הא דאסור למכור בהמה גסה לגוי (פסחים פ"ד, וע"ז פ"א) פירשו בגמרא (ע"ז יד-טו) שהוא משום נסיוני או משום שאלה ושכירות. (ובירושלמי גם אמרו שהטעם משום נסיוני אבל פירשו את הנסיון באופן אחר לגמרי).

ובריש מס' בכורות המשנה אומרת "המוכר (עובר חמור לגוי) אע"פ שאינו רשאי ... פטור מן הבכור". ופרש"י על "אינו רשאי" שהיינו האיסור למכור ב"ג לגוי המוזכר במשניות פסחים וע"ז, אבל פירש רש"י שטעם האיסור הוא משום שמפקיע את הבהמה משמירת שבת (היינו מצות שביתת בהמתו), ותוס' (ד"ה מייתי) פירשו שטעם האיסור משום הפקעת בכורה. ולכאורה פירשו כן בגלל שהגמרא אומרת בתחילת הסוגיא "מוכר דקמפקע ליה מקדושה אימא לקנסיה", ומשמע מזה שטעם האיסור הוא משום איזו הפקעה. וכנראה שיש כאן סתירת הסוגיות (שבע"ז אומרים טעם האיסור משום נסיוני וכו', וכאן אומרים טעם אחר.

ושאלתי היא: במס' ע"ז נתקשו בטעם האיסור עד שאמרו נסיוני ושאלה ושכירות, שהם טעמים דחוקים לכאורה, ולמה לא אמרו משום הפקעת קדושה (לרש"י כדאית ליה ולתוס' כדאית ליה), שהוא טעם פשוט יותר?

לכב' הרב בן ארזה,

תודה רבה על תשובתך. אבל נראה לי שתירצת רק לפי תוספות (שלא תמיד יש הפקעת בכורה במכירת בהמה לכן צריך טעם אחר), אבל לא לפי רש"י, שהרי הפקעת שביתת בהמתו שייכת בכל מכירת בהמה גסה.

לכב' הרב בן ארזה שליט"א,

תודה על התשובה.

אבל במשנה לא מדובר על מכירת חלק מהבהמה, אלא על מכירת עובר שלם לגוי, והעובר כולו יהיה שייך לגוי ויעשה בו מלאכה.

לגבי מה שכתבת בשם חזו"א, גם אני חשבתי שנראה מהסוגיא שם שלא היו אוסרים חז"ל למכור משום הפקעת מצוה, אלא שהיא מדת חסידות בעלמא. אלא שלפי רש"י נראה שא"א לומר כן, שהרי פירש מה שכתוב במשנה "אף על פי שאינו רשאי", דהיינו האיסור של ב"ג לגוי המוזכר במשנה בפסחים וע"ז, ופירש רש"י טעם האיסור שהוא מום הפקעת שביתת בהמתו. הרי שאינו ענין חסידות אלא מדינא. (עיין מרומי שדה ריש בכורות, אם תרצה)

(אם אני מפריע לכם, ואתה רוצה שאפסיק להיות נודניק, רק תגיד לי, ואפסיק להשיב לכם.)