סוכה נו: למה השמיט הרמב"ם דין חלוקת לחם הפנים בין המשמרות?
א) ביצה ב. תוד"ה אולכא דאיפרת, אי בעי שחיט לה, יל"ע אף בעומדת לגדל ביצים הרי אין בזה עצמה מוקצה, וא"כ אי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה
ב) ביצה ב: מאי שנא גבי שבת דסתם לן, צ"ע לדעת רבי בית הלל סבירא ליה דאין מוקצה בשבת ויש מוקצה ביו"ט, וא"כ סתם לן כבית הלל
ג) אמר רבה לעולם בביצה העומדת לאכילה, א"כ מבואר דרבה סבירא ליה דתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסירא מדין מוקצה, וא"כ מאי מקשה אביי שבת בעלמא, הרי בכל שבת התרנגולת מוקצה דאינה ראוי לשחטה ממנ"פ
שווארץ
א) הביא בפ"ד מתמידין.
ב) ביצה העומדת לגדל ביצים הוקצתה מאכילה ועל כן אינה נידונית כ'אוכל', עכ"פ כל עוד לא נמלך עליה לאוכלה, על כן היוצא ממנה אינו אוכלא דאיפרת.
ג) העיר על כך מהר"ם שיף. וי"ל שנקטו כן להגדיל הקושיא, כי סתירת ב"ה אפשר ליישבה שמחמירים בביצה שנולדה ומקילים בנולד דשברי כלים (עתוס'). ואמנם רב נחמן עצמו סובר שאין לחלק בכך מ"מ עצם הקושיא אפשר ליישב, ולכן הגמרא מקשה משני דיני נולד השווים.
וע"ע בספר חדושים ובאורים דרך אחרת.
בברכה.
יוסי בן ארזה