הלכה א' - ב' (לט: - מא:)
הלכה ג' - ד' (מא: - מב.)
הלכה ה' - ז' (מב. - מג:)
הלכה ח' - י"א (מד. - מה.)
הלכה י"ג - ט"ז (מה. - מז.)

הלכה א' - ב' (לט: - מא:)

חזור לראש הדף

אמירת זקנים והכהנים בלשון הקודש [ג"ש וענו ואמרו להר גריזים]

אין עגלה ערופה: 1) משרבו רצחנים [כי ימצא - ולא מצויים],
2) רק עד אחד על הנהרג [כי ימצא - בב' (ומח' אם עד נעשה דיין)],
3) ראו מפרכס [חלל], 4) יש מי שמכיר ההורג אילו רואה אותו [לא נודע],
5) ב"ד שראו אע"פ שאינם מכירו [ועינינו לא ראו],
6) בחו"ל [אשר ה"א נותן לך], 7) ירושלים או ערי מקלט למ"ד לא נתחלקה [לרשתה],
8) לפ"מ בי"ד שנה שכיבשו וחילקו (לק"ע מדדו והביאו אחרי י"ד שנה) [לרשתה],
9) טמון [באדמה; כי ימצא; בשדה - בגלוי],
10) תלוי [נופל] 11) וחנוק [חלל] (לר"א שניהם, לר' יוסי בר"י או או),
12) עומד על מיטתו, 13) צף [בשדה; באדמה],
14) סמוך לגבול עכו"ם [גוים הרגוהו; ימצא - ולא הממציא עצמו],
15) ב' הרוגים יחד [ימצא - ולא ימצאו]

מודדין ממקום שנמצא מת (ולא ממקום שמפרכס),ציינו קברו ומודדין משם

מציינים קברות [וטמא טמא יקרא - הטומאה קורא פרוש], עצמות [וראה עצם],
שדרה וגולגולת [אדם], ולא כזית בשר [שמא נתעכל ומוטב שיתקלקלו לשעה]

מציין ע"ג אבן קבועה [ובנה] בסמוך לטומאה [אצלו]

מצא אבן א' מצויינת - מטמא באהל,
ב' אבנים - רק ביניהן טמא, ואם חרוש ביניהן - רק על גביהן וסביבותיהן טמא

לת"ק ור"ש ג' מב"ד דירושלים מודדין [זקניך - ואין ב"ד שקול] לר"י ה' [זקניך, ושופטיך, ואין ב"ד שקול], לר"א בן יעקב כולם [זקניך] ומלך וכה"ג [ושופטיך]

סמיכה על פר העלם דבר - לר"ש בג' [וסמכו ואין ב"ד שקול], לר"י ה' [וסמכו זקני]

מודדין מעיר הקרובה שיש בה ב"ד [שיאמרו ידינו לא שפכו], ומצוה למדוד אע"פ שברור

לרבנן דר"י שכחה אף בטמון [שדך, קצירך - מיעוט אחר מיעוט]

מצאו מכוון בין ב' עיירות - לר"א מביאין ב' עגלות [ומדדו את הערים],
לחכמים - לק"ע כלום, לפ"מ אחת בשותפות [הקרובה ולא קרובות]

הלכה ג' - ד' (מא: - מב.)

חזור לראש הדף

לר"א מודדין מטבורו [משם נוצר], לר"ע מחוטמו [הכרת פנים],
לר"א בן יעקב מצוארו [נעשה חלל]

ראש למעלה במדרון וגוף למטה - לר"א קוברין במקום הגוף [הראש נייד], לר"ע במקום הראש [הגוף הלך]
ראש למטה - קוברין במקום הגוף

ראשו רחוק מהגוף - כ"א בנפרד [ב' הרוגים], וספק כשהם בשני צידי מדרון

הלכה ה' - ז' (מב. - מג:)

חזור לראש הדף

זקני העיר מביאין עגלה שלא נעשית בה מלאכה לדעתו [עובד דומיא דעבד - דניחא לי'] ושלא משכה בעול (מח' אי כמלא אורך העול, רחבה (טפח), ג' אצבעות) אף שלא לדעתו [יתור פסוק] (וה"ה פרה אדומה [ג"ש עול עול] ולא בקדשים [לא עובד בה]) ולר' יוסי שלא עלה עליה עול לדעת [עדיין עול בכלל עבודה] (לר' יונה כשרה [עול יצא מן הכלל])

ואפי' בעל מום [אין בה (בפרה) מום] ולא מחוסר אבר או טריפה [כפרה כתיב כקדשים [מכל החי - שלמים]] וספק ברגלה קלוטה

ועורפין שני סימנים לק"ע (רוב שנים לפ"מ) בנחל (מח' אי לעיכובא) קשה (לכתחלה) ונאסר מקומה וד'/נ' אמות בעבודת קרקע בעבר ולהבא

דם העגלה טמא ומכשיר, לר' ינאי עריפתה מטהרה מטומאת נבילה אפי' בטריפה [זו היא שחיטתה] וספק לר"ל

זקני העיר רוחצים ידיהם על מקום עריפתה ואומרים ידינו לא שפכו וכו' (מח' אם שלא בא הרוצח לידינו ליהרג בדין, או שלא החזקנו הנהרג)

כהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית וכו' (כדאי היא לכפר על הכל עד יצי"מ),
ורוח הקודש אומרת ונכפר להם הדם

לר"מ - לר' ינאי עריפה מחייב באותו ואת בנו, לר"ל רק שחיטתה, לר' אילא ור"ש פטור [שחיטה שאינה ראויה]

נאסרה העגלה - לר' ינאי משהורידה, לר' שמואל בר יצחק לפ"מ משהופרשה

נמצא הרוצח לפני עריפה - תרעה [הקדש טעות]

משנערפה - תקבר במקומה [כיפרה ספיקה] והוא נהרג [ואתה תבער וכו']

ראיתי - עד אחד בהכחשה (לרב אפי' אשה) - עורפין,
לר' נחמיה בנשים הולכין בתר רוב דיעות אבל איש א' מכחיש ק' נשים

הלכה ח' - י"א (מד. - מה.)

חזור לראש הדף

משרבו הרצחנין בטלה עגלה ערופה [כי ימצא - ולא שמצויין (לעיל הלכה א'); הכירו ברוצח]

משרבו המנאפין ביטל ריב"ז מי סוטה [לא אפקוד על בנותיכם וכו'; בקרב עמה - ולא כשעמה פרוצים, אין האיש מנוקה מעון]

לא עמד אשכול עד ר"ע; ר"י בן בבא כל מעשיו לשם שמים אלא שגידל בהמה דקה בא"י לרפואה; משפחת ר"ש שזורי נענשו שהיו דנין ממונות באחד ומגדלין בהמה דקה

יוחנן כה"ג ביטל וידוי מעשר [ר"ל - נתנו מעשר ראשון לכהנים; ר' יוחנן - נחשדו אמעשרות ותיקן להפריש דמאי ולא נתן ללוי ועני (והמעשרין כראוי התוודו בקול נמוך); עשירים לקחו המעשר שבאוצר בזרוע]

וביטל לויים שאמרו עורה למה תישן ה', ותיקן טבעות [שלא יבואו לחשש נקב קרום המוח],

אסר הכאת פטיש בחוה"מ אפי' דבר האבד, העמיד משגיחים על הפרשת דמאי

כביכול שינה כשישראל בצרה ואומות ברווחה

בראשונה מעשר (עני לק"ע, ראשון לפ"מ) שליש למכירי כהונה ולויה, שליש לאוצר [לפרנסת דיינים, לתובעים המתעכבים בירושלים לק"ע), ושליש לעניים ולת"ח בירושלים}

משבטלה סנהדרין בטלו שיר בבית המשתאות [דברי נבלה]

בטלו שמחה כשנושעו מצרה [צרות האחרונות משכחות הראשונות]

הלכה י"ג - ט"ז (מה. - מז.)

חזור לראש הדף

בטלו אורים ותומים משמתו נביאים ראשונים (שמואל ודוד/גד ונתן/ירמיה וברוך)

פסקה רוח הקודש משמתו חגי זכריה ומלאכי

הלל ושמואל הקטן ראויין לרוח הקודש (וכן ר"א), עניו וחסיד (וכן ר"י בן בבא);
משחרב ביהמ"ק בטל השמיר לבנין ביהמ"ק לר"י (ור' נחמיה חולק - מתקן מבחוץ בלי ברזל), נופת צופים, אנשי אמנה תורה (אינם מתבטלים ובוטחים בה'), וכו';
בימי ר' יונתן אישתני עלמא (טעם פירות); ברכת כהנים מבטלת קללות דכל יום; טללים לקללה

בפולמוס אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים (והתירו כיפה של עץ שתולין בה רדידי זהב),
ואירוס (תוף טמבור"י)

בפולמוס טיטוס גזרו על עטרות כלות (ורבותינו התירו),

ושלא ילמד בנו חכמת יונית [מסורת (ק"ע - שלא יגלה מסתורין שלנו, פ"מ - שלא ימסור)]
ולר' אבהו בשם ר' יוחנן לבתו מותר [תכשיט לה]

בחורבן גזרו על אפריון כלה, ורבותינו התירו בתוך העיר [צניעות]

שמואל הקפיד על ר' ירמיה שלבש עטרה של זית (ומת); ר"ע עשה לאשתו עיר של זהב בשביל שמכרה קליעת שערה כדי שילמוד; משמת וכו' בטל וכו', בעקבות משיחא וכו'; יש להשען על אבינו שבשמים; חזקיהו באה כשמת ר' יוחנן בן זכאי וי"א אף כשמת ר"א; יהושפט באה כשמת אחד מבית פזי שברח מן הכבוד

הדרן עלך מסכת סוטה

עוד חומר לימוד
למסכת סוטה