הלכה א' (יג. - יג:)
הלכה ב' - ג' (יג: - יד:)
הלכה ד' - ז' (יד: - טו:)
הלכה ח' - י' (טו: - יז.)

הלכה א' (יג. - יג:)

חזור לראש הדף

המודר הנאת מאכל מותר בדריסת רגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל ושרק מכניסים בהן אוכל

ואסור להשאיל דבר שדרכם להשכיר [כנותן מעות לקנות ככר]

וספק בכלים לקצור ולבצור (חסר תיקון גדול), הלואת מעות, תכשיטין (גורמין שיתנו לו מנה יפה; ערוך - תכשיטי כלים)

הלכה ב' - ג' (יג: - יד:)

חזור לראש הדף

מודרים זה מזה: פורע חובו [הייתי מפיייסו ואפי' שיחזיר משכון]
ואף לבע"ח דוחק ולשקול שקלו ולהביא קרבנותיו [לא בא לידו (רק גרמא)],

מחזיר אבידתו [לא הדיר נכסיו מליהנות ממנו; אין אחר שיחזיר; מצות לאו ליהנות]
ובמקום שנוטלין שכר ואסר נכסיו עליו - תפול להקדש [כר"מ דמועלין בנדרים כהקדש]

לרב כל הנתפס מאחד לשלם עבור חבירו - חייב לשלם לו, לר' יהושע בן לוי רק ארנונה ומס גולגולת [דינא דמלכותא], לר' יוחנן קנסו גזלן שמכר שדה ונטלוה עוררין

לר"מ קונם ככר על כל העולם כהקדש - תפיס פדיונו

קונם ככר עלי - ספק אם מותר לחמם בו את ידיו

מותר למדיר לתרום משלו על של חבירו לדעתו (לר' זעירא ור"ל ע"מ שאין למודר טובת הנאה),

מלמדו תושבע"פ [לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציוני - בחנם (משא"כ מקרא ותרגום)] ולבנו אף מקרא,

זן אשתו ובניו ועבדו ולר"א בהמה טמאה [למלאכה קיימא] (וחכמים חולקין [הנאה כשמוכר לגוי או לכלב])

טובת הנאה של מעשרות - לר' אבהו של המתקן משלו, לר' זעירא ור"ל של בעל הפירות

שכר למלמדי משניות [שכר בטלה; לק"ע מדרבנן]

הלכה ד' - ז' (יד: - טו:)

חזור לראש הדף

לבקר חולה עומד (לפי' א' בק"ע לזמן מועט) ולא יושב [שלא ישהא]

כשאסר רופא נכסיו - מרפאהו [לא מכל אדם זוכה להתרפאות] ולא בהמתו [כשנדר ממונו ממנו; כשיש רופא אחר], כשאסר חולה נכסיו - לא ירפאהו [אפסיד אנפשיה]

לא ירחץ עמו באמבטי קטנה [מעלה המים] (אבל במרחץ קטנה מותר [נוטל הבל])

לר"י לא ישן עמו בחורף

לא יאכלו מקערה אחת אלא מתמחוי וכוס החוזר (כ"א נוטל חתיכה א', יש בו להותיר)

לר"מ אסור ללמדו אומנות ואפי' לעשות עמו אומנות אחת בריחוק [אטו קרוב], או ללמד עליו זכות בדין, וחכמים חולקין [חיותיה]

המודר הנאה בששית - בשביעית לר"ל אינו אוכל [כר' יוסי דמדיר אפי' לכשיצא מרשותו],

לר' יוחנן אינו יורד לשדהו [שמא ישהא] אבל אוכל מפירות הנוטין לחוץ [מודה ר' יוסי בהפקר של תורה [ק"ע - לאו כל כמיניה לאסרו, אין בדעתו לאסור, רידב"ז - הפקר של תורה קדם לנדרו]]

נדר בשביעית - לר"ל אינו יורד לשדהו [שמא ישהא] אבל אוכל,
לר' יוחנן אף יורד לשדהו [לא חל נדרו]

המודר לא ישאיל/ילוה/ימכור בפחות למדיר [אטו להיפך]

איני חורש בפרתך - בדרכו לחרוש בעצמו יכולים אחרים לחרוש עבורו,
כשאין דרכו לחרוש אסור [הו"ל כאומר קונם שדי נחרשת בה]

הלכה ח' - י' (טו: - יז.)

חזור לראש הדף

המדיר יכול לשלם למי שמזין/משלם שכר למודר כשאינו יכול להוציא ממנו בדין
או באמר מאן דעבד לא מפסיד

יוסי בן סימאי ור' יונה לא נתנו לגוים לכבות דליקה בשבת, וניצולו בנס

כשאין למודר מה לאכול יכול המדיר לתת לאחרים במתנה

ולת"ק להפקירו (אפי' בפני א' [אין דעתו לאסור "הפקר"]),

ור' יוסי חולק [של בעלים עד שזוכה] (לפי' א' בק"ע דוקא במתנה לעשרה בנ"א והמודר א' מהם)
ומודה ר' יוסי בקדם הפקרו לנדרו [אין דעתו לאסרו], ולפ"מ לר' מנא בהפקיר בפני ג'

לר' יוסי הפקר חייב במעשרות לר"ל (ק"ע - בזכו בעלים; אפי' זכה אחר [אטו בעלים; פ"מ - כמתנה])
לר' יוחנן בשם ר' ינאי פטור [כי אין לו חלק ונחלה עמך - והפקר ידך וידו שוין]

לר' יוסי בעלים יכולים לחזור מהפקר, ולברייתא אינו חוזר לאחר ג' ימים [שלא לישתכח תורת הפקר]
אא"כ הפקיר לזמן [לא שכיח לא גזרו] (ק"ע)

לפ"מ אף לר"מ ג' ימים ראשונים אינו הפקר ויכול לחזור [מפני הרמאין להפקיע ממעשר]
אא"כ הפקיר לזמן [גמר והפקיר]

ר"מ - המפקיר שדה לג' אינו חוזר - לק"ע ספק אי לג' או בפני ג' אבל בפני ב'
חוזר בו וחייב במעשרות [יכול להכחיש הזוכה דיש לו רק ע"א]

עוד חומר לימוד
למסכת נדרים