבד

לר"י י' מיל לצוק, וי' (וי"ג ט') סוכות

לר' יוסי ה' סוכות בתוך י' מיל ומלוין ע"י עירוב

"הרי מזון והרי מים" [אין יצה"ר תאב אלא על דבר האסור לו]

לא ימתין מלהאכיל ולהשקות קטנים

בראשונה קשרו לשון זהורית בחלונותיהן, ואח"כ בפתח ההיכל, ובסוף חציו בסלע וחציו בין קרניו

אם יהיו חטאיכם כשנים (לר"א בין שמים וארץ (500), לר' יהושע שני אבות, לר"י בן פזי של בית ראשון, לרבנן שנותיו) כשלג ילבינו, ואם יותר כצמר יהיו

הלכה ו' - ז' (לד: - לו:)

למשנתינו שילוח פר ושעיר לשריפה קודם לקריאת הפרשה, ואולי הברייתא חולק

ספק אם גם שורפין בבית הדשן בנטמאו או יצאו (לר"ל) לפני זריקה,
ובפר העלם דבר וכהן המשיח (דלא דוחים טומאה) אף בנטמאו אחר זריקה

לת"ק טומאת אדם ובגדים לנושאי הפר ושעיר משיצאו מחומת עזרה, ולא בדרך חזרה (וספק אם טהורים המוציאים הראשונים (ק"ע ופ"מ)\השניים (ק"ע)),
וספק אם רוב אבר ככולו משלים לרוב כשיצא מחצה הבהמה

לר"ש משהוצת האש ברובן

לא קידשו לחמי תודה שיצאו בשעת שחיטה חוץ לירושלים לר' יוחנן \לעזרה לר"ל

לר"ל בשר שלמים נפסל ביוצא אפי' חזר ונכנס לפני זריקה

פרים הנשרפים שיצאו לפני זריקה - לר' יוחנן כשר [סופן לצאת], לר"ל ספק לפ"מ ורח"ק\פסול לק"ע

ספק אם פרים הנשרפין מטמאין בפנים אוכלין ומשקין במגע [סופן לטמא טומאה חמורה]
או לא [מחוסרין יציאה ממחיצתן]

בשר הנשרפין אינו כאימורים לענין מחשבת פיגול או לדין יש בשר יש דם

שריפתן מותר בזר וק"ו בלילה

רק המסייע בשעת שריפת הבשר מטמא בגדים

ומח' בעומד השורף בירושלים אם נטמא [חזקיה - וטמא עד הערב (יתירא)]
או לא [והוציא ושרף - דומיא למוציא]

כה"ג קורא הפרשה משהגיע שעיר למדבר (סימן בסודרין\לשון זהורית)

ולרבי כדי ג' מילין לבית חורון

עוד חומר לימוד
למסכת יומא