More Discussions for this daf
1. Malkus for Hana'ah of Basar b'Chalav 2. Beis Shamai 3. Carrying on Yom Tov
4. Cooking 5. Terumah in Bavel 6. Beis Shamai in the English Charts
7. Bringing Matanos to a Kohen 8. מתוך 9. בית שמאי
10. עולת נדבה
דיונים על הדף - ביצה יב

אברהם יוסף שווארץ שואל:

א) מתוך שהותרה, הנה מצינו דברי רב אשי בשבת כה. לגבי שריפת קדשים ביו"ט דלא אמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה מכיון דיו"ט עשה ולא תעשה הוא, וכן מצינו דעתו בפרק רבי אליעזר דמילה לגבי מילה שלא בזמנה ביו"ט, ונשאלת השאלה, דאמיא בעי דחייה, תיפוק ליה דהותרה מכח דין דמתוך?

ב) יט: ואין יוצא בה ידי חגיגה, פשיטא דבר שבחובה הוא,

יל"ע דבלאו הכי הרי אינה קדוש בתורת חגיגה, ואיך יעלה לשם חגיגה.

והגרא"ל פומרציק בספרו עמק ברכה, הוכיח מהכא דאין קודשה מסוימת של חגיגה, אלא כל שמביאים אותה ביו"ט אפשר לצאת בה, אמנם יש לתמוה מגמרא ערוכה בפסחים עא. דקא שקיל וטרי בזמן איכלת חגיגה ואם אינה קדושה פבני צעמה הרי אוכלים אותה כעיקר קדושתה, וכן בתוס' שם ד"ה הקדשין מבואר להדיא דנקט דאפשר לקדש לשם חגיגה.

ג) כ: ומה במקום שאסורה להדיוט .... ומה במקום שכירתך סתומה

יל"ע אמאי לא אמרינן דיו מתחילת הדין, ונימא דמקום שכירתך רבך פתוחה הוא דדוקא לגבי חובות היום

ד) רשד"ה לא תימא מדאורייתא מיחזי חזי, דלה' משמע כל לה'

יל"ע דבדף יב. איתא דבית הילל התירו משום מתוך, וא"כ כל דלא סבירא להו למיעוטא דבית שמאי למעט לכם ולא לגבוה, מהיכ"ת לאסור דבעינן קרא להתיר.

ה) כא: תוד"ה עושה אדם כל צרכו, תימה דלא התירו ככר ותינוק אלא למת,

יל"ע דהתם איירי לטלטל המת בעצמו, והותרה על ידיד שמניחים עליו ככר ותינוק, משא"כ הכא הרי הוא מטלטל דבר המותר, ועל ידיה מזיז דבר האסור?

שווארץ

הכולל משיב:

שלום רב

א) פירשו הראשונים שאין מתירים משום 'מתוך' אלא כשיש צורך היום קצת, וכאן אין שום צורך היום. ע' תוס' שבת כד: ומרדכי כאן תרנ"ח.

ב) לולא שדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין היה אפשר לשחוט התודה לשם חגיגה והיה גם קרבן תודה וגם חגיגה.

ג) לא הבנתי, הלא אבא שאול סובר שנדרים ונדבות קרבים ביו"ט לבית הלל.

ד) יתכן שצריך למילף מלה' כי היכי דלא נמעט לכם ולא לגבוה, וכדאמרינן בעלמא כיוצא בזה.

ה) לכאורה נראה שסברו התוס' שכיון שטלטול ע"י דבר אחר הוי טלטול אין חילוק את מה הוא מזיז באופן ישיר ובמה ע"י דבר אחר.

בברכה.

יוסי בן ארזה

אברהם יוסף שווארץ שואל:

א) שאלתי הוא לדעת רש"י, דאמרינן לכל דבר.

ב) אם שחט תודה לשם שלמים, אף שאינו עולה לשם חובה, מכל מקום אין נעשית בכך שלמים

א"כ למה אם ישחט תודה לשם חגיגה ייעשה בזה חגיגה?

ג) שאלתי היתה דיו מתחילת דין - מה במקום שכירתך סתומה, כירת רבך פתוחה - דהיינו, משום שכירתך פתוחה אינו דין שכירת רבך פתוחה.

תחילת דין הוא שבת, וכירת רבו פתוחה בשבת דוקא לגבי קרבנות חובה,

א"כ אף יו"ט - סוף דין - שנלמדת ממנה בק"ו, לא יהיה פתוחה אלא כמו שבת, לחובות?

ד) תודה רבה

ה) עיקר סברת הגמרא הוא להתיר טלטול על ידי דבר אחר,

הכולל משיב:

א) זאת הקושיא הקשו הראשונים על רש"י. ויש מי שתירץ דלרש"י תלוי הדבר במח' אמוראים (ע' פנ"י כד,ב). ויש שתירץ שאף רש"י לא אמר אלא בכגון שבדבר שהתרנו שייך מצב שיהיה צורך אוכל נפש, ואזי איכא 'הואיל', וכגון שהוציא אבנים ויתכן שיצטרך לישב עליהן לאכילה אילו תזדמן לו אכילה שם. משא"כ בשריפת קדשים (ע' תפארת ירושלים פ"ב דביצה).

ב) גם התודה היא שלמים, אלא שהיא שלמים מסוימים, כמפורש בכתוב. ולכן לא שייך לומר שאם ישחט תודה לשם שלמים היא כבר תפסיק מלהיות תודה, דבמה יעקר שמה. משא"כ חגיגה, אילו דבר שבחובה בא מן החולין הו"א שיכול לצאת ידי חובת הבאת שלמי חגיגה בשלמי תודה, שאין סתירה בין הדברים.

ג) י"ל דמ"מ מכך שגם במקום שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה, למדנו את הסברא שאינו בדין שיהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם, ועל כן אם מותר בשר חולין כל שכן בשר שלמים.

או במלים אחרות: אין דנין יו"ט משבת אלא דנין כירת רבך מכירתך.

ה) עכשיו נראה לי שהתוס' פירשו 'מטלטלינן להו אגב רפתא' שמניח את הפת על הגרעינים ומטלטלם (ולא כפירוש הרב"א המובא ברא"ש, שזורק מפיו הגרעינים על הסל עם הלחם). ולכן דימו זאת לטלטול המת ע"י ככר.

בברכה. יוסי בן ארזה

אברהם יוסף שווארץ שואל:

מה שכתבת באות ב', לא הבנתי כוונתך הרמה.

הרי כל קרבן שנשחט לשם קרבן אחר אינו נעקר לאותה קרבן, ונשאר בקדושתו הראשונה.

דבר זה הוא גם בשוחט עולה לשם שלמים, או תודה לשם חטאת וכהנה, בכל קרבנות אלו ממשיכים עם עבודתו כקדושתו הראשונה, והיא נקרבת ונאכלת כדין קדושתה הראשונה.

ולא הבנתי ששלמים שנשחט לשום חגיגה פתאום יתהפך לחגיגה.

הכולל משיב:

הלא חגיגה היא שלמים, אלא שמקיימים בה מצות חגיגה. ואין זה דומה לשלמים ועולה וחטאת. ולכן אילו דבר שבחובה היה בה שלא מן החולין, היה אפשר לקיים מצות חגיגה בקרבן שהוקדש לשם שלמים, כי החגיגה לא סותרת לשם שלמים. הקרבן לא צריך להתהפך משלמים לחגיגה אלא הוא נשאר שלמים ומקיימים בו מצות חגיגה.

יוסי בן ארזה