גמ' ב. - ד.
גמ' ד. - ו.
גמ' ו. - ז:
גמ' ב. - ד.

חזור לראש הדף
מופלא הסמוך לאיש מעריך

טומטום ואנדרוגינוס אינן נערכין [הזכר, ואם נקבה היא - ודאי]

מנוול ומוכה שחין שאין להם דמין - נערכין [נפשות - כל דהו]

אין סומכין: יורש לר"י (ורבנן חולקים), קרבן דגוי, דחבירו,

קרבן בשותפות - לרבנן כולם סומכין, לל"ק לר"י א' סומך לרש"י (לרש"י בתמורה - אין סמיכה)

חיוב קטן: א"צ לאמו לסוכה, היודע לנענע ללולב, היודע להתעטף לציצית, היודע לשמור לתפילין, הגיע לחינוך לשופר (לרש"י - מבן ח' ? י' כיו"כ),
היודע למי מברכין לצרף לזימון

אשה מצורעת אינה פורעת ופורמת

אינו בקי כשר לראות נגעים במסברי לי' וסבר (לרש"י - הכהן ות"ח ישראל רואה עמו וא"ל "אמור טמא")

כהנים חייבים בסוכה שלא בשעת עבודה אפי' בלי אשתו - כהולכי דרכים בלילה

כהנים חייבים בתפילין ש"ר בין ציץ למצנפת אבל לא בש"י [חציצה - ילבש על בשרו]

כהנים מוכרין לעולם (לרש"י אפי' בשנת היובל - קרקע מכורה ויוצאה והמעות שלהן)

גואלין לעולם (לרש"י - שדה שמכר גואל מיד אפי' פחות מב' שנים, רש"י ר"ה - שדהו שהקדיש ומכר הגזבר ואין יובל מפקיע מיד המקדיש הלוי אלא חוזרת ביובל)

זר מצטרף עם האוכל תרומה לזימון [הכהן מצי אכול בהדי זר]

רש"י ג. - ג:

לרש"י - נשים כשרות לקרות מגילה ולהוציא זכרים י"ח

עבד מעלה לא"י - רש"י - שרוצה העבד כנעני שלא ימכרנו אלא בא"י, רש"י כתובות - להעלות עבד עברי עמו לא"י לגור

תפילין על בשרו [והיה לך לאות ולא לאחרים לאות]

גמ' ד. - ו.

חזור לראש הדף
אין כהן נידון בהישג יד [והעמידו לפני הכהן - ולא כהן לפני כהן]

ערך סתום עלי (רש"י - "הרי עלי ערך") נותן ג' שקלים [תפסת מועט] וב' לשונות בר"נ אם נידון בהישג יד או יתן ג' דכמפרש דמי [בערכך]

ערך אבר לא אמר כלום [בערכך - כולו] (רש"י - אבל "דמי ידי" - נותן) חוץ מנשמה תלוי' בו דנותן כולו [נפשות]

גוסס אינו נערך [והעמיד והעריך - שישנו בהעמדה]

ראש עבד או חמור הקדש למזבח/מכור - שותפות 1/2 1/2

ראש פרה לדמי עולה - רק נותן ראשו [מזדבן בבי טבחא] בבע"מ, וספק בתם אי אמרינן ב' מיגו (נחתא קדוה"ג, והתפשטות)

דמי ראשו עלי לבדק הבית - נותן דמי כולו [נפשות (נידון אחר אבר שכבודו תלוי בו) כתיב בערכין (בדק הבית) והוקש נדר בערכך], למזבח - נותן חצי דמיו

ערכי עלי למזבח, ספק אם נידון בהישג יד לעני, או דוקא בשויו

הקדיש שדה אחוזה למזבח - ספק אי נפדית בשיעור נ' שקל או בשויו

המעריך פחות מבן חודש, אבר שאין הנשמה תלוי' בו, כלי, המקדיש בהמת חבירו "עלי להקריב" (אבל "זו" לא אמר כלום) - לר"מ נותן דמיו [אין אדם מוציא דבריו לבטלה], ולרבנן לא אמר כלום

גוי - לר"מ נערך אבל לא מעריך [בנ"י מיעוט, איש ריבוי, לרבא - לא לכם ולנו לבנות בית לאלקינו]

לר"י מעריך אבל לא נערך [בנ"י, איש, ולא לכם ולנו משום חשש רפיון ידים]

אין מקבלים נדבה לבדק הבית מגוי בתחלה (לרש"י - בתחלת הבנין - משום רפיון ידים, דאין אימת גוים עליהם) חוץ ממלכות [אינו חוזר]

אבל מקבלים בסוף לאחר שנבנה אבל לא דבר מסוים [רש"י - גנאי, מתפארים בו]

מקבלים תרומה שהפריש גוי וקורה לביהכ"נ מגוי אם אומר שהפריש בדעת ישראל (רש"י - תלך למקום שתרומת ישראל הולכת; ישראל אמר לי להפרישה) ואל"ה גונזין [שמא כוונתו להקדש - דאסור בהנאה בזה"ז]

רש"י ד: - ו.

אם ערך סתום כמפרש אין דין הישג יד משא"כ "ערך פלוני" - לרש"י - דלא מוכח מילתא דאין הכל יודעין שנותיו

קדשי גוי למזבח אין מעילה [חטא חטא מתרומה, רבי דרש"י - חלוק מישראל דאין פיגול נותר וטמא]

לבדק הבית יש מעילה [דומיא דתרומה - קדושת הגוף, רבי דרש"י - אין חילוק מישראל]

שֵם שלא במקומו אינו קדוש - רק קדוש מקום השם,
ל"א - קדוש רק על נייר ובפסוק כנתינתו

גמ' ו. - ז:

חזור לראש הדף
סלע זו לצדקה - מותר להשתמש לעצמו ולהלוותה לאחר

לר' זעירא חוץ מאמר הרי זו, ורבא מתיר [דליחייב באחריותה (רש"י - כשמשתמש הוי כשולח יד בפקדון)]

אבל משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה אא"כ יש רווח יותר לעניים

ישראל שהתנדב מנורה לביהכ"נ מותר לשנותה לדבר מצוה

וגוי שהתנדב אסור אפי' לדבר מצוה עד שנשתקע שם בעליה [דפעי]
ומח' בגוי דלא שכיח במתא

גוסס אינו נערך [והעמיד והעריך - דישנו בהעמדה] ואינו נידר [לאו בר דמים]

יוצא ליהרג לת"ק אינו נערך [כל חרם לא יפדה], לר' חנינא בן עקביא נערך [דמיו קצובין]

לת"ק ור"ש בן אלעזר אם הזיק פטור, לר' יוסי חייב [מח' אם מלוה ע"פ (דלא עמד בדין) גובה מיורשין, אם מלוה הכתובה בתורה כשטר]

אין מזין דם חטאתו אא"כ זבחו כבר זבוח

הורגין מעוברת [ולד = גופה, ומתו גם שניהם] והורגין הולד תחלה [ניוול אם יוצא חי], חוץ מיושבת על המשבר (לרש"י - קודם שנגמר דינה) [עקר = גוף אחר]

מיתת מעוברת - הולד מת תחלה אבל לא בנהרגה

האשה שישבה על המשבר ומתה, מחללין שבת להצלת הולד מספק הגם דאין חזקת חיות מעיקרא

נהנין משערות אשה שנהרגה - רב - מפאה נכרית קשורה לשערה - דוקא כשאמרה "תנו שערי לבתי" [רש"י - גלי דעתא דלא ניחא דתיהוי כגופה = כנטולה מחיים], וספק בתלי בסיכתא בלי "תנו"

ר"נ - מיתתה אוסרתה - רש"י - ושיער לאו בר מיתה, משא"כ בהמה - המחובר בשעת גמר דין מיתסר