זו לשון מהרש"א שם:

כי גדול יום כו'. עיין פירש"י. אבל כמה קראי כתיבי כה"ג, 'יום הגדול', ולא דרשינן בהו שהוא גדול כיום שנברא כו'. גם דאין גדולת אותו יום כיום היצירה מפורש.

וי"ל דכמו ביצירת ימי בראשית ביום ראשון נברא החומר הראשון שהוא יש מאין, משא"כ בשאר ימי יצירה שנקבע לכל אחד צורתו במאמר הש"י, וכפירש"י בחומש, שהכל נברא ביום ראשון במאמר אחד, וכל אחד נקבע ביומו. ולמעלת היום אחד נכתב בשינוי לשון 'יום אחד' כדאיתא במדרשות, שאז היה ה' אחד ושמו אחד, דביום ב' התחילו השניות, כן ביום קיבוץ גליות יהיה גדול הפלא כאילו יהיה בריאה יש מאין, דכתיב באותו יום "ראש אחד", דמלת אחד כמיותר, דראש נמי משמע אחד, אבל הרמז כי אותו יום יהיה מיוחד במעלתו כיום ראשון מיצירת ימי בראשית שנאמר בו 'אחד', עכ"ל.

עוד יש מקום לפרש שהכינוי 'יום יזרעאל' על פי פשט מתפרש (ע"י כמה מפרשים) על יום הגלות (יזרעאל - לשון זרייה), וגם (כמה פירשו) יום הכינוס והקיבוץ (יזרעאל לשון זריעה בארץ). וזה שהכתוב קרא לשני ההפכים באותו שם, דומה לערב ובוקר שנעשו 'יום אחד'. והמכוון הוא שכשם שהבריאה האחת מורכבת מערב ובקר, חושך ואור, בטבעה, כך קיבוץ גלויות מורכב גם כן מהגלות, כערב הקודם לבוקר. ושניהם יחד מהווים את גודל היום, וכמו שאמרו דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא, וכן 'העם ההולכים בחושך' - דווקא הם - 'ראו אור גדול'.