גמ' עו: - עח.
חייב המוציא יין כדי מזיגת כוס של ברכה - רובע רביעית הלוג (רבא - דע"י מזיגה יעמוד על רביעית, אביי - כשמזיג הוי פחות מרביעית - חוץ מקרוש דבעי רביעית)
יין קרוש - רב יוסף - כזית = רביעית [רש"י - לא ראוי למזיגה]
חלב כדי גמיאה
חלב אשה ולובן ביצה כדי לשוף בקילור
דבש כדי ליתן על מכה (ספק כולה או עליון)
לא ברא דבר לבטלה; ה' אימות; עיזי מסגן ברישא, מגליין;
דשא דרך שם וכו'; דג נחש וחזיר מוסיפין גבורה כשמזקינין
שמן כדי לסוך - לר' ינאי ורשב"א אבר קטן דקטן, לר' נתן דוקא אבר קטן דגדול או גדול דקטן
מים - כדי לשוף קילור, סרוחים - רביעית כדי לגבל טיט; שאר משקים ברביעית
לר"ש כולן ברביעית (לעשירים) אא"כ מצניעו, ת"ק דר"ש - לרש"י - ס"ל כרשב"א דף עו.
שיעור נמדד כפי השתמשות השכיחא, היותר חמור
לרשב"א דם תרנגולת ולרשב"ג דם עטלף כדי לכחול עין א'
גמ' עח: - פב.
לר"י שיעור יותר קטן לגמי, חרסית, סיד, עצם, חרס, חומרי ניקוי, משמשי ע"ז
נייר - כדי לכתוב ב' אותיות (לרב ששת גדולות, לרבא קטנות ובית אחיזה),
נייר מחוק לכרוך על צלוחית
לר"י מוציא קשר מוכסין (סימן ששילם) אף משהראהו למוכס חייב [צריך להראות לאחר]
לר"י מוציא שט"ח אף משפרעו חייב [מותר לשהות שטר פרוע (רש"י - לצלוחית), מודה בשטר א"צ לקיימו בטענת פרעתי, אין כותבין שובר (רש"י - מלוה חייב דבעי להחזירו ללוה), צריך להראותו ד"גברא דפרע אנא"]
הוצאת סמנין שאינן שרוין, זרעים שאינן זרועין, שופכין לגבל טיט - שיעורן יותר גדול דאין אדם טורח בפחות
עורות - מצה (לא מליח) לח - כדי לכסות משקולת; יבש (חזי לעיבוד) או חיפה (מליח ולא קמיח) כדי קמיע; דיפתרא (קמיח) כדי גט (רש"י - יותר קטן); מבושל ומתקשה - ה' טפחים
דוכסוסטוס למזוזה, קלף לפ' שמע בתפילין
רב - מזוזה אקלף כשר, תפילין דוקא אקלף במקום בשר,
לר' אחי - שינה כשר
ס"ת גם אגויל (לרש"י מעובד בעפצים)
תפילין מטמאין ידים - לר' זכאי רק הפרשיות, לר"ש הקציצה, לת"ק אף הרצועות שעם התפילין
רבא - הוציא אות א' בדיו וא' בקולמוס תיקו
כתיבתן היא הנחתן; הוציא וכתב אות א' וחזר והוציא א' פטור [יבשה ראשונה וחסרה]
רבא - הוצאת ב' חצאי גרוגרות זאח"ז פטור כשהגביה הראשונה או בב' העלמות,
חייב בהעבירה דרך עליה תוך ג"ט
ת"ק - חייב אפי' לב' רשויות,
ר' יוסי - פטור - לרבה כשיש רה"י ביניהם, לאביי אפי' כרמלית,
לרבא אפי' פיסלא (לרש"י עץ הממלא כל רוחב רה"ר)
קנה - כקולמוס המגיע לקשרי אצבעותיו - וספק איזה ;
עבה או מרוסס - כדי לבשל כגרוגרת דביצת תרנגולת טרופה בשמן באילפס
אבן - לת"ק כדי להבריח עוף, לר"א בן יעקב י' זוז שבהמה מרגשת
שיעור אבני בית הכסא - לר"מ ג' כאגוז, לר"י ג' כביצה, לרבותי דזונין ור' יוסי כזית כאגוז וכביצה,
לר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' יוסי מלא היד (ר' ינאי - למקום קבוע לבית הכסא,
ואי לא - לרש"י כאגוז)
רב ששת - יש עליה עד הוי יחוד לבית הכסא ומותר: רש"י - טלטלול מדוכה דמלאכתה לאיסור, אא"כ נשטשטשו מגשם ואין רישומן ניכר
רבא - ימשמש כלאחר יד בצרור [השרת נימין]
רב חסדא - מותר להעלות אבנים לגג בשבת [כבוד הבריות דוחה טירחא יתירא (לרש"י)]
ר"ל - יקנח בצרור שהעלו עשבים [רש"י - אינו מתכוין לתלוש מהצרור, כבוד הבריות דוחה תולש מהקרקע דרבנן], רב הונא - ולא בשדה ניר [גומא]
ר' יוחנן - לא יקנח בחרס אף בשבת [סכנה, כשפים]
צרור וחרס - לרב הונא צרור עדיף חוץ מאוגני כלי, לרב חסדא חרס עדיף
מח' בצרור ועשבים [רש"י - חותכין בשר, במחובר - חשש תלישה]
ליפנות - יעמוד וישב, יסתלק לצדדין, ימשמש בצרור, יסיח דעתו מדברים אחרים,
ילך x 10 4 אמות
חרס - לר"י כדי ליתן בין פצימין, לר"מ לחתות אש גדול, לר' יוסי לקבל רביעית
רש"י פ. - פא.
לרבנן דקלוטה לאו כהונחה - תוך ג' לרש"י צריך הנחה על משהו או בידו
לרש"י פשוטי כלי עצם טמאין
לרש"י פותחת טמא דיש בית קיבול מפתח