גמ' פג: - פה:
גמ' פה: - פז.
גמ' פז. - פח.
גמ' פח: - צ.
גמ' צ. - צא:
גמ' צב. - צג.

גמ' פג: - פה:

חזור לראש הדף

נזק: עין תחת עין בממון [הכאה הכאה - מכה נפש בהמה ישלמנה - ואיש כי יתן מום בעמיתו, לא תקחו כופר לנפש רוצח אבל כן לראשי אברים, כן ינתן בו, יד ביד - הניתן מיד ליד, תחת תחת - תחת אשר ענה]

ושמין הניזק כעבד בשוק, לר"א המזיק [עין של מזיק תחת עין]

רבא - אדם שהוזק אין גובין בבבל [עבדינן שליחותייהו רק בשכיח וגם חסרון כיס]

ורק גובין שור שהוזק בשן ורגל [מועד מתחילתן ושכיח] ולא קרן [פ"נ קנס ולא שכיח מועד]

צער: במקום נזק [פצע תחת פצע] ושמין כמה יתן למלך לקצוץ בסם

שלא במקום נזק [כויה - חבורה - אפי' כויה דלית חבורה] ושמין כמה יתן להצטער כך (לרבא רבי חולק, לר"פ בן עזאי חולק)

רפוי: אף מצמחים מחמת המכה אא"כ לא שמע לרופא

אוגדה אגד יתירה (לרבה) - ת"ק - חייב ריפוי [ורפא ירפא] ושבת [היקש לריפוי],
ר"י - חייב ריפוי ולא שבת [רק], רבנן בתראי - פטור משניהם [היקש]

א"א להפטר ע"י רופא המזיק, בחנם, מרחוק, הניזק

רפוי, שבת, בשת במקום נזק [רב זביד - מצער [תחת פצע], ר"פ - מריפוי [ורפא ירפא]]

רש"י פג: - פה.

אדם קל (לרש"י כתובות מ. - בינוני) שבייש בושתו מרובה

בושת לאו קנס דאינו קצוב

לל"ב דר"פ לרבי "חבורה" לרבות דמים יתרים - לרש"י - דמשלם צער ונזק

גמ' פה: - פז.

חזור לראש הדף

שבת: כפי מה שראוי לכשיתרפא, אבל חירשו שנותן דמי כולו [רש"י - אין ראוי לכלום] אין שבת [כמאן דקטליה]

קטע ושבר וסימא וחירשו - ספק אם יש צער ובשת לכ"א (לרש"י - או לא) כשאין/כשיש אומדנא בין כ"א

צמתה ידו (או גילחו) וסופה לחזור:
אביי - חייב דמי ידו ושבת כשומר קישואין, רבא - רק שבת כפועלים, רבה - ספק

קטע יד עבד עברי: פיחת רק לעצמו - הכל לעבד

פיחת לשניהם - אביי - דמי יד לעבד ושבת לרב, רבא - הכל לעבד ופירות לרב

בושת: ר"מ, ר"ע - כולן שוין - כיורד מנכסיו חוץ מקטן ועבד
ר"י - כ"א לפי גודלו, ר"ש - כיורד מנכסיו ועני כפחותין שבהן

נתכוון לבייש קטן/עבד ובייש גדול - משלם כקטן/עבד

לר"ש פטור [במבושיו - שיתכוון לו]

פטור - על ערום, בבית המרחץ [רש"י - אינו מקפיד לאו בר בושת],
שוטה, קטן דלא מיכלם, לר"י עבד, אינו מתכוין (אף להזיק), ישן שבייש, לר"י סומא שבייש [עיניך עינך מעדים זוממין] (דלא כמשנתנו),

וספק על ישן ומת [משום זילותא, פגם ומשפחה] (לרב ששת (סנהדרין פה.) חייב)

לר"י סומא פטור מגלות [בלא ראות], מיתת ב"ד [רוצח רוצח מגלות], מלקות [רשע רשע ממיתה], דינים [כל שישנו ב"מכה ובגואל הדם" ישנו ב"המשפטים האלה"], מצות [ואלה המצות החקים והמשפטים - כל שישנו במשפטים]

גמ' פז. - פח.

חזור לראש הדף

חובל ביו"כ חייב בה' דברים

חובל בבן קטן - יעשה לו סגולה (ס"ת, דקל תמרים) ואפי' סמוך אשלחן אביו [צער ומעלמא - לא קפיד]

בבת קטנה - רב ור"ל - הכל שלה [אביה לא מצי חביל]
ובאינה סמוכה על אביה ההעדפה דשֶבת לאביה [גברא קפדנא]

ר' יוחנן - בנפחתה מכספה - הכל לאביה [שבח נעורים]

בבנו ובתו שלו הסמוכין אשלחנו - פטור (רש"י - משבת [תחת מע"י])

חובל בעבד עברי שלו - חייב בכולן חוץ משבת, בעבד כנעני שלו - פטור מכולן

בעבד כנעני דחבירו - חייב בכולן חוץ מבושת לר"י [איש ואחיו - שיש לו אחוה משא"כ עבד (רש"י - פסול לקהל, מותר באחותו)]

לכו"ע זוממי עבד יהרוגו [ובערת הרע מקרבך], עבד כנעני פסול למלך [מקרב אחיך - ממובחר], לעדות [צד השוה מגזלן ואשה/וקטן, לא יומתו ע"פ אבות בלי חייס בנים]

פגיעתן רעה: חש"ו, עבד ואשה [רש"י - אין מה לשלם, גמ' ד. - שמא יקניטנו רבו] עד שיהא להם נכסים

גמ' פח: - צ.

חזור לראש הדף

כותב נכסיו לבנו לאחר מותו (פירות שלו) והבן מכר ומת - לר' יוחנן לא קנה [קנין פירות כקנין הגוף ומעכב], לר"ל קנה כשימות האב [לאו כקה"ג]

אשה שכתבה נכסי מלוג לאחר ומתה -

ר' ירמי' בר אבא - קנה [כר"ל ויכולה למכור] (אבל לא צאן ברזל)

רב יהודה - שמואל - לבעלה [תקנת אושא [רש"י - אלמוה לשעבודו כלוקח ראשון משום איבה]]

מכרה כתובתה בטובת הנאה -

אביי ורבא - הדמים שלה ואין לבעל פירות [פירא דפירא לא תקינו]
לרב שלמן - דמים לבעל

אשה שחבלה א"צ למכור כתובתה [ודאי תמחול]

ובחבלה לבעלה מוכרת לו תוספת כתובה ולא מפסדת בנין דכרין [זוזי אנסוה]

מח' אם עבדי מלוג יוצאין בשן ועין רק לאשה או לא לאיש ולא לאשה

[מח' אי יש תקנת אושא, קודם/לאחר תקנה, אי שחרור מפקיע שיעבודו או אלמוה רבנן, אי קנין פירות לאו כגוף כר"י או כקנין הגוף כר"מ]

לר"א כשיש לאחד קנין פירות

בעבד שניהם אינן ביום או יומיים [כספו - המיוחד לו], אינן בשן ועין [עבדו - המיוחד לו],

מלוג שניהם לא יכולין למכור (רש"י - ואפי' ביחד)

רש"י צ.

מודה ר"א דשותפות בעלמא יכולין למכור דיש לכ"א חלק בכולו ליטול חצי משא"כ כולו לא' לגוף וכולו לא' לפירות

גמ' צ. - צא:

חזור לראש הדף

התוקע (רש"י - הכהו על אזנו, תוקע ממש) - ת"ק - נותן סלע מדינה (לו:) = 1/2 זוז
ר"י, ריה"ג - מנה צורי = 100 זוז

סטרו - מאתים זוז, לאחר ידו - ד' מאות

אומדים חפץ המזיק אם ראוי לכך - לר"ע - בעדים, לשמעון התימני - אף בב"ד [כאגרוף]

תם שהמית והזיק - דנין לסקילה ולא לממון [מגופו (ושכר חרישה = מעלייה)]

מועד - דנין לממון ואח"כ לסקילה ולא הפוך [עינוי הדין להשהות לאומד ב"ד כר"ש התימני, בברח בעליו אחר קבלת עדות וישלם מרידיא]

הכה בכותל כנגד עינו ואזנו דעבד ונסמא ונתחרש לא יצא לחירות [אין אומד, אבעית אנפשיה]

מיד אומדים אף כל הריפוי ושבת ויתן, אפי' הבריא מהר [משמיא רחימו]

רקק והגיעו בו - ד' מאות אבל בבגדו או ביישו בדברים פטור

בושת לעני - לת"ק - פחות מד' מאות, לר"ע - ד' מאות [בני אברהם יצחק ויעקב]

נותנים זמן לגבות בושת אבל לא חבלות [חסרו ממון]

ר"ע במשנתינו - אסור לחבול בעצמו [ר' אלעזר - קטלא - דמכם לנפשותיכם אדרוש - מנפשותיכם אדרוש דמכם, הו"א בל תשחית, כ"ש מנזיר "חוטא"]

חוץ: מבושת לרבא (אבל אחרים חייבים), כל חבלה לברייתא

"אתה אמרת לי לסקול/לקצוץ" נאמן להפטר משכר מצוה

מותר לקצוץ עץ מאכל - פחות מקב פירות, רובע זיתים, מעולה בדמים יותר מפירות [רק],
קרוב למצור כשאין סרק [אשר תדע]

גמ' צב. - צג.

חזור לראש הדף

צריך לבקש מחילה על צער בושתו [ועתה השב אשת וכו']

אבימלך; גוי הו"ל ללמוד; מתפלל על חבירו נענה תחלה;

רבא לרבה בר מרי - מנא הא מילתא דאמרי... ; שכיני רשע; בתר עניא עניותא;

פת שחרית; טיבותא לשקייה (לרש"י - החזקת טובה לו);

דקל רע ליד סרק; בירא דשתית מיני'; קשישנא כדרדקי

לא ימסור דין על חבירו כשאפשר לדון בארעא

אוי לצועק; קללת הדיוט; יהא מן הנרדפין

"קטע את ידי ע"מ לפטור" - חייב [אין אדם מוחל על ראשי אברים, פגם משפחה,

בא"ל "הן" - "לאו" (לרש"י - נ"מ אי בלשון תמיה)]

"קרע כסותי" חייב אא"כ: א"ל ע"מ לפטור, לרב הונא - לא אתא לידו, רבה - אתא לידו בתורת קריעה [לשמור - ולא לאבד, לקרוע, לחלק לעניים שאין דמיהם קצובים]

עוד חומר לימוד
למסכת בבא קמא