כעת לא ראיתי מי שביאר ענין זה, אבל אני הבנתי לכאו' דהנה ידוע כשאדם מחתן את הילד שלו, גם עם השמחה הגדולה של החתונה, לפעמים הוא מרגיש שהוא איבד את ילדו שיוצא מן הבית. אבל עכ"פ האם מרגישה מאד קרובה אל הבת ומכיון שהיא לא רוצה להיפרד מבתה, יש לה הרגשה שהיא במקום בתה וכאילו היא בעצמה מתחתנת, וזה מ"ש רש"י קידושין יב: (ד"ה ועל) שסתם חמות אוהבת את חתנה כי יש לה תחושה כאילו היא בעצמה מתחתנת אתו כי אינה רוצה בלבה לעזוב את בתה.

אמנם הרגשה זו שהיא נפרדת מבתה יותר חזקה אצל בתו הראשונה אבל אחרי שהבת הראשונה מתחתנת האם כבר מבינה כי אינה יכולה להחזיק אצלה את ילדיה המבוגרים לעולם ומשלימה עם העובדה שכל הילדים יעזבו את הבית בסוף ויבנו את ביתם לעצמם. לכן אצל הבת השניה והלאה התחושה של האם, שהיא בעצמה מתחתנת, פחות חזקה. וזמ"ש הרשב"ם שאצל כל החתנים נאמר הוי זהיר באשתך וגו' כי אצל כל הבנות האם מרגישה שאיבדה את בתה, אבל מבתה השניה והלאה ההרגשה פחות חזקה.

[וראיתי בדבר יעקב כאן בשם המאירי שחולק על הרשב"ם וס"ל שזה לא נאמר אצל שאר החתנים (ולא מצאתי המאירי כעת) וי"ל לפי פי' זה שהאם כבר הבינה לגמרי אחרי החתונה הראשונה שכל הבנות יתחתנו לכן אין לה כבר קשר מיוחד עם החתן השני והלאה ועדיין צ"ע בענין זה]

יישר כח

דוד בלום

א) אחרי העיון קצת נראה לומר ע"פ פשוטו יותר שהטעם שסתם חמות אוהבת את חתנה הוא משום שהחתן נמצא בבית הרבה והוא קרוב מאד אל המשפחה לכן יש יותר קירוב הדעת. ואצל החתן הראשון יש יותר קירוב הדעת משא"כ אצל החתן השני והלאה יש פחות חשש כי החמות כבר התרגלה לאדם זר בבית שקרוב אל המשפחה ויש פחות יצר הרע, ולרשב"ם עדיין יש חשש בזה רק פחות חשש מאשר אצל החתן הראשון. אבל למאירי יבמות נב. ד"ה המקדש משמע שיש חשש רק אצל החתן הראשון דלא כרשב"ם, וזה י"ל גם על הדרך הנ"ל שהחמות התרגלה לגמרי לגברים חדשים בבית.

ב) גם שמעתי לומר עוד דרך דהנה עי' יומא סט: שבתחילת זמן בית שני התפללו לביטול יצה"ר דעריות ואהני דלא מיגרי ביה לאיניש בקריבתה אבל לכאו' לענין זה לא אהני לחמות וחתן כי אולי לא אהני לקרובי משפחה ע"י חיתון רק לקרובי משפחה מלידה. וא"כ אצל חמות וחתן נשאר היצה"ר לקרובים כמו שהיה בבית ראשון אבל לחתן שני והלאה י"ל שאין כ"כ קירבה כעין שכתבתי לעיל כי החמות כבר התרגלה שיש גבר חדש בבית ולא מיגרי יצה"ר כ"כ.

ג) ועי' גם חולין סוף ו. שהחמות בושה מחתנה ושם לא כתוב שאוהבת חתנה ואולי שם יותר שייך אצל חתן שני והלאה כי אצל חתן ראשון לא כ"כ בושה אלא אוהבת.

שבוע טוב

דוד בלום