בנט. אתי עשה דפסח דאית ביה כרת ודחי לאו דהשלמה,
נשאלת השאלה לדעת הרמב"ם ודעימיה שמחוסר כיפורים שאכל קדשים אינו בכרת אלא בלאו, א"כ אמאי יקריבו קרבנו וידחו עשה, אולי נתיר לו לאכול, ונימא שעשה דאכילת פסח דחי לא תעשה של אכילת קדשים למחו"כ, ועדיף לדחות לא תעשה מאשר עשה?
שווארץ
איני יודע. מהיכן הדין ברור לך שאין העשה דוחה?
יוסי בן ארזה
לא הבנתי הגמרא אומרת שדוחים עשה דהשלמה כדי לקיים עשה דספח.
שאלתי שלכאורה אפשר לקיים שני העשין ורק לדחות לאו, והיינו להקריב קרבן פסח בלי קרבן מחוסר כיפורים, ובשעת עשייתה נדחה עשה דאכילה לא תעשה של טומאה, ולא נצטרך לדחות עשה.
אם בגמרא מבואר שדוחין עשה לכאורה מבואר דאי אפשר בלאו הכי
ראשית, איני בטוח שמה שאחר כך יהא מצב שעשה דפסח ידחה לא תעשה, נחשב שהוא עכשו בשעת ההקרבה ראוי לאכילה. שהרי הוא כרגע מנוע מלאכול. והדחיה המעשית בבוא הזמן אינה הופכת אותו ל'ראוי'.
ועוד יתכן שעדיף לדחות עשה קל ע"י עשה חמור מאשר לדחות לאו, כי בעצם לאו חמור מעשה כמו שאמרו ביבמות ז. אלא שגה"כ שעשה דוחה ללאו, אבל זה רק כשאי אפשר בענין אחר.
בברכה.
יוסי בן ארזה
