עי' לחם משנה הל' שגגות פ"ג ה"ח שהקשה דבסוגיין אוקי לרב דאמר ב"ח אינם נדחים ויליף ממום עובר דקרא דבם אתא לר"א דאמר אם קרב הראש של אחד מהם יקרב כל הראשים, והרמב"ם פסק כרב וגם פסק כרבנן דאפי' קרבו כלם חוץ מאחד מהם יצא לבית השריפה, עיי"ש. וזו קושית כתר"ה שליט"א. ותירץ הלחם משנה דהא דאמרינן יצא לבית השריפה מדרבנן אמרי, ע"כ. והיינו דמעיקר הדין גם הרמב"ם פסק כרבי אלעזר, עיי"ש.

בענין מה שהקשה כתר"ה שליט"א שהרמב"ם לא פסק כרבי יוסי, כן כתב הכסף משנה הל' קרבן פסח פ"ד ה"ו שהר"י קורקוס הקשה כאן קושיא חזקה, וכתב הכס"מ שהרי"ק תירץ תירוצים שאין אחד מהן עולה כלל וסיים הכס"מ ובודאי דקושיא עצומה היא וצ"ע, עכ"ד. ועי' לחם משנה הל' עבודת יוה"כ פ"ה הט"ו שתירץ דשאני הכא אצל שעיר המשתלח דהא חטאת דבאה לכפרה וחמירא ואפילו רבנן מודו דמצוה בראשון ורק אצל פסח שלא בא לכפרה ואינו חמור כ"כ, ולכך איזה מהן שירצה יקריב אבל גבי חטאת דבא לכפרה חמיר אפילו רבנן מודו, עיי"ש בלח"ם

על לח"מ הל' יוה"כ הנ"ל דשעיר המשתלח היא חטאת דבא לכפרה ראיתי בפתחי שערים (וויינגוט) כאן שהקשה מת"י לקמן סז. ד"ה שאין חטאת שכתב שאפילו לא חטא שום אדם מביאין שעיר, וצ"ע

דוד בלום