יל"ע דיש בזה משום מצות עשה דאורייתא דברכת כהנים, ונאמרה דינא דאורייתא דבמקדש אשר אבא אליך וברכתיך תזכרי את שמי ואיך שייך לבטלה מכיון שאינן ראוין - וכי אפשר לאדם לומר שאינו מתפלל מכיון שאיני רואי לעמוד לפני ממ"ה או אינו מקריב קרבן מכיון שאינו ראוי .....
שווארץ
תוספות רי"ד מסכת יומא דף לט עמוד ב
ונמנעו אחיו הכהנים מלברך בשם ק"ל וכי יכולין להמנע והכתיב ושמו את שמי המיוחד לי דהיינו ביו"ד ה"א וכדתנן במקדש היו מזכירין את השם ככתבו ויש לומר אינו חובה אלא רשות שהיו רשאים להזכיר את השם ככתבו במקדש אבל אם אינם רוצים להזכיר רשאים הם להזכיר בכינויו במדינה אי נמי יש לומר האי שם הוא בן ארבעים ושתים אותיות כדאמרינן בקידושין שהיו מבליעין אותם בנעימת אחיהם הכהנים אבל שם בן ארבע אותיות ככתבו היו מזכירין אותו אפילו לאחר מותו.
תוספות מסכת סוטה דף לח עמוד א
הרי הוא אומר בכל המקום אשר אבא אליך וברכתיך - הכי תני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי והיינו דקמתמה הכא בכל מקום ס"ד וכי בכל מקום אשר אני מצוה שמי להזכיר דהיינו אפילו בגבולין תברכו דבכל מקום אשר אבא אליך משמע אני בעצמי שיהא שם גילוי שכינה אלא מקרא מסורס הוא בכל מקום אשר אבא אליך שאני נגלה שם שם אני מצוך להזכיר שמי המיוחד לי והיינו דוקא בבית הבחירה והיינו דקתני בספרי בכל מקום אשר אני נגלה שם תהא מזכיר את שמי ונראה דמזה הטעם נמנעו כהנים לברך בשם המיוחד משמת שמעון הצדיק כדאמרי' בפרק טרף בקלפי (יומא דף לט:) לפי שלא זכו שוב לגילוי שכינה .
יוסי בן ארזה
