ראש השנה כה. ת"ר פעם אחת נתקשרו שמים בעבים ונראית דמות לבנה בעשרים ותשעה לחדש כסבורים העם לומר ר"ח ובקשו ב"ד לקדשו אמר להם ר"ג כך מקובלני מבית אבי אבא האין חדושה של לבנה פחותה מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה וע"ג חלקים ואותו היום מתה אמו של בן זזא והספידה ר"ג הספד גדול לא מפני שראויה לכך אלא כדי שידעו העם שלא קידשו ב"ד את החדש,
א) יש לתמוה, חדא מה בכך שאין חידושה של לבנה פחות מכ"ט יום, אולי חודש שעבר היתה מעובר, והלבנה כבר נראתה לפני זה, ולא קידשוה מפני הצורך, ועתה הוא כ"ט ומחצה ימים מהמולד שלפני זה.
ב) עוד יש לתמוה דמשמע בגמרא דאם באמת היתה לבנה היה ראוי לקדשה, והוצרך ר"ג להספיד אמו של בןן זזא להוציא מלבן, וצ"ע טובא דאף אם היתה לבנה מכל מקום הרי אי אפשר לקדש החודש ביום כ"ט אף אם נראית הלבנה?
ג) עוד יש לתמוה בדעת רבי יהושע שהיה מיצר, והרי אף אם לא ידע מדרשא של אתם אפילו מוטעין, הרי הוא בצעמו בודאי לא קידש חהודש ואיך יחול יום כיפורים לפי חשבונו
שווארץ
שלום
א-ב. הרש"ש מפרש שביקשו לקבוע ר"ח מחר ביום השלשים, כי לעולם אין חודש פחות מכ"ט יום כמפורש בתוספתא, ואמר להם ר"ג שראייתם אינה כלום לקדש על פיה, כיון שלא עבר הזמן הנדרש.
ג. החודש חל מאליו בלא קידוש ביום שלמחרת, שכבר קדשוהו שמים.
יוסי בן ארזה
