הלכה א' (כ. - כב:)
הלכה ב' (כב: - כג.)
הלכה ג' - ד' (כג. - כד.)

הלכה א' (כ. - כב:)

חזור לראש הדף

הקדש לב"ה בעי פיו ולבו [לבטא בשפתים]

לב"ש אפי' בטעות (אמר שור שחור שיצא ראשון ויצא לבן) [ר' יוחנן - כתמורה דאין נשאלין;
לר"ל בשם בר קפרא - כוונתו להשחור הראשון]
לר' ירמיה אפי' נתכוין לחולין ואמר הקדש (ומה שבפיו קיים)
לר' יוסי במתכוין להקדש (ומה שבלבו קיים)

נודר קרבן אף בלב [כל נדיב לב] משא"כ שבועה/קרבן שבועה

הכונס מעות מעט מעט ואמר אלו לשקלי -
המוֹתר לב"ש לנדבה [הקדש טעות], לב"ה חולין [יש קצבה]
בצבור מעות לפניו - לר' יוסי לכו"ע המוֹתר לנדבה, לר' חזקי' ור' ביבי חולין

אלו לחטאתי לכו"ע המוֹתר לנדבה [אין קצבה]

הפריש ב' חטאות ונמצא שפטור - חולין
בנמצא שחייב א' - רועה, ובשקלים לק"ע ספק, לגי' הגר"א לר' יוסי נדבה ולר' ביבי חולין

הרי עלי מנחה במחבת והביא במרחשת - נדבה [בטעה כב"ש; ביודע והביא נדבה]

במחבת וחזר ואמר במרחשת - יצא [ק"ע - תפוס לשון אחרון;
רידב"ז - שתיהן חובה ויצא חובת מרחשת
]

או במחבת או במרחשת, במחבת, במרחשת - לרידב"ז וק"ע חייב מחבת, לפ"מ מרחשת
[פה קובע]

פיו או הנחה בכלי קובע, לפ"מ ורידב"ז יו"ט קובע גודל המנחה

ר' יוסי בר"י - שוגג כמזיד בתמורה - לחזקיה למלקות,
לר' יוחנן לכוון לתמורת חולין ואמר תמורת עולה

לא חלה קדושה בהקדיש בכור לעולה או בעל מום קבוע למזבח אפי' בתמורה

המקדיש בעל מום עובר למזבח אינו לוקה,
תמימים לבדק הבית במזיד לוקה לר"י [עשה ול"ת - לאמר (לאו אמור)]

הגובה כתובתה מהקדש - לר"א חוששין לקנוניא וידור הנאה מאשתו, לר' יהושע לא חיישינן [מח' אם עושה הערמה להקדש; אם יכול לישאל על הקדש ומה לו לגרשה]

מעָרב לכו"ע חיישינן, ממקבל מתנה ספק,

מבע"ח שטרף לר' אחא ולהל' לא חיישינן [הבע"ח יחזור ויטרוף מבעל],
לר' יוסי חיישינן [תעשה תכשיטין בדמיה או פרנא]

מודה ב"ש דנשאלין על נזירות וממילא קרבנותיו חולין

חלה הקדש (אף לב"ה) בהקדיש ביום שור העומד ונמצא רבוץ, בהקדיש שור ונמצא עגל (ולא כבש ואיל), דינר ונמצא זהב (ולא סלע או פרוטרוט)

הלכה ב' (כב: - כג.)

חזור לראש הדף

נזר (בלשון שדומה לו שאינו נזיר) ואסרו חכם - אם זלזל בנזרו מונה משנשאל,

בדעתו לישאל וספק אם לזלזל - לב"ש מונה משנשאל, לב"ה משנזר [אילו זלזל לא היה נשאל]

זלזל בטומאה סותר הכל, בתגלחת סותר ל',

ביין - לר"י מוסיף כימים שנהג היתר, לר' יסא רק בזלזל יותר מל', אבל פחות מל' מונה עוד ל'
ובשתה לאחר נזירותו לפני קרבנותיו אינו סותר (לפ"מ סותר הכל)

קרא לתשיעי או לאחד עשר "10" קדוש [יהיה קדוש] - לחברייא אף במזיד, ור' יודן חולק

התשיעי נאכל במומו והאחד עשר קרב שלמים [מן הבקר - רק שאחר ההקדש כמו בתמורה]

הלכה ג' - ד' (כג. - כד.)

חזור לראש הדף

הריני נזיר על בהמה שבביתי ונגנבה אח"כ - ה"ז נזיר [נולד],
בנגנבה כבר אינו נזיר [טעות] ובהחזירוה ספק אם מונה למפרע או להבא

לנחום המדי פותחין בעתיד ביהמ"ק ליחרב,

וחכמים חולקין [נולד - דסברי שנבואת החורבן לזמן רחוק]

ינאי נתן קרבנות לק"נ נזירין מממונו, ושמעון בן שטח התיר ק"נ מתורתו

לחכמים דשמעון בן שטח יכול להוציא אחרים בברכת המזון -
לר' ירמיה גם בלא אכל (פ"מ - כלל, ק"ע - אלא שתה),
לר' בא לפ"מ באכל ירק, לק"ע באכל אחרי שהראשון אמר הב לן ונברך

לרבנן דרשב"ג ולשמעון בן שטח מזמנין רק כששלשתן אכלו כזית דגן, לרשב"ג השלישי בירק

לב"ש נזירות בטעות הוי נזיר, לב"ה רק בנתקיימו דבריו, לר"ט רק בברור בשעת נדרו,
לר"י רק ביבא לידי בירור, לר"ש ספק נזירות להחמיר ויַתְנֶה בקרבנותיו

עוד חומר לימוד
למסכת נזיר