עוד דיונים על הדף
1. עניני מן 2. זנות ויין ותירוש יקח לב
דיונים על הדף - יומא עו

שמואל דוד ברקוביץ שואל:

א) יומא עו. דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש כו׳

צ״ע קצת מדוע לא המשיך הגמרא ״ומאי נפקא מינה והתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן״ כמו שמצינו בהרבה מקומות בש״ס (למשל יומא ב:).

ב) יומא עו. אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב

עיין מהרש״א מדוע לא חושש לו ולאשתו ע״ש. אולם עדיין ק״ק מדוע נקט הגמרא ארבעה וחמשה בנים וצ״ב (וראיתי בספר הכי איתמר שהעיר דהול"ל ששה בנים כמו שמצינו שילדו ששה בכרס אחד)

ג) יומא עו. דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם.

לא הבנתי כוונת הגמרא, הרי כל עצמה של המן היה בנס וא״כ אפשר לשמור החום כל השנה וצ״ע.

החותם בכבוד רב,

שמואל דוד

הכולל משיב:

שלום

א) פעמים שהגמרא לא מקשה כן. ע' למשל שבת קח. וסנהדרין פד. וכבר כתבו התוס' בכמה מקומות על כיו"ב שדרך הש"ס פעמים להאריך ופעמים לקצר.

ב) 'ארבעה וחמשה' הוא כינוי שגור שמשמעו ריבוי, כלומר מי שיש לו הרבה בנים ידאג. ע' שבת קכז "ארבע וחמש כדאמרי אינשי ואי בעי אפילו טובא".

ג) אולי כוונת שאלת הגמ' היתה ל"ל להרבות בנסים בכל יום, יעשו נס פעם אחת. וע"ז תירץ כדי שיאכלו חם, ואילו ירד פעם אחת יזדקקו לנס תמידי גם כן.

בברכה.

יוסי בן ארזה